הישר 'בעיניו' אינו הישר

המחלוקת בין שתי הדעות שהושמעו מעל במה זו ביחס למלכות ולספר שופטים מתרכזת בפרשנות הפסוק "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". האם הפסוק שולל מלך או מחייב אותו? האם "איש הישר בעיניו יעשה" מכוון למעשה מוסרי או לא?

ובכן, נפתח בסיכום של סיפור פילגש בגבעה, שבהקשרו מופיע פסוק זה, וישפוט השופט האם המוסר גובר או שמא הרשעה.

הסיפור מתחיל בפילגש הבורחת מפני בעלה לבית אביה. ניתן להניח שיש לה סיבות טובות לצאת למסע בן כמה ימים בגפה, ודי לציין שגם בימינו אלה לא נדירים מקרים שבהם נשים נאלצות למצוא מסתור בבתי מחסה שונים. בהמשך הסיפור נוסע האיש להחזיר את פילגשו, ובדרכם הביתה הם סרים עם ערב לגבעה, ואין איש מביא אותם הביתה, פרט לאיש זקן אחד. זהו ה"צדיק" בסיפור זה. אך כאשר מתקבצים אנשי הגבעה ודורשים להתעלל באורח, מציע אותו "צדיק" למסור במקומו את בתו הבתולה ואת פילגשו של אורחו. כלומר – ה"צדיק" אינו יותר טוב מלוט.

והקורא תמה – האם יש בסיפור זה נצר לאברהם העברי, שישמור "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"?

מהמשך הסיפור מתברר שאין. משמסרבים אנשי הגבעה לעסקת הפשרה, מוסר להם האיש את פילגשו. מה אפשר כבר לצפות מבעל מכה? בבוקר, כאשר הוא פונה לצאת לדרכו (!) הוא רואה את פילגשו מתה על סף הדלת. במקום לתת לה קבורה נאותה במקומה, כמת מצווה, הוא נושא אותה לביתו מהלך כמה ימים, מבתר את גופתה ומשלח בכל גבול ישראל. כאשר שואלים אותו מה היה המעשה, אומר האיש כך: "ישנו בגבעה ולפתע באו אנשי המקום, רצו להרוג אותי ואת פילגשי עינו ותמות". רחמנות, מסכן!

צריך להיות ברמתו של ר' לוי יצחק מברדיטשב כדי למצוא נקודת זכות על מישהו בסיפור זה. אכן, הזכות היחידה שמוצאים א' ויס וא' כהן היא ששבטי ישראל לא רבו בינם לבין עצמם כדרכם של צבאות, אלא באו להשמיד את שבט בנימין כאיש אחד חברים. אך לא זהו כבודו של ישראל, קהל שבא באחדות מופתית כדי להרוג!

יש ייחול למלוכה

האם הפתרון לבעיה המוסרית היא מלכות?

הרי לכאורה צודקים הכותבים בכך שהמלכים אשר מלכו בישראל לא היו טובים בהרבה. כדוגמה, מביאים המגיבים את הריגתו של אוריה החתי בידי דוד ואת הריגת אדונירם אשר על המס בימי רחבעם. אלא שבעיניי טענה זו מופרכת, כמו טענת פסילתו של המשטר הדמוקרטי מפני "שגם הנאצים עלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות". האם אסור למחבר ספר שופטים לכל הפחות לשאוף למשטר מלוכני מוסרי ורודף צדק, שיתקן את העוולות שקראנו עליהם למעלה? והאם לא לכך שאפו כל הנביאים, מהושע וישעיהו, דרך ירמיהו וכלה ביחזקאל? האם אין אנו יכולים לשאוף לשלטון דמוקרטי מופתי במדינת ישראל בה בשעה שאנו מכירים בחולשותיו ובבעיותיו בהווה?

אמנם, לפי קריאה זו נמצא הספר סותר עצמו, שהרי מפי גדעון ויותם עולות, לכאורה, קריאות אנטי-מלוכניות מובהקות: גדעון מכריז "ה' ימלוך עליכם" ויותם בנו שר שיר הלל לעצים היצרניים שאינם מעוניינים בגינוני מלכות. אך גם אם קריאה זו נכונה היא, האם ספר שופטים חייב להיות כה עקבי בגישתו? האם לא ניתן להעלות על הדעת שהספר מציג גישות שונות למלכות בישראל? הרי הוויכוח סביב המלוכה ימיו כימי קורח והוא רווח עד ימינו אלה!

על אף ההקשר המוסרי המפוקפק של הפסוק, סבור ויס שהצירוף "איש הישר בעיניו יעשה" אינו ביטוי של שלילה. לדעתו, בתקופת השופטים "הרגיש האדם מחויב להגדיר לעצמו את הישר ולעשות אותו". האין זה אנכרוניזם גס? האם ייתכן שבתקופת התנ"ך הייתה קיימת השקפה שעל האדם להגדיר את "הישר בעיניו"? המופע היחיד של "הישר בעיניו" שלא בספר שופטים מתאר מצב זמני: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום, איש כל הישר בעיניו" (דברים יב, ח). בנוסף לכך, כאשר המלכים נוהגים בצורה מוסרית, נאמר עליהם פעם אחר פעם שהם עשו "הישר בעיני ה'", ולא "הישר בעיניהם". וכך גם בתורה: "ועשית הישר והטוב בעיני ה'". ואולי היא הנותנת, שמכיוון שבתקופת השופטים העם עושה "איש כל הישר בעיניו", ממילא הגיע הזמן להעלות על הדעת את ריכוז השלטון והפולחן הדתי?

לבסוף, להוכחת מוסריות העם בתקופת השופטים מביא ויס את מגילת רות על חסדיה הראשונים והאחרונים. אולם בקריאה זהירה של הפסוקים עולה כי ייתכן שהתנהגותן המופתית של דמויות המגילה בולטת דווקא על רקע המוסר הירוד של הסובבים אותן. מדוע בחברה שבה "איש כל הישר בעיניו יעשה", כלומר חברה מוסרית כביכול, צריך בועז לצוות את הנערים שלא לגעת ברות? ומדוע ממליצה נעמי לרות ללקוט רק בשדות בועז, לבל "יפגעו בה בשדה אחר" (רות ב, כב)? האם לא ייתכן לומר כי המגילה מציגה את יסודות החסד שבמשפחתו של דוד המלך כאות וכסימן, אולי כתקווה, שבימיו לא יעשה עוד איש הישר בעיניו אלא הישר בעיני ה'?

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' בתמוז תשע"א, 22.7.2011