המצות המושתקות / נריה גוטל

 

השוואת שתי מהדורות של אגרות הראי"ה מעידה על מעשה העריכה, שביכר לחמוק מן המחלוקת על מצות מכונה

תמונת פרסומת למצות מנישביץ תרפ"א (1921)

באיגרת ששלח מרן הראי"ה קוק זצ"ל לבנו, רבנו הרצי"ה זצ"ל, ב"תקופת לונדון" (תרע"ז, 1917), ואשר נדפסה בקובץ אגרות הראיה (חלק ג, איגרת תתטז, עמ' צו-צז), מתייחס הרב להכנות לפסח. בין השאר הוא מציין:

ב"ה כבר הובאו הביתה המצות השמורה, בעדי ובשביל הבית, אקוה שיביאו ממצותיו של מאנאשעוויץ, יזכנו הי"ת לקיים את כל המצוות הבע"ל בחג הקדוש הבע"ל בשמחת לב בנחת רוח וגילה אצילית פנימית, שתריק עלינו ועל כל עמנו בית ישראל ועל כל יצורי עולמים שפעת ברכה ועדנת קודש עד בלי די.

בשולי האיגרת העיר המהדיר, הרצי"ה זצ"ל, כי בשם "מאנאשעוויץ" הכוונה ל"בית החרושת הגדול והמהודר בכשרות באמריקה", אשר סיפק אותה עת מצות מכונה לרחבי תבל.

איגרת זו, הנושאת את התאריך ג' בניסן – סמוך ונראה לחג הפסח – מורה אפוא כי בביתו של הרב נהגו לאכול מצות מכונה, ובהיותו בלונדון הידר אחר תוצרתו המשובחת של בית חרושת המצות מאנאשעוויץ "הגדול והמהודר בכשרות". יש להניח שקהילת לונדון לא השכילה עדיין אותה שעה לפתח מאפיית מצות מכונה ברמה גבוהה ומשוכללת, ובכשרות מהודרת, ולכן העדיף הרב לייבא מעבר לים, מאמריקה, את אותן מצות מכונה מהודרות. מכל מקום, נמצאנו למדים שבביתו של הרב צרכו מצות מכונה.

נוסח זה של האיגרת, כמו גם הנהגה זו מצידו של הרב, אומרים דרשונו. המשפט "…כבר הובאו הביתה המצות השמורה, בעדי ובשביל הבית, אקווה שיביאו ממצותיו של מאנאשעוויץ…", מורה על הבחנה בין "המצות השמורה" מחד גיסא, ובין "מצותיו של מאנאשעוויץ" מאידך גיסא. הראשונות "ב"ה כבר הובאו הביתה"" ואילו השניות "אקוה שיביאו" – כלומר טרם הגיעו.

משפט זה לא ברור. בין שני סימני פסיק (,) – כך במקור – נאמר "בעדי ובשביל הבית". על מה מוסב קטע-משפט זה: אם על "המצות השמורה" שברישא, המיועדות לרב ולביתו – אזי נשאלת כמובן השאלה בשביל מי יובאו "מצותיו של מאנאשעוויץ"? ואם קטע המשפט מוסב על הסיפא, ודווקא "מצותיו של מאנאשעוויץ" הן המיועדות "בעדי ובשביל הבית", או אז מתעוררת השאלה למי מיועדות "המצות השמורה"? ובכלל, מה הן אותן "מצות שמורה" ומה בינן ל"מצות מאנאשעוויץ"?

מצות מכונה בקושי

עוד יותר מכך קשה לכאורה התיעוד המשתמע מן האיגרת ולפיו ביתו של הרב צרך מצות מכונה, שכן תיעוד זה עומד לכאורה בסתירה גמורה להכרעה הלכתית אשר יצאה מתחת קולמוסו של הרב באותן שנים.

אותה הכרעה הלכתית באה לידי ביטוי מפורש כשנה ורבע קודם לכן. בתאריך "ח"י טבת תרע"ו" משיב הרב (בשהותו בס"ט גאלען שבשוויץ) לרב זלמן פינס על אודות היחס ההלכתי למצות מכונה, תשובה שנדפסה לימים בשו"ת אורח משפט (סימן קכב). התשובה עצמה נחלקת לשניים, והחלק הראשון עוסק ישירות בענייננו – כשרותן של מצות מכונה (החלק השני עוסק בליבון שיטת הרמב"ם – הלכות שבת פכ"ט הי"ב – בעניין הבדלה, אשר אינה מענייננו כאן).

אם לתמצת את התייחסות הרב באותה תשובה למצות מכונה, הרי ניתן לסכמה כך: יש לערוך הפרדה ברורה בין הדיון על אודות מצות הרשות ובין הדיון על אודות מצות המצווה. בנוגע לראשונות, "שכל הנדון תלוי אם יש בזה חשש חימוץ – לא אוכל להחליט דבר, כי לא ראיתי מעודי את המכונה ההיא, ובעניין כזה רק על פי ראות עיניים וניסיון יוכל לקום דבר". כלומר, מאחר שאין הדבר נוגע לעניין הכוונה ("לשמה"), אין כאן אלא השאלה המעשית, אשר ההכרעה לגביה היא בראש ובראשונה מציאותית: "חמץ או מצה". והיה אם "מצה", הרי אין סיבה להימנע, במצות הרשות.

לא כן בכל הנוגע לשניות, למצות המצווה, אשר בהן נצרכת כוונה "לשמה". לגביהן אין להסתפק בהסרת שלילת החמץ, אלא יש הכרח בצד החיובי של צירוף כוונת מצווה. בנושא זה מרן הרב זצ"ל מעיין ביסודות הסוגיה, ומסכם כי "יש להעולם על מה שיסמוכו" להשתמש במצות מכונה למצת מצווה. סיים וחתם הרב: "וכל זה הוא ללמד זכות על העולם, והשי"ת יזכנו ברחמיו לקיים מצותו בהידור בלא שום מכשול באורח ישרים סלולה".

אמור מעתה, מסקנה ברורה עולה מתשובה הלכתית זו. בלשון המעטה ניתן לומר כי הרב בהחלט לא "מתלהב" מן השימוש במצות מכונה לגבי זיתי המצווה של ליל הסדר. גם אם בעיית החימוץ ניתנת לפתרון מעשי, בעיית ה"לשמה" סבוכה ביותר, ורק כדי "ללמד זכות על העולם" יש מקום להסתמך על שיטת רב נטרונאי גאון. לכתחילה, למהדרים, ודאי וודאי שלא (וראו משפט כהן סימן לג, גם שם נשמעת נימת-מה של הסתייגות).

ואולם, כאמור לעיל, מסקנה זו בהחלט אינה עולה בקנה אחד עם התיעוד דלעיל, זה שעלה מן האיגרת. אם בשנת תרע"ו העלה מרן הרב זצ"ל פקפוקים כה רבים בעניינן של מצות מכונה, אם כן כיצד זה בא הוא עצמו ומתיר מצות שכאלה שנה מאוחר יותר?

מצות מכונה לכתחילה

לא רק התיעוד הנ"ל מתקופת לונדון אלא גם התייחסויות נוספות של הרב, ועל אודות הרב, מלמדות שהרב לא ראה בעין רעה צריכת מצות מכונה. שתי הנחיות בנדון מצידו, כיצד ואיך לאפות מצות מכונה, מצויות אף הן בשו"ת אורח משפט (סימן קכג, סעיפים א-ב). התייחסויות אלה מאוחרות הרבה יותר והן מתוארכות "ה' אד"ר תרצ"ב" – היינו למעלה מט"ו שנים מאוחר יותר, בתפקידו כרבה הראשי של ארץ ישראל. ככזה הוא מתבקש להדריך את קהילת אנטוורפן בצורת ההפעלה הנכונה והראויה של מכונת המצות. הרב מבהיר שראוי כי הדבר ילובן עם המרא דאתרא שם (הרב עמיאל זצ"ל), ומכל מקום הוא מדגיש את הצורך בהקפדה ובזהירות יתרה בהכנסה מוגבלת של מצות בבת אחת לתנור ("שלוש מצות באורך ושלוש ברוחב, שהן תשע מצות מחוברות יורדות אל התנור – כדי שלא להיות חלק מהמצות הבלתי אפויות מחוברות עם המצות הנכנסות להתנור ונאפות").

אמנם ניתן לראות באיגרות אלה רק הדרכה ותיאור של אופן סידור האפייה אשר היה נהוג בארץ ישראל (ובפרט בחיפה) ולאו דווקא הבעת דעה אישית על כשרותן של מצות המכונה לצורך מצת מצווה, וקל וחומר שאין בהן כדי להעיד על ההנהגה אישית של הרב עצמו ובני ביתו. עם זאת עובדה היא שלא נשמע מצידו ולו גם בדל של נימת הסתייגות.

בהקשר זה יש להוסיף את קיומם של תיעודים נוספים לגבי השתתפותו הפעילה של הרב באפיית מצות מכונה. בספר "מועדי הראיה" (עמ' רפא) מתוארת אפיית המצות במאפיית כהן-הלפרין, ושם (עמ' רפב–רפה) ישנן התייחסויות להקפדה, להידור ולבדיקה. עוד נוסיף כי כל באי ביתו של הרצי"ה יודעים שלא היה כמותו להקפיד להלך עקב בצד אגודל בכל שנהג בו "אבא זיכרונו לברכה", והרי רבים מאיתנו עוד זוכרים עד כמה הקפיד הרצי"ה דווקא ואך ורק על מצות מכונה!

זאת ועוד, בקובץ אגרותיו 'צמח צבי' (אגרת כב, עמ' סד – ניסן תרע"ד, "הלברשטט-בגולה") כותב הרצי"ה לאביו, הרב:

זה עתה באתי מאפיית מצת מצווה שהזמינני לשם הרב. מצאתי שם מלבדו את הרב ד"ר פרנקל ואת הרב הישיש ד"ר נובל בלכתו משם – ואת הד"ר אברהם הירש שלא היה עד עתה בעיר… הוא ובנו עובדים בעצמם בלישת המצות ועריכתן ע"י המכונה האלקטרית – המתנועעת בלא גלגלים מעצמה – ובסוף הזדרז הבן הצעיר להדק ולרדות בעצמו את המצות האחרונות. כאמור תנועת המכונה היא רק מכח שלישי או רביעי ואולי יותר אבל נקוי חריציה קל הרבה מאשר אצלנו…

מפורשות נאמר שנעשה שימוש ב"מכונה האלקטרית" גם לאפיית "מצת מצווה"! (וראו גם אגרות הראיה חלק ג', אגרת תשס"ו, עמ' לד – אך שם לא ברור לגמרי אם האפייה שעליה מדובר היא ביד או במכונה).

כך גם בנוגע לתלמידו-חברו של הראי"ה, הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, העידה בת זקוניו הרבנית חוה-דינה ע"ה על שהיה צורך מצות מכונה (ובנה הבכור, חותני הרב אברהם יצחק הי"ו, אף הוסיף שהוא זוכר כילד את הסבא מסיר את הגלגלת המוּנעת בכוח חשמל ולש ומכניס את המצות לתנור, והוא עצמו היה מכניס כתפיו לשם ומניע השרשרת בידיו: "לשם מצות מצווה"). ואחר שחזקה על הרב חרל"פ שנהג מנהגי הרב, מכללא שבים ושומעים אנחנו צידוד במצות מכונה.

סוף דבר, האיגרת והתיעודים וכו' מכאן, והתשובה ההלכתית המקיפה מכאן, עומדים לכאורה בניגוד גמור זה לזה.  מהי אם כן עמדת הרב בנדון?

השמטת הרצי"ה

הפתרון נעוץ בעריכת השוואה בין מהדורת אגרות הראיה – הנזכרת לעיל והמוכרת לרבים, ובין מהדורת אגרות ראיה הפחות מוכרת, הוא קובץ האגרות אשר ראה אור בירושלים בשנת תרפ"ג, עוד בחיי מרן הרב זצ"ל. יודגש: שתי המהדורות בעריכת הרצי"ה. האיגרת הנידונה לעיל מופיעה אמנם בשני הקבצים, אולם השינויים ניכרים ובולטים. חלק מהם (השמטת שם הנמען וכן שתי הפסקאות הראשונות) במהדורה הראשונה (תרפ"ג) הם פועל-יוצא מהבהרת המהדיר (רבנו הרצי"ה) את דרך עריכתו, כפי שהוא מצהיר גלויות בראש הספר (השמטת "דברים פרטיים" ו"שמות מקבלי המכתבים"), ואולם השינוי הנוסף משמעותי ביותר לענייננו.

באיגרת פז שבמהדורה הקדומה (עמ' 256) נאמר כך:

ב"ה כבר הובאו הביתה המצות, יזכנו השי"ת לקים את כל המצוות וכו' 

כלומר, הושמטו כאן תשע מילים. במקום שייאמר "ב"ה כבר הובאו הביתה המצות / השמורה, בעדי ובשביל הבית, אקוה שיביאו גם ממצותיו של מאנאשעוויץ /, יזכנו השי"ת וכו'", לא נאמר אלא: "הובאו הביתה המצות"!

ההיגיון ודאי מורה שלא בהוספת מילים למהדורת אגרות הראיה עסקינן אלא בהשמטת מילים במהדורת אגרות ראיה עסקינן. זאת ועוד, אין ספק שלא "הבחור הזעצער" אשם בהשמטה זו, וברור שבכוונה ולא במקרה דאג הרצי"ה להדפיס את האיגרת דווקא כך, באותה מהדורה קדומה.

מה הביא את הרצי"ה להשמיט את אותן תשע מילים?

דומה שלא נחטא לאמת אם נשער שההשמטה נובעת מן הסוגיה הטעונה והנפיצה של מצות יד או מצות מכונה. פולמוס זה חצה את העם היהודי שנים רבות והיה מוקד פולמוסי של ממש אשר פילג במידה לא מבוטלת חוגים ועדות. עד היום רושם המחלוקת לא סר אם כי אט אט, קימעא קימעא, העוצמות פחתו הרבה והיום הוא פחות מטלטל.

כנראה כל עוד התקיים פולמוס תקיף בסוגיה זו, ביכר המהדיר להצניע את עובדת שימושם של בני בית הרב במצות המכונה של מאנאשעוויץ. מצות אלה, גם אם היו מהודרות, אף על פי כן מכלל מצות מכונה לא יצאו. כידוע, פולמוסים לא היו חסרים לרב, והרצי"ה לא ראה כל צורך להוסיף עליהם. ומאחר שאין הדבר משנה ומשבש את עיקר מובנה של האיגרת, ובצירוף להצהרתו המפורשות בהקדמה על עריכתו "שינויים אחדים", הצניע הרצי"ה את עובדת השימוש במצות מכונה, והסתפק בציון עיקרם של דברים: קבלת המצות ואיחולי חג הפסח.

כך בחיי הרב. לא כן כעבור שנים רבות, אחר פטירת מרן הרב זצ"ל ואחר ששכך הפולמוס הגדול והתקיף בעניינן של מצות מכונה. או אז כבר לא הייתה קיימת כל עילה להשמטה, והודפסה האיגרת בשלמותה.

ואולם, כתוצאה מההבדל שבין נוסח האיגרת בהדפסה הראשונה ובין נוסח האיגרת בהדפסה השנייה, השתרבב ונוצר שיבוש. אומנם שיבוש זעיר וקטן, אך שיבוש משמעותי. בסך הכול מדובר בהזזת פסיק, ברם פסיק קטן זה משנה ומסביר הכול.

דומה שהמשפט המקורי והמלא, זה שבאגרות הראיה, צריך להיקרא כך:

ב"ה כבר הובאו הביתה המצות השמורה בעדי, ובשביל הבית אקוה שיביאו ממצותיו של מאנאשעוויץ, יזכנו השי"ת…

כלומר, המצות השמורה – בעדי; מצות מאנאשעוויץ – בשביל הבית.

במילים אחרות: מצות יד (המכונות הרבה בשיטפא דלישנא של הבריות – "מצות שמורה") "בעדי", היינו בשביל מרן הרב זצ"ל; ואילו מצות מכונה (מהודרות – מאמריקה) "בשביל הבית". כשרותן של מצות המכונה מזה, וקושי השגתן של מצות יד (ואולי גם יוקר מחירן) באותה שנה, שנת מלחמה, מזה, היוו עילה לסיפוק מצות מכונה מיובאות לצורך בני הבית [אפשרות חלופית, כביכול ההבחנה הייתה במידת "שמירת" המצות: אותן שמשעת קצירה "בעדי", ולעומת זאת אותן שרק משעת טחינה "בשביל הבית", וכולן מכונה – מסתברת פחות. ספק גדול בעיניי אם אותה שעה היה באנגליה בית חרושת למצות מכונה שסיפק מצות מכונה "שמורה"!].

מכאן שאותה שנה, "בית הרב" אכל מצות מכונה מהודרות בעוד הרב עצמו אכל מצות יד, והדבר תואם להפליא את תשובתו לרב פינס. עם חלוף השנים, אחר שובו של הרב ירושלימה ואחר שנוכח לדעת כי לא מעט מרבני ירושלים הליטאים צורכים מצות מכונה מהודרות ובעיקר אחר שנוכח לדעת את מעלותיה הניכרות של המכונה בתחום שימור המצות מחמץ והזריזות העולה עשרות מונים על מצות היד, ביכר הרב ככל הנראה את מצות המכונה והידר לצרוך דווקא מצות אלה. ממנו ראו, למדו ואף יישמו למעשה הבן והתלמיד-חבר, הרצי"ה והרב חרל"פ, תוך שהם מורים על הקפדה על מצות מכונה דווקא.

מאמר קדום בנדון פורסם על ידי לפני למעלה מעשרים שנה ('הצופה' ערב פסח תש"ן), ועתה פנים חדשות באו לכאן.

הרב פרופ' נריה גוטל הוא ראש מכללת אורות ישראל

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ח בניסן תשע"א, 22.4.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-24 באפריל 2011, ב-גיליון חוה"מ פסח תשע"א - 715 ותויגה ב-, , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. כואב הלב לקרוא עד היכן הידרדר השיח המחקרי אודות משנתו של הרב קוק. חשיבות המאמר הזה היא כפירורי מצה שעבר עליהם הפסח. ולא שאיני מכבד את הרב גוטל על מחקריו. לא מתאים לו לכתוב כאלה דקדוקי דקדוקים טרחניים. פיספוס גדול, וחבל.

  2. לעמי-מת
    אני משער שאתה אקדמאי (וגם אם לא)
    "אלוקים נמצא בפרטים ובעלים" ולא רק בגזע העץ מן הסתם את דוד המלך אתה קורא רק בשל סיפורי הגבורה שלו ושוכח שהוא התעסק גם בדם שפיר ושליה.
    תורת ישראל וגדולי ישראל האמיתיים עסקו בגודל ובקוטן ממש כשם שריבוש"ע מתעסק במלחמות בין עמים ומתעסק בשניצל שלך ואיך שרכת הבוקר את השרוכים.
    הרב גוטל ממשיך את מסורת הקודש האמיתית ולא את ה"מסורת" המחודשת-רפורמית זו שאתה מציג "הראויה להיות" זו היוונית-האקדמאית שפרחים לה ללא פירות.
    התיחסותך היא המיותרת וחבל שבאה לעולם, לא על כל דבר שאינך מבין בו ראוי להגיב.
    ועיין פרק ו' במסכת אבות בדרכי קניין תורה על מנת להבין שטותך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: