'מול הבית שמספרו 37': הרצל בפריז / ישראל רוזנסון

 

לעיר שהייתה באותן שנים מרכז של חירות, הדר ואנטישמיות שמור חלק של ממש בהיסטוריה הציונית – לפחות במסלול ההרצליאני, שהיה זר ומוזר להמוני יהודי מזרח אירופה. הרהורים פריזאיים לכ' בתמוז

 

אחד מציורי הרצל במשכן הכנסת: ציור שמן של הברון יוסף ארפד קופאי פון דרטומה, 1899

 

תייר ההולך אחר עצות 'מדריך תיירים' כתוב – ז'אנר נפוץ למדיי בין הישראלים המרבים בנסיעות – עשוי להגיע לעצה הבאה:

היכנס לרחוב Cambon ולך בצד ימין עד שתגיע לבית מס' 37, בו שוכן מלון 'קאסטיל'. על חזית הבית קבוע שלט, בו חרוט בצרפתית ובעברית: 'בבית זה בשנת 1895 בנימין זאב הרצל מחולל התנועה הציונית העולמית כתב את ספרו "מדינת היהודים" חזה ובישר את תקומת מדינת ישראל'. אם תרצה, אין זו התחלה רעה לביקור בפאריס. אחרי המחווה לציונות, המשך […] (יוסף לפיד, מדריך לפיד – אירופה לצעירים, ירושלים 1997, עמ' 629).

אינני יודע כמה הם הפוקדים את הבית בעקבות ההנחיה המתוחכמת, פרי שנינותו הידועה של לפיד, אך השלט ממשיך להתנוסס בגאון עד עצם היום הזה, אם כי לאחר שיפוצים שונים נקבע במקום גבוה במקצת. לא במקרה: כולנו יודעים, לוחות הנצחה בעברית אינם חסינים מהשחתה; במיוחד כשהם עוסקים במחולל 'מדינת היהודים'. צריך אפוא להתאמץ במקצת כדי לראותו, 'אם תרצו' כמובן.  

הרצל קשור היה למלון שברחוב קמבון, ובעקבותיו כולנו קצת קשורים. מי שמאמין  – ובצדק – שגיא החיזיון של הציונות קשור דווקא למקומות כמו ביצות עמק יזרעאל או יישובי 'חומה ומגדל', יתקשה להכניס את רחוב קמבון ההדור לרשימת מקומותיה; אולם הרצל בא אלינו מעולם אחר, כמו שהיטיב לאפיינו הרב פיין בדברים שנכתבו במלאת שלושים שנה לפטירתו:

הערצל בא אלינו מעולם אחר ומסביבה מוזרה לנו, ודרכנו לא היו דרכיו, אך כשהכיר בנפשו שהוא בן להעם הישראלי הנענה והנדכא, הגה בכל חום לבו ובכוחותיו הענקיים, השליך עצמו לרוחתם וישועתם של ישראל ולא ידע שלוה בנפשו (הרב שמואל מנחם הלוי פיין, אנשי שם, עמ' 76).

ל'עולם האחר והסביבה המוזרה' יש הקשר פריזאי, כפי שיודע בסתרי לבו כל ציוני הגון, וכפי שמצהיר במפורש אותו שלט ברחוב קמבון. הבה נצא אפוא לסיור קצר ב'בית הגידול' של 'מדינת היהודים'. הפעם 'המדריך לתייר' יהיה ספרו של  עמוס אילון, 'הרצל' (תל אביב תשל"ז).

ובכן, ניסיון חשוב לכונן מדינה ליהודים נעשה בפגישה – לא-מוצלחת בעליל – עם הברון הירש. היכן? "מעונו של הירש ב'רי דה ל'אליזה' נשקף אל ארמון רעו לציד, נשיא צרפת. מרוחק היה רק כדי שלושה גושי בניינים מבית המלון של הרצל ברחוב קאמבון. אף על פי כן נסע הרצל בכרכרה שכורה […]" (עמ' 156). ברחובות הללו אי-אפשר לילך רגלית כאחד האדם! כך על כל פנים סבר אז הרצל.

ציונות נוסח גני טוילרי

גני טוילרי

בכיוון גיאוגרפי קצת שונה, אך בקרבת מקום, נמצאת האופרה המפורסמת שבה הציגו את ואגנר (דמות בעייתית מאוד בהקשר של השורשים הציוניים); האופרה מהווה רכיב חשוב במסכת ההשראה ההרצליאנית:  "בהצגת טאנהויזר ב-5 ביוני גמר בדעתו כי על מדינת היהודים להקים בהקדם האפשרי אולמות מפוארים כאופרה של פריס […]" (עמ' 164). ובקצה השני של הרחוב שכנו הגנים המפורסמים: "[…] כשהתעכב יום אחד בגני טיירי [צריך להיות טוילרי] לפני האנדרטה של גאמבטה [ממייסדי הרפובליקה השלישית], רשם 'אני מקווה שהיהודים יקימו לי אנדרטה עשויה ביתר טעם'" (עמ' 167). האנדרטה עדיין ניצבת, והתייר הציוני ממשיך להתלבט על טיבה של ה'אנדרטה' שהקים עם ישראל לחוזה מדינתו. לגנים אלו אכן הייתה השפעה ממשית על החוזה ועל חזיונו:

למחרת בבוקר הקדים הרצל לצאת מן המלון וחיפש לו הרגעה בגני טיירי. מרוט היה מרוב מחשבות ודאגות, ויגע מליל הנדודים. בעצבנות פסע אנה ואנה בשבילים המרוצפים חצץ. היה יום בהיר ונעים של יוני, ילדים השיטו סירות קטנות בברכה המעוטרת חבצלות מים; רוח קלה נשבה על פני אגן הדשא הירוק, עיני הרצל בערו. הסתכל באנדרטאות השיש הלבנות המוצבות סביב, קמעה קמעה שב לאיתנו; כך מכל מקום היה סבור. החליט כי במדינה החדשה יש 'להעתיק פסלים אלו בלי דיחוי' (עמ' 174).

אכן 'סביבה מוזרה' שכאבן שואבת מתרכזים סביבה תיירים מכל קצוות תבל ובתוכם תיירים ישראלים שלא כולם ערים לשורשים הציוניים שלה.

בסופו של דבר 'מדינת היהודים' לא נבנתה במתכונת שראה הרצל סחוף ההרהורים לנגד עיניו הטרוטות מחוסר שינה כאן ברדיוס של כמה מאות מטרים מהמלון שלו; הציונות נזקקה גם לזירות אחרות לגמרי (ביצות חדרה חשובות לא-פחות); אבל מי שרוצה להבין את הרצל, וכאמור בעצם להבין את עצמנו, חייב לשוטט כאן בין הפסלים והערוגות המקסימות.

מעבר לעובדה שכאן באמת הדברים אירעו, ומעבר לידיעה על מעט השלווה שהצליחה רוחו הסוערת למצוא כאן, נשאלת השאלה מה ספג כאן הרצל? ובכן, בין השאר 'רוח צרפתית' הקשורה לרעיונות של חופש וקדמה, ואין זה המקום להתחשבנות עד כמה עמדו רעיונות אלו במבחנים שונים שזימנה ההיסטוריה לעם היהודי; הוא ספג כאן גם תובנות עמוקות ביחס לחשיבותה של הפוליטיקה בהעמדת דברים על מכונם, ככלות הכול פריז של אז הייתה גם מאוד פוליטית, ובית הנבחרים שלה נמצא גם הוא במרחק הליכה. כן, הרצל, העיתונאי-מחזאי היה גם פוליטיקאי; הוא בוודאי היה גם קצת פריזאי.

חצר בית הספר הצבאי

משהו – ואין לי עניין כאן להגדיר את עוצמתו – בהשראה של הרצל קשור לפן אחר של 'הסביבה המוזרה' הזאת. אני מדבר כאן על אירועים טריים, משהו שאירע בחורף של השנה שבה נכתב עיקר היצירה הידועה 'מדינת היהודים'. כך מתאר זאת ז'אן דניס ברדן:  

'מסדר ההוצאה לפועל' נקבע לפי הוראת הממשלה לשבת 5 בינואר [1895] בשעה 8.45, בחצר הגדולה של בית הספר הצבאי, ככר פונטוא. כל גדוד בחיל המצב של פריס שלח שתי פלוגות, האחת מורכבת מחיילים בצבא הסדיר, והאחרת מטירונים. דיפלומטים ועיתונאים הוזמנו לטקס, כמו כן נכחו בו כמה מיוחסים בעלי זכויות. לאלה הוצב מקום בין שתי פלוגות החיילים. לקהל הרחב לא ניתנה רשות כניסה; כמה אלפי סקרנים נתקבצו ליד השערים הסגורים, לאורך הגדרות, או טיפסו על הגגות. הרחובות הסמוכים המו אדם […] (פרשת דרייפוס, עמ' 17).  

בטקס המפורסם שהתרחש בסביבה יפת התואר הזאת לא צעקו 'מוות לבוגד' אלא 'מוות ליהודים'. ויש ש'הידרו' אחר השורשים הנוצריים של ה'בגידה היהודית' וצעקו לדרייפוס התמים: "מוג לב! יהודה איש קריות! יהודי מזוהם" (עמ' 20).

זאת ועוד, לא רק ביתו של הרצל, אלא גם ביתו של דרייפוס שכן בסביבה הזאת, בשדרות טרוקדרו, ולכן הקצין היהודי המושפל מזהה בנקל את דירתו: "בעברו בגשר אלמה, ראה דרייפוס בעד אשנב העגלה 'את חדרי הדירה שבה חלפו עליו שנים כה מתוקות' […]" (עמ' 21). ברור הוא כי הצרחות של ההמון הגיעו לאוזניו של הרצל. הן הדבר התחולל כה קרוב למעונו, כפי שמתאר עמוס איילון: "[בדצמבר 1894] כבר הגיעו כמעט יום-יום צריחות האספסוף הפריסאי 'בוז ליהודים' אל חלונות חדרו של הרצל ברחוב קאמבון" (עמ' 148). אגב, ככל הנראה דיווחיו של הרצל על קריאות 'מוות ליהודים' שונו בעיתונו הווינאי ל'מות לבוגד'.

בעיניו אש קודש

את הקטע המרגש ביותר לטעמי על מפגש יהודי עם זכר הרצל בפריז מצאתי בעיתון נידח לגמרי של תנועת נוער לא מוכרת. בשנת 1946, אחרי כל מה שקרה בעקבות כל מה שהרצל כל כך רצה שלא יקרה, ניצב בחור בשם יהודה במקום הזה. בעיתון שאפילו לא נדפס בדפוס ראוי, אלא באמצעים של אז ('מכונת כתיבה', נדמה לי שכך קראו להם), כתב אותו יהודה שכמנהג הימים ההם אפילו לא טרח לציין את שם משפחתו; מן הסתם היה מוכר לחבריו שעבורם כתב; הכותרת פשוטה שבפשוטות – 'מלון די קסטיל':

רחוב קמבון אינו נמנה בין הרחובות הרחבים של פריז, ובפרט ביום א', כאשר עם רב נוהר בשני כיוונים בין הטואילירים לכיכר האופרה, הומה הוא מרוב אדם. ואתה בתוך זרם אדם כעלה במערבולת של מים. קשה אפילו לעמוד דום במדרכה, ואתה כה רוצה להישען על אחד הבתים ולהתעכב כאן, מול הבית שמספרו 37. בית כיתר הבתים בחומת הרחוב, אינו מתבלט בצורתו הארכיטקטית. במלון ד'קסטיל זה, לפני 50 שנה, אפשר היה לראות אדם זקוף קומה, לבוש הדר, כולו אומר אצילות, ובעיניו הצופות למרחקים בוערת אש הקודש.

בצעדים מהירים היה האיש הזה נכנס למלון, שקוע ומרוכז במחשבותיו, נרעש ונרעד עד לעומק לבו – כי ראה האיש חזון העתיד, מבול השנאה העומד להציף את משכנות ישראל – ואין מנוחה לנפשו עד שיעלה בכתב את אשר ראה בעיני רוחו במלון זה, לפני 50 שנה כתב הרצל את 'מדינת היהודים'. […]

אין שום זכר, אין לוח שיעיר את תשומת לבו של עובר דרך, כי בבית הזה נשיא היהודים שם אבן פינה לתנועה הציונית הפוליטית, אבל לנו הלוח לא נחוץ. ברגע זה תוקף אותי רק צער שאינני יכול לעמוד כאן יחידי מול הבית האפור הזה ובתפילה חרישית להביע את רחשי לבי למאור הגדול שהאיר לדור את הדרך וכבה לפני זמנו כקרבן אהבתו העזה לעם ישראל, שאהב אותו בכל נפשו ובכל מאודו […] (בנתיב, גיליון שבועות, תש"ו).

בין שהוצמד להם לוח הנצחה ובין שלאו, בין שנחוץ או לא-נחוץ, בתים ורחובות הם סמלים, יש להם כנראה איזו נשמה נסתרת; בפריז כדי לחשוף אותה אני נזקק לאותו יהודה ללא שם משפחה שכתב את הקטע הנפלא הזה, ואידך זיל גמור.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' בתמוז תשע"א, 22.7.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 ביולי 2011, ב-גיליון מטות תשע"א - 728 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: