ברית ייעוד ירוקה / עינט קרמר ומיכל ברגמן

 

כנסים שנערכו לאחרונה בארץ ובארה"ב עמדו על הבעיות הבוערות שביחסי ישראל ויהודי התפוצות. עקרונות הקיימות עשויים להעמיק את הזהות התרבותית, וללכד את העם היהודי סביב ייעוד משותף  

קבלת שבת בטבע.צילום: צביקה נבו

בעבור רוב החיים בישראל, שאלת יחסי ישראל והתפוצות מזכירה סמינר נוער נשכח מעברנו, במקרה הטוב. אבל שאלת יחסי ישראל והתפוצות, ובעיקר מקומם של צעירים יהודים ומידת מחויבותם ליהדותם ולקשר עם ישראל, היא בין שאלות הליבה שיכריעו את עתידו של העם היהודי מחוץ לגבולות ישראל, לא פחות. הנושאים הירוקים יכולים להצמיח פתח של תקווה, ולדעתנו גם להעמיק שורשים, לפרוח ואפילו להביא לפירות משותפים.

כיצד מחברים צעירים יהודים למחויבות יהודית, וכיצד קיימות יהודית קשורה לנושא? נבקש להביט לרגע אל מחוץ לגבולות היהדות הישראלית, וננסה להבין מה עומד לפתחו של העם היהודי. כלומר, מה עומד לפתחנו המשותף.

חסר בסיס משותף

לפני כשבוע התקיימה עצרת הסוכנות השנתית העולמית בירושלים. יהודים מכל העולם התכנסו לשלושה ימים של דיונים, סיורים והחלטות משותפות. המושב העמוס ביותר בעצרת התקיים תחת הכותרת "פער הדורות במנהיגות היהודית – גיוס מנהיגות צעירה ועכשווית". המושב, שהתקיים במתכונת של שולחנות עגולים, עסק בשאלה מה עושים עם הצעירים הללו, איך "מגייסים" אותם להוביל מהלכים בעם היהודי, ולא פחות חשוב – האם קיים כיום פער בין-דורי שלא ניתן לגישור.

המסר המרכזי שעלה בדיונים השונים היה כי יש להקשיב לצעירים, לרצונותיהם ולחלומותיהם. אחד הדוברים מארה"ב אמר בחכמה רבה – 'באתי מעולם העסקים ושם למדתי שהלקוח תמיד צודק. הצעירים הם הלקוחות שלנו, ולכן כאשר תכננו פעילות לצעירים שאלתי אותם, התייעצתי איתם וגם נתתי להם להחליט על התכנים. היינו בטוחים שכולם יבואו לחגוג ולהתהולל, אבל דיונים על מגדר, זהות מינית ונושאים אחרים התבררו כנושאים שמשכו את הקהל והוא בא בהמוניו ודן בכובד ראש – זו הייתה הצלחה!".

באותה עצרת ממש התקיים מושב בנושא "כחול, לבן, ירוק – קיימות ויהדות". נציגים מרוב הארגונים המובילים בתנועה הסביבתית הישראלית היו שם, על מנת להרחיב את ערך ה"תיקון עולם" היהודי, כך שיכלול גם מחויבות לתיקון של העולם הממשי שבו אנו חיים – הלא הוא כדור הארץ. לצד מנהלי הארגונים הסביבתיים הגיעו למושב צעירים ירושלמים, בני גרעין דבש וחברי קהילות חינוכיות ברחבי הארץ, שהנושא קרוב ללִבם. לעומת זאת, נוכחותם של אנשי הסוכנות הייתה דלה ביותר. מעטים מביניהם ראו צורך להשתתף בדיון על קיימות ויהדות. עם זאת, חייבים להסתכל על חצי הכוס המלאה – זוהי הפעם הראשונה שעצרת הסוכנות מקדישה לנושא הקיימות מקום וזמן. התחלה צנועה, אבל חשובה.

בארה"ב התקיים כנס מסוג שונה, שהפגיש מנהיגות יהודית מתחומי הסביבה, החברה וזכויות האדם. שם נשאלה שאלה שונה מזו שבכנס הסוכנות. המשתתפים העזו להעלות את השאלה בדבר מקומה של ישראל בהובלת נושאים אלו, ומקומם של ארגונים ישראליים ברשת יהודית-חברתית-סביבתית-עולמית.

מתברר שהתשובה שונה מהתשובה שהיינו רוצים לענות לעצמנו. ארגונים רבים מאוד, החורתים על דגלם תיקון עולם, נמנעים מלשתף פעולה עם ארגונים ישראליים בגלוי. בעבור אחרים, שלכאורה לא נקטו עמדה בנושא, כל אזכור של ישראל מהווה נגיעה ב"טאבו" שאין לדבר עליו. הפעילים עצמם, כפי שהעידו בשיחות במהלך הכנס, חווים נתק רגשי גדול מאוד מישראל – הן בשל מדיניותה בנושאים מסוימים והן בשל אי היכולת להוכיח אותה ולהיתפס בשל כך כמסייעים לאויבינו. הפתרון לכך מבחינתם הוא "לא לגעת" ולהתרכז בתיקון ובעשייה מקומית או להבדיל במקומות "פשוטים" יותר כגון הודו ואפריקה.

נעם דולגין, לשעבר ראש ה-Green Zionist Alliance, התנועה הירוקה בקונגרס היהודי העולמי, ואחד ממובילי הארגונים שתומכים בגלוי בישראל, מסביר זאת כך: "בארה"ב ובקנדה, למשל, יש הרבה אנשים צעירים שהיה אכפת להם מישראל כחלק מהזהות היהודית שלהם – הדתית או החברתית – והם חיפשו דרכים לבטא רגש זה מבלי לעלות לארץ. פעמים רבות צעירים אלו הצטרפו לארגוני השלום למיניהם, והקושי שהם חוו שם ניתק אותם רגשית מהמדינה. מאותו רגע הם 'שרופים' מבחינת יחסם לישראל, בבחינת 'הייתי וראיתי', והם משקיעים את הלהט שלהם בנושאים אחרים".

מהצד הישראלי המציאות לא פחות מורכבת. מתברר שרבים מהפעילים בארגוני הסביבה והצדק החברתי בישראל לא תופסים את עצמם כ"יהודים" אלא כ"ישראלים". מרכיב הזהות המרכזי שלהם הוא היותם אזרחים במדינת ישראל המעוניינים בחברה צודקת, ולא שייכותם לעם או לדת היהודית.

נעמי צור, סגנית ראש עיריית ירושלים ואחת ממשתתפות הכנס, מספרת: "מבחינתי, ההבנה כי  חבריי ועמיתיי היהודים מהתפוצות מוצאים את ישראל ככמעט לא רלוונטית בעבורם בעוד הם פועלים לתיקון עולם מתוך זהותם היהודית; ואילו חבריי ועמיתיי הישראלים מחזיקים זהות ישראלית אזרחית ברורה, אך לא מחוברים לזהותם היהודית, הייתה טראומתית… חוסר תחושת ייעוד משותפת וחוסר בסיס משותף לדיון הובילו לאורך ההיסטוריה היהודית כולה לטרגדיות".

חיבור מתוך קיימות

אז כיצד גורמים לצעירי עמנו בתפוצות להרגיש מחויבים ליהדותם ולעמם? ומה בכלל בין ישראל  לתפוצות? אלו הן בהחלט שתי שאלות שראוי לענות עליהן עכשיו, בימי בין המצרים, שבהם אנו חוזרים ונזכרים בתוצאות הפילוג והריחוק בין בני עמנו.

כדי לנסות ולתת תשובות, ניעזר במונחים שטבע הרב סולובייצ'יק: "ברית גורל" ו"ברית ייעוד". הגורל חייב אותנו, היהודים, לדבוק זה בזה כדי לשרוד בעולם של רדיפות. ברית הגורל לא הותירה בידינו בחירה – היינו חייבים להיות "ערבים זה לזה" אל מול השלטונות העוינים. בימינו, מתבטאת אולי "ברית" זו בדה-לגיטימציה של ישראל, ה"מושלכת" על יהדות העולם כולו. מלחמות ישראל הביאו גם הן לחיזוק תחושת הגורל המשותף ולדאגה בקרב יהודים בתפוצות – הדאגה העירה את ברית הגורל והביאה אותה למרכז הבמה היהודית, לפחות לזמן קצר.

לעומת זאת, ברית הייעוד היא סיפור שונה לגמרי:  ברית הייעוד יוצרת קיום אקטיבי – שבו אדם רותם את נסיבות קיומו לטובת מטרה נעלה. "ברית ייעוד" יהודית, הינה, על פי הרב סולובייצ'יק, התמסרות של האומה כולה למטרה עילאית, מתוך בחירה חופשית בחיי משמעות.

שימוש במושגים של "ברית גורל" ו"ברית ייעוד" יכול לסייע לנו להתמודד עם המציאות המורכבת שבה אנו חיים. "ברית הגורל" יכולה לסייע ליהודי התפוצות להכיל את עובדת היותם "שגרירים בעל כורחם" לישראל, גם אם הם אינם מסכימים עם מדיניותה פעמים רבות, או לפחות את עובדת היותם קשורים ליהודים החיים בישראל, ומוזמנים להיות ערבים להם.

אך המשימה העיקרית העומדת לפתחנו הינה מציאה והגדרה של "ברית ייעוד" משותפת – ליהודי ישראל והתפוצות גם יחד. במציאות שבה עמנו מחולק לפי זרמים, מקומות מגורים ודעות פוליטיות, בניית שיח ייעוד משותף, הקושר בינינו בברית של עשיית הטוב, הינה משימה חשובה מאין כמוה.

קיימות הינה תפיסת עולם שעניינה בניית אורח חיים המחזיק את כל מרכיבי החברה האנושית (חברה, סביבה, כלכלה) ועוסק בשאלות היסוד של דרך החיים הראויה בעולמנו. עם ישראל מתמודד לאורך דורות עם השאלה הזו ממש העומדת בבסיס קיומו. בשל כך מושג הקיימות הינו לטעמנו מושג מפתח ביצירת ברית ייעוד משותפת סביב השאיפה להמשיך ולקיים את העולם בכל מקום שבו אנו חיים, לקיים קשרי גומלין בין בני אדם ולקיים מסורות עתיקות וקשרים אנושיים משמעותיים עם אחינו הקרובים והרחוקים.

אחד מהרעיונות העומדים בבסיס הקיימות נקרא "קיימות מקומית" – ההבנה כי אין דרך אחת לאורח חיים מקיים, אלא דרכים רבות, התלויות בתנאים הסביבתיים והתרבותיים של כל מקום ומקום. הסיסמה הסביבתית "חשוב עולמי פעל מקומי" מבהירה זאת יפה. חשוב עולמי – ברצוננו לעסוק בתיקון עולם; פעל מקומי – במקום שבו אתה חי – בסביבה הגיאוגרפית, התרבותית, הרוחנית והחברתית שבה אתה נמצא, בישראל או בתפוצות, כיהודי דתי או שאינו שומר מצוות.

רעיון נוסף מבית מדרשה של תפיסה זו הינו "קיימות תרבותית". עיקרו של הרעיון הוא שכשם שאנו שואפים להנחיל לדורות הבאים עולם עם אוויר ומים נקיים, כך אנו מעוניינים להעביר להם זהות משמעותית ומורשת מכוננת. תפיסה זו מציגה את עצם החיבור למורשת ישראל כמעשה של קיימות – להמשיך ולקיים תרבות וזהות. בעולם הנתון לפגיעה בזהויות ייחודיות מצד "כוחות השוק" זוהי משימה יהודית רבת משמעות: יצירת קיימות תרבותית-יהודית לעומת התרבות הצרכנית הכללית, המשטיחה את המורשת ומזיקה לסביבה בעידודה לצרוך עוד ועוד.

 עקרונות הקיימות בכלל והקיימות המקומית והתרבותית בפרט יכולים להוות בסיס לברית ייעוד יהודית,  ולא פחות חשוב – לחבר לברית הייעוד את אותם צעירים שהזכרנו בתחילת מאמרנו. יהדות אינה רק מוסדות קהילתיים מזדקנים, ואינה רק הסכסוך הישראלי-פלשתיני ודימויה של מדינת ישראל בעולם המערבי; יהדות היא גם 'תיקון עולם' המתבטא בשמירה על ייחוד תרבותי, בדאגה למשאבי אדמה ומים, בהיכרות עם משמעות הזמן והטבע במקורות ובדאגה משותפת לעולמנו המאבד את משאביו – בישראל, בצפון אמריקה ובכל מקום על פני האדמה.

להיכנס כמובילים

ברית ייעוד של קיימות יהודית נפרטת למעשים רבים ושונים, ולשאלות יסוד שעִמן יש להתמודד:

איך מקיימים עולם על-פי  הציוויים הבראשיתיים "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" מחד, ו-"לעבדה ולשמרה" מאידך?

האם השבת היא בשורת הקיימות היהודית לנו ולעולם? יום של מנוחת הגוף והנפש? מהו היחס הנכון בין מנוחה לעשייה בעולמנו? בין שינוי לשימור?

האם נוכל לקיים קהילה יהודית של קיימות המגשרת על-פני אוקיינוסים וחילוקי דעות? כיצד בונים קהילה במאה הכל כך וירטואלית שלנו?

בשנים האחרונות הולכת ומתבססת תנועה של קיימות יהודית ברחבי העולם. חוות אקולוגיות יהודיות מתרגלות את נושא מתנות העניים, לצד קידום מזון בריא ומקומי. ארגוני סביבה וחברה יהודיים מתאגדים להובלת מהלכים משמעותיים בעמנו לקראת שנת השמיטה הקרובה, וצעירים יהודים מתנדבים בהמוניהם לפרויקטים של סביבה, חברה וקידום זכויות אדם. 

זה הזמן להכניס את ישראל לתמונה כמובילה בתחומים אלו. מתוך דאגה לזהות היהודית ולהמשכיות היהדות בדורות הבאים, מתוך הבנה כי המשבר הסביבתי-חברתי העולמי הנוכחי גורר חובה והזדמנות לשלב ידיים בעשיית הטוב, עלינו להוביל בניית שיח של ייעוד סביב הנושא של קיימות יהודית. קיום ברית ייעוד של קיימות תוך התמקדות ב'תיקון עולם' – בעשייה ובלימוד יהודי-סביבתי – הוא דרך לחבר בין צעירים יהודים  ולטעת שתיל ירוק בין שתילי ההמשכיות היהודית הפגיעה כל כך. הקשיבו לצעירים – הם רוצים עולם ירוק וחברתי יותר, הם רוצים המשכיות יהודית למרות הכול. אנו יכולים לעשות זאת אם רק נשכיל להקשיב, להבין, ללמוד ולעשות. 

עינט קרמר ומיכל ברגמן הינן מובילות בארגון "טבע עברי "– אחריות סביבתית יהודית, www.tevaivri.org.il

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ז בתמוז תשע"א, 29.7.2011

פורסמה ב-28 ביולי 2011, ב-גיליון מסעי תשע"א - 729 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: