אהבת לוחמי הארגון / ישי פרנקל

קשר מכתבים בין זוג אוהבים לוחמי אצ"ל, שהופרדו עם הגליית אנשי המחתרת לאפריקה, פורש סיפור אהבה מופלא ומשמש ראי להתרחשויות ההיסטוריות ולמאבקים הפנימיים ביישוב

… ועל המכתבים שיעידו, אליעזר (גזר) הלל; ידיעות ספרים, 2010, 381 עמ'

על פני ארבע שנים קשות של מאבק לחירות לאומית, ועל פני שלוש יבשות, רוקמים גבר ואישה צעירים את אהבתם. יעקב הלל, מפקד בכיר באצ"ל ועולה חדש ממזרח אירופה, מתאהב בלוחמת צעירה בארגון, בת למשפחה חרדית, חנה אוירבך. יעקב, מפקד מרחב הצפון באצ"ל, שוכר חדר בבית משפחת אוירבך החיפאית המשמש דירת מסתור, וכך מתחילה היכרותו עם בת המשפחה. מעצרו בידי הבריטים ואחר כך פרשת ההגליה לאפריקה קוטעים את הקשר הישיר בין יעקב לחנה, ומכאן נמשך הקשר דרך מכתבים שכתבו זה לזו. המכתבים הללו, המתעדים את הקשר בין השניים, הם לִבו ותשתיתו של הספר. שלב אחרי שלב מתפתח הקשר ביניהם, כשברקע, כל העת, ההתרחשויות הסוערות במחתרת ובצעידה לקראת המדינה שבדרך.

אליעזר הלל, ותיק בשירות הביטחון, פורש בספר שלפנינו את סיפור אהבתם המופלא של הוריו. הסיפור נכתב על רקע ההתרחשויות שהובילו להקמת המדינה, בשנים 1945-1949. המחבר משכיל לשלב בין סיפור האהבה שהולך ומתרקם במהלך הספר לבין הסיפור המחתרתי והלאומי. המחבר כותב ביד רגישה ואוהבת, אך כתיבתו זהירה ומדויקת. ככל שהולך הקשר בין השניים ומעמיק, כך גובר התוהו ובוהו בארץ עם סיום השלטון הבריטי ועם המהלכים שהובילו למלחמת השחרור.  

שלום רב לך, יקר! …במשך כל השנים הייתי שקטה מאוד, אבל בזמן האחרון אני ממש משתגעת. אני כבר כל כך רוצה להכיר אותך מקרוב שאין לך מושג… מובן שהשתניתי וברור שארבע השנים גם עליך השאירו חותמן. יש לנו מכתבים, מחשבות ורגשות שקשרו אותנו במשך כל הזמן הזה, לפעמים זה הרבה מאוד, לפעמים זה כלום.

לא קל לקיים את הקשר דרך מכתבים בלבד. המכתבים הם לפעמים הרבה מאוד, אך לפעמים גם לא כלום. הקשר, ההבנה והאהבה שקורמים עור וגידים במכתבים שמריצים השניים חקוקים בכתובים. אך לפעמים הקשר הלא-מוחשי הזה נראה לא אמיתי וסינתטי:

אני אוהבת אותך, יעקב, ואני רוצה שיבוא יום וניפגש. אהיה מאושרת לשלם לך בעבור כל השנים הקשות והמרות שעברו עליך ועליי. ואני לגמרי לא עיוורת ואני יודעת שהפגישה בינינו עלולה לגרום לאכזבה. ייתכן שהמכתבים לא הציגו אותנו באור נכון, ייתכן שראית במכתבי דברים שאינם, והם פרי דמיונך… אלמלא מאסרך ייתכן שהיינו היום זוג נשוי ומאושר, ייתכן שדרכינו היו נפרדות.

כיוון שיעקב הלל היה נתון במתקני מעצר, כל המכתבים שהחליפו הוא וחנה היו נתונים לביקורת קפדנית של הצנזורה הבריטית, ועל כן נושאים רבים נותרו מחוץ לכתובים או רק נרמזו בעדינות. ובכל זאת האירועים הדרמטיים מהדהדים בכתובים. ההתכתבות היא ראי מיוחד במינו להתרחשויות. וכך לדוגמה, סביב החלטת החלוקה של האו"ם בנובמבר 1947, כותבת חנה:

קשה לי מאוד לשבת ולכתוב. הפעם פשוט אינני יודעת  כיצד להביע את כל אשר אני מרגישה. כל כך רציתי שליהודים תהיה מדינה משלהם. כל כך רציתי שלא יחלקו את ארצנו הקטנה. נראה שהטוב תמיד צועד יד ביד עם הרע. כל כך קשה לקבוע אם הרע גדול מהטוב או הטוב גדול מהרע.

מקום מיוחד בהתכתבות בין השניים תופסת ההתייחסות לוויכוחים הפנימיים בתוך היישוב בין השמאל לימין. בנובמבר 1944 נתקבלה החלטתו של דוד בן-גוריון להתחיל במה שנקרא ה"סזון", ובשיאו – שיתוף פעולה של ההגנה עם המשטרה הבריטית והסגרת אנשי אצ"ל לבריטים.

מצב הרוח גם לא בנמצא בימים קודרים אלו… אני חושבת שיש כל כך הרבה ריקבון בארצנו, שלפעמים אני חושבת שמי שמקריב את חייו הוא טיפש. מוטב שיעשה איש איש לביתו, בלאו הכי אין בשביל מי. אילו נבזויות, איזו שנאה עיוורת, אילו דברי נאצה, פשוט להתפוצץ.

לשיא מגיעים הדברים שנים קצרות לאחר מכן. יעקב הלל מצליח לברוח ממחנה המעצר הבריטי באפריקה ומגיע בסופו של מסע פתלתל לצרפת. שם הוא עוסק בקניית נשק, נשק שאמור לעשות את דרכו ללוחמי מלחמת השחרור, באונייה ששמה אלטלנה. פרשת אלטלנה מביאה לשיא את המתיחות בין ההגנה לאצ"ל. יום לאחר הטבעת אלטלנה חוזר יעקב לארצו, ופוגש את חנה לאחר ארבע שנים ארוכות. לא האהבה שביניהם עמדה במרכז פגישתם המחודשת, אלא הרושם הקשה של הטבעת אוניית הנשק ומות שישה עשר מאנשיהם במהלך האירועים. לא זה האיחוד שדמיינו שניהם אחרי שנות הניתוק הארוכות.

בספר אזכור של פרשיות היסטוריות נוספות ומעניינות. כך מסופר סיפור העלאתו ארצה של האדמו"ר מקרלין-סטולין על ידי יואל-פייבל אוירבך, אביה של חנה, וכן מוזכר סיפור חטיפתו על ידי אנשי ההגנה ותעלומת מותו של איש האצ"ל ידידיה סגל, סיפור שסופר לאחרונה בהרחבה בספרו של חגי סגל.

המחבר משכיל לשרטט את האירועים בצורה חיה ומוחשית, תוך ניסיון לשמר את הדיוק ההיסטורי ואת האיזון הנדרש בסוגיות הללו, שרבות מהן שנויות במחלוקת עד היום. קשה למצוא כיום ספרים שמספרים סיפור אנושי נוגע ללב שהוא בו בזמן מסע מרתק בעבר, עבר שהולך ומתרחק מאיתנו עם שקיעתו ההדרגתית של דור נפילי תש"ח. מעטים הספרים שמספרים את סיפור התקופה ועם זאת קשה להניחם מן היד. מומלץ מאוד.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' באייר תשע"א, 6.5.2011

פורסמה ב-9 במאי 2011, ב-ביוגרפיה, עיון ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: