שומרון, ימי קציר שעורים / עודד אריה לאוב

 

עשרים גברים הולכים בנחת בנוף, מנסים להבין מה בין חיטה לשעורה ולחבר את הפרטים לתמונה שלמה. חמזי, גשש עתיק ואדם מאמין, לימד אותנו שאין סתם. יומן מילואים בשומרון

בקעת ינון

השנה הייתה ברוכה, החיטה בבקעה תמירה וירוקה. מראה נהדר. דמותו של ראסל קרואו מהלך בשדות ולוטף את החיטה צומחת בזיכרון המשותף שלנו ואף עולה על דל שפתיים של מישהו. מתעורר בי זיכרון נוסף  – החיטה עוד בקמה, עוצם לרגע את עיניי, שואף אוויר, מראות, מתכוון, מתבשם לעצמי מזיכרון עתיק יומין.

את הבקעה השומרונית עוטרות מדרגות של עצי זית מכסיפים. בינות לעצים רגבי טרה רוסה מאדימה. מעל קו הטרסות אדמות בור עם סירה קוצנית. מעליהן, על קו הרכס קבוצות קרוואנים. מאחזים. בתוך הבקעה בצד הדרך פז'ו ישנה. מעט בהמשך משפחה מקומית קוצרת עדשים. אהלן, סלאם עליכום. אני לא בטוח בסדר הברכות ובנוסח. מנחם, אמנון וליאור מנהלים שיחה בערבית משובחת. תפאדל, זר עדשים עם תרמילים טריים מוגש לנו, צידה לדרך.  

אני נזכר ביאיר הר-סיני נפגש עם פלאחים בדרום הר חברון. משוחח איתם. לומד מהם את סודות הארץ. הקב"ה עשה איתנו חסד, נהג לומר, הערבים שמרו עבורנו את שמות המקומות ואת המסורת החקלאית העתיקה של הארץ. לפני שנפרד מהם היה אומר להם בפשטות, ללא התנשאות, אתם יודעים שקבלתם פיקדון זמני, לשמור על הארץ לזרעו של יצחק. כך כתוב בספרים שלכם. יאיר היה מעולם האמת והם כיבדו אותו. הם ידעו שהוא צודק, אז הם רצחו אותו.

אנו ממשיכים בהליכה בינות לשדות החיטה. יודעים שזו חיטה לפי הנסיבות. גב ההר של השומרון, היא עומדת בירקותה, לא הצהיבה. השעורה לעומתה כבר מזמן אביב. באשר לשאלתי מה הסימנים המבדילים בין חיטה לשעורה צצות ספק תשובות ספק הצעות. צורת השיבולת, גודל השיבולת. צורת הגרעין, גובה, מלען חלק. מלען קצר. מחר כשנרד מזרחה נאמת זאת מול השעורה.

עשרים גברים, נוהגים כבוד זה בזה, אנשי שטח. הולכים בנחת בנוף, לא חוצים אותו, לא קורעים אותו. מנסים להבין, להשתלב, להיטמע, לשער מה מחכה לנו בהמשך. תפקידנו לחבר את הפרטים לתמונה שלמה. חמזי לימד אותנו שאין סתם. לכל דבר בשטח סיבה. חמזי הוא גשש עתיק, אדם מאמין. אני חושב שרוב החברים גם מאמינים. באבולוציה, בדמוקרטיה, בדרך להשיג שלום.

בדרך לקידה, שינוי בנוף החקלאי. באדמת העמק שורות זיתים צפופים, צעירים. בהמשך כרמים מעודכנים, מתוחים על חוטי ברזל. הזיתים והכרמים ממגוון זנים, אין בלעדיות לבלדי. נראה שהאדמה מקבלת אותם בברכה. יאיר מאחיה עדכן אותנו למחרת שזנים מאירופה מקבלים פה טעם מיוחד. הוא אדם מאמין.

בלילה בקידה מפקידים בידנו קרוואן סמוך לבית הכנסת. בזמן שארוחת הערב מתבשלת בפויקה (ליתר דיוק, שלושה: שניים בשריים ואחד צמחוני) אני פוגש את גלעד מעין חרוד בבית הכנסת. הוא מעיין בדעת מקרא לפרשת פילגש בגבעה בה נתקלנו בתל שילה. אני באתי לברר ולכוון זרמים ורעיונות ששאפתי מלא החושים במשך היום הנפלא הזה, לנסות ולעבד אותם לדיבור. לברר בין פסוקי שיר השירים שדילגו אליי מההר ומהמדבר לבין פסוקי מגילת רות, בין פסח לשבועות, בין פרשת אמור לפרשת בהר סיני. בין האחדות המופלאה של הזיכרון ההיסטורי והמקצב החקלאי של הארץ לבין הסתרת מתן תורה. בין שעורה לחיטה. להבין את מהות ספירת העומר, שמיטה, יובל ושל מי הארץ בכלל? שלא לדבר על בחוקותי הקרובה – אותה נקרא בשקט. להבין את הסימנים לתמונה שלמה, הרי אין סתם. מפה לשם עסקנו יחד בפולמוס בין היהודים לשומרונים על מועד 'ממחרת השבת'. אנו על קו התפר בין ארץ יהודה המשנאית לבין השומרון הכותי. המשכנו להתגלגל עם הזמן והמועדים עד שהגענו למשואות שהיו משיאים בסרטבא הסמוכה. מנהג שפסק מאז שקלקלו הכותים. 

הפויקה משובח (שלושתם). לאחר הסעודה, בבית הכנסת מעיין אלינסון עם ליאור במפה, מוסר תורה שבעל פה, מקומית, עדכנית, על אתרים ומעיינות שמצפים לנו ביומיים הקרובים.

ביום השני גלשנו מדרגת נוף עם סירה קוצנית ולאחריה חצינו את חוצה שומרון. גלשנו מדרגה נוספת. אנו במזרח, בספר השומרון, בארץ השעורה. השעורה צהובה ובשלה, חלקה כבר קצורה. אנו בודקים את סימני השעורה מול החיטה מאתמול. שום סימן לא עומד במבחן. מתקדמים בעמק צפונה. בחום היום, ערבי זקן ושני בניו ספק קוצרים ספק תולשים שעורה במגל, אוגדים אגדה ארץ ישראלית לעומרים. השעורה משמשת למאכל בעלי חיים, החיטה למאכל אדם ונקראת בערבית קמח. מוכר אך מרגש, זה התיקון בין פסח לעצרת. השאלה שמנסרת באוויר מתורגמת לערבית. סוף כל סוף נמסרים לנו סימנים מובהקים בין שעורה לחיטה. לשעורה שערה (מלען) אחת מכל גלעין ולחיטה שתיים. קיבלנו תשובה מקומית. עתיקה. הרגשנו סיפוק.

המים אצלנו הם אובססיה. מזהים, בוחנים, ממשמשים, מרחרחים, טועמים. מחפשים את מקור הנביעה. בבוסתן הלימונים המרהיב של ביר א-דעוה מערכת בריכות השקיה, צינורות, תות ענק וצפצפות. חיפשנו אחר מקור הנביעה, הזמן קצר, לא מצאנו, אז הצטיידנו בענווה וטיפסנו לנבי ינון.

בבקעת ינון אדמה ירוקה בגובה מטר נעה קלות ברוח, מתוכה בוקעים זיתים עתיקים עבי גזע. חבל על המילים, אז שלפנו מצלמות. ניגשנו לחיטה, בטוחים בסימנים שקיבלנו. אבל כלום, גם לחיטה מלען אחד. כבר אין על מי לסמוך. אנו יודעים מספּר דברים לא מבוטל על החיטה והשעורה, יודעים לשער על פי הנסיבות מי ניצבת מולנו, אך הבירור עוד לא נשלם. מעבר ליופי הלא מבורר הזה כפר בוסני קטן עם גג רעפים מקורי.

ינון, המפתח של המסגד לא נמצא לכן לא ביקרנו את הפסיפס הקדום בתוכו. הכנסת אורחים, ראשיתה מהוססת.  הסבר על הטבון. בהמשך פיתות וגבינת עיזים. שאלתנו על שם מי נבי ינון נענתה בתשובה, על שם קדוש מוסלמי. עדכון קל של המסורת המוסלמית על נון אבי יהושע, כובש הארץ. הערבי מינון סיפר בעברית טובה שהמתנחלים פוגעים בהם. הוא סיפר שבאזור נרצחו שלושה ערבים והוסיף שפועל תאילנדי ביצע את הטבח באיתמר. נפרדנו לשלום. בלילה, כשפגשנו את רן מנ.ג 777 הוא ציין שעל גבי הרכס הזה נרצחו כבר עשרים ואחד יהודים.

בדרכנו מינון לח'רבת ינון על אם הדרך יורדות מולנו שתי נשים. לבנות, עדינות, נימוס אירופי, אנגלית משובחת. וסט בצבע בז' על גבי חולצות לבנות, מכנסי בז', סוג של מדים. לצעירה מאנגליה שיער ארוך, למבוגרת שיער לבן קצר ומשקפיים. התפתחה שיחה. הן שומרות על הכפר מפני המתנחלים. הפתרון ברור להן, סיום הכיבוש. לחברה טיעונים מעולים, כבר הייתה נסיגה מעזה, הסכמים לא כובדו, גם שטחי 48' נכבשו. משחק התפקידים מדהים. רציתי לשאול אותן עם הן מוכנות לפתרון כמעט סופי, למשל קליטתנו חזרה באירופה. נפרדנו בחוסר הסכמה.

בהמשך ההליכה הצעתי את התופעה כחלק משנאת ישראל, מאנטישמיות. דבריי לא התקבלו. מצב הביש הוא תוצאה ישירה של הכיבוש, שבגללו אנו בסכנת בידוד עולמי. אה, כמובן, חזרנו לתפקידים המקוריים. זלמן ספק הסכים איתי ספק ניחם אותי בסיפור על מאמר אקולוגי ששלח, ופרסומו התעכב כתוצאה משנאת העורך הבריטי לישראל. יש בי הכרה שהמציאות נראית כאוסף של טקטיקות אנושיות אך המהלך השלם נקבע למעלה. הארץ אומנם לא שלנו אך אנחנו שלה. אם לא בסיבוב הזה אז בסיבוב הבא.

הפגישה על אם הדרך הייתה מטלטלת. התבוננתי בעיניהן במבט חודר, מנסה לצלול לעומק ההיסטוריה. החשבון ארוך ופתוח. אני חושב לעצמי שהן סוג של קוזאקים. טרחו והגיעו עד לפה להמשיך ולרדוף אותנו. לא מזמן, בתחילת הספירה, ציינו ביום זיכרון את נימוסי השולחן האירופי מלפני כשבעים שנה. השם השני שהעניקו לי הוריי הוא זיכרון פרטי מאותו תפריט עשיר אך בלתי משביע. התיאבון האירופי לא נגמר.

התקרבנו למעיין למרגלות ח'רבת ינון וביצענו נוהל שכן. כיוון שהיינו קבוצה לא קטנה וגם מטעמי דרך ארץ, ניגשו אמנון וליאור קדימה כדי לברך כמקובל ולבקש רשות לגשת למעיין.

מראש הח'רבה צילמו אותנו שני קוזאקים ממין זכר ללא הרף.

'אבל אנחנו לא עושים כלום', סינן עמית בתמימות. בדיוק! אמרתי לו, אתה לא צריך לעשות כלום. דנו בפער האפשרי בין תמונה לפרשנות, לכותרת ואפילו על נפלאות הפוטושופ. אריאל תיאר את העובדות שהתבררו במשפט התביעה נגד התוכנית 'עובדה' של אילנה דיין ואת פרשת מוחמד א-דורה. עמית התחיל להבין את המלכודת שאנו נמצאים בה, אבל כבר היה מאוחר מדי. אמנון וליאור מצאו את המוכתר למעלה. המוכתר אמר תפאדל, חייג בפלאפון וביקש מהם לעדכן את הקוזקים עם המצלמות מאירופה. ניגשנו למעיין. הקוזקים מלמעלה המשיכו להסריט, זה פשוט הצטלם מצוין. מלחמות פורצות גם על משאבים. כשהרמנו סוף סוף את מכסה המעיין סינן עמית 'לפחות תחייכו – מצלמים אותנו מרעילים בארות'. חייכתי לכיוונו של עמית. אני חושש שהוא איבד את תמימותו, חייכתי לעצמי.

ערב. הגענו לגבעת ארנון, גבעה 777. הכנסת אורחים, עוגות ביתיות, פופקורן, מקום ללון. מפגש עם אידיאולוגית ארץ ישראל השלמה ללא כיפה, דברים ברורים ללא התפתלויות. רן הוא אחיין של הר-סיני. בשלוש לפנות בוקר התעוררתי, קול דודי דופק. ידעתי, אין טעם לנסות ולהירדם. המפגש עם הקוזקים, שנאת ישראל, המסגד בינון שנמצא על פסיפס נוצרי ועל מה האחרון יושב? כל אלו התכנסו אצלי לתמונה ברורה, שהרי חאתם, הגשש, לימד אותנו 'אין סתם'. מה כולם מחפשים פה? הייתה לי תובנה: אדיפוס! הנצרות והאסלאם נולדו מהיהדות. שיבת ציון המחודשת היא בלתי מתקבלת עבורם במודע או שלא במודע. איזו בהירות!

למרות הבהירות, בחרתי לחזור ולהתרכז במהלך המרכזי שנרקם כבר יומיים. בריאליה ובסוד של ספירת העומר, בין קציר השעורים לקציר החיטים, לא להתערבב עם פוליטיקה. הרגשתי בשל כמו שעורה שעומדת להתפוצץ אך ביקשתי להיות חיטה. ליישב את הדברים, לסדר אותם, לברר אותם, לתת בהם סימנים, לטחון אותם, בקיצור להצליח בדיבור. קמתי להתארגן לוותיקין. מנחם עוד תפס אותי לקפה על התפר שבין לילה ליום. על הזדמנות כזו קשה לוותר. התפללתי, רציתי כבר להגיע לתפילת עמידה – 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך' ולבקש על דבריי לחבורה, לבקש להיות כלי, שליח ללא פניות, ללא הטפה, רק להכניס מימד נוסף לתודעת השטח, מימד עומק, יהודי. להיפתח, להקשיב, לגעת, מוכן להתפשר על חוויה אנתרופולוגית. הזמן והמקום גברו. לא מיהרתי  כלל. נהפוך הוא. התפללתי בנחת. ביקשתי את בקשותיי. הייתה לי הרגשה מצוינת. היום זה היום, זה הזמן, אלו האנשים והחוויות המטלטלות שעברנו בתמצית מדהימה של זמן ומרחב. ידעתי שאצליח. התאזרתי בסבלנות.

ביום השלישי הייתי נכון. ראיתי את המקום מרחוק (כך חשבתי). צנחנו מזרחה.460 מטרגובה בכלום מרחק. מדרגת נוף תלולה כיאה לשבר צעיר בן מספר מיליוני שנה בלבד.

התאספנו למטה בח'רבת טנא א-תחתא היא תאנה המקראית. ליאור מצא חרס מתקופת הברזל. הוא תיאר את ממצאי הסקר הארכיאולוגי של אדם זרטל גם בהקשר לבקעה ולשער השומרוני – נחל תרצה. נגע בראשית ישראל. ליאור אמר לכולם שהוא רואה אותי זע במקומי בחוסר נוחות. אכן זעתי, אך בנוחות מרבית. אני מצוי בפרטים. הצגתי משנה מסודרת, אקדמית, על תיאוריות וממצאים. המשכתי את ממצאיו של זרטל והוספתי מח'רבת קייפא. שיתפתי בהרצאה מפויסת של ישראל פינקלשטיין מלפני שבוע בלבד. לא המשכתי שהכיבוש אכן עתיק, מהותי. שהארץ בעיקרה היא ארץ יעודה יותר מאשר ארץ מולדת. הדברים עוררו עניין, התיישבו טוב. רבות מחשבות (ותפילות) בלב איש. לא על זה התפללתי.

המשכנו מזרחה. מהפלאח לבדווי, מהח'רבה למאהל, מחבורת יהודה לחבורת הר הצופים. חיפשנו אחר מעיינות קו המגע בין החרסיות של חבורת הר הצופים לגיר של חבורת עבדת. מצאנו.

לחץ הבית החל לתת אותותיו. גם המקום גורם. המדבר הלבן של הסרטבא כבר לא תאם את הבירור בין השעורה לחיטה. התכנסנו ליד גיתית לשיחת סיכום. ידעתי שכבר לא אגיד את שאהבה נפשי. עת לדבר ועת לחשות. לכן כתבתי.

עודד לאוב הוא גיאולוג, דוקטורנט  ללימודי ארץ ישראל ומורה

פורסם במוסף 'שבועות', 'מקור ראשון', ה' בסיון תשע"א, 7.6.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 ביוני 2011, ב-גיליון שבועות תשע"א - עיוני חג ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: