לא אותו בין המצרים / ישעיה שטיינברגר

 

המושג רב המשמעות 'בין המצרים' הוא בעיקרו מושג אשכנזי. הפסיקה הספרדית חיה עם החורבן והגלות בקלות רבה יותר, כנראה בשל הקרבה לארץ ובשל הרוח הקבלית שניסכה בה

ההנחה המקובלת היא שעדות המזרח יותר רגועים, שמחים, סובלניים, מתונים ופתוחים – בקיצור "זורמים" – מאשר אחיהם האשכנזים. בין האחרונים יש שיעור גבוה יותר של "לחוצים", קיצונים ומורכבים. בקיצור, כר פורה למצבי דיכאון… אין כאן ניסיון לערוך השוואה מדעית, אבל מסתבר שאם אכן קיימים הבדלים כאלו, שלפחות התקבעו בתודעה הכללית ובפולקלור, יש להם בסיס מסוים בדרכי ההוראה והמנהגים. 

זלזול בחורבן?

אשכנזי שהיה נקלע בעבר לקהילה ספרדית בימים אלו היה עלול להתרעם על הזלזול שהם מפגינים כלפי החורבן. הוא, שנמנע להסתפר ולהתגלח או להשתתף בחתונה בעונה זו, היה נוכח שהספרדים מפטירים כבימים כתיקונם. אין ימי "בין המצרים" מהווים לדידם תקופת אבלות. ואכן, ר' יוסף קארו פותח את דיני התענית של תקופה זו ב'שולחן ערוך' בכותרת: "דיני שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה". לעומתו הרמ"א, המאסף את מנהגי אשכנז, מרחיב במנהגי שלושת השבועות, ובמנהג איסורי אכילת בשר וכיבוס מראש חודש אב.

לפי מרן, אפילו משנכנס אב אין ממעטים אלא בשמחה; על אבלות לא שמענו.

ההבדלים ממשיכים; בשבת חזון היו אשכנזים שלא החליפו לא את הפרוכת של ארון הקודש ולא את בגדי החול שלבשו. אצל הספרדים אין זכר לכך. בתשעה באב בעצמו אין האשכנזים מניחים תפילין עד מנחה, אז כבר מקילים קצת באבלות. הספרדים מניחים בשחרית כרגיל.

ההתייחסות המקלה של עדות המזרח כלפי החורבן מתבטאת בכל ימות השנה. שבירת הכוס תחת החופה – ביטוי לאבלות על החורבן –  נהוגה אצלם כיום רק בעקבות קבלת חלק ממנהגי אשכנז.

אחד השינויים הבולטים והמעניינים שבין מנהג אשכנז ומנהג ספרד הוא נשיאת הכפיים. המחבר פוסק כדבר פשוט שנושאים כפיים בכל תפילות השנה, ואילו הרמ"א כותב: "נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאים כפיים אלא ביום טוב, משום שאז שרויים בשמחת יו"ט וכו', מה שאין כן בשאר ימים. ואפילו בשבתות השנה שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם, ואפילו ביו"ט אין נושאים כפיים אלא בתפילת מוסף שיוצאים אז מבית הכנסת וישמחו בשמחת יו"ט".

ברור שלא רק טרדת הפרנסה גורמת אלא שיש מיעוט תחושת שמחה, הנחוצה לברכת כהנים, בכל אתר עקב הגלות.

פחות יזכור

מסתבר שריבוי האזכרות הכלליות והתעניות הנהוגות אצל האשכנזים לכל אורך השנה הוא המפתח ההיסטורי להבנת ההבדלים. דוגמה טיפוסית: "אב הרחמים" הוא אזכרה שנאמרת בבתי הכנסת האשכנזיים כמעט בכל שבתות השנה, זכר לקרבנות מסעות הצלב. הספרדים, שלא עברו תלאות אלו, אינם מכירים את "אב הרחמים". כיוצא בזה, תעניות שונות הנזכרות במגן אברהם ובמשנה ברורה בסימן תק"פ לציון גזירות ורדיפות שונות שחוו יהודי אירופה.

גלות יהודי ספרד לעומת זו של האשכנזים הייתה נסבלת יחסית. אף שגם הם עברו תלאות רבות, אלו לא השתוו למנת המרורים של יהודי אירופה: מסעות צלב, עלילות דם (רק שתיים או שלוש התחוללו בארצות המזרח), גזרות ת"ח ות"ט… אף השואה האחרונה, הנוראה מכול, פסחה על רובם.  לכן, אף שגם הם חשו על בשרם את החורבן ואת הגלות ולא שפר חלקם בקרב האוכלוסייה המוסלמית העוינת, עדיין לא הרגישו הם שיש הצדקה להחמיר במנהגי האבלות מעבר לנזכר בחז"ל.

אפילו הרדיפות הקשות שהביאו את הכורת על תור הזהב של יהדות ספרד התחוללו לרוב בעקבות עליית הנצרות וכיבושי מלכיה בחצי האי האיברי על חשבון ממלכות האסלאם. הנצרות הוגדרה בקרב הוגי התקופה כ"מלכות אדום" – הקשה שבארבע המלכויות, האימתנית בין ארבע החיות המסמלות אותן בספר דניאל והקשה שבגלויות. הרמב"ן לועג לאבן עזרא שמנה את ישמעאל בין המלכויות העומדות נגד ישראל – "נפל פחד ישמעאל על ר' אברהם". הוא סבור שישמעאל יאבד כנראה עוד לפני בוא המשיח (!), ואילו אדום רק יתעצם וילך ולא ייעלם אלא עם ביאת הגואל. מלכות ישמעאל נועדה אפוא מתחילה להיות נוחה יותר כלפי ישראל מזו של אדום – הנצרות.

ייתכן שגם הקרבה הגיאוגרפית של יהודי המזרח לארץ ישראל, הדמיון בנופים ובאקלים ובאורחות החיים וכן העובדה שהשיירות היו מצויות שכן רובם חיו תחת קורת גגה של האימפריה העות'מאנית – כל אלו הקלו את תחושת הניתוק ומיתנו את הגלות. לעומת זאת האשכנזים גרו במלכויות אחרות, בארצות הקור הקודרות, בתוך סביבה שספגה עם חלב האם אנטישמיות דתית יוקדת – באזורים מרוחקים מכל הבחינות מארץ אבותיהם. עלייה לרגל, אפילו לשם ביקור, נתפסה אצל רובם בבחינת הלכתא למשיחא. לא במקרה בעלי התוספות (כתובות קי ע"ב) הם הפוטרים ממצוות יישוב ארץ ישראל בזמניהם בגלל סכנת הדרכים.

ניחוחות של גאולה

וקיים הבדל מעניין נוסף, הפעם מנטלי בעיקרו, שהועיל להמתיק את הגלולה המרה של גלות ישמעאל. בארצות אלו, כנראה בעקבות האריז"ל ותלמידיו, רווח מאוד העיסוק בקבלה – לימודה על ידי המסוגלים לכך והשפעתה על כל שדרות העם. הקבלה מטבעה מעצבת עולמות אופטימיים יותר ומחנכת לחוש את הגאולה גם בתוככי המחשכים. הכמיהה לגאולה התבטאה גם בציפיות משיחיות ואף נכנסה לנוסח הקדיש. בנוסח עדות המזרח וספרד מוסיפים "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה". גם מי שלא חישב את הקץ הרגיש את הפוטנציאל בחלל אוויר הרחוב היהודי הספרדי.

נתון זה עשוי להסביר מפגש יוצא דופן בין העולמות. לא היה איש הלכה ליטאי פרדיגמטי יותר מהגר"א. אף על פי כן, בהיותו מקובל הורה לנהוג כמרן ולשאת כפיים יום יום. הדבר לא עלה בידו: מסופר שראה בשריפת בית הכנסת הגדול בווילנא אות משמים שלא הוכשרה השעה לשינוי מנהג אשכנז. והנה, בספרו של תלמידו הגדול, מנהיג העלייה לארץ ישראל ר' ישראל משקלוב, "פאת השולחן", נפסקת ההלכה שכיוון שארץ הקודש היא "אתרא דמרן", כלומר מקום שפוסקים בו מימים ימימה כמחבר – על האשכנזים לעלות לדוכן כמנהג הספרדים.

יש כאן אבסורד; הלא תלמידי הגר"א המשיכו את הפסיקה האשכנזית גם בארץ ישראל. הם האחראים למנהגי ה"פרושים" בירושלים ובכל אתר. מה נשתנתה אפוא נשיאת כפיים שבהקשרה החליטו לקבל את פסיקות מרן? נראה שבזה רצו לקיים צוואה סמויה (ואולי מפורשת) של רבם הגדול בווילנא. אם שם בגולה לא איסתייעא מילתא, לפחות בארץ הקודש, מקום השכינה, ראוי לחוש שמחה מספקת המצדיקה ברכת כהנים יומיומית. זו הסיבה להבדל שהשתרש בימינו, שלפיו האשכנזים ממשיכים את מנהג הרמ"א בחו"ל, שלא לשאת כפיים אלא במוספי המועדים, ואילו בארץ ישראל נוהגים כספרדים (למעט חלק מבני הגליל).

המנטליות הקבלית השמחה יותר עומדת אולי גם מאחורי פסיקת הגר"א להקל בברכת שהחיינו אפילו "בין המצרים" וכן ברחיצת כל גופו בערב שבת חזון ועוד. תלמידיו שעלו ארצה ושמעו את "קול התור" (רמז לשנת ת"ר או תר"ו, שהייתה לדעתם מסוגלת לגאולה) בוודאי חשו את פעמי הגאולה, כמו שכבר האריך בכך ד"ר אריה מורגנשטרן.

הרב ישעיה שטיינברגר הוא ר"מ בישיבת הכותל, רב רמות שרת וראש כולל "זיו התורה"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' בתמוז תשע"א, 22.7.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 ביולי 2011, ב-גיליון מטות תשע"א - 728 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: