מביטים מתוכנתים באור הירח / אדמיאל קוסמן

פיטר ל. ברגר, הזמנה לפגישה (עם הסוציולוגיה); תרגום: יוסף עוזיאל, עם עובד תש"ל

פיטר ברגר הוא סוציולוג אמריקני רב-השפעה. ברגר נולד בווינה בשנת 1929 והגיע לארה"ב בגיל צעיר אחרי מלחמת העולם השנייה. שם פיתח קריירה מפוארת של מורה וחוקר, ובסופה פרש לגמלאות מהאוניברסיטה של בוסטון, שבה ניהל את המכון לתרבות, דת ויחסים בינלאומיים.

המיוחד בספרו של ברגר הוא בעובדה שהמחבר מקיים כפשוטה את ההבטחה שבשער הספר: זוהי באמת הזמנה ידידותית עד-מאוד לקורא הלא-מקצועי לשבת ולהאזין לשיחה מרתקת – נטולת ז'רגון מדעי מנופח – על השאלות שמעסיקות את הסוציולוג בעולם המודרני, ועל המשמעות שיכולה להיות לכך על הבנת עולמו של היצור האנושי כשהוא פועל בחברה.

מהי סוציולוגיה בעצם? הסוציולוג, כך למד הקורא, הוא אדם שמתעניין במעשי בני אדם, הוא נמצא במקומות שבהם אנו קיימים בצוותא. הוא בוחן את מסגרת חיי השגרה כמו גם את האירועים שבהם הסדר נוטה להתפרק בתקופות משבר; וכמובן שהוא איננו נרתע מפני חקירה אובייקטיבית ללא משוא פנים וללא דעה קדומה ככל שניתן של שלל התופעות שבני אדם מן השורה יגדירו כתופעות "סוטות". הסוציולוג, במילים פשוטות, מנסה למצוא סדר ושיטה ב"בלגן" הגדול של התופעות החברתיות השונות.

ברם, הסוציולוגיה, כפי שמלמדנו ברגר, שונה מאוד ממדעי הטבע. במחקרי הטבע מתגלים "דברים חדשים" – לעומת זאת הסוציולוג עוסק כמעט תמיד בידוע ובמוכר, אך הוא מציע מובן חדש, מפתיע ולעתים מעורר-מחלוקת לתופעות המוכרות.

במובן זה דומה עבודת הסוציולוג לעבודת הפסיכולוג, המאזין לפציינט ועל סמך נתונים מפוזרים הוא מציע דיאגנוזה, המשקיפה מפרספקטיבה-כוללת על חיי המטופל. הבנה רעננה זאת של התנהגות הפציינט מאפשרת להתעלות לנקודת-ראות שבה המטפל מציע פירוש להתנהגויות נקודתיות שנראו לפני כן חסרות-פשר, וכך לסייע למטופל "לראות" את ה"עיוורון" שאחז בו למניעיו הלא-מודעים.

בדומה לכך "מקשיב" הסוציולוג למערכות החברתיות ומנסה להראות כיצד מניעים בלתי-מדוברים ובלתי-מודעים מחברים באופן סמוי את הפרטים הקשורים במערכת אחת. דוגמה פשוטה לדבר מביא פיטר ברגר (בעמ' 40-41) ממחקרי הסוציולוג פלויד האנטר שחקר את אופן פעולתם של פקידי עירייה בארה"ב של שנות השישים. הממצא של האנטר הראה שעל פני השטח הפקידים אכן פועלים לפי החוק העירוני, אך "מתחת לשטח" פועלת רשת אינטרסים מוסווית של קבוצות-כוח, שכוללת מנהלי תאגידים וראשי-מאפיה, המנהלים למעשה את הפקידים הפועלים כבובות-משחק.

ואולם, למי שחושב שברגר עוסק רק במערכות הגדולות שאינן נוגעות לחיי האיש הפשוט, אומר מיד שקסמו של הספר הוא דווקא בכך שברגר מרבה להביא דוגמאות הנוגעות לאדם מן השורה.

קחו למשל את הדוגמה הבאה, שברגר מביא כדי להדגים כיצד הבנה סוציולוגית משנה את ההתייחסות של האדם למאורעות הפרטיים בחייו-שלו: ברגר מציג את ה"מוסד" הקרוי "נישואין" – ואת התואר החביב על כולם "אהבה" בקשר לכך, ומנתחם במילים נוקבות:

בארצות המערב… מניחים כי נשים וגברים נישאים משום שהם מאוהבים זה בזה. מיתולוגיה פופולרית מאוד משווה לאהבה זו אופי של רגש עז, שאין לעמוד בפניו… פלא שנכספים אליו רוב האנשים הצעירים… אולם [וכאן נכנס הניתוח המסכם מחקרים סוציולוגיים בנידון] משניגש אדם לחקור אילו הם האנשים הנישאים, למעשה, זה לזה, נוכח הוא לדעת כי חץ-הברק של קופידון מקפיד, כנראה, לעשות דרכו בתוך אפיקים מוגדרים מאוד של מעמד, הכנסה, השכלה, ורקע גזעי ודתי (עמ' 43).

כבר למקרא השורות הללו מתגלה לקורא איזה מסך-עשן כבד מכסה את "מוסד" ההתאהבות בחברה המודרנית (עמ' 43-44); אך ברגר ממשיך מכאן צעד נוסף והוא מראה בצורה ברורה כיצד עצם תהליך החיזור, שנראה מבחוץ כתהליך ספונטני וגדוש-חיוניות, איננו למעשה אלא טקס חברתי מחושב ומדויק שאין ל"זוג המאוהב" רשות לחרוג מהכללים הקבועים שלו.

הנה, כך למשל יביט הסוציולוג ה"כופר" ברומנטיקה המזויפת הזאת, במחזה שבו זוגות מתבוננים ממכוניתם באור הירח על שפת הים הגלי:

הוא יבחין במערכת הפעלולים שהוחדרה אל תוך מבנה-המחזה… סימן הסטטוס, הלא היא המכונית אשר בה יושב הזוג המתבונן, חוקי הטעם והטקטיקה הקובעים את לבושם של המתבוננים [באור הירח, וכן יראה הוא את] הדרכים הרבות שבהן הלשון וההתנהגות משבצות אותם [= את בני הזוג] מבחינה חברתית (עמ' 43).

כתוצאה מכך, אומר ברגר, יכול הסוציולוג אפילו לשרטט "מפה" שעל-פיה הוא יראה במדויק מה הוא המיקום החברתי של בני הזוג, וכיצד שניהם מונעים על ידי כוחות גדולים-מהם בתוך מערך הלחצים שבתוכו משובצים חייהם.

ההבנות הללו, שבהן משופע ספרו של ברגר, יכולות לסייע לכל אחד מאיתנו להבין טוב יותר לא רק את חייו שלו אלא גם את מערכות הקשרים שבהם כל אחד ואחד מאיתנו נתון במעֵין-הרגל מתמשך, מבלי שנתנּו דעתנו עליהן אי-פעם, ומבלי שהעזנו לשאול מדוע הן בנויות דווקא כך ולא אחרת.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ג באייר תשע"א, 27.5.2011

פורסמה ב-27 במאי 2011, ב-גיליון במדבר תשע"א - 720, ישן מפני חדש / אדמיאל קוסמן ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: