באין מנהיג / יעל ציגלר

ההידרדרות הדתית והחברתית של ישראל, הנפרשת לאורך ספר שופטים, מגיעה לשיאה במלחמת האחים שבסופו. מקור ההידרדרות טמון בסירובו של העם להקים כנדרש את מוסד המלוכה

"איזה דור שכולו הבל? הווי אומר זה דורו של שפוט השופטים" (בבא בתרא טו ע"ב).

תקופת השופטים מתאפיינת בהידרדרות חברתית, דתית וצבאית, כאשר שיאהּ של הידרדרות זו הוא בסיפור פילגש בגבעה. האם ניתן להצביע על הגורם לבעיותיה של התקופה? בדברים הבאים אנסה לבסס את הטענה שלפיה העדר המנהיגות הוא הגורם המרכזי לתוהו ובוהו ששרר בארץ בתקופת השופטים.

הגיע זמן המלוכה

ספר שופטים פותח בשאלה הקשורה למנהיגות: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשעַ וַיִּשאֲלוּ בְּנֵי יִשרָאֵל בַּה' לֵאמֹר: מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ? וַיֹּאמֶר ה': יְהוּדָה יַעֲלֶה, הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ" (א, א-ב). ה' אינו נוקב בשמה של דמות ספציפית, אלא ממנה שבט לתפקיד המנהיג. אין זה מקרה שהשבט הנבחר הוא שבט יהודה – שבט המלוכה. ממענה זה משתמעת הכוונה שהגיע זמנהּ של המלוכה בישראל, ועל העם לפעול להנחת היסודות לכינונהּ. כוונה זו מובעת היטב בדברי המדרש:

ורבנן אמרין: "לפי שכל השבטים לא נהגו שררה במצרים על ישראל, ושבטים הללו נהגו שררה במצרים". כיצד? מת ראובן, ניתנה שררה לשמעון; מת שמעון, ניתנה שררה ללוי; מת לוי, בא ליתן שררה ליהודה. יצתה בת קול ואמרה: "הניחו אותה עד שיגיע זמנה". ואימתי הגיע זמנה? אחרי מיתת יהושע – הדא הוא דכתיב (שופטים א'): "ויהי אחרי מות יהושע, ויאמר ה': יהודה יעלה" (שיר השירים רבה ד, טו).

מעיון בקורות העם בתקופה זו עולה שרצון ה' אינו מתממש: במקום מלוכה יציבה, חזקה, סמכותית ומקובלת על העם, אנו מקבלים שופטים שחולשתם ניכרת משני היבטים:

א. סמכותם של השופטים מוגבלת והשפעתם אינה מצליחה להקיף את כל השבטים. הדבר בא לידי ביטוי בהיענות מצומצמת לקריאתה של דבורה ליציאה למלחמה בסיסרא וכן במתח הקיים בין שבטי אפרים לבין גדעון ויפתח.

ב. מידת המסירות לתפקיד המנהיגות פחותה. כדוגמה לכך אפשר להביא את שמשון שאינו מגייס את העם למלחמה אף כשהיציאה אליה מתבקשת.

כישלון המלכת המלך חוזר ומופיע שוב ברמז בסוף הספר. על סף מלחמת האחים בסיפור פילגש בגבעה, עם ישראל פונה אל ה' בשאלה העוסקת במנהיגות: "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן? וַיֹּאמֶר ה': יְהוּדָה בַתְּחִלָּה" (שופטים כ, יח). דמיון שאלה זו לשאלה שהוצגה בפתיחת הספר – "מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ?" – זועק. כך גם הדמיון בין שתי התשובות. ייתכן שבכך תולה ה' את תשובתו בכישלון הראשון, לאמור: לו צייתו העם להוראה הראשונה והיו מקימים את מוסד המלוכה בעתו, מלחמת האחים יכולה הייתה להימנע.

טענה זו זוכה לאישוש במדרש שקושר בין כישלון המנהיגות לבין מלחמת האחים בסיפור פילגש בגבעה:

אם תאמר: אותם שניים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין – מפני מה נהרגו? היה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופינחס בן אלעזר עמהם, שיקשרו חבלים של ברזל במותניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל… וילמדו אותם דרך ארץ… עד שיתיישבו ישראל בארצם… הם לא עשו כן, אלא כיוון שנכנסו ישראל לארצם, כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר "שלום עליי נפשי" שלא להרבות הטורח (ילקוט שמעוני שופטים רמז סח).

הרי שלפנינו סיבה ותוצאה. העם לא ייסד את המלוכה המאחדת ועל כן נהרגו אלפי אנשים במלחמת אחים.

הידרדרות כוללת

במהלך הספר, חולשת מנהיגותם של השופטים באה לידי ביטוי בשני מישורים עיקריים – הדתי והחברתי – כאשר האיום הצבאי ממלא תפקיד משני בלבד. איום זה איננו אלא תוצאה של כישלון העם והוא מהווה עונש בעקבות התנהגות בלתי ראויה. בהתאם לכך, ניכר כי הדרך לפתרון איננה בפעולה צבאית מתוחכמת ונועזת אלא בתיקון מעשים שמקורם בחטא. כאשר העם ייטול אחריות לתקן את שעיוות בחטאיו, הישועה מן האיום הצבאי תבוא כמו מאליה, מן השמים.

ההידרדרות הדתית נובעת מהיגררותו של העם אחר עבודה זרה. אי הורשת יושבי הארץ וההימנעות מכיבושה השלם מושכים אותו לעבודת אלילים, כפי שחזתה התורה והזהירה: "כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם… לְמַעַן אֲשר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשר עָשוּ לֵאלֹהֵיהֶם" (דברים כ, יז-יח). אילו היה לעם מנהיג חזק בתקופה זו, הרי שבכוחו היה לגייסו לעבודת ה', להחרים את יתר הכנענים ולמנוע את השפעתם הרעה במישור הפולחני. אך חסרונו מביא לכך שהעם מתרחק מן ה' והעבודה הזרה מתפשטת.

שיאה של הידרדרות זו בהצהרתו של ה' שלא יוסיף לקבל את תשובתם הַמְּעֻשּה של בני ישראל (שופטים י, יא-יד):

 וַיֹּאמֶר ה' אֶל בְּנֵי יִשרָאֵל: הֲלֹא מִמִּצְרַיִם וּמִן הָאֱמֹרִי וּמִן בְּנֵי עַמּוֹן וּמִן פְּלִשתִּים וְצִידוֹנִים וַעֲמָלֵק וּמָעוֹן לָחֲצוּ אֶתְכֶם וַתִּצְעֲקוּ אֵלַי וָאוֹשיעָה אֶתְכֶם מִיָּדָם. וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, לָכֵן לֹא אוֹסִיף לְהוֹשיעַ אֶתְכֶם. לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשר בְּחַרְתֶּם בָּם, הֵמָּה יוֹשיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם.

פן נוסף בהידרדרות הדתית הוא היעלמותו של המשכן מתודעת העם והזנחת המשכן בשילה. אזכור ראשון של המשכן בשילה מופיע רק בפרק יח (!) והקשרו אינו העלייה לרגל אליו, אלא פסל מיכה שהקימו בדן! גם בפעם הנוספת שבה מוזכר המשכן הוא איננו מופיע בהקשר חיובי אלא בקשר לסיפור חטיפת הבנות בעת שיצאו "לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת".

עובדה זו מומחשת גם בהוראות במפורטות שניתנות כיצד להגיע לשילה: "וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשּמֶש לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה" (שופטים כא, יט). נראה שהצורך בהוראות מסוג זה מעיד על כך שהדרך לא הייתה ידועה לרבים עקב זניחת המקום.

אין ספק שלהזנחת היעדים הדתיים של העם היה חלק מהותי ביצירת השבר השני בעם – השבר החברתי. אין כמו עלייה לרגל לשמש גורם חברתי מלכד מובהק, ומשנזנחה – הפילוג בעם הלך והתעצם.

בפעם הראשונה מאז יציאת מצרים היו השבטים מרוחקים זה מזה מבחינה גיאוגרפית. בכוחו של מרחק גיאוגרפי להחריף מתחים שקיימים בעם כדוגמת המתח בין בני רחל ובני לאה או המתח שבין השבטים שהתנחלו בעברי הירדן השונים. כמובן, אילו היה מנהיג חזק המקובל על כולם ניתן היה להתגבר על הכוח המפלג, והאיחוד המיוחל היה בא, אך זאת לא קרה והפילוג והפיצול קרעו את העם.

לאורך הספר ניתן למצוא רמזים להתפוררות החברתית המדוברת, וביניהם: חוסר היענותם של שבטים אחדים לקריאתה של דבורה, התגלעות מתחים בין אנשי אפרים לבין השופטים (גדעון ויפתח), סירובם של אנשי סוכות ופנואל לספק אוכל לאנשי הצבא, גירוש יפתח מביתו ומנחלתו על ידי בני גלעד, הסגרתו של שמשון על ידי אנשי יהודה בעקבות התעלמותו של שמשון משלומם של אנשי יהודה, ועוד. אך הביטוי הבולט ביותר לפילוג העם הוא המלחמות בין השבטים, כדוגמת המלחמה הנוראה של יפתח בבני אפרים אשר מסתיימת בארבעים ושניים אלף חללים, או סיפור פילגש בגבעה המתאר מלחמת אחים ואיום קיומי המרחף על שבט בנימין.

הפסל והפילגש

סממן העדר המנהיגות בא לידי ביטוי מובהק בסופו של ספר שופטים. במהלך חמשת הפרקים האחרונים של הספר מופיע ההיגד "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" ארבע פעמים. לכאוס שנוצר בעקבות כך גם ביטוי לשוני: כמעט אין אזכור של שמות הדמויות הפועלות. ה'אנונימיות' הזו מעידה על חוסר זהות עצמית, מדגישה את הבדידות מהחברה הסובבת ומעצימה את חוסר האנושיות.

בנוסף, בפרקים אלו אין כמעט זרים – אויבים חיצוניים או בעיות חיצוניות. היעדרם של אלה מחזק את טענתי שהוצגה לעיל, ולפיה האיום הצבאי שולי בעוד המוקד העיקרי נעוץ בבעיות הפנימיות. מכל האמור עולה כי העם הוא זה שיכול להביא לתיקון, וזה ייעשה במינויו של מנהיג חזק, כלומר, בהנחת היסודות למוסד המלוכה.

שתי הפרשיות המרכזיות בפרקים אלו – פסל מיכה ופרשת פילגש בגבעה, שראשיתה מעשה אכזרי כדוגמת מעשי סדום ואחריתה שפיכות דמים ומלחמת האחים (פרקים יט-כא) – מקבילות לשני המישורים הבעייתיים שהוזכרו לעיל. פרשת פסל מיכה מתארת את הקריסה המוחלטת של העם במישור הדתי באמצעות תיאור שרשרת עֲבֵרוֹת שבין אדם למקום: בנייה של פסל בכסף גנוב; הקמת "בית אלוהים" והצבתם של פסל ומסכה, אפוד ותרפים בתוכו; מינוי איש אפרים ולוי לכהונה על אף שאינם מזרע הכהנים; כישלונו של שבט לכבוש את נחלתו; כיבוש עיר רחוקה היושבת בטח ותושביה כנראה אינם נמנים עם שבעת העממים (על פי הרד"ק); וגנבת פסל על ידי בני דן והצבתו בנחלת דן. אמנם, מצויים בפרשה תיאורים המצביעים על ניסיון לתקן מרכיבים דתיים, כמו למשל ברכות בשם ה', הקדשת כסף לה', מנהיגות דתית (לוי, חיפוש אחר כהן), דרישה בה' וחיפוש אחר נחלה, אך דומה שאין בכוחם של ניסיונות אלה לחפות על העובדה שכל העשייה הזו מקורה בעיוות. גם מלחמת "הכיבוש" של שבט דן היא עיוות אירוני של מלחמת מצווה.

פרשת פילגש בגבעה ומלחמת האחים מתארת את הקריסה המוחלטת של העם במישור החברתי. גם בסיפור זה ניתן להבחין ברצון לתקן את המצב החברתי הגרוע – ביטויים שתוכנם אחדות ולכידות חברתית מופיעים למכביר, כדוגמת: "כל בני ישראל" יחד עם "כאיש אחד" (כ, א); "כולכם בני ישראל" (שם ז);  "כל העם כאיש אחד" (שם ח) ; "כל איש ישראל" ו"כאיש אחד חברים" (שם יא), ואף מובאים תיאורים של פעולות הנעשות בצוותא: "וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשרָאֵל וְכָל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשבוּ שם לִפְנֵי ה' וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשלָמִים לִפְנֵי ה'".

הופעתם של ביטויים המביעים אחדות בד בבד עם התרחשותה של מלחמת אחים עקובה מדם יוצרת אירוניה ברורה ומצמררת. אחדות העם בסיפור זה אינה אחדות של אמת אלא אחדות מדומה בלבד. כל כולה גיוס כוחות לפעולה של הרס עצמי. עם ישראל כולל שנים עשר שבטים וכל אחד מהם הוא חלק בלתי נפרד מהרקמה הכוללת. מלחמה "מאוחדת" שכזו איננה מובילה אלא להתמוטטות האומה.

נמצאת למד שכל עוד הניסיונות לתיקון נעשים ללא מנהיג חזק ומיומן, סיכויי הצלחתם קלושים. התיקון יוכל להגיע רק בשלב הבא, אחרי שרות ובועז יניחו את יסודות המלוכה, ושמואל יניח אף הוא את התשתית למנהיגות חזקה ותקיפה שתוביל את העם לתיקון, הן במישור שבין אדם למקום והן במישור שבין אדם לחברו.

 ————————————————————————————————

"על הפרק"

מאמר זה הנו תקציר של הרצאה שניתנה ביום העיון החגיגי של תוכנית "על הפרק" לרגל סיום לימוד ספר שופטים. "על הפרק" היא יוזמה חדשה וייחודית שקמה במטרה להחזיר את לימוד התנ"ך למרכז במת הלימוד. משתתפי התוכנית החלו בלימוד ספר יהושע ובמהלך חמש השנים הקרובות צפוי להקיף הלימוד את הנ"ך על הסדר.

בכל שבוע מצטרפים ל"על הפרק" עשרות לומדים חדשים ומגוונים: זוגות צעירים שלומדים יחד, משפחות שלוקחות על עצמן תוכנית לימוד משותפת, הורים וילדים מתבגרים, בני מצווה ובנות מצווה. התוכנית בתשלום. פרטים נוספים והרשמה באתר מתן: http://www.matan.org.il.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט'ו בסיון תשע"א, 17.6.2011

התפרסמו גם תגובות למאמר זה – כאן.

מודעות פרסומת

פורסמה ב-16 ביוני 2011, ב-גיליון שלח לך תשע"א - 723 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. בעיני המאמר הזה מחמיץ את העיקר (למרות שהוא מתאר יפה את המצב המתואר בספר שופטים) כי העיקר אינו תליית עינים לשמים למנהיג שייפול עלינו מן השמים (שזו הסיבה לפי הגמרא בשלה שמואל חשש ממוסד המלכות) אלא מציאת פתרונות והכנות למנהיגות כפי שעשה בועז ורות וכפי שעשה שמואל מאוחר יותר, הניסיון להגיע אל המושלם ללא הניסוי התעיה וההשתדלות לפני כן גם אם נופלים ותועים, היא טעות יסודית שנפוצה גם היום.
    אמנם כמובן זה לא מצדיק כל ניסיון נפל, כל ניסיון צריך להיות הטוב ביותר שאפשר באותו זמן, ובכל זאת הרפיית הידים בשם שאיפה למנהיג חזק ומיומן היא אבסורד, מנהיג חזק ומיומן לא נוצר יש מאין, אלא על בסיס נסיונות קודמים על כשליהם…
    בכל אופן המאמר יפה, ואכן מסביר את הכשל של אותה תקופה.

  2. מאמר סיכום לספר שופטים – ממצה את הרעיון שלא ניתן להמשיך במצב של "בימים ההם אין מלך בישראל – איש הישר בעיניו יעשה"

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: