מֵחַוָּה לשרה: תהליך השבת הכבוד הנשי / טפת הלפרין

 

באפשרות שניתנה בדורנו לנשים ללמוד וללמד יש מעין תיקון לחטא הקדום שבגינו איבדה האישה את אישיותה העצמית ונותרה כלי להולדה. לקראת ימי העיון בתנ"ך בגוש עציון   

אבל פן, בריאת חוה, 1924

השאלה אם ישנו פן נשי בהוראת התנ"ך ובמקצועות הקודש בכלל מתחדשת בבית מדרשנו חדשים לבקרים. כמי שעוסקת בתחום, איני בטוחה שלנשים קול מיוחד האופייני דווקא להן. לכל מלמד קול ייחודי משלו, בין אם מדובר באיש או אישה (בבחינת – אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד). ובכל זאת, מפיהן של הלומדות והמלמדות נשמעים צלילים שלא נשמעו בדורות הקודמים. כיום, בזכות יציאתן של הנשים לעבודה וללימודים ושותפותן המלאה בבניין הרוחני של הבית ובפרנסתו, באים הדברים לידי ביטוי.

איבד שותפה

סיפור הבריאה מכניס אותנו הישר אל ייחוד הקול הנשי. עונשה של האישה בגירוש מגן עדן היה "והוא ימשול בך". בפשטות זהו עונש שהושת עליה משום שהיא פיתתה את אישהּ ונתנה לו מן העץ האסור. אך אין הדבר פשוט כל כך. הרי האישה כלולה כבר בעונש שהושת על האדם: "עפר אתה ואל עפר תשוב", וכיצד הגיע לה עונש נוסף? אלא שהעונש "והוא ימשול בך" משותף לשניהם גם יחד. גם האדם ניזוק מכך, לא פחות מהאישה.

ארבע הוכחות לדבר: ראשית, לפני החטא, בפרק ב פסוק כג, אמר האדם בזמן בריאת האישה: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת". הנה האדם הכיר בכך שהוא איש רק כשאישה קיימת ובלעדיה היה חסר באישיותו.

שנית, בפסוקים הקודמים לבריאתה נאמר (ב, יט-כ): "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה… ולאדם לא מצא עזר…". בחיות האדם לא מצא עזר לעצמו, כי כלפיהן היחס הוא "ורדו… ובכל חיה הרומשת על הארץ" (א, כו-כח) – יחס שלטוני. יחס כזה כלפי האישה, אפילו הדואג והאחראי ביותר, איננו היחס שחיפש. האדם חיפש שותפה ולא מישהי לשלוט בה.

שלישית, אחד המדרשים בבראשית רבה אומר: "בראה לו אותה מלאה רירין ודם, הפליגה ממנו. חזר ובראה לו אותה, וכך אמר האדם: זאת הפעם". האדם לא חיפש תינוקת לגדל אותה אלא שותפה! ואכן, לפי בראשית רבה האדם והאישה נוצרו בגיל 20 ביחד.

ההוכחה האחרונה מחזירה אותנו לפשט: "ויפל ה' א-להים תרדמה על האדם וישן ויקח אחת מצלעותיו… ויבן… לאשה" (ב, כא- כב). האישה נוצרת מן האדם כשהוא ישן, כשהוא איננו שולט.

מכאן, שהעונש הגוזר על האיש למשול באישה הוא עונש גם שלו. מעבר לחובות ולאחריות שהוטלה כעת עליו, עונש זה גורם לו לאבד את שביקש. כאשר האדם הראשון מנסה להתנער מהאחריות לחטא ועונה לקב"ה "האשה אשר נתת עמדי", הוא כופר בטובה לפי רש"י. ברגע זה הוא מאבד את הדבר שאותו חיפש כל כך לפני החטא – שותפה בעלת ערך השווה לו ומשלימה אותו, "עזר כנגדו", במובן של תהילים קכא: "מאין יבא עזרי". כפי שה' הוא העזרה הקיומית לאדם, כך האישה היא ההשלמה הקיומית המשמעותית לאדם, ומרגע שנגזר עליו לשלוט בה – איבד זאת.

הולדה מכוח האישיות

עיון בפרשה נוספת מביא אותנו להבנה כיצד דמותה של שרה משפיעה על הייחוד של הקול הנשי.  לאחר רצח הבל בידי אחיו אנו פוגשים את עדה וצילה, נשות למך, דור שישי לקין. הנשים מציגות את חטאו של למך כמאפיין של דור המבול. הוא לוקח שתי נשים, כפי שרש"י מציין, אחת לנוי ותשמיש (צילה) והשנייה לפרייה ורבייה (עדה). עדה מציינת את הפן של חוה שהיא אישה ללא אישיות. הן אלו שמחזירות, על פי המדרשים, את חוה לאדם ובזכותן נולד שת, תשתית העולם, שחוה רואה בו תחליף  להבל. מכאן הכתוב מציג 2,000 שנות היסטוריה עם שתי רשימות יחס – בבראשית פרק ה ופרק יא – כשבמקום אישה מופיע הביטוי "ויולד בנים ובנות" כפזמון חוזר. אין אזכור של נשים כשותפות, ולפנינו שמות של גברים בלבד. זהו היישום של פן החוה שנשאר בנשים לאחר חטא האישה הראשונה.

הנשים נותרות ללא אישיות עד סוף פרשת נח: "ויקח אברם ונחור להם נשים, שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה". אברהם 'הפמיניסט' הראשון לוקח את שרי הנזכרת בשמה עם שורש השררה והמלכות (פרק יז, טו) – "מלכי עמים ממנה יהיו". שרה היא התיקון לחטאה של חוה שאיבדה את אישיותה.

מיד אחר כך כתוב "ותהי שרי עקרה אין לה ולד". מניעת ההולדה משרה נובעת מכך שרצון ה' הוא ששרה תהיה קודם אישיות עם אברהם ורק מכוח אישיותה תלד. אולי זו הנקודה המרכזית להיותן של כל אִמהות האומה שלנו עקרות, וכפי שאומרים חז"ל: "הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקות". תפילה היא ביטוי לצד הרוחני-אישיותי של האדם, ורק מכוח זה הן תזכינה גם ללדת, לחבר את שני הייעודים של האישה ולהיות בחזקת חוה ללא החטא.

רש"י, בעקבות חז"ל, ממשיך את השותפות המלאה של שרי בבחירתו ובדרכו הרוחנית-אמונית של אברם: "ואת הנפש אשר עשו בחרן – אברהם מגייר את האנשים ושרי את הנשים". חיזוק לדרך זו מופיע בסוף פרשת לך לך, בפרק שבו מוזכרת ברית המילה, שם משתנה שמו של אברם לאברהם ושמה של שרי לשרה. באברהם יחול שינוי בגוף על ידי מצוות המילה ואצל שרה – הבטחת הלידה של יצחק.

מדברי הרמב"ן נובע שאברהם, לעומת אדם הראשון ונח, מופיע בכתוב כשאין לו סיפור רקע, אלא כמקיים את המצווה "לך לך…". בניגוד לכך, הראינו שאברהם מופיע עם סיפור רקע – הוא מקים משפחה, לוקח את שרה בזכות אישיותה ויוצא לדרך החדשה אל הארץ שהא-ל מראה לו יחד עמה. עצם העובדה שהיא עקרה ואברהם לא לוקח אישה נוספת כנהוג ולא מגרש אותה מלמדת שהוא מעוניין בה כשותפה לדרכו. הכנסת הגר תיעשה בהמשך רק לאור הסכמתה של שרה וכיבוד רצונה. שרה, לאחר 20 דורות, מתחילה את התיקון לחטא הקדום של חוה ומחזירה את ה'כבוד' למין הנשי.

עצם ההתייחסות לזוגיות שבין אברהם לשרה היא דרך לימוד אשר כמעט לא ראינו שהעסיקה את קדמונינו. היום, לאור המעמד המשתנה של האישה ומערכת היחסים השוויונית השיתופית יותר שבין הגברים לנשים, עולה הנושא לליבון וללימוד, ובתור אנשים ונשים מקיימי תורה ומצוות אנו מוצאים לכך סימוכין מהכתוב ומהמדרשים. תורת חיים לנצח היא זו.

ריבוי של לומדות

אנו, בדור הזה של הגאולה, הולכות בדרכה של שרי-שרה ומנסות להשלים את המהלך של החזרת הפן האישיותי-רוחני לנשים רבות, לכל מי שחפצה בכך, יחד עם כוח ההולדה שאף אחת לא מוותרת עליו בתור 'חוה'. שתי התכליות של האישה, למרות המתח ביניהן שנוצר בעקבות החטא, חוזרות בדורנו לדור בכפיפה אחת. ואמנם, אין ספק שהאפשרות של נשים ללמוד וללמד, לשמור ולעשות בדורנו היא המשמעותית ביותר בהיסטוריה. הקמת מדרשות לנשים ומסגרות שונות ללימוד והעמקה היא ביטוי לתיקון החטא, שאיפה לחזרה למצב שלפני החטא, לביטוי האישיות שבאישה ולקשר ההדדי עם אישהּ בעשיית רצון ה' וקיום דברו בעולם.

 השנה, כבכל שנה בשנים האחרונות, אני שותפה למפעל "ימי העיון בתנ"ך" של מכללת הרצוג שבגוש עציון, ויפה לראות כי בכל שנה מתרבות המלמדות במגוון שיעורים על פני מערכת השיעורים המגוונת. בעיון בשמות השיעורים שנשים מלמדות, לכאורה ניתן לציין נושאים מסוימים ככאלו המעסיקים נשים יותר מגברים, כמו יחסים בינאישיים ופנים שונות במבט נשי על פרקי התנ"ך. אך מצד שני, כפי שציינתי לעיל, בעידן המדגיש את האינדיבידואליזם, כל לימוד הוא לימוד אישי ואין הוא בא ללמד אלא על עצמו…         

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ז בתמוז תשע"א, 29.7.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-28 ביולי 2011, ב-גיליון מסעי תשע"א - 729 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: