לשוחח עם התרבות היהודית / גל אורן

 

ההתעקשות הדיאטטית להסתפק במועט – מתוך קיבעון, הסתגרות או אדישות – איננה ערך חיובי בהקשר התרבותי. ספר צנוע משיב את ערכי הידע והרחבת האופקים. מידע כרוך בעידן הוויקיפדיה

חמישים הוגים יהודים, דן כהן-שרבוק; מאנגלית: דפנה לוי, רסלינג, 2010, 307 עמ'

לכאורה ניצב לפנינו ספר שאין בו ערך מיוחד. "חמישים הוגים יהודים" הוא אנתולוגיה קצרה וממצה, שאיננה מתיימרת להציג דבר מעבר לבסיס חייהם והגותם של חמישים הוגים מרכזיים מכל הזמנים. מידע אלמנטרי זה אינו רחוק כלל בהיקפו ממה שניתן היה לדעת על אותם הוגים באמצעות חיפוש קצר בכרכי הבריטניקה או בהקלקה מהירה באנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה. לפיכך נדמה כי הוצאתו לאור של ספר מסוג זה במאה ה-21, בעידן המידע הנגיש בלחיצת כפתור, היא תמוהה. מדוע אם כן טרחה הוצאת הספרים, המתהדרת בשלל ספרי עיון, לפרסם ספר מעין זה ומהי התועלת בו? התשובה, לדעתי, טמונה באמירה שהספר מבטא דווקא בעידן הכאוטי שבו אנו חיים.

הספר מגולל את תולדות חייהם הביוגרפיים והאינטלקטואליים של הוגים מכל הסוגים והמינים, אשר היו ממוצא יהודי, ואשר מוצא זה השפיע בדרך זו או אחרת על הגותם. באופן אלפביתי סדורים, ללא קטלוג והבחנה, כל אותם אישים מעולם הרוח שאדם משכיל חייב לדעת דבר מה על אודותיהם. עם זאת נדמה כי בדורות האחרונים – עם תהליכי הסתגרות בחברה הדתית ותהליכי אדישות ובורות בחברה החילונית – הולכים ונשכחים אותם אישים חשובים שכוננו את התרבות היהודית במשך הדורות.

הדבקות היהודית בפלורליזם תפיסתי וברב-גוניות פילוסופית – דבקות שהתקיימה לאורך שנים רבות והזינה את הכוח המחיה והמפרה של היהדות – מפנה בזמנים אלו את מקומה לטובת קיבעון מחשבתי ודבקות חסרת תקדים בקאנון, בחיבורים ובמחברים העומדים במרכז הקונצנזוס. ובכך נדחית הצידה, לשולי הדיון הענייני, כל אפשרות לדיאלקטיקה אקוטית בנושאים הבוערים של ימינו. תהליך זה, המייצג את ההתקדמות הגלובלית לעבר זניחה פומבית וחסרת עכבות של חשיבות ההידיינות וההידברות בתחום מדעי הרוח בכלל והיהדות בפרט, הוא גורם הסיכון הראשון במעלה להמשכיות היהדות כדת הבאה בחשבון תמידי עם עצמה, וכתנועה מחשבתית שאינה הופכת את עצמה – כשאר הדתות בימינו – לפולקלור נטול תוכן הדן רק בנושאים אפולוגטיים. "מי שאינו יודע שפות זרות, אינו יודע דבר על שפתו עצמו", אמר כבר גתה בחוכמתו.

רבים בינינו יכולים להעיד כי זכורים להם ספרים רבים במתכונת אנתולוגית-שיטתית זו מן העידנים הרחוקים של ימי קום המדינה. מי יכול לשכוח את סדרת "סופרי מופת" של פוירשטין אשר הביאה בקצרה, אך במספר רב של כרכים, את תולדות השמות הגדולים בבלטריסטיקה; את "מבחר המסה העברית מראשית ההשכלה ועד ימינו" עב הכרס ורב העניין; או את הסדרה הפופולרית, אך ממש לא פופוליסטית, של סיפורים קלאסיים מכל ספרות העולם שערך דב קמחי. אני, עול-הימים, התוודעתי לספרים נהדרים אלו לא דרך הרשתות הגדולות והנוצצות אלא דווקא דרך המעופשות שבחנויות הספרים המשומשים שבירושלים. וזו עובדה מצערת. האם מדובר בבני דור שהשמין כל כך עד שבעט בכול, או שמא מדובר בדור שלמסכנותו לא נחשף כלל לאופקים אחרים ומרתקים?

הספר שלפנינו הוא אפוא מאורע חשוב מאין כמוהו על אף פשטותו החיצונית. במקום אחד עומדים למשפט קצר כל ההוגים הבולטים של עמנו למן תקופת בית שני, דרך תקופת הגאונים וראשית העת החדשה ועד לימינו אנו ממש. דן כהן-שרבוק, מחבר הספר ופרופסור מתוסכל – ובצדק! – לתיאולוגיה יהודית באוניברסיטת ויילס, הגיע למסקנה ש"נחוצה סקירה בכרך אחד של הוגים יהודים עיקריים", כאשר הוא מודע היטב לכך ש"ספר עיון שימושי כזה לא יתפוס את מקומן של האנציקלופדיות מרובות הכרכים ולא של עבודות מחקר על הוגים אינדיווידואליים, אך הוא יכול לשמש נקודת כניסה ראשונה אל העולם המרתק של המחשבה היהודית".

כהן-שרבוק מניח זה לצד זה את הרמב"ם ואת קרל מרקס, את תיאודור הרצל ואת רבי יהודה הלוי, את שפינוזה ואת הרב קוק, את חנה ארנדט ואת פילון האלכסנדרוני ועוד רבים אחרים. התרבות היהודית המצטיירת כאן נטולה כל ממד אפולוגטי, נראית כמושפעת ומשפיעה על התרבות העולמית הכללית, ובכך מבקשת לספר סיפור חדש-ישן על אודות היצירה היהודית.

"חמישים הוגים יהודים" הוא שער, פתח ולא היכל, עבור כל מי שרוצה להיכנס אל נבכי המחשבה היהודית, מבלי לפסול איש באשר לאמונותיו הדתיות. כמעט לא ניתן לדמיין את הרגע שבו תלמיד תיכון ממוצע, שספרות ופילוסופיה הן לרוב ממנו והלאה, פותח את הספר הזה ומגלה כי לצד כל הדמויות שעליהן שמע בשיעורי ספרות ומחשבת ישראל ניצבות דמויות לא פחות חשובות ומשפיעות שעליהן לא שמע מעולם, ושאילולא ספר זה כנראה לא היה שומע עליהן לעולם. לפיכך גם אין להתרעם על כך שמקומם של הוגים רבים אחרים, מפורסמים ומשפיעים ככל שיהיו (כישעיהו ליבוביץ או ברוך קורצווייל), נפקד מכינוס זה. "סקירה כללית זו של המחשבה היהודית הנה בהכרח סלקטיבית והוגים חשובים רבים הושמטו", כותב כהן-שרבוק בפתח הדבר לספר, ומדגיש שמדובר בהיכרות בלבד ולא בהעמקה.

כותב ההקדמה החשובה לספר, ד"ר חנוך בן פזי, העומד על מקומו של ספר יוצא דופן שכזה בנוף שוק הספרים בישראל, רואה בדיוק בכך את ערכו החינוכי: "הספר הזה הוא חינוכי משום שהוא קורא לנו הקוראים ומזמין אותנו להיות שותפים ללמידה, כלומר לקבלו כהזמנה לקריאה וללמידה נוספות". אמן כן יהי רצון.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ג באייר תשע"א, 27.5.2011

פורסמה ב-27 במאי 2011, ב-גיליון במדבר תשע"א - 720, עיון ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: