בין גן הפעמון ל'סנטר 1': הספר והשפה / ישעיה שטיינברגר

 

ביקור בדוכני 'שבוע הספר העברי' ו'שבוע הספר התורני' מעלה הרהורים על שתי התרבויות השונות שבהן השפה מבטאת את היחס אל העכשווי

המשוטט בין דוכני "שבוע הספר העברי" בירושלים ייתקל בשיעור גבוה למדי של חובשי כיפות, בעיקר סרוגות, ומקבילותיהם עם שביסים או בלעדיהם. אלו נראים כמגזר היחיד המתעניין בכל המגוון והמכלול המוצגים בגן הפעמון; ספרות עכשווית מקורית ומתורגמת, ספרות יפה ומחקר וגם יהדות בלבוש אקדמי.

קיימת זירה נוספת, זו של החרדים, בצד השני של העיר. שם לא נמכרת תרבות, אך גם לא 'טראש' שמהווה חלק לא מבוטל מהמצאי בדוכני גן הפעמון. המסתובב ב"שבוע הספר התורני" ימצא רק ספרות תורנית קלאסית לגברים וסיפורי מעשיות עם מוסר השכל בצידן לנשים ולטף. אם יש מכנה משותף לשתי הזירות הוא כנראה ספרי הבישול (הכשר). גם רבים מהחרד"לים, שכיפתם הסרוגה גדולה ופיאות ארוכות משתלשלות מראשם, יתחברו ליריד החרדי דווקא (למעט ספרי הבישול…).

ריבוי ה"סרוגים" הירושלמים בגן הפעמון נובע מן הסתם מהחינוך לאהבת המילה הכתובה ומהאוריינות הנרכשים בבית ובבית הספר הדתי, כשהם משולבים בסגידה לתרבות הישראלית והכללית, בדרך כלל האיכותית, בקרב אוכלוסייה זו. מסתבר שהם הצרכנים העיקריים של ספרות יהדות "עכשווית" ולא החילונים המשכילים ואף לא המסורתיים שביניהם, שיכלו להפיק תועלת רבה ממנה.

לשון מדוברת

לכאורה יש לדתי המודרני תנא דמסייע ממסורות עתיקות יומין הממליצות לצקת תכנים תורניים ל"קנקן חדש". הרמב"ם פותח את פירושו למסכת תרומות במשנה בהערה לשונית:

אמרם בכל המשנה 'תרם' ו'תורם' ו'יתרום', בעלי הלשון האחרונים [הכוונה כנראה לרבי יונה אבן ג'אנח] מקשין על זה ואומרים כי השורש 'הרים' ו'מרים' ו'ירים'. וזו אינה קושיה אמיתית כיון שעיקר כל לשון מן הלשונות הוא חוזר למה שמדברים בו בעלי אותו הלשון ומה שנשמע מהם. ואלו בעלי המשנה בלי ספק עבריים היו במקומן, רצוני לומר בארץ הצבי, ונשמע מהם לשון 'תרם' ובו נשתמשו.

הגם שהרמב"ם התייחס לבעיה של דיוק בשפה, העיקרון שיש להעדיף שינויים שהזמן והמקום גרמו מן הסתם כוחו יפה גם להתחדשויות בסגנון ובלבושים מכל הסוגים. התנסחות עדכנית כוחה לחבב תכנים קדושים ומורכבים על הקהל. ערך זה גובר על חשיבות שימור המבנים והמסורות המקוריים, ובמקרה של הרמב"ם – לשון המקרא.

נראה שגם העדפת הרמב"ם עצמו לכתוב בערבית המובנת לקהל הרחב של ימיו (שבה כתב את רוב ספריו) או בעברית של המשנה (שבה כתב את "משנה תורה") נבעה מרצונו להמשיך את דרכו של רבי יהודה הנשיא. הזדהות הרמב"ם עם עורך המשנה התבטאה גם בעובדה שראה את ה"יד החזקה" כ"משנה" מאוחרת. יש אפילו אגדה שהרמב"ם היה מצאצאי רבי. גם התלבטותו בהקדמתו לספר המצוות, אם לכתוב את ה"משנה תורה" בלשון הגמרא, המשנה או הנבואה, מעוגנת ברעיון האמור. הוא שולל את האופציה לכתוב את ספרו בלשון הנבואה מפני שניב זה אינו מספיק מבחינת שליטתו ושליטת העם להביע את כל הדקויות בהלכה.

מטיעון זה מוכח שבשעתו, בסיני, גם התורה שבעל פה נתנסחה בלשון הנבואה. אלא כיוון שברבות הימים, כבר בימי רבי יהודה הנשיא, עברו דוברי העברית להשתמש בלשון המשנה – הפכה שפת התורה שבעל פה ל"לשון החכמים", שהייתה הלשון היותר מובנת גם לעם. זו הסיבה אפוא שגם הרמב"ם מעדיף שפה זו כשפת ה"משנה תורה".

הרי לנו שהשפה שינתה סגנון במשך ההיסטוריה והחכמים דגלו בהסתגלות לשינויים אלו, כמו לשינויים צורניים וחיצוניים אחרים.

חדש אסור

ועדיין יש הבדל יסודי בין גישת הרמב"ם ובין צריכת יהדות מחקרית אקדמית על ידי חובשי כיפות. בניגוד למשנה ולכתבי הרמב"ם, לא תמיד, בלשון המעטה, חומרי היהדות העכשווית נכתבים על ידי מי שהוכיח שיראתו קודמת לחכמתו. אדרבה, חלק מהם אף מלאים התרסה ברורה ומוצהרת נגד קדושת המסורה והתורה מסיני. ואכן, בציבור ה"סרוג" יש זרם של מחפשי דרך שההתלבטות ובקשת העדכון, לפעמים אף ניפוץ מוסכמות באובססיביות אגרסיבית, הם מעיקרי התנהלותם בשבילי היהדות.

הציבור החרדי, מאידך גיסא, ספק אם הוא מקבל אפילו את תפיסת הרמב"ם המקורית. אף כשהדברים אפופים יראת שמים הם רואים פסול בכל שמץ של סממן מודרני. יש חוגים שפסלו על הסף את האנציקלופדיה התלמודית, אף שרוב עורכיה הם חרדים, בגלל עצם השם ומפני שיש הערות עם ספרות לועזיות (!).

בדידי הווה עובדא: כיליד הונגריה וכדובר השפה נסעתי לבודפשט פעמים אחדות כבר בשנות השמונים. בין היתר העברתי שם שיעורי תורה בשפה ההונגרית בפני ציבור "מתקרב" ובעלי תשובה. לתדהמתי העירו לי שהרב המקומי מתנגד לדבר ונימוקו עמו: ה"חת"ם סופר" החרים כל מי שדורש בדברי תורה שלא בלשון הקודש (הכוונה ל…יידיש). טענָתי שהדבר נעשה בשעתו כיצירת תריס נגד הרפורמים ואילו כעת מדובר בנוהל מקובל בכל העולם היהודי, בוודאי כשמדובר בבעלי תשובה, לא כל כך תפסה. רק כשנפטר הרב הקודם ובא רב חדש, אף הוא חרדי אך מתון מקודמו, הוא התחיל ללמד בהונגרית.

עד היום, בכל אתר חרדי, הרטוריקה, הספרות וקל וחומר דברי התורה בהלכה ואף בהשקפה ובמחשבה מנוסחים בלשון ארכאית הדומה יותר לעברית של המאה הי"ט מאשר לשפה המדוברת כיום במדינה (אף ברחוב החרדי)! הנושא חורג בהרבה מגבולות השפה הכתובה והמדוברת. הנידון הוא אורחות חיים וגישות סוציולוגיות ואידיאולוגיות המקיפות עולם שלם שהחליט להקיף עצמו בחומות העבר. תופעה זו היא חלק מתפיסת עולם כוללת, הגורסת שיש לשמר את הישן בכל תחום אפשרי.

גם בחוגים החרד"לים ה"אמוניים" קיימת לפעמים בעיה דומה של שפה. לשונם רוויה לעתים בסרבול ובערפול ורחוקה מזו המדוברת לא פחות מאשר זו של החרדים מצפון ירושלים ומבני ברק.

עברית נוספת

אגב, דווקא בנושא השפה יש מקור מעניין החולק על הרמב"ם הנ"ל על אודות יסוד החידוש שב"לשון חכמים" של המשנה, וממילא אולי גם על כל גישתו בזכות אימוץ שפת הרחוב וסגנונו העדכני.

בתחילת עדויות (א, ג) שנינו: "חייב אדם לומר בלשון רבו". לפי פשוטם של דברים, ההנחיה היא להשתמש בשפת הדורות הקדומים ובסגנונם. כך גם תפס את הדבר רבי ישראל ליפשיץ, בעל ה"תפארת ישראל" על המשניות. בהתייחסו למנהג ישראל לומר לפני פסוקי דזמרא בשחרית את פרק "איזהו מקומן של זבחים", הוא מסביר (זבחים פ"ה מ"ג, "יכין", סוף אות כד):

כל משנה שאין בה מחלוקת כך היתה מסורה בלשונה וכהווייתה ממשה רבנו ע"ה. ומהאי טעמא אמרינן פרק איזהו מקומן בכל יום מדאין שם שום חולק, כך נמסרה ממשה רבנו ע"ה מפי הגבורה.

בהמשך שם הוא גם מבאר בהתאם את השימוש בפרק בביטוי "קלעים" – מחיצות העץ שהיו במשכן – לעומת חומות האבן שהיו במקדש בזמן כתיבת המשנה. כיוון שהמשנה קדומה, היא מביאה לדבריו ככתבה וכלשונה את הריאליה של זמן משה רבנו, ואז במשכן היו אכן "קלעים" ולא חומות. נמצא אפוא שרבי יהודה הנשיא הקפיד לשמר את הלשון ואת המציאות שבתיאור משנה קדומה ואותנטית זו.

לפי פירוש מקורי זה, כבר בימי משה רבנו היו קיימות שתי שפות של לשון הקודש; שפת המקרא ושפת המשנה. התורה שבכתב משתמשת בשפה הנשגבה המכונה "לשון המקרא" ואילו התורה שבעל פה – בשפה המדוברת, ב"לשון חכמים". נמצא ש"לשון חכמים" אינה תולדה של תקופה מאוחרת ולא ה"רחוב" של רבי יהודה גרם לשינויי סגנון.

מלבד החידוש המופלג שבהנחת קיום עברית "נוספת" ומקבילה של חכמים מאז סיני, לפי ה"תפארת ישראל" נופלת גם ההוכחה לרעיון הכללי של הרמב"ם, שלפיו רבנו הקדוש שינה את השפה ואת הסגנון כדי להתאימם לתקופה. הקוריוז הוא שאם אכן זהו הבסיס לתפיסת עולם התורה החרדי, יוצא שהם מקדשים דעה של מי שנחשב לכמעט "משכיל" ואף הוחרם על ידי החסידים בשעתו בגלל התבטאויות שונות בפירושיו.

לחרדים בלבד

קוריוז נוסף העומד לפתחנו הוא שייתכן שבסופו של דבר מי שעדיין ישמרו את המסורת של הזדקקות לספרים, מכל צורה שהיא, יהיו דווקא החרדים. העולם הגדול, לרבות ה"סרוגים" הדוגלים מעשית ואידיאולוגית בשילוב במודרנה כאמור, בעוד דור או שניים ימיר את הספר הכרוך והמודפס ב"קינדל", באינטרנט ובשלל אמצעים אלקטרוניים חדשניים שלא שיערום אבותינו. לא יהיה עוד שבוע הספר העברי בגן הפעמון אלא בסנטר 1 החרדי בלבד. שאר עם ישראל יציין, במקרה הטוב, את שבוע האינטרנט, האייפד והפייסבוק העברי.

רק החרדים, המדירים עצמם משימוש באמצעים אלו (אולי בצדק, גם בכלל תכנים פסולים המתגלגלים ברשתות אלו וגם מפני שלא ניתן ללמוד בהן בשבת), ימשיכו להזדקק לספר הישן והטוב, הכרוך ומודפס על נייר. רק הם ירכשו ארונות ומדפים כבדים הניצבים לתפארה בסלון ומציגים את הש"ס שקיבל ראש המשפחה כחתן ושאר ספרי קודש ייצוגיים (אם ירכשו את שארית הספריות החילוניות אלו יוצנעו בחדרים אחרים).

שמעתי שכבר עכשיו, רבות מהספריות המושלכות לאשפה או הנמכרות בפרוטות בירושלים – גם כלליות, ללא שום קשר ליהדות – מגיעות לידיים חרדיות. לא רק למטרות אספנות, אלא גם כי הן אבן שיש לה הופכין בעיקר רק אצלם. אכן, נפתלות דרכי ההשגחה העליונה בהנהגת "עם הספר".     

הרב ישעיה שטיינברגר הוא רב רמות שרת, דניה והולילנד, ר"מ בישיבת הכותל וראש כולל "זיו התורה" י-ם

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ב בסיון תשע"א, 24.6.2011

פורסמה ב-23 ביוני 2011, ב-גיליון קרח תשע"א - 724 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. ביקור בשני המקומות, יום אחרי יום, בעיקר ממחיש את העליבות שבשבוע הספר החרדי. להשוות בין המקומות זו פשוט בדיחה. ההבדלים היו כל כך משמעותיים, בכל כך הרבה פרמטרים. תמהתי שהרב המחבר לא הזכיר זאת בדבריו.

  2. ממליץ לך מאוד להיוודע למפעל משנה תורה, קבוצה של תלמידי חכמים ששמו מטרה: שכל יהודי יבין את כל התורה בתמציתיות. פשוט חפש בגוגל. יראתם, בהקשר שלך, קודמת לחכמתם. אלא שחכמתם גדולה והיא מאפשרת ליראתם שלא להיות חנוקה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: