תאריכי גאולה / שמואל יניב

 

התאריכים הצפונים בספר דניאל רומזים למועדי הקמת המדינה ומלחמת ששת הימים  

הגר"א

בספר דניאל מופיעים תאריכי גאולה הכוללים מספרים. בפרק ח פסוק יג נאמר: "עד מתי החזון התמיד והפשע שמם תת וקדש וצבא מרמס. ויאמר אלי עד ערב בוקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש". ובסוף ספר דניאל: "ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים. אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמישה".

ותמה דניאל: "ואני שמעתי ולא אבין, ואומרה: ה' מה אחרית אלה?" כלומר, איני מבין את משמעות התאריכים! ואכן, נשאלת השאלה כיצד מונים אותם וכיצד התהליכים התרחשו?

מסר התיארוך

משיבה השכינה לדניאל, כי חתומים וסתומים הדברים עד אין קץ. רוצה לומר שרק כאשר הדברים יתרחשו, נזכה להבין את התאריכים. בדומה לכך כתב הרמב"ם: "וכל אלה הדברים (חישובי הקץ) לא ידע האדם איך יהיו, עד שיהיו". אם כן, לשם מה נכתבו תאריכים שלא ניתן להבין עד שיהיו, הרי שכשיהיו כבר יהיו, ולא נזדקק לתאריכים אלה?

נראה שיש בכך צורך רב, על מנת שנפנים, גם במצבים של חוסר ודאות, כי מהלך הגאולה נשלט בידי שמים, ו"דבר אחד מדבריהם לא ישוב ריקם". כך, כאשר נזהה את מהלכי הגאולה שמתממשים בדיוק לפי התאריכים, נכיר באופן בהיר וברור שמה' יצא הדבר. הדבר יחזק את האמונה בדרך הגאולה, ולא ניבהל מפני הסיכוי הבלתי אפשרי לממש את החזון, שהרי איומים גדולים יהיו מהנצרות, מהאסלאם, מכל יפי הנפש, מקטני האמונה. ויהיו שמתחכמים שיאמרו: 'בלתי אפשרי שתהיה שיבת ציון. כבר סבלנו מספיק ממשיחי שקר ושוטים. כבר היו לנו גיבורים כבר כוכבא ואחרים'. אז נתאזר בעוז כדברי הנביא: "שאו נס ציונה, העיזו אל תעמודו". לכן ראוי שנבקש לראות האם זכינו כבר לממש את התאריכים.

מנין בית המקדש

לפני שנעבור לספר דניאל, נקדים ונראה חישוב של הגאולה הראשונה:

אברהם נולד ב-1948 לבריאת העולם.

חמש מאות שנה בדיוק לאחר מכן הייתה שנת יציאת מצרים – שנת 2448 [אברהם בגימטריה 248].

עתה, ניקח את לשונות הגאולה, שהם: "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והבאתי" – סך כל אלה בגימטריה: 2487. ערכם שווה בדיוק לערך השנה שבה ה' הביא אותנו לארץ. כאמור, בשנת 2448 יצאו ממצריים, ואם נוסיף את שנות הנדודים במדבר – 39 שנים- נגיע בדיוק לשנת 2487.

בלשונות הגאולה נמצאת לשון נוספת:

"והייתי להם לא-לוהים". "והייתי" =441 = אמת. לאמת זכינו במימוש החזון במקדש – חיבור לשכינה. עיין בספר מלכים ותמצא שהכתוב אומר שלאחר 480 שנה מצאת בני ישראל ממצרים בנה שלמה את בית המקדש: 2448 +480 = 2928. והדבר נפלא, שכן כאשר נצרף "והייתי"=441, לֵ-2487 (=הזמן שנכנסנו לארץ, והערך של חמשת לשונות הגאולה) נקבל 2928, שזאת שנת בנין בית המקדש!

הבסיס המכוון של 480 הוא לא רק לבנין בית המקדש הראשון, אלא גם לבניין בית המקדש השני, שהרי המקדש הראשון עמד 410 שנה. הגלות הייתה 70 שנה, ויחד זה 480 שנה. ויש כנראה רמז בספר דניאל שהמקדש השלישי ייבנה בחישוב של 480 שנה, ואשרי שיגיע.

ויש להוסיף את הרמז ששני המסעות הראשונים הם לרעמסס ולסוכות. 'רעמסס'=430. "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה". חישוב זה נעשה מברית בן הבתרים, שבה נאמר: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך", עד יציאת מצרים. המסע השני היה 'סכת'=480, ומיציאת מצרים עד בניין בית המקדש הראשון שלמה מציין שחלפו בדיוק 480 שנה.

וכן רמז נאה: "משכן העדת". 'העדת'=479. עדות זו עודנה ללא מקדש, והנה שנות אוהל מועד היו 479 ובשנה שלאחר מכן, 480, נבנה המקדש. 'משכן'=410, השנים שעמד המקדש הראשון.

הדברים מבוססים בחלקם על דברי ידידי ועמיתי, ר' יעקב אורבך זצ"ל ורבנו בחיי.

מועד השיבה

נפנה עתה לספר דניאל.

"אלפים ושלוש מאות ונצדק קדש". נבואה זו נאמרה בתקופה של תחילת בית שני, שעמד 420 שנה, ומחורבן הבית עד ה' תש"ח חלפו 1879 שנים, וביחד זה 2299. אם כן, בהגיע שנת תש"ח, היא שנת 2300, 'ונצדק קודש', נצדקה הנבואה, שעם קדוש ישוב לארץ קדושה.

באותה נבואה נאמר שעד הבוקר יהיה צבא ה' למרמס, מה שעשוי להזכיר/לרמוז לשואה.

על פי דניאל, תאריך זה קשור ב"לתת שיקוץ שומם", ונראה באופן ברור שמדובר על מקום הקודש, והדברים מכוונים לעימות העיקרי שלנו מול האסלאם, שנמצא על מקום הקודש ובאזור ארץ ישראל.

חוקרי הדתות מסכימים שדת האסלאם נבראה כדת בשנת מותו של מוחמד, או אז היא הפכה לעובדה מכריעה וקבועה בתרבות האנושית. זאת ראשית הדת החדשה, וזה קרה בשנת 632 למניינם.

כאשר נוסיף לֵ-632 את ה-1290 הרי שנגיע לשנת 1922. בשנה זו, בתאריך כ"ח תמוז תרס"ב, 24 ליולי, קיבל חבר הלאומים – שהיה ארגון בינלאומי, יסוד האו"ם, והיו בו חברים מהמזרח, מהמערב ומהמדינות שכבשו את ארץ ישראל – החלטה בדבר הזכות הקדומה של עם ישראל על ארץ ישראל, והפקיד 'מנדט' בידי אנגליה ל-25 שנה לקדם ולממש את שיבת ציון. אגב, זו ההחלטה היחידה שחבר הלאומים החליט וגם ביצע, וכנראה שרק בעבור החלטה זו זכה לקום (כך לימדני מורי ורבי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל).

בריטניה העמידה נציב יהודי בשם שמואל הרברט סמואל, שיעודד את גאולת ישראל. המנדט החזיק 25 שנה ובתש"ח קיבלנו את העצמאות, ובזו ההחלטה בָּטְלָה השבועה ש'לא נמרוד בעמים ולא נעלה בחומה', שהרי הכירו אומות העולם בזכות השיבה. לכן יש לנו מצווה של "וירשת וישבת בה" כמעשה שהיה בהצהרת כורש: "עלו ורשו את ארצכם מי בכם מכל עמו ה' א-להיו עמו ויעל".

הכתוב בספר דניאל מבקש להעצים את נבואתו ולכן הוסיף תאריך נוסף – 1335 – שהוקדמה לו האמירה: "אשרי המחכה ויגיע". רצה לומר, שיהיה מימוש התאריך הראשון בשני. ואכן כאשר נמנה מ-632 ונוסיף 1335 נגיע ל-1967, ה'תשכ"ז – למלחמת ששת הימים, שבה זכינו להגיע למקום הקודש, הכותל והר הבית, לחברון וליש"ע.

ממשיכים את הגר"א

וראוי להוסיף, שהאיש שהיה המעורר והמאיר את תהליך הגאולה מגדולי גדולי ישראל היה הגר"א. בזכותו עלו לארץ ישראל חמש מאות ואחת עשרה נשמות, שהיו נחושות לגאול את ישראל באתערותא דלתתא. הגאון צייד אותם בסתרי הגאולה, וקבע להם את יום 'עשרים לעומר' כיום שבו יעשו יסודות והנחת אבן פינה לדברים שהם לטובת כנסת ישראל, וזאת על יסוד הפסוק: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש". יעקב הוא ספירת התפארת המאחדת את החסד והגבורה. יוסף הוא ספירת היסוד המאחדת את הנצח וההוד, והרי המלכות היא מימוש ששת האורות. הייחוד של תפארת ויסוד הוא ביום עשרים לעומר.

אכן, כל זמן שתלמידי הגר"א ותלמידיהם היו חיים, הם הובילו את מהלך הגאולה, וגם היו 'יוסף מצליח'. יום עשרים לעומר הוא 'יום העצמאות'. ואכן, כשהגיעו התלמידים לארץ כתב הרב שלמה זלמן ריבלין: "בזמן התחלת פעולתם הכבירה ביסוד היישוב בירושלים בשנת תקע"ב, בעשרים לעומר, הניחו את היסוד לבית המדרש אליהו, על שם רבנו הגר"א, וראו ברוח קודשם שנפתח חלון במחיצת הברזל להחזרת החיבור של זכות אבות שנפסק מאז חורבן בית המקדש".

לממש את החזון

במאמר זה ביקשנו להראות בקיצור שתהליך הגאולה היה צפוי בדברי הנביאים וזאת כדי לחזק ידיים ולאמץ את הרוח להשתדל בכל כוחנו במסירות נפש לממש את חזון הנבואה.

ראוי שגם אנו ניטול חלק בגאולת עם ישראל. דווקא מכיוון שיש נבואה לגאולה, ומצאנו שיש פתח לגאולה, הקטרוג חלילה יהיה גדול אם חלילה לא נעסוק במימושה. נזכה להמשיך ולהעצים את אור הגאולה כ"יוסף מצליח".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' באייר תשע"א, 6.5.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 במאי 2011, ב-גיליון אמור (יום העצמאות) תשע"א - 717 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. מרשים ביותר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: