לא לחסידים בלבד / רבקה שאול בן צבי

 

סיפורים חסידיים היו תחום זר ומרוחק ולעתים אף מזולזל בעיני רבים. ספר חדש מצליח להראות את הרלוונטיות של הסיפורים לחייו של כל אדם

מסע בסיפורי חסידים, יהודית בר-יש"ע גרשוביץ; ידיעות ספרים, 2011, 161 עמ'

בעבר, הסיפור החסידי לא חצה את המקום השולי מאוד שהיה לו בתרבות הישראלית. בעולם החסידי היו הסיפורים ביטוי לנפלאות הצדיקים ובעולם האקדמי – חומר גלם למחקרים היסטוריים וחברתיים. סופרים השתמשו במעשיות חסידיות באופנים שונים, לעתים הרחק ממשמעותם המקורית, אבל רק מתי מעט התעניינו בסיפורי חסידים כמקור להשראה רוחנית ולתובנות בעלות ערך. השיח התרבותי היה רחוק מעולמה של המעשייה החסידית, כשם שהיה רחוק מהוויית המדרשים.

דרך ארוכה עשה הסיפור החסידי עד הגיעו לתוכנית הלימודים של התיכון הדתי, למשל. לפני שנים נכחתי בישיבה של דמויות מהמערכת החינוכית, ולפנינו הופיעה ד"ר דינה לוין, מהמכללה בירושלים,  שכתבה דוקטורט חלוצי בנושא הסיפור החסידי וניסתה למכור את הרעיון של החדרת הסיפור החסידי לתוכנית הלימודים. התגובות שיקפו זרות ודחייה, והסיפורים שהודגמו במצגת לא נתפסו כספרות הראויה להילמד. חלפו ימים, הגישה השתנתה, והיום כבר אין איש שחושב שהסיפור החסידי אינו בבחינת "ספרות". עם זאת, היה טעם להתנגדויות. אף ד"ר לוין עצמה, בספרה "הסיפור החסידי", מעלה את הבעיה: מדובר בסיפורים שסופרו ביידיש וצמחו מעולם תרבותי שהנחותיו הרוחניות שונות בתכלית. ומה הפתרון? לוין מביאה את דברי גדליה נאגל האומר שצריך להפוך את הסיפור החסידי לידידותי לקורא. את זאת עושה יהודית בר-יש"ע גרשוביץ בהצלחה גדולה.

בעשורים האחרונים נוצרה התעניינות מחודשת בחסידות מכיוונים חדשים. גם בעולם של מחקר הספרות נפתחו השערים לפני סוגות חדשות שבעבר לא נכללו במחקרי הספרות. דחיפה פרשנית-אמנותית גדולה לנושא נתן פרופ' יואב אלשטיין מאוניברסיטת בר-אילן, וסחף עמו את תלמידיו. כיוונים שונים למחקר הספרות החסידית: אידיאי, דידקטי, אמוני, סטרוקטורליסטי ועוד. יהודית בר-יש"ע בחרה  בדרך המשלבת תפיסה אמנותית עם בחינה אידיאית-קיומית. זהו ספר של מורה ומרצה שצמח מעשייה לימודית וחינוכית, אבל העניין שבו חורג מענייני הוראה: מסעה של המחברת אל לב הסיפורים שבחרה חותר לחשיפת ההיבט האוניברסלי שבסיפור והדגשת הרלוונטיות העל-זמנית שבו.

הסיפור החסידי, כמו קודמו המדרשי, בנוי על פערי מידע. התמציתיות הרב-משמעית שבסיפור מאפשרת קריאה פלורליסטית. כמו בכל סיפור מיניאטורי, הפרשנות היא חלק בלתי נפרד מהקריאה, והיא המאפשרת את המשמעות העמוקה ואת חילוצו של הסיפור החסידי מגדר מעשייה עממית פשוטה. בר-יש"ע מפרשת אחד עשר סיפורים כמסעות נפשיים-רוחניים של האדם באשר הוא. המצע הוא אומנם זמן ומקום מסוימים: וינה או פראג; מאה זאת או מאה אחרת; גם הדמויות היסטוריות בחלקן, כמו הבעש"ט או מנהיגים חסידיים ידועים אחרים; הגשר על יד ארמונו של המלך אכן תואם את הריאליה של התקופה המתוארת; והאידיאה, כמו שכותבת חני הנדלר במאמרה הידוע על "אוצר מתחת לגשר", משקפת בגרסאות השונות של הסיפור את העולם של החסידות שממנו צמחה גרסת הסיפור. עם זאת, לפי גישתה של בר-יש"ע, משמעות הסיפורים מנותקת מהקשר של זמן ומקום. המסע המתואר בכל סיפור רלוונטי גם למי שחי במאה העשרים ואחת, כי משמעות ה"אוצר" שונה מאדם לאדם, מתרבות לתרבות, כפי שאפשר לראות אף במשמעויות תלויות ההקשר של הגרסאות השונות איך סיפור אחד מוביל לכיוונים מנוגדים.

בר-יש"ע מפליאה לעשות בניתוחם של פרטים זעירים וכאילו זניחים: ההליכה של גיבור "אוצר תחת הגשר" כביטוי לטלטלה נפשית; היסוד האלגורי בדמותו של השר כמי שמייצג את החוכמה החוץ-יהודית, או את קולו הפנימי של הגיבור. הניתוח הרגיש והנסמך על ידע של הליכת הגיבור "עד שיגיע אל בין התנור לכיריים", כשהיא נסמכת על המקור התלמודי לביטוי זה ועל פירוש רש"י למקור זה בתלמוד הבבלי.

 נושאים רבים עולים במגוון הסיפורים על פי ראייתה הפרשנית של המחברת: חיפוש אחר הנקודה הפנימית ושורש הנשמה ב"אוצר תחת הגשר"; זהות כוזבת ומתעתעת בסיפור של השיכור שהולבש בבגדי כומר; הנתינה רבת הייסורים ועוצמת ההליכה הנחושה בסיפור על אודות האישה העקרה; קולות פנימיים של רב הבוחר בדרך שונה, נכונה מהותית אך לא פורמלית, כביטוי ליום הקדוש ביותר; הניגוד בין העצמיות לבין הכללים של העולם החיצון בסיפור על בן-המלך שהתחפש ל"הינדיק". הסיפור האחרון בספר עוסק בהליכה אל המוות ובקשר שבין שמחת נישואין להרהורי מוות.

לא אכחיש שהתרגשתי מאוד בעת קריאת הספר. מיופיים של הסיפורים יחד עם הצירוף של החדות והאנינות בניתוחם. הקורא חש עצמו כחלק מהמסע הנפשי, שאכן מוצג מעבר להקשריו הריאליים. בולטת השכלתה הרחבה של המחברת המאפשרת לה לגייס כלים ממקורות שונים, ולהצביע על קשרים סמויים בין יצירות. אין זה ספר אקדמי אלא ספרותי ומלא חיים. הלשון מדויקת, בהירה ורבת דמיון. מי שטרם התנסה בסיפור החסידי כדאי לו מאוד להגיע אליו דרך הספר הזה, ומי שכבר התנסה יגלה דברים חדשים.

ראוי לציון המבנה המושך של הספר. כל פרק נפתח בקטע קצרצר ורב משמעות המעורר סקרנות ורצון לקרוא; כל פרק מחולק לפרקים קטנים המעוטרים בכותרות מושכות. העריכה הגרפית מעולה והגופנים מתגוונים לפי התוכן. בסוף הספר מידע עשיר ותמציתי על דמויות מעולם החסידות.  המעצבת המוכשרת נחמה שפילמן ציירה ועיצבה כריכה צבעונית מקורית ויפהפייה. אבל קשה לסלוח על רשלנות-מה בעריכה הלשונית, שבדרך כלל היא טובה מאוד אך מפעם לפעם ניגפת באי ניכוש שגיאות רציניות. בהנחה שהספר היפה הזה יזכה למהדורות נוספות, אין ספק שהשגיאות ייעלמו. ועל כל פנים, אלה שגיאות מעטות בלבד שאינן מצליחות להעיב על היופי הרוחני והלשוני של הספר כולו המומלץ בחום.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ג בתמוז תשע"א, 15.7.2011

פורסמה ב-14 ביולי 2011, ב-גיליון פינחס תשע"א - 727, יהדות ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: