האצילי והעולה באש / יונתן ברג

 

שורה של מתרגמים הפכה את פני השירה העברית משירה של עשור לשירה של מאה

נדב ליניאל

גם השנה חולק בפסטיבל השירה במטולה פרס "טבע" לשירה. הזוכים, סיגל בן יאיר על ספר שיריה "לא מעודן" ונדב ליניאל על ספר שיריו "תקרת האדמה". אצל בן יאיר הולך הטון השירי במיומנות בין היש וההעדר, בין אם מבחינה חומרית-כלכלית (כאשר היא מציירת את עולם האם החד-הורית הנעולה במעגל הכספי), ובין אם בענייני הלב, שם ההעדר נולד מתוך האפשרות כי משהו ישנו: אינטימיות שבצידה פיקחון אל טבע הבדידות האנושית. אצל ליניאל החומרים מעודנים יותר ונוטים לדיבור מתוך חינוך לתרבות, כלומר מוקפדות, אזכורים ודין וחשבון למסורת השירה.

מדוע זכו משוררים אלו בפרס? ובכן, אפשר לדבר על המיזוג אצל בן יאיר בין העיסוק בגוף, האדמה הגדולה של המתכלה והנקרש, ובין העיסוק בחברתי אשר מגיע לשיא כעת בשירה. זה החל עם השפעה גוברת של משוררים מזרחיים דוגמת רוני סומק וארז ביטון.

ליניאל הוא דוגמה, לא יחידה, להשפעת אחת המגמות החשובות בשירה בשני העשורים האחרונים והיא איכות וכמות התרגומים משירת העולם.

אנו חייבים חיים פואטיים שלמים לאנשים דוגמת רפי וויכרט, דוד וינפלד, טל ניצן, רמי סערי, עודד פלד, משה דור ואחרים. במרחב בו שימבורסקה, מילוש והרברט מתורגמים בהרחבה, כמו רוברט בליי, זו'אן מגריט או סירקה טורקה. המדף בספרדית מאכלס את וויחו, אנטוניו גמונדה ונרודה, ורבים נוספים. שפע זה מכריח את המשורר להתבונן על שורה של יצירות מוקפדות ובעלות גימור מפעים,  המציבות רף עריכה ודיוק, גם בשפה ויותר מזה בעיצוב תמונת עולם עמוסה, הנותנת דין וחשבון לתמונת "המאה", מצב העניינים האוניברסלי, ההיסטורי והאנושי לצד המקומי.

השירה העברית אמנם השתמשה בעדשת "הדור" גם לחלוקות הפנימיות בה וגם, בעיקר להצגת המציאות, המבט הלך עשור קדימה ואחורה, אולם שירת העולם, במיטבה, מציעה את עדשת "המאה", תקופת חיים של מציאות אנושית.

שורה של משוררים צעירים וצעירים פחות, כמו טל ניצן, טלי לוטבצקי, שחר מריו מרדכי, ליאור שטרנברג, אלי אליהו ואחרים מבטאים את השאיפה למבט זה כמו גם לשימת דגש על הידוק הדיבור השירי עד למוכרח בלבד. באם נהפוך את סיפרו של לינאל לא תיפול מילה, ועל כך יש לברך גם את עורך הספר אורי הולנדר. הספר מעניק תמונה כרונולוגית של עיצוב אדם כיוצר, דרך תחנות החיים, ומגלה את הערוץ המוליך אל השפה והשירה, אל היות משורר. זאת לצד שירים, קצרים יותר, מופשטים, בהם גלומים רעיונות הגותיים או פענוח של הופעות טבע.  הדבר הפוגם מעט,  ופה גלומה הבעיה העיקרית של דיוק ומוקפדות ושעליה ניתן להתגבר רק בתנופת יד אישית של הכותב- הגאון, היא החוסר באינסטינקט, בדיבור הבוער והמיידי, דוגמה מובהקת לעניין זה ניתן למצוא, למשל, בשירת וויחו, המאפשרת מגורים של המוקפד והרעב, האצילי והעולה באש גם יחד.

אלו אמנם דברים ספורים המבקשים הרחבה, אך שיח הביקורת בשירה חייב לשוב לזיהוי המרכז ולהפעלת המנועים הביקורתיים לפריסת המתרחש כעת, להבנת מערך ההשפעות, למיפוי ותיווך המוכרחים מול הקהל המדיר רגליו.

 יונתן ברג הוא משורר. ספר שיריו הראשון "פה הנדודים" יראה אור השנה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ג בתמוז תשע"א, 15.7.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-14 ביולי 2011, ב-גיליון פינחס תשע"א - 727 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: