חכמי ימי הביניים דנו בנושאים רבים שבמוקדיהם ניצבו נשים. ספר חדש מציג את הגיוון בעמדותיהם ביחס לנשים ומצביע על הגורמים שהשפיעו על התפיסה ועל הפסיקה

והוא ימשול בך? – האישה במשנתם של חכמי ישראל בימי הביניים, אברהם גרוסמן; מרכז שזר, תשע"א, 618 עמ'

אף על פי שעד לשנים האחרונות כמעט שלא הייתה לנשים דריסת רגל בבית המדרש, נוכחותן בו הייתה מאז ומעולם רבה ומשמעותית. אמנם לא כלומדות פעילות, ואפילו לא כמי שנכחו בו באופן ממשי, אלא כמי שעמדו במוקדם של דיונים ועיונים למדניים רבים. לעתים היו אלו נשים ספציפיות, ששאלה הלכתית קונקרטית נשאלה על אודותיהן, ולעתים נדונו בבית המדרש שאלות הלכתיות עקרוניות וכלליות הקשורות במעמדן של הנשים. והיו כמובן גם דיונים תיאורטיים יותר שעסקו בטיבן ובטבען של הנשים באשר הן. לעתים עלו השאלות הללו מתוך דיון פרשני במקורות מקראיים, ולעתים כחלק מדיונים פילוסופיים, ובמסגרתם הוצגו הנשים מפעם בפעם כדמויות נאצלות ובעלות מידות טרומיות, אך על פי רוב דווקא כבעלות תכונות נפש פגומות ויכולות שכליות מוגבלות, כפתייניות ואף כנוטות לכישוף.

ספרו החדש של ההיסטוריון אברהם גרוסמן, "והוא ימשול בך? האישה במשנתם של חכמי ישראל בימי הביניים", עוסק בהשקפות השונות שיצאו מתוך בית המדרש על אודות הנשים באותה תקופה, והוא מהווה המשך לספר שראה אור לפני כעשור, "חסידות ומורדות – נשים יהודיות באירופה בימי הביניים", שעסק בעיקר במעמדן הריאלי של הנשים.

מתוך מכלול יצירתם של חכמי ימי הביניים – פסיקה הלכתית לצד דברי הגות שכתבו, פרשנות למקרא, דברי מוסר, שירה ואפילו סאטירה – עומד גרוסמן על תפיסותיהם באשר לנשים. הספר בוחן את התשובות שנתנו אותם חכמים לשורה ארוכה של שאלות עיוניות, ולצידן בוחן את התשובות שהעניקו חכמים שונים לשאלות הלכתיות רבות, מהן כאלו שרלוונטיות גם היום, ואחרות הקשורות יותר במציאות החיים הימי ביניימית.

האם ניתן לומר על חכמי ישראל בימי הביניים שהיו נגועים בשנאת נשים, או שמא התייחסו אליהן בכבוד ובהערכה? האם מתאפיינת פסיקתם בשאלות הנוגעות למצוקתן של נשים ברגישות לסבלן וברצון להקל עליהן, או אולי דווקא באטימות ובקשיחות?

נדמה שמי שמחפש תשובות נחרצות לשאלות אלו, וסיסמאות להכתיר בהן את השקפתם של חכמי ימי הביניים, יתקשה למצוא אותן בספר זה. מילת המפתח המאפיינת את הספר היא ללא ספק הגיוון, הן במושאי המחקר והן במסקנות העולות ממנו. גרוסמן מציג בספר ניתוח מעמיק של כתביהם של עשרים חכמים יהודים, החל בר' שמואל הנגיד שפעל במחצית הראשונה של המאה ה-11, וכלה בר' גדליה אבן יחיא שפעל במאה ה-16. גם הפריסה הגיאוגרפית של תחום המחקר רחבה, והוא כולל חכמים מספרד, מפרובנס, מגרמניה, מצפון צרפת, ממצרים ומאיטליה; כאלו שעסקו בפרשנות למקרא, בפסיקת הלכה ובהגות; פילוסופים, חסידים, מקובלים, חצרנים ואף משוררים. ביניהם כמה מן הדמויות המשפיעות ביותר על העולם היהודי כרש"י ורמב"ם וחכמים מפורסמים אחרים, ולצדם חכמים מוכרים פחות כר' יוסף אבן כספי וקלונימוס בן קלונימוס.

הדיון שמציע הספר בהשקפותיהם של חכמים אלה שיטתי, מסודר ומקיף, ומעמיד בפני הקורא שפע של מקורות מרתקים. דרך ניתוחו של המחבר זהירה ושקולה, והוא נמנע מקביעות נחרצות וחד משמעיות שאינן מתחייבות מן המקורות. בזכות כל אלו ראוי המחקר להפוך לספר יסוד בתולדות ימי הביניים היהודיים, בחקר התפתחות ההלכה ובלימודי מעמד האישה.

כאמור, הקולות העולים מן המקורות הם רבים ומגוונים, ונדמה שעל כל אחת מן השאלות הרבות שהספר דן בהן ניתן למצוא בקרב חכמי ימי הביניים קשת של תשובות, אף אם המגמה הכללית נוטה בדרך הטבע לחובת הנשים. באשר לתכונות נפשן ניתן למצוא אמירות קשות וגורפות בגנותן לצד דברי חכמים המהפכים בזכותן, וכך גם באשר ליכולותיהן השכליות. חכמים אחדים הדגישו את כפיפותן של הנשים לגברים, ואת העובדה שתכלית בריאת האישה היא לשרת את האיש ואף להיות לו כשפחה, בעוד חכמים אחרים, מטבע הדברים מעטים יותר, הצביעו על מעמדם השווה של האיש והאישה, ולעתים אפילו על יתרון האישה על פני האיש. כך, למשל, ניתן להעמיד על קוטב אחד את דברי הרלב"ג בגנות הנשים:

והנה, קרא האדם שם אשתו חוה, כאשר השיג בחולשת שכלה, רוצה לומר שלא עלתה מדרגתה על שאר בעלי החיים עילוי רב, ואם היא בעלת שכל. כי רוב השתמשותה אמנם הוכן לה בדברים הגופיים, לחולשת שכלה ולהיותה לעבודת האדם, ולזה הוא רחוק שיגיע לה שלמות השכל (פירוש הרלב"ג לבראשית ג, כ, עמ' 445 בספרו של גרוסמן). 

ובדומה לכך דברי האברבנאל: "…כי עיקר הבריאה הוא בזכר והוא אשר היה לבדו אשר נברא בצלם א-להים… לפי שהוא היה מי שיראה תעלומות חכמה לא הנקבה שאין חכמתה אלא בפלך" (פירוש האברבנאל לבראשית א, כז, עמ' 496 בספרו של גרוסמן).

אך כנגדם מעמיד גרוסמן חכמים אחרים, המצמצמים את כפיפותה של האישה לאיש. כך, למשל, רש"י, המפרש את תהליך בריאת האישה מצלעו של האיש כהפרדה בין שתי צלעות – שני צדדים – של ישות אנדרוגינית אחת, ומדגיש את העובדה כי "שני פרצופים נבראו", ביטוי המבהיר את עמדתו באשר לשוויון בין האיש לאישה בשעת בריאתם. רש"י אף מצמצם מאוד את דברי הכתוב "והוא ימשול בך", ומייחס אותם לדומיננטיות של האיש בתחום האישות בלבד, ולא למעמדו של הגבר כמושל בבית באופן כללי.

אגב, גם בהשקפותיהם של חכמים באשר ליחסי האישות, המקרינות באופן טבעי על דימויה של האישה, ניתן לזהות הבדלים משמעותיים. על הקוטב האחד נמצאים המקובלים, שראו ביחסי האישות השתקפות של הזיווגים בעולמות העליונים ואף אמצעי המאפשר לאדם עצמו לדבוק בשכינה; ואילו על הקוטב האחר נמצאים הפילוסופים, שראו ביחסי האישות חרפה שיש להימנע ממנה עד כמה שאפשר, שכן היא פוגמת הן בבריאותו הגופנית של האדם והן ביכולתו להגיע להישגים רוחניים ושכליים (למותר לציין כי אלו ואלו, בדברם על "האדם", התכוונו בעיקר, ואולי רק, לגברים…). אין ספק שהשקפות הפילוסופים, שמקורן בפילוסופיה היוונית ואשר רווחו בחברה הנוצרית, השפיעו לרעה על תדמיתן של נשים באותם ימים.

הגיוון בעמדותיהם של חכמים אינו צריך להפתיע אותנו. מה שעשוי בכל זאת להפתיע הוא העובדה שפעמים רבות ניתן להצביע על חוסר עקביות ואמביוולנטיות ביחס לנשים אצל אותם חכמים עצמם. לא פעם ניתן למצוא אצל חכמים התבטאויות קשות, מזלזלות ואף מתנשאות באשר לנשים בשאלות של פרשנות והגות, אך כשהדברים באים לפסיקת הלכה – פסיקתם מתחשבת בנשים ורגישה למצוקתן. ואילו במקרים אחרים דווקא חכמים שפרשנותם למקרא ודברי הגותם מתאפיינים ביחס חיובי לנשים, פוסקים הלכה באופן המחמיר עם הנשים ופוגע בזכויותיהן.

תופעה זו מעוררת את השאלה, הנוגעת לימינו לא פחות מאשר לימי הביניים: מהם הגורמים המשפיעים על עולמו של מורה הדרך הרוחני או פוסק ההלכה? כמי שעדים גם בימינו לסערות הפורצות מעת לעת סביב פסיקות הלכתיות הקשורות במעמד האישה, נדמה שאף אחד מאיתנו אינו תמים דיו כדי לחשוב שישנה איזו תבנית מתמטית, אובייקטיבית ו"נקייה" להכריע באמצעותה בסוגיות מעין אלו. בשאלות הלכתיות, ובמיוחד בשאלות בעלות משמעות ציבורית רחבה, אין ספק כי הפסיקה תושפע גם מן הרקע החברתי והתרבותי שממנו בא הפוסק, מאישיותו ומנטיות לִבו, וגם מן המציאות החברתית שבתוכה הוא פועל.

ואכן, ספרו של גרוסמן מצביע על שורה ארוכה של גורמים כאלו בהקשר הימי-ביניימי: מורשת התרבות היהודית מן הדורות הקודמים, אך גם ההשקפות שרווחו בחברה הלא יהודית הסובבת, האווירה התרבותית ששררה בקבוצה החברתית שאליה השתייך החכם (חסידים מול חצרנים, למשל), ובמידה רבה ביותר – המציאות הכלכלית והחברתית שבתוכה פעלו החכמים. כך, למשל, תולה גרוסמן את מאבקו התקיף של מהר"ם מרוטנבורג בתופעת הגירושין, מאבק שפגע מאוד במעמד הנשים בימיו, בלחץ הכלכלי והביטחוני שבו היו נתונות קהילות אשכנז באותם ימים, ולאו דווקא ביחס עוין כלפי הנשים.

ומה באשר לתכונות נפשם, למידת רגישותם לסבל הזולת ולנסיבות חייהם של החכמים? האם הושפע יחסו החיובי של רש"י לנשים מן העובדה שהיו לו רק בנות, ושזכה להכיר מקרוב נשים צדיקות ויראות שמים? באיזו מידה השפיעה דמותה של דולצה, אשתו הצדקת של ר' אלעזר מוורמס שמתה על קידוש השם, על עיצוב תפיסת חסידי אשכנז ביחס לנשים? ומה באשר לר' שמחה משפירא? האם פסיקתו ההלכתית הרגישה לסבל הנשים עוצבה בעיקר על ידי מזג נוח ואישיות רגישה? ומה מקומם של דימויים ספרותיים שירשו חכמי ימי הביניים מן הדורות הקודמים? עד כמה אמירות דוגמת "נשים דעתן קלה" או "אין חכמה לאישה אלא בפלך" אכן עיצבו את השקפת עולמם, ובאיזו מידה תפקדו כקונבנציות ספרותיות בלבד, כאלו שנדחקו הצדה מכוח מציאות החיים?

גם אם לא ניתן להתעלם מכוחם של דימויים ספרותיים כמעצבי תודעה, חוזר ספרו של גרוסמן ומאשר כי לא פעם כוחם של התנאים החברתיים והכלכליים רב אף יותר. אחד הגורמים שעיצבו יותר מכול את מעמדן של הנשים באירופה הנוצרית בימי הביניים, בשונה ממצבן בארצות האסלאם, היה מעורבותן הרבה בפעילות הכלכלית. כמי שתרמו לפרנסת משפחותיהן, ואף נהנו ממידה מסוימת של עצמאות כלכלית, השתפר מאוד מעמדן של הנשים בבית ובקהילה, והדבר הקרין אף על מעמדן בחיים הדתיים. הן התעקשו לקיים מצוות עשה שהזמן גרמן ואף לברך עליהן, היו מהן שקיימו תפילות נפרדות שנוהלו בידי נשים חזניות, הן היו מעורבות באופן פעיל בטקסים דתיים שונים ומקצתן אף עסקו בלימוד תורה. אכן, לעתים היו חכמים שנאבקו במגמה זו, אך על פי רוב נענו החכמים לדרישתן של הנשים להגביר את מעורבותן בחיים הדתיים. עוצמתן ועצמאותן היחסית של הנשים אף השפיעה במידה ניכרת על השקפותיהם של חכמים באירופה הנוצרית באשר לנשים, וגם על פסיקתם ההלכתית. נראה אם כן שבשעה שקולמוסים השתברו בתוך ד' אמותיו של בית המדרש בניסיון לפרש סוגיות הגותיות כמשמעות בריאת האישה מן הצלע או משמעות המילים המקראיות "והוא ימשול בך", נקבעה המציאות לא פעם דווקא מכוחם של תהליכים חברתיים שהתחוללו מחוץ לכתליו של בית המדרש.

והערה אחרונה בשולי הדיון הבלתי ממצה בספר עשיר ורחב יריעה זה. גרוסמן עצמו מציין את ההחמצה בכך שלצד עשרים החכמים שבהם הוא דן בספרו, לא ניתנה לו האפשרות להתייחס אף לא לדבריה של אישה יהודייה אחת מימי הביניים, פשוט משום שדברים כאלו לא נותרו בכתובים. אכן, יש משהו חלקי ואולי אף מקומם בדיון בהשקפות על נשים הנעשה כולו מנקודת מבטם של גברים. מעורבותן ההולכת וגוברת של נשים בימינו בתוך עולם בית המדרש, לצד מעורבותן משכבר הימים בתהליכים חברתיים המתרחשים מחוצה לו, תקל בוודאי על מלאכתם של היסטוריונים בעתיד, שיבואו להתחקות אחר השקפותיהם של בני דורנו.  

ספרה של ד"ר ימימה חובב, 'עלמות אהבוך – חיי הדת והרוח של נשים בחברה האשכנזית בראשית העת החדשה', יצא בהוצאת כרמל

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט'ו בסיון תשע"א, 17.6.2011