קומה חדשה בהלכות תפילה / דן נבון

 

חזונו של הראי"ה קוק לשילוב הלכה ואגדה מקבל צורה בספר הלכתי-מחשבתי, המסדר את הלכותיה הפרטניות של התפילה ומוצא בהן משמעויות רוחניות

תפילה כמפגש: מן המקורות ועד להלכה למעשה, אלי טרגין ומיכאל רובינשטיין; ספריית בית אל, 2010, ב' כרכים, 156 ו-392 עמ'

הדי קריאתו של הרב קוק לאיחוד הלכה ואגדה נשמעים היטב במחוזותינו. תלמידי חכמים חשובים ומגוון בתי מדרש מניפים את קריאתו כדגל ומנסים לתת פנים חדשות ללימוד התורה. לימוד הגמרא נראה לעתים כעיסוק פורמלי בפרטים ההולכים ומתרחקים מהעקרונות והרעיונות שהולידו אותם, הן בלימוד העיוני העוסק בליבון הגדרות וסברות יסוד והן בלימוד ההלכתי החותר לבירור ההשלכות המעשיות. פעמים רבות קשה לחוש מה הדיונים האלה אומרים לי – הלומד.

בעיה זו ממריצה רבים לנסות לשלב את ההלכה עם האגדה – וכך לבנות קומה חדשה בלימוד התורה. הספר "תפילה כמפגש" של הרב אלי טרגין והרב מיכאל רובינשטיין מצטרף אף הוא למגמה זו. אמנם, הספר הוא חלק מסדרת ספרי "הלכה ממקורה" של הרב יוסף צבי רימון – רבם של מחברי הספר – ובהתאם לכך הוא מרכז את הלכות תפילה בצורה נאה ונוחה; אך מעבר ליצירת תמונה שלמה בפן ההלכתי, הספר מדגיש לכל אורכו את הפן הרוחני הטמון בפרטים, ואת הקישור בין השלב הספציפי בתפילה למהלך הכולל.

הספר יצא בשני כרכים מקבילים – כרך עיוני המיועד ללימוד רציני של כל הלכות תפילה, וכרך המיועד לציבור הרחב – שבו נסקר המהלך הרוחני שבתפילה דרך התבטאותו בהלכותיה המרכזיות, ללא עיסוק בפרטי הדינים. עיון בכרך זה נותן את התמונה השלמה אך אינו דורש לימוד של ממש, ומתאים לגילאים שונים.

הספר – על שני כרכיו – כולל ארבעה שערים: 'תפילה כמפגש', המציג את הטענה המרכזית של הספר; 'התרוממות האדם', העוסק בתהליך שעובר האדם במהלך התפילה; 'השראת שכינה', העוסק בירידתו של הקב"ה אל האדם בתפילה; ו'המתרחש במפגש', העוסק באופיה של התפילה. שמות השערים מעידים על שפתו הרוחנית של הספר. התפילה היא תנועה דו-צדדית: המתפלל מתרומם, והקב"ה יורד אליו.

רבים מאלו שלמדו בעבר את הלכות תפילה מתוך ה"משנה ברורה" יכולים להעיד שהדינים המסועפים והמרובים עשויים להקשות על ראיית המבנה הכולל, ולעתים מרוב עצים לא רואים את היער. לדוגמה, אמנם חז"ל אמרו בפירוש שהליכת שלושה צעדים לפני התפילה ואחריה נובעת מההתנהגות הנדרשת כשניגשים לדבר עם המלך, אך כשעסוקים בדיונים האם שמאלי יתחיל את הצעדים ברגל שמאל ככל אדם או ברגל ימין – החוויה עלולה להתקהות. הספר נותן מענה לבעיות אלו – הפרטים מקושרים לכללים ונובעים מהם, והעקרונות ההלכתיים והרוחניים באים לידי ביטוי בפרטים עצמם.

הספר לא עוסק במחשבת התפילה כשלעצמה אלא רק במשמעות המחשבתית של הלכותיה, אך נדמה שמדי פעם הרחבה מחשבתית מתבקשת. לדוגמה, נאמר בספר שלאחר החורבן עדיין יש השראת שכינה בזמן התפילה, אך לא ניתן לעמוד מולה בתפילה. משמעות אמירה זו אינה מובנת – האם השכינה שורה אך לא ניתן להיפגש איתה? ומדוע שתשרה השכינה אם התפילה עקרה? נראה שפיתוח נקודות כאלו יכול היה להבהיר את הדברים, להוסיף להם עומק ולהעשיר את מחשבת התפילה.

שילובים מעין אלו בין הלכה ואגדה עלולים להיות מלווים בסטייה מהלימוד המקובל מזה דורות. לעתים, דרך זו עלולה להתבסס על השוואות רחוקות בין נגלה לנסתר, ולהוביל לפירות שעשויים להיות מרתקים אך עם זאת אינם משכנעים. מחברי הספר בחרו בדרך זהירה ובטוחה. רבות מהתובנות המחשבתיות והרוחניות הכתובות בספר טמונות כבר בדברי חז"ל, וחשיפתן דורשת רק מעט התבוננות. החידוש המרכזי שבספר הוא בהצגת המשמעויות העקרוניות ובהסברת ההלכות המפורטות לאורן. לדוגמה, מחלוקת הראשונים האם מי ששכח יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש יתפלל בערבית שתי תפילות רגילות מוסברת לאור שאלה הנוגעת למהות התפילה. ההסברים האמוניים אינם רק מבוא ורקע לגופי ההלכות (כדרכו, לדוגמה, של הרב אליעזר מלמד ב"פניני הלכה"), אלא מבארים פרטי דינים ומחלוקות פוסקים. כך שני החלקים מתאחדים.

בדברים שראינו טמון חידוש נוסף. רוב העוסקים בשילוב הלכה ואגדה מבארים את המשמעות הרוחנית של עקרונות היסוד, ועיסוק בפרטי פרטים מקשה עליהם. לכן, בדרך כלל הם יעסקו בעיון רוחני ביסודות, ולא בהלכה למעשה. אך ספר זה לקח על עצמו לעסוק דווקא בהלכה המעשית מרובת הפרטים, ולהראות כיצד היא נובעת בצורה ישירה מהעקרונות. דבריו של הרב יעקב אריאל במכתב הברכה לספר בהחלט ראויים: "איחדתם את ההלכה והאגדה יחד… הצלחתם לשלב את שניהם להרמוניה אחת, כמשאת נפשו של הראי"ה".

לעתים, דבריהם של המחברים מוסיפים עומק חדש לסוגיות עצמן. אביא דוגמה אחת: חז"ל קבעו שאסור להתפלל כנגד הערווה, וכן אסור להתפלל בסמוך לצואה. לדברי המחברים, יש הבדל גדול בין האיסורים. צואה במהותה היא שלילית ובהמית, ולכן היא סותרת את השראת השכינה המתקיימת בתפילה. ערווה, לעומת זאת, פוגעת בתודעה הרצויה בתפילה, ומחדירה את מושגי החטא למחשבתו של האדם. לאור זאת, מוסברים כמה הבדלים הלכתיים בצורה משכנעת.

לסיום, יש לתהות האם הדרך הזו ישימה בתחומים אחרים. נראה שאפשר ללכת בה במצוות התלויות בארץ ובתחומים דומים, אך נראה קשה ליישם אותה בדיני רוב, חזקות, טוען ונטען, קודשים וכדומה. בתחומים אלו  – שילוב של הלכה ואגדה יכול להיעשות, למי שדבק בכך, על ידי הסברת המשמעות הקיומית של העקרונות הלמדניים (כפי שעשה הרב יובל שרלו לגבי כללי ספק במאמרו "פרקים ראשונים בקיום במציאות ספק" בתוך אסופת המאמרים "הישן יתחדש"), או על ידי אלגוריות עשירות בדמיון ומעוף (כדרכו של הרב רא"ם הכהן ב"דרך שער העליון" על מסכת זבחים).

בכל אופן, לגבי הלכות תפילה נראה שהדרך שנבחרה מתאימה, והיא יצרה פרי בשל ומעניין. מלבד התרומה של הספר ככרך נוסף בסדרת "הלכה ממקורה", וכספר נאה ללימוד הלכות תפילה, הוא בהחלט עשוי לתרום לשיח המתחדש בבתי המדרש של הציונות-הדתית.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' בסיון תשע"א, 10.6.2011

פורסמה ב-9 ביוני 2011, ב-גיליון בהעלותך (שבוע הספר) תשע"א - 722, יהדות ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: