האגו וחשבון הבנק שלך / רבקה שאול בן צבי

 

הביטוי לאיזון 'שביל הזהב' מקבל בספר זה משמעות כפולה. אגו מאוזן משפיע על ההצלחה הכלכלית. על הדרך לזהב אפשר להרוויח תובנות מרתקות באשר לטבע האנושי

אגונומיקס, דיוויד מארקום וסטיבן סמית; מאנגלית: עמרי אשר, ידיעות ספרים, 2010, 255 עמ'

הכותרת משכה אותי מיידית: אגונומיקס – שילוב מבריק של "אגו" ושל "אקונומיקס" ורמז עבה למהותו של ספר שיצא בישראל בסדרת "כלכליסט" ושהמשפט הראשון שלו הוא: "אגו הוא הפריט הבלתי-נראה בחשבון הרווח וההפסד של כל חברה".

והנה הערה שניתן לקבל אותה באופנים שונים, לפי המקבל: זהו ספר אמריקני. כמותו נכתבו רבים. ספרים שנועדו לקהלים רחבים וכתובים באופן ברור, מובנה, מוחץ. ספרי עזרה עצמית, מדריכים למנהלים ואפילו מדריך לתסריטאים וסופרים. אין אמביוולנטיות. אין היסוס. הכול ברור לכותב ויהיה ברור מאוד גם לקוראים. בספר שלפנינו התמונה משורטטת כבר בכריכה הצעקנית: "אגו" באותיות ענק אדומות על רקע לבן. כותרת משנה שמכילה את עיקרו של הספר. שמות של שני מחברים כביטוי לביזור האגו. ובספר עצמו כותרות וכותרות משנה, ובסוף כל פרק טבלה מסכמת, והמוני סיפורים מרתקים שמבטיחים הטמעה מוחלטת של המסר; ואם לא די בכך יש גם נספח מבהיר בסוף הספר, והפניה לאתר הנותן הבהרות נוספות. במהלך הקריאה קצת התגעגעתי לאותם ספרי עיון כבדים, שלעולם אין בהם משפטי מחץ.

ועוד הערה, לא ממש ביקורת, רק תהייה: הספר עוסק באגו, הנושא הכי טעון והכי מעניין – בחיים, בספרות, בפסיכולוגיה, בהגות. בטרם הקריאה בספר קיוויתי לכל מיני תובנות מרתקות על האגו, מעבר למחקרים פסיכולוגיים. הרי אפילו קיומו של האגו הוא דבר הנתון בסימן שאלה. הנושא הזה כל כך עשיר ותובעני, ומאליהן מתעוררות תהיות על כתיבה שאופקיה פסיכולוגיים וכלכליים בלבד. עם זאת, יש לא מעט דברים טובים שניתן לומר על הספר החי, המרתק, השווה לכל נפש והמועיל עד מאוד. למי? לא רק למנהלים ודומיהם אלא לכולנו. כי מי יכול להתפאר (אגו!) שהאגו ממנו והלאה.

הספר מציג את עוצמת האגו בשני כיווניה – בנייה והרסנות. האגו הוא כמו האש, שמחממת וגם שורפת. הדיון מתמקד אמנם בעולם העסקים אך נוגע גם בספורט, בטכנולוגיה ובתחומים אחרים. ובעצם אפשר לקחת אותו לכל תחום הרלוונטי לחיינו ולהפיק ממנו תובנות אישיות חשובות.

לכולנו יש אגו, אבל יש אנשים שהאגו שלהם קטן וחלש, אומרים המחברים, ויש לכך השלכות שליליות רבות. אגו קטן אינו זהה לצניעות וענווה. אגו קטן הוא אסון, אני מוסיפה. מה זה אגו קטן? מורים, יועצים ואנשי בריאות הנפש נתקלים לא אחת באנשים מכווצים, מסתפקים במועט, שאינם מעיזים לדבר פן יפלטו שטויות. אנשים שקל לרמוס אותם, ללגלג עליהם, שמרוב קטנות אין להם מושג על טיב כישוריהם, וכל זב וצרוע יכול להרע להם. אבל גם במקרים קלים יותר, והם שכיחים מאוד, אגו קטן עלול לגרום לעיוותי התנהגות, להתנהגות מתרפסת, לחוסר יכולת לבקר, להחלטות שגויות, לפחד מהחברה, לקונפורמיות ולעוד מרעין בישין רבים.

יש מצבים שמכווצים גם אגואים נורמליים: שהות בבית חולים, כאשר האדם מצטמצם ל"מקרה רפואי" בפיג'מת אסירים; גיל גבוה שהופך את האדם ל"שקוף" לסביבתו הקרובה או הרחוקה; עמידה מול אדם דורסני; שהות עם אנשים אגרסיביים מאוד. כולנו כנראה מתכווצים לעתים בעתות מצוקה.

אבל ישנו גם האגו שיצא מאיזון והתנפח ללא גבול. יש שרואים בנרקיסיזם את מחלת הדור הנוכחי. מחקרים מראים שבקרב ילידי שנות השמונים היכולת האמפתית הצטמצמה ותחושת ה"מגיע לי" גדלה. אך בלי קשר לכך, כולנו מחצינים את האגו לפעמים. כל מי שחווה "אגו טריפ" עקב הצלחה גדולה ומפתיעה, והוא שיכור מרוב שמחת ההישג; אבל גם מי שסובל מאוד עלול לפתח אגו נפוח של קורבן מסכן; אין קץ לסיבות שיכולות לגרום לאגו לפרוץ את גבולותיו, והמחיר עלול להיות כבד. לבעל האגו ולזולתו, ולעתים לאלפי משקיעים, כמו ששמענו לאחרונה בפרשיות ידועות; ובמקרים הקשים ביותר אף האומה כולה עלולה לשלם כשבעל ההיבריס מופקד על חייהם של רבים.

הספר אומר לנו שסוגיית האגו אינה תיאורטית או מוסרית, אלא עניין מעשי ממדרגה ראשונה. כי מי שממוקד באגו אינו ממוקד נכון בעשייתו. השיקולים שלו מוטים. הוא גם אטום לביקורת. נעלב מהר ומקבל כל התייחסות באופן אישי. אמרת לו שההשקעה הזאת מסוכנת, או שהכיתה אינה מבינה את שיעור המתמטיקה, פגעת בציפור נפשו. במקרים הקשים אגו מנופח הופך להיבריס במובן הטרגי. הספר מביא דוגמאות מחרידות ממש לאובדן חיי אדם, למפולות כלכליות, לחיסול מקומות עבודה. המחברים טוענים שאפילו אסונות שמקורם טכני כביכול עשויים להיות קשורים לתרבות העבודה ששררה במקום, ואשר הונעה על ידי שיקולי אגו במקום שיקולים ענייניים.

מניסיוני, זכורות לי תלמידות שהאגו החזק והגדול שלהן בלע את היכולות של חברותיהן. זכורות לי אחרות, שהרגישו עצמן בגובה הדשא. אבל אותן תלמידות מבריקות שגם האגו שלהן היה מאוזן הפכו למנהיגות טבעיות והן מתבטאות ומתבלטות בחינוך, בייעוץ, בעיתונאות ואף בפוליטיקה הארצית.

כיצד נזהה את ההתפרעויות של האגו? לפי הספר ישנם שלושה סימני אזהרה: כאשר אנו משווים את עצמנו לאחרים, מתנהגים בהגנתיות ומציגים את הישגינו לראווה. וישנו גם הצד השני של המטבע, אותן תכונות המסייעות לנו לייצב את האגו: צניעות, סקרנות ויושר. הרי מי שצנוע מוכן להאזין לביקורת, ללמוד מזולתו, יודע שיש עוד מוכשרים כמוהו ואף יותר ממנו. הוא אינו מגמד את עצמו. צניעות אינה היפוכו של אגו אלא של חוסר ביטחון. צניעות אמיתית אינה רגש נחיתות או חולשה אלא הכרה פשוטה במגבלות אנוש. כל אנוש. ואוסיף את הפן הדתי של עמידה מול הקב"ה שמראש שוללת את הגאווה האישית. ההכרה שסגולותיך הן מתת ממעל.

צניעות אם כן היא ביטחון עצמי מרוסן ואגו פתוח. היא מתואמת עם סקרנות שמהותה רצון להרחבת הידיעות ועם יושר שמקשה עלינו להתעלם מהמציאות. ומה שאני מתמצתת כאן מפורט בספר באופן קריא ומעניין ומנומק בסיוע המון סיפורי חיים מעוררי מחשבות.

הספר מעמיד סדרות של אירוניה: חברה כלכלית שמתמקדת בתחרות – תיכשל בתחרות. הצגה לראווה משקפת חולשה. יהירות שנולדה מהצלחה בקריירה – מכשילה קריירה. מי שמחפש אישור לא יזכה בו. כדי להצליח אינך צריך להיות ממוקד בהצלחה אלא בדרך. בעבודה עצמה. מי שעובד נכון במחשבה על הלקוחות גם יזכה בהצלחה, בהשוואה למי שרואה בלקוחות רק אמצעי להצלחה אישית. וכאן אנו נוגעים גם באתיקה.

התנהלויות רוויות אגו מזכירות לכותבים את גיל חטיבת הביניים. התקופה המבולבלת שבה רוצים למצוא חן, להתקבל, להיחשב, ואף מוכנים להסתכן ולהסתבך על מנת להרשים את החברה. כל זאת על חשבון צורכי המציאות. ובאמת, לא צריך להרחיק לכת על מנת לראות את הדברים במציאות האופפת אותנו, במשפחה, במקומות עבודה רבים, וגם בפרהסיה הפוליטית.

כוחות מאזנים תורמים להחלטות מושכלות. מחקרים מוכיחים את עוצמת החוכמה הקולקטיבית. בתרבות המערבית מופיע פולחן הגאון, האיש היחיד והמיוחד שמגיע להישגים כבירים. מסתבר שהרבה הישגים שנתפסו במיתוס כשייכים לאדם אחד היו תוצאה של מוחות רבים. ולאו דווקא של קבוצת גאונים, אלא של אנשים שונים, שהתמקדותם המשותפת הניעה תהליכים חשובים. אבל אדגיש שהמחברים (שניים) מדברים על הישגים מדעיים וכלכליים ולא על הישגים אמנותיים השייכים לקטגוריה נפרדת. מורי ורבי ברוך קורצווייל נהג לדבר על "אגוצנטריות גאונית" בהתכוונו לאגוצנטריות של האמן הגדול, שיש לה מאפיינים ייחודיים, וכנראה היא חלק בלתי נפרד מעצם היכולת האמנותית.

"אגונומיקס" הוא ספר מבוסס מחקרים, מעולה בסוגו, ויש לו אפקט טיפולי במובן של פיתוח התודעה העצמית והבנה עמוקה יותר של המציאות האישית. למשל ההבנה שמי שמותח ביקורת על דרך ההוראה שלי, או אופן העריכה שלי, או ההשקעה הכלכלית שלי, או המאמר שלי –  אינו מחסל אותי כאדם. היכולת להפריד בין צורכי הנפש לבין ההחלטה העניינית מפרידה בין החלטה כושלת לבין החלטה מושכלת.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' בסיון תשע"א, 10.6.2011

פורסמה ב-11 ביוני 2011, ב-גיליון בהעלותך (שבוע הספר) תשע"א - 722, עיון ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: