תורה שלמה, בשני יצריך / יסכה אופנהיים

 

תוכנית הלימוד הנשית של 'עבודה שבגוף' מציגה מודל שמבקש לחבר את האישה אל גופה ואל נשיותה, במהלך שמשלב לימודי חסידות, ימימה, מודעות ותנועה. עולמות נשיים נפתחים בקריאה שנייה

איחוי. 'עבודה שבגוף' צילום: מרים צחי

בוקר. סטודיו. ברקע "אבא" של אביתר בנאי. מולי 16 נשים רוקדות בחדר. חלק מהן בכיסויי ראש. אחת בפאה. אחת בגופייה. בעוד שעה הן תהיינה סביב השולחן, שקועות בהבנת דברי האיז'ביצר על מהות החג הקרב. בעוד שעתיים יתבוננו המשתתפות בדפוסים ילדותיים המופיעים בחייהן ואת היום הן יחתמו בלימוד מדעי ומעמיק על גופן המשתנה ויביאו התמודדויות אישיות בתחום הנשי והמיני.

נעים להכיר: "עבודה שבגוף". תוכנית סוללת דרך המציעה איחוי בין סודות הגוף, הנפש והרוח הנשית.

"הרבה שנים, ובעיקר אחרי החתונה, חיפשתי כתובת לשאלות שהעסיקו אותי בתחום הנשיות והמיניות ולא מצאתי", מספרת יעל (30), אם לשניים ומורה לאמנות באולפנה בעפרה."הרגשתי שעיסוק בתחום הגוף הוא מעין 'טאבו' שהחברה הדתית הן כחברה והן כפרטים לא מתעסקת איתו, לעתים מתוך פחד ולעתים מתוך צניעות. לא פעם הרגשתי בודדה במערכה, שאין למי לפנות".

לילו של הגוף

מסתבר שיעל לא לבד. הבדידות מתחילה כבר בגיל ההתבגרות, שבו השיח על הנשיות ועל המיניות – גם בבית וגם במסגרת החינוכית – ממוקד בעיקרו לעיסוק בצניעות ובהכנה לחיי משפחה. דפנה פלר, עובדת סוציאלית המנחה סדנאות למודעות נשית לנשים ולתלמידות אולפנות, אומרת שלעתים ההתייחסות המוגזמת לצניעות היא קיצונית ויכולה להביא להדחקה או החצנה של הגוף. "ישנו קושי ופחד להתמודד ולעסוק בכנות בהווה של הנערה המתבגרת המעצבת תפיסות קריטיות לחייה לגבי גופה ונשיותה. הנערה, שבדרך כלל לא לומדת באופן מסודר על תופעות בגופה ועל מיניות בריאה, נותרת מנותקת מגופה, מבולבלת ומפוחדת. הדבר משפיע על התייחסותה לעצמה, ובעתיד הלא כל-כך רחוק ישפיע גם על חיי הזוגיות שלה, על ההעברות הבין דוריות ועל תהליכים טבעיים כמו יחסים אינטימיים, הריון, לידה והנקה".

לאה (40), אם לשישה המתגוררת במרכז הארץ, מתהלכת כבר שנים עם חוויה של שסע פנימי עמוק ביחס לגופה. החוויה מתעצמת במפגש עם מעגלי חייה השונים כאישה. "לעתים קרובות אני חשה כאישה העוברת ממומחה למומחה בהקשרים שונים של גופי, מקבלת מרשמים וממשיכה הלאה. אישה מול הרופא המומחה, אישה מול הרב המומחה, אישה בחדר לידה, אישה במקווה. בכל אלה הדבר היקר מכול, גופי שלי, מקבל יחס של אובייקט במקום להיתפס כנדבך מרכזי בזהות הנשית, בהרמוניה עם צורכי הנפש והרוח שלי".

היום, כשנשים רבות פוגשות את חלקי גופן המוצנעים רק לאחר הנישואין והמודעות הגופנית מגיעה לעתים בחבילה אחת רק עם מערכת זוגית – נוצרים מצבים מורכבים של מבוכה ומצוקה אצל נשים וזוגות, המזמינים ניסיונות חדשים לעצב התייחסות שונה, כפי שמתארת דפנה: "אני חשה שהציבור הדתי מבין היום יותר ויותר שישנו מחיר כבד מאוד לחוסר העיסוק בנושא כה יומיומי וקריטי, ועל הרקע הזה צומחות ומתפתחות בשנים האחרונות תוכניות חשובות המנסות לתת מענה בריא".

לפני כארבע שנים הקימה נעמה פלסר, מחנכת באולפנה בעברה שעשתה כברת דרך אישית ועוסקת כיום בטיפול רגשי דרך הגוף, קבוצה של מספר נשים דתיות שהמשותף להן הוא עיסוק בגוף הנשי מכיוונים שונים: הלכה, רפואה, ליווי לידה, מקווה, ריקוד ומודעות גוף. "המשותף לכולנו היה תחושה שיש צורך בכינונו של שיח חדש בנושא הגוף ובפרט הגוף הנשי. חשנו שמקומו של הגוף שלעתים נשכח בחברה הדתית חייב להופיע בשיח הרוחני". מתוך הקבוצה נולד רעיון הקמתה של תוכנית לימודים שתכיל בתוכה בצורה אינטגרטיבית את תחומי הגוף והנפש עם הרוח היהודית. "לא מצאנו שיח בריא בין התחומים הללו והרגשנו צורך לייצר אותו. ראינו לעצמנו חובה להפוך את החלום הזה לתוכנית בשר ודם".

כשהתוכנית קרמה עור וגידים, ברור היה לנעמה שהיא הולכת להקדיש אותה לזכרה של אורית סגל, חברתה הטובה. לפני כשמונה שנים נתגלה אצל אורית גידול ממאיר, כשהיא רק בת 30 ובמהלך הריון. לאחר שנה רוויית ייסורים אך גם רוממות והוד, נפטרה אורית, חצי שנה בלבד לאחר לידת בנותיה התאומות. "אורית השאירה חותם אדיר על חבורה גדולה של אנשים שאהבו אותה בזכות החיבור האיתן שלה לעצמה. אני מרגישה שהתוכנית שלנו היא ממש המשך שלה ונובעת מאישיותה. אורית ידעה להכיל בתוכה חיבורים שהם נדירים בחברה המערבית – חיבורים אל הגוף על כל עוצמותיו, אל הרוח והשירה, אל הלימוד המעמיק. היא חתרה באופן מתמיד לעבודת נפש והדהימה אותנו באצילות נפשה, ובייחוד בשנתה האחרונה. 'עבודה שבגוף' נולדה בהחלט בהשראתה".

משיכה בקדושה

לחלום של נעמה חברו לימור ויסברט ודפנה פלר והקימו את תוכנית "עבודה שבגוף" – תוכנית שמבקשת להצמיח זהות נשית יהודית שלמה המורכבת מהרבדים השונים של האישה. "הרגשנו שיש לנו עניין לקחת חלק בהצמחת התנועה הזו, של נשים שמודעות לגופן עם חיבורים לעולמות הנפש והרוח, כחלק מתהליך שלם של התחדשות יהודית במובן העמוק והבריא".

והן באות. בכל שבוע, במשך שנה, נפגשות במת"ן שבירושלים נשים צעירות ונשים מבוגרות, רווקות ונשואות, סבתות לנכדים ואמהות טריות. הן מתחילות את הבוקר ביוגה ותנועה, וממשיכות בלימודי ימימה, בלימודי חסידות ובסדנת מודעות מינית ונשית עם דפנה, סדנה המהווה במה לעיסוק בנושאים האינטימיים שכל אישה חווה ביום יום שלה אך אין לה היכן להעלות אותם.

"בתוך עולם המעצים חרדתיות והתייחסויות שליליות ומקבעות אל תהליכי הטבע, אני פוגשת צמא אדיר בקרב הנשים להתקרב לעצמן באמונה ולהרחיב את גבולות המחשבה, הגוף והנפש. הן מביאות לקבוצה קונפליקטים רבים שמקורם בחינוך לקוי, בחוסר ידע, במסרים חברתיים מעוותים ולעתים בפרשנות מחמירה מאוד של הדת, והקבוצה מהווה עבורן מסגרת תומכת, בטוחה ודיסקרטית שבה אנו מנסות לפרק נושא טעון שעולה, ללמוד עליו דרך תרגילים, אביזרים וספרים ולתת כלים להתמודדות".

מה שהדהים את דפנה היה דווקא ההפתעה של הנשים אל מול המידע הבסיסי שהן נחשפו אליו במהלך המפגשים. "הן נדהמו לגלות עד כמה לא היו חשופות לחומרים אלו ועד כמה איכות חייהן הייתה משתפרת לו היו יודעות אותם מבעוד מועד". או כפי שמעידה אחת המשתתפות בסדנה: "דפנה לקחה אותי יד ביד והמשיכה איתי מהיכן שאמי הפסיקה לפני שנים".

"זה לא מובן מאליו שאישה יכולה להיות מינית ומושכת בביתה, עם בעלה, ולעמעם את הכפתור הזה מחוץ לבית. אנחנו רוצות בתוכנית לחפש את ההרמוניה במאבק הפנימי שיש לנשים בין מיניות ונשיות לחיים של קדושה. אנחנו רוצות להגיד: זה אפשרי", מדגישה לימור ויסברט, המלמדת יוגה ותנועה ומי שאחראית בתוכנית על המסע הפיזי של כל אחת מן התלמידות. "זה לא נכון לדומם את היצרים שלנו. החכמה הגדולה מסתתרת ביכולת לכוון אותם. להשכיל מתי ואיך להשתמש בהם. ביצירת התוכנית היה חשוב לנו שכל חלק של היום יפנה לחלק אחר בנפש או בגוף, יתמקד בו ויעשה זאת באופן מצוין ומקצועי. הדרישה שלנו מהנשים היא לצלול לגמרי לתחום שבו הן נמצאות עכשיו ולהיות בו בנוכחות מלאה. ממש כמו בפתגם הזן העתיק: 'כשאתה אוכל – תאכל, כשאתה שואב מים -שאב מים'. ביהודית נאמר: 'בכל דרכיך דעהו…'".

אסכולת ההפרדה

לימור, בוגרת אולפנת חורב, למדה במכון וינגייט ובאקדמיה למחול. את חלק מלימודי היוגה עשתה בהודו, כבר כאמא, ואת התואר הראשון עשתה בכלל במשפטים: "אני מרגישה שבמסע הזה למצוא את התנועה שלהן, יש נשים שלרגע משילות את דאגות היומיום, מקלפות את הדימוי, מניחות את הלבוש המחויט והמתורבת בצד – ונותנות מקום לרוח אחרת, רוח שובבה ושמחה. יש נשים שיש להן סגר בין הראש לגוף, כאילו הראש שייך למישהי אחת והגוף לאחרת. אני מזמינה אותן לחפש את החיבור, לשוב אל תחושה של חיות בגוף ומשם למצוא שלווה לנפש. כשאני רואה נשים נעות בחדר – משוחררות, עוצמתיות ויצירתיות – זה מרגש אותי".

וזה באמת מרגש. בערב הסיום של התוכנית לא נשארו הרבה עיניים יבשות. אחת הנשים רקדה את תינוקותיה שאבדו, אחת את נשיותה המתחדשת, ואחרת, שהריקוד היה יותר מדי עבורה – בחרה לחולל את מילותיה והפתיעה את כולן ואת עצמה כשסיימה בריקוד סוחף. "אני מאוד רציונלית ומאוד נרתעתי מכל העניין של התנועה והריקוד, הרגשתי מגוחכת", מספרת מירית (34), שהגיעה מעולם היי-טק סוחט והתוכנית היא עבורה פסק זמן לקראת שינוי. "בהתחלה לא רציתי בכלל להשתתף בשיעורי התנועה. בסוף החלטתי פשוט להיות שם וזה חילחל. אם עד היום ידעתי להוציא דברים מתוכי החוצה בעזרת דיבור ולא מעבר לזה, אז היום נוסף לי מימד חדש של תנועה. רכשתי שפה חדשה של ביטוי דרך הגוף. המדהים הוא  שזה פרץ מתוכי בלי לעבוד קשה. פשוט אפשרתי לזה מקום, המחסום נפל, וזה פרץ החוצה".

"אין ספק שהתוכנית רוצה לשבור את הדיכוטומיה הקלאסית של גוף מול רוח. זהו הבסיס לכל החזון", אומרת נעמה, המנוע שמאחורי התוכנית. "בחוויה שלי, עבודה רוחנית כנה ושלמה יכולה לנבוע רק בשילוב עבודת גוף". על פי רות יאיר-נוסבאום, תלמידה קרובה של ר' שלמה קרליבך ומי שמלמדת חסידות בתוכנית, התוכנית עושה – בעקיפין – הרבה יותר: "יש כאן ניסיון לשבור את כל התפיסה הדיכוטומית מלכתחילה. דיכוטומיות קלאסיות שהעולם הדתי, מאז ומתמיד, כל כך אחוז בהן – 'קודש וחול', 'רגש מול שכל', 'הרמב"ם מול הכוזרי', תפיסות של נצח מול תפיסות של רגע וכו'. הרשימה היא ארוכה ו'בית מדרש ההפרדות' הוא עתיק יומין. את הדיכוטומיה הזו מנסים כאן לשבור בכל מיני אופנים. משאת הנפש של התוכנית, על-פי הבנתי, היא אינטגרציה. להביא את כל החלקים השונים שלי אל ההר ולקבל עם כולם את התורה".

ואכן, נראה שיוזמות התוכנית הצליחו לטוות כאן מארג מיוחד של מסע בארבע הקומות של האישה – הגופנית, הרגשית, האינטלקטואלית והרוחנית. המסלול ההוליסטי שנרקם כאן יוצר הרבה סקרנות. בתוכנית, כמו באישיות אורגנית, יש משהו שמקיים את הסינרגיה בין השיעורים השונים ואורז אותם לחבילה אחת קשורה ומחוברת היטב. השנה, חלק מן המרצות בתוכנית משתתפות באופן פעיל בשיעורים של חברותיהן, וזה המפתח להצלחה לדעת רות. "אם בשיעורי תנועה או בסדנת מודעות נשית אנו 'חושפות את הפופיק', גם כשאלמד תורה אעשה את אותו הדבר. באופן טבעי, התוכנית מזמינה יושר נדיר גם מן הצוות. כמנחה אני עוברת השנה את המסע הזה יחד עם התלמידות, ומאמינה בביטחון מלא שהתורה שלנו רק יוצאת מורווחת מן היושר הזה".              

המקומות הסדוקים

נעמה פלסר

בלימודי החסידות, הסובבים סביב ציר הזמן העברי, יש תחושה שהאותיות קופצות מהספר. נדמה שהגבולות בין הדפים ובין החיים מיטשטשים והמעבר ביניהם נראה כמתעתע. "על פי החסידות, בכל חג ישנו זימון לפתור פלונטר נפשי המתקשר מהותית לאותו החג ומוצא את ביטויו בכל המימדים של החג". המשתתפות יוצאות עם רות למסע סביב דופק החיים היהודי, מעמיקות בלימוד לפני כל חג, ושבות לקבוצה עם תובנות חדשות, מפליאות ומרגשות כפי שמעידה לאה: "זוהי זכות לא מובנת מאליה ללמוד תורות הפוגשות אותך במקומות הכי עמוקים, היותר 'סדוקים' בחיים. לא ידעתי שתהיה לתורות האלו יכולת להוציא אותי למסע תת-קרקעי כל כך עמוק, וששם, בלימוד, אמצא שיקוף אותנטי לכל התהליכים השונים שאני עוברת. מצאתי את עצמי, לעתים קרובות, ממש מופתעת. מעולם לא למדתי כך חסידות, ובשבילי זו הייתה בשורה חדשה, מפעימה תמיד".

מסתבר שאצל שלומית, מהמשתתפות הוותיקות בתוכנית, חלחלו המילים והבשילו בה לכדי החלטה אמיצה. "רק השבוע הבנתי פתאום שהתכנים שלמדנו בשיעורי החסידות הם אלה שהביאו אותי להחלטה לסיים פרק שמילא אותי כמעט שלושה עשורים, ולהתחיל פרק חדש בחיי. הבנתי שבעקבות המילים והמקורות שקיבלתי הצלחתי ליצור משהו שלם, משהו משלי".

על-פי רות, בעלת תואר שני בפילוסופיה יהודית ומיסטיקה, המלמדת בבית הספר לקולנוע "מעלה", ב"יקר" בת"א וב"דרישה" שבניו יורק, בעידן הניו-אייג' שבו צירופי המילים גופנפש, הוליזם, חיבור וזרימה הפכו לעתים לקלישאיים ומעוררים תחושת מיצוי, יש חשיבות עליונה, קודם כול, בהרחקת החסידות מתפיסות משטיחות שצובעות אותה בצבעים פופולריים בלבד. "זוהי דיסציפלינה כל-כך עמוקה, מורכבת ומסודרת, שכולה היגיון פנימי. משם גם נובעת ההתרגשות שהיא מעוררת. יש בה כללים וצריך לכבד אותם. בלימוד אנו מקפידות לפסוע, תמיד, על שני השבילים בו זמנית: הקרקע המוצקה וההזמנה למעוף. מבחינתי – גם זו וריאציה על עבודה שבגוף!"     

בין לימודי היוגה והתנועה, סדנת המודעות המינית והנשית ולימודי החסידות – משתלב לו באופן טבעי גם שיעור שבועי של לימודי ימימה, ולא מזרחי. "הרבה זמן שמעתי על לימודי ימימה", מספרת נעמה. "ככל ששמעתי יותר ההתנגדות שלי גדלה. הרחתי כאן ריח של טרנד. אם כולם הולכים – אני לא אלך. פעם אחת, כשהגעתי לקבוצה שלמדה עם זיוית, ישבתי ובהיתי בקבוצה. לא הבנתי כלום והשתגעתי מהתמונה הזו, שבה היא מכתיבה טקסט שאינו נענה לכללי השפה, וכולן רושמות ומתעמקות בו כאילו היה מאמר של הרב קוק. בעיניים שלי אז זה נראה הזוי.

"לפני שנה פגשתי את זיוית ופתאום אמרתי לה: יאללה, התבגרתי. מתאים לי לנסות שוב. הפעם הצטרפתי ואני מודה לקב"ה על הזכות הזו. הלימודים הפכו לחלק משמעותי מאוד בהתנהלות שלי ובנוכחותי בכלל. פתאום יש כלים מעשיים מעֵבר לרצון כן להיות טובה יותר. זוהי עבודה רוחנית הפונה לעומק, אל תוך החיים ולא לגובה. בשום אופן אין הרגשה שהולכים לאיבוד מרוב רוחניות. היה לי ברור שהשילוב של לימודי הכרה חשיבתית בתוכנית עבודה שבגוף יהיה מובנה. לשמחתי זה היה כל כך נכון באופן שבכלל לא יכולנו לצפות לו".

החיבורים האלו לא הפתיעו את זיוית, מלמדת ולומדת ימימה כבר שנים, בוגרת בצלאל בעלת מאסטר בבריאות הוליסטית בשילוב אמנויות ומורה לאמנות בתיכון לבנות בירושלים. "באופן קבוע נוצרו בתוכנית חיבורים בין לימודי ימימה לשיעורי החסידות, באופן שלא תיאמנו אותו, מול השתאותן של התלמידות… הטעם והצבע שונים כל כך, אך הלב הוא אותו הלב. ועם זאת – הופתעתי גם אני כשלקחתי חלק בשיעור יוגה אצל לימור, וגיליתי שגם היא 'מדברת ימימה'".

לא בהודו, במת"ן

התכנית מתקיימת במת"ן, מכון תורני ידוע לנשים בירושלים, הנתפס כשמרני יחסית. שאלתי את נעמה איך קרה ש"הבית" של התוכנית הוא דווקא מת"ן. "פנינו למלכה בינה, ראש מת"ן, כי ראינו את עצמנו כחלק מן המיינסטרים. לא קבוצה של טייסות שלומדות ורוקדות בהרים, אלא חלק אורגני מן היישוב ומהווי הנשים הלומדות תורה בירושלים. זוהי בהחלט אמירה ושמחנו מאוד כשבמת"ן פתחו לנו דלת רחבה. אולי אנחנו מעט 'עופות מוזרים' בבית המדרש, אך מובן שיש ל'עבודה שבגוף' תרומה ומשמעות בתוך בית מדרש נשי. זהו ללא ספק ראי לשינוי בהלך הרוחות הציבורי ביחס למקומו של הגוף ביהדות ובכלל".

למה שנשים המבקשות לימוד תורה ימצאו את עצמן רוקדות בסטודיו? את התשובה לשאלה זו מצאתי אצל דבינה (34), עולה מאנגליה המשתתפת בתוכנית: "אני מודה שמראש חיפשתי 'בשר'. לימוד מעמיק, כמותי ורציני. 'עבודה שבגוף' נראתה לי משהו קליל, ניואייג'י, קצת מפנק. בחינוך הייקי שקיבלתי זה נתפס כמו ביקור בספא, שכמובן לא זוכה לפירגון. דברים התגלגלו ומצאתי את עצמי בתוכנית. ההפתעה הכל כך בסיסית הייתה עבורי למצוא את 'הבשר' דווקא במקומות שלא ציפיתי לו".

גם מרים, שהייתה מנהלת בית הספר היסודי באפרת בעשר השנים האחרונות, הגיעה לתוכנית כשחיפשה מקום ללימוד תורה: "חיפשתי מסגרת לימוד תורה לנשים, אך בחיפושיי הרגשתי שמיציתי את התחום ושום מסגרת לא משכה אותי במיוחד. כשנפגשתי בתוכנית – הרעיון לשלב עבודת גוף עם עבודת נפש קסם לי, ובאמת אני יכולה להעיד שנוצרה כאן יצירה נשית חדשה אשר לא הייתה כמותה. מתגשם כאן חלום של נשים רבות, שלבן משתוקק לבשורה הזו".

במטרה להרחיב את הבשורה תיפתח בשנה הבאה גם קבוצה מיוחדת למורות ונשות חינוך על מנת להכשיר אותן ללוות את בני הנוער בתחומים אלו ולהוות עבורם מודל בריא יותר בתחום הגוף והנפש. "החשיבות שתהיה בסביבה דמות מלווה בעלת פרספקטיבה בריאה היא קריטית", מעידה נעמה. "בסיטואציות רבות, דמויות מחנכות אינן נתפסות בעיני התלמידים כבעלות תנועה פנימית מורכבת, עם דחפים ונטיות, ובתפיסה הפלקטית הזו ההתמודדות עם מעידה של תלמיד או מורה יכולה להיות שברירית. התוכנית מציעה למורות לעבור תהליך משמעותי בעצמן, כתנאי הכרחי לעבודתן עם תלמידים משני המינים".

ומה עם הגברים? "כמובן שקיים הצורך בתוכנית דומה לגברים, אך באופן טבעי לנשים קל יותר לסלול את הדרך לשינוי. הגברים גם יגיעו. אני בטוחה בזה".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' בתמוז תשע"א, 8.7.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-7 ביולי 2011, ב-גיליון בלק תשע"א - 726 ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. נשמח אם תציינו שאהבתם… לטובת קהל הפייסבוק

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: