לא מוותר על איש / עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) (לפרשת בהעלותך)

 

תשובתו של משה ליהושע – 'מי ייתן כל עם ה' נביאים' – היא יסוד עקבי בגישתו של האדם הגדול הזה, שכמעט נשבר מקטנותו של העם אך בה בשעה מסר נפשו כדי שהתורה תהיה שייכת לכול

איור: מנחם הלברשטט

 

וַיִּשּאֲרוּ שנֵי-אֲנָשים בַּמַּחֲנֶה
שם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשם הַשּנִי מֵידָד
וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ
וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה
וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה. 

וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשה וַיֹּאמַר: 
אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. 

וַיַּעַן יְהוֹשעַ בִּן-נוּן מְשרֵת מֹשה מִבְּחֻרָיו
וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשה, כְּלָאֵם! 

וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשה:
הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי?
וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יי נְבִיאִים
כִּי יִתֵּן יי אֶת-רוּחוֹ עֲלֵיהֶם.

מעשה אלדד ומידד מעורר עניין מיוחד. הקב״ה מצווה על משה למנות שבעים איש שיִשאוּ איתו במשא העם, והכול הולך כמו שצריך עד שאלדד ומידד מתנבאים במחנה. שבעים הנביאים הם נביאים עם ״הכשר״, כל אחד מהם קיבל פתק שהוא נביא בהשגחת משה רבנו — ואילו אלדד ומידד הם נביאים ללא רישיון. כשיהושע רואה אותם מתנבאים הוא אומר שנביא בלי הכשר צריך להיכנס לבית סוהר. כאן באה התשובה של משה, וזה עניין שצריך לזכור אותו. משה אומר: ״המקנא אתה לי?״, וספק אם זו שאלה או שזה מסוג הדברים שקוראים להם תמיהות קיימות, שאלה רטורית.

בית ספר עממי

בהמשך דבריו מעמיד משה רבנו שאלה מאוד בסיסית: ״מי ייתן כל עם ה׳ נביאים כי ייתן ה׳ את רוחו עליהם״. זוהי בעצם שאלה לגבי לימוד תורה, לגבי יראת שמים, ולגבי הרבה דברים אחרים: האם אפשר, והאם צריך, לנסות לסגור את הדברים אצל מספר מצומצם של אנשים ששייכים לעניין? האם להיות מן המכַנסים או מן המפזרים? האם כאשר אני מחזיק בידי תורה, יראה, חכמה, דעת – אני צריך לפזר אותה? האם עדיף לשמור אותה בתוכי, ״יהיו לך לבדך״, או ״לזרים אתך״ (משלי ה, יז)?

זו בעצם שאלה כללית לגבי מהות ישראל. האם רק מי שראוי ילך ויעשה דבר, רק מי שראוי ייכנס לפניי ולפנים, ומי שאינו ראוי ישב בחוץ – או שכל אחד יבוא וייטול. אני מעמיד את הדבר כמחלוקתם של משה ויהושע, שנמשכת הלאה במשך הדורות. במובן מסוים, זו הייתה גם מחלוקת בית הלל ובית שמאי (אבות דרבי נתן ג), האם ללמד תורה לעניים או לעשירים.

לפני זמנו של הלל היה מנהג שאדם לא היה נכנס לבית המדרש אלא אם הוא משלם דמי כניסה – לא כל מי שרוצה לבוא נותנים לו רשות להיכנס. אדם צריך לפחות להראות את הרצינות שלו על ידי כך שהוא מוכן לשלם. שיטתו של הלל לעומת זאת היא לפתוח את ספסלי בית המדרש, ומי שרוצה ללמוד יבוא וילמד.

הפעם האחרונה שבה פרצה המחלוקת בין שתי הגישות הייתה ביבנה. חלק גדול מהמחלוקת עם רבן גמליאל ביבנה וההדחה שלו היו סביב הוויכוח הזה. כל זמן שרבן גמליאל היה נשיא – היה שומר בפתח בית המדרש, והוא אמר שמי "שאין תוכו כברו" לא יכול להיכנס. הגמרא (ברכות כח ע"א) מספרת שאחרי שסילקו את שומר הפתח נוספו ארבע מאות ספסלי לומדים בבית המדרש, וחלשה דעתו של רבן גמליאל ואמר: ״שמא מנעתי תורה מישראל״. אז הראו לו בחלומו ארבע מאות כדים מלאים אפר, כביכול כאומרים לו: ׳אל תצטער, לא הרווחנו הרבה׳. והגמרא אומרת ״ולא היא – ההיא ליתובי דעתיה״. היה זה רק כדי שהוא לא יצטער יותר מדי.

היה מי ששאל: מי היה שומר הפתח? מיהו זה שיודע לראות מי שאין תוכו כברו? והתשובה היא ששומר הפתח היה בסך הכול אדם שעומד ומכריז: ״מי שאין תוכו כברו – שלא ייכנס לבית המדרש״. לא היה צריך יותר מכך. אולם מה שרבן גמליאל לא ידע הוא שהיו אנשים שלבם היה שבור בתוכם, אנשים שהיו צמאים לתורה, אנשים שבאמת תוכם כברם – וכשאדם כזה שמע שמכריזים שמי שאין תוכו כברו לא ייכנס, הוא התחיל לחשוב: ׳האם תוכי כברי? אתמול עשיתי כך וכך, שלשום עשיתי כך וכך, האם אני ראוי להיכנס לבית המדרש וללמוד?׳, אז הוא לא נכנס. מי כן נכנס בלי שום היסוסים? אלה שלהם היה פשוט שתוכם כברם. לפי ההסבר הזה, אותם כדים מלאים אפר מסמלים דווקא את התלמידים הקודמים ולא את החדשים.

דרכו של משה

המחלוקת הזו, ושאלתו של משה את יהושע, היא בעיה אמיתית. אי אפשר לומר שיהושע הוא אדם קטן, צר עין וצר אופקים, ולכן הוא לא הבין שום דבר. יהושע היה אדם גדול, ובכל אופן זה הבדל בראייה איך עושים את הדברים.

אותו עניין מתבטא בכמה מקומות בתורה. לדוגמה, אחרי חטא העגל הקב״ה אומר למשה רבנו ״הרף ממני ואשמידם… ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו״ (דברים ט, יד), ומשה רבנו נלחם – ״מחני נא מספרך אשר כתבת״ (שמות לב, לב) — בשום אופן לא. משה נאבק על עצם השאלה למי שייכת התורה, למי שייכת הבחירה. האם התורה היא תורה ליחידים, למיוחדים, או שהתורה היא תורה לכולם, גם לאנשים סתם, גם לאנשים שחטאו בגלל חוסר דעת או בגלל טמטום. האם בוחרים רק במיוחדים, בעילית, במי שקוראים ״בני משה״, או שבוחרים גם ב״בני קרח״, ואפילו באחד שיכול להיות הבן של שלומית בת דברי.

משה רבנו נאבק על עם ישראל ככלל: האם עם ישראל צריך להיות קבוצה שכל כולה מובחרים וכולם בדוקים אחד אחד, או שבישראל יש כל המינים. הוא לא מן הסלחנים ולא מן המחלנים, אבל יחד עם זאת – הוא עומד על העיקרון שלו. משה רבנו לא אומר שהחוטא הוא בסדר; אולם האם מכניסים אותו לכלל ישראל, או שבכלל לא מכניסים אותו? משה רבנו נאבק, כביכול, עם הקב״ה על הנקודה הזו, וטוען: ׳אם אתה רוצה לבנות עם מאנשים שכולם יחידי סגולה – ״מחני נא מספרך אשר כתבת״׳.

הפתרון של השאלה איננו פשוט וחד-משמעי, כיוון שיש צדדים שונים לדבר, אבל סוף סוף כולנו תלמידיו של משה רבנו, והתשובה שהוא משיב לשאלה הזו היא חד משמעית: ״מי ייתן כל עם ה׳ נביאים כי ייתן ה׳ את רוחו עליהם״. אם זה תלוי בי, אז אני רוצה לא שבעים נביאים אלא שש מאות אלף נביאים, מיליון ומאתיים אלף נביאים, כמה שיותר נביאים שיכולים להיות. העיקרון הוא: מי שיכול לקבל – שיקבל, מי שיכול לקלוט – שיקלוט, מי שיכול לעשות – שיעשה, וכל זה הוא מה שהקב״ה רוצה.

החמצת סיני

אצל משה רבנו אין זה פרט קטן, אלא עיקר גדול. הוא אומר: ׳אני מצטער שלא כולם נביאים. כולם היו צריכים להיות נביאים – ולוואי שכולם היו רוצים להיות נביאים׳. משה רבנו מצטער על זה כל ימיו, ובתיאור של מתן תורה בספר דברים הוא מתלונן על בני ישראל ששלחו אותו לדבר עם ה׳ ולא רצו לשמוע אותו בעצמם. בעצם הוא אומר להם: ׳הייתה לכם הזדמנות להיות נביאים, עם הכאב שבזה, עם זה שפורחת נשמתכם – ואתם ויתרתם על כך והחלטתם שאתם רוצים להיות הדיוטות?!׳

נכון, קשה להיות נביא, ורוב הנביאים לא נהנו מהיותם נביאים. על הכבוד להיות נביא יש תשלום יוצא מן הכלל, ונראה ששום נביא לא יצא מאושר מזה. אך משה בכל זאת אומר: ׳הייתי רוצה שתהיו נביאים, הייתי רוצה שתרצו להיות נביאים׳. מבחינתו של משה, היה ראוי לבוא לבן אדם ברחוב, לתפוס אותו ולומר לו: ׳הקב״ה רוצה שתהיה נביא!׳. במקום זה, בפועל, אני אומר לאדם: ׳אתה יודע מה? אם יש כיפה לראשך, אם אתה הולך לבית הכנסת, אז אתה בסדר, ונניח לך בשקט׳.

השאלה שמעמיד כאן משה היא מה אני רוצה מכל אחד ואחד מישראל? מה אני דורש ממנו? מה אני מקווה שהוא יעשה? כעין גישתו של משה מופיע בירמיהו (לא, לג): ״ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה׳ כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם״; וגם בתיאור האידילי שלנו, על העתיד לקרות באחרית הימים: ״כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״ (ישעיה יא, ט).

למרות הכול

בספרים על דרך הסוד כתוב שאחת הבעיות של משה רבנו, שבגללה הוא צריך היה את שבעים הנביאים, היא שהוא איש כל כך גדול, עד שפשוט לא הבין מה אנשים רוצים. כשמשה אומר בייאוש: ״לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד הוא ממני״, הרי זה משום שהוא מסתכל על האנשים שאומרים ״תנה לנו בשר״ בדיוק באותה הסתכלות: ׳תראו את האנשים האלה, הם רוצים לאכול בשר. מה, הם משוגעים?!׳. הוא לא יכול להבין שאנשים יכולים לשבת ולבכות על הבצלים ועל השומים, זה נראה בעיניו בלתי אפשרי. ההרגשה שלו כאשר הוא עומד עם כל שרי האלפים ושרי המאות וכולם בוכים על הבצלים ועל השומים היא בדיוק כמו הרגשה של מבוגר היושב עם תינוק קטן, שמלכלך לו את הידיים. הוא לא מבין אותם.

לאיש משה שמדבר עם ה׳ פנים אל פנים, האיש הגבוה מכל העם משכמו ומעלה, יש בעיה להתמודד עם העם בחיי היום יום. ובכל זאת, הוא עומד על העיקרון שכולם יקבלו דעת. הוא אומר: ׳אני לא יכול לטפל בהם, אבל בכל זאת אני לא רוצה לוותר עליהם׳.

מכיוון שכולנו תלמידיו ולכן קוראים לו ״רבנו״, אז חוץ מפרטי ההלכה, איך לעשות טלית קטן וטלית גדול ומתי יורקים ב״עלינו״ – יש בפרשה עוד לימוד אחד גדול שניתן ללמוד ממשה רבנו. לימוד זה הוא מאוד ממשי בהשלכה שיש לו על השאלה איך צריך להסתכל על עם ישראל. יש פה הצהרה של משה רבנו. הוא אומר שהוא לא רוצה להשאיר את הקטנים בתור קטנים. משה יודע שיש כאלה; הוא סובל בעצמו מהקַטנוּת, מהנמיכות ומהנחיתות שלהם – אבל זה עניין אחר. למרות הסבל, הוא רוצה שכולם יקבלו את התורה מפי הגבורה: ״מי ייתן כל עם ה׳ נביאים, כי ייתן ה׳ את רוחו עליהם״.

המאמר הוא פרק מתוך ספרו החדש של הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), "חיי עולם – שיחות על פרשת השבוע', הרואה אור בימים אלה בהוצאת מגיד וביוזמת ארגון 'שפע'

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' בסיון תשע"א, 10.6.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-11 ביוני 2011, ב-גיליון בהעלותך (שבוע הספר) תשע"א - 722, הגיע למערכת - פרשת שבוע ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. פנחס לייזר

    עוד 10 רבנים בשיעור קומתו של הרב שטיינזלץ ומצבה של החברה הישראלית ישתפר בצורה דרמטית

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: