עבודת הדם / אהרן שטכלברג

 

פשוטו של הכתוב מלמד כי הזאת הדם על פתחי הבתים אמורה הייתה לנהוג לדורות, אך זו בוטלה בעקבות השינוי המערכתי שחוללה התורה בעבודת הקרבנות

ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח. ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ועבר ה' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת, ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף. ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם. והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת. והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם. ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. ויקד העם וישתחוו. וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו (שמות יב, כא-כח).

המשנה במסכת פסחים (ה, ב-ו) מתארת את עבודת הדם במקדש, כיצד היו הכהנים עומדים ובזיכי כסף וזהב בידיהם, כל אחד מהם מקבל בזיך מלא דם ומעביר אותו לרעהו עד אשר הכהן הקרוב ביותר אל המזבח זורק את הדם פעם אחת כנגד היסוד. נמצא שהדם, אשר בפסח מצרים ניתן על המזוזות ועל המשקוף, ניתן במקדש על המזבח. מדוע אין מקיימים את המצווה הכתובה בפסוקים אלו כפשוטה? מדוע לא נקבע כי המצווה להזות את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות נוהגת לדורות?

מפשט פסוקי פרשת 'משכו וקחו' עולה בבירור כי נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות היא מצווה הנוהגת לדורות. מסקנה זו מתחייבת משני נימוקים:

ראשית, מכל שלל המצוות והעבודות הכלולות בציווי ה' למשה מתחילת פרק יב – חמץ ומצה, דם ובשר – לא מצא משה רבנו לכלול בציוויו לזקני ישראל בפרשת 'משכו וקחו' אלא מצווה אחת ויחידה: מצוות הדם והגעתו אל המשקוף ואל שתי המזוזות. על עבודה זו נאמר בפסוק כד: 'ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם'. מהו 'הדבר הזה' שיש לשומרו? אין ספק כי פשוטו של הכתוב עוסק בדבר אשר עליו מדובר – עבודת הדם.

יתר על כן, בפסוק כו נאמר: 'והיה כי תבואו אל הארץ… ושמרתם את העבודה הזאת, והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, ואמרתם: זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל'. הבנים מתעוררים לשאול מה פשרה של העבודה, והתשובה שיש לענות להם היא פסיחת הקב"ה על בתי בני ישראל במצרים. וכי מה מציין את הפסיחה? כלום מצוות אכילת מצה, איסור החמץ או אכילת הבשר? כל אלה אינם מתאימים לתשובה הניתנת לבנים. העבודה היחידה המתאימה לשאלת הבנים ולתשובה הניתנת להם היא עבודת הדם.

לא ניתן ליישום

נשווה לנגד עינינו את הסיטואציה הריאלית המתבקשת מפשטי הכתובים, אילו אכן הייתה מצוות הדם נוהגת לדורות. כיצד היה הדבר נעשה?

יודעים אנו כי הפסח אינו קרב בבמת יחיד, כמפורש במשנה במסכת מגילה א, י:  'אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים'. יתרה מזו, קיים איסור מפורש ומיוחד שלא להקריב את הפסח בגבולין ('לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך אשר ה' א-להיך נתן לך'; דברים טז), בנוסף לאיסור הכללי לשחוט קודשים מחוץ למקדש. לאו מיוחד זה שבקרבן הפסח נוהג אפילו בשעת היתר הבמות (רמב"ם, הל' קרבן פסח א, ג).

על כל קהל עדת ישראל זובחי הפסח מכל קצות ארץ-ישראל ואף מן הגולה לעלות לפיכך אל המקום אשר יבחר ה' – אל שילה תחילה, ולאחריה נוב וגבעון, ולבסוף ירושלים – ולעשות את קרבן הפסח כאיש אחד באותה שעה. מעטים מאוד מבין זובחי הפסח יכולים לקיים את מצוות נתינת הדם אל המשקוף והמזוזות. מלבד תושבי שילה או ירושלים, היכן יכולים כל שאר עולי הרגל להזות את הדם? והרי בפתחו של האוהל שבו הם משתכנים בעת הרגל אין משקוף ואף לא מזוזות. והלוא דין מפורש הוא בעבודת הדם, בבתים ובפתחים: 'ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר…ופסח ה' על הפתח'!

דיני עבודת הדם אינם יכולים להיות מיושמים כלל בירושלים, בשילה או בכל במה גדולה בעת הרגל; שכן אחד העיקרים חסר מן הספר – הבית והפתח, המשקוף והמזוזה. עובדה זו מעלה את שאלתנו לרובד גבוה יותר של דיון. לפנינו לא רק הוצאת הכתוב מפשוטו אלא סתירה אימננטית בין הוראת הפסוקים לבין האפשרות לקיימם הלכה למעשה!

משכן פרטי

רגליים לסברה – ונושא זה הוא גדול ורחב-היקף בהרבה מגבולותיה של רשימה זו – כי כלל לא ברור שמלכתחילה רעיון ריכוז עבודת הקרבנות במקום אחד אשר יבחר ה' אכן קנה לו שביתה אצל התורה; ומכל מקום, לא בצורה דווקנית, המביאה בהכרח לאיסור הקרבה בכל מקום מלבד במקום הנבחר.

מצינו פסוקים המורים על משכן בעל אופי שונה לחלוטין מזה המוכר לנו מפרשיות תרומה-פקודי. קווים למשכן זה משרטט הכתוב בסוף פרשת יתרו (שמות כ, יט-כג), האוסר לעשות עם ה' דברי כסף או דברי זהב (בניגוד למשכן שהתרומות הראשונות אליו הן זהב וכסף). המזבח אינו מנחושת ובוודאי לא מזהב, אלא מזבח אדמה בלבד, ולכל היותר – מאבנים, וגם אז אין לבנותו אבני גזית, כי אם אבנים בלתי-מסותתות. המקום אף הוא אינו בהכרח קבוע, שכן 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך'.

זהו משכן שיכול להיות פרטי, משכן הכולל מזבח והזכרת שם ה' בצורה כזו או אחרת. ייתכן גם שארון העץ המופיע בספר דברים (י, א) קשור לאותו משכן פשוט, העשוי מחומרים טבעיים ובלתי-מעובדים.

ככל הנראה, עבודת הקרבנות במתכונת זו הייתה שונה, וקשורה יותר לתורת הקרבנות מהר סיני, המיוצגת בסופה של פרשת משפטים (שמות כד, ד-ו), וחלקים ממנה, אם כי מעובדים ומתואמים לעבודת אוהל מועד, מופיעים בתורת הקרבנות בפרשת צו (ויקרא ו-ז).

קשה לגשר על פני הפער שבין המשכן הזה לבין משכן תרומה-פקודי, שהוא המשכן שנבנה בסופו של דבר. הפער נראה בלתי-עביר.

מהפך בקרבנות

האירוע היחיד שיכול להסביר את הפער – וכבר עסקו בכך רבים בפנים שונים – הוא חטא העגל. אי-היכולת להשתחרר ממושגים פולחניים שהיו מושרשים עמוק בעם ישראל הוא אשר הביא לציוויי משכן תרומה ולעיצובה של עבודת הקרבנות באופן המוכר לנו.

לא מן הנמנע אפוא כי עבודת הקרבנות הקדומה יכולה הייתה להיות פרטית ולהיעשות בכל מקום, ולא רק במקום אשר יבחר ה'. וכאן טמונה הנקודה העשויה לפתור את הקושי אשר עליו הצבענו לעיל.

במסגרת עבודת הקרבנות הקדומה, אין כל קושי לקיים את הפסח ככל משפטו וחוקתו, לרבות עבודת הדם. כאשר אדם זובח בביתו את הפסח, שלא במסגרת הרגל, הגעת הדם אל המשקוף ואל שתי המזוזות נעשית באופן טבעי. בכך מתקיים שחזור מלא של פסח מצרים הנותן לבנים תחושה מלאה של פסיחת ה' על בתי בני ישראל במצרים, כדרך שהיה בעת נגיפת כל בכור במצרים. הפסח אמור להיות לפי זה זבח משפחה במובנו המלא: חג הבית, חג המשפחה, חג הפתח, חג המזוזות והמשקוף (יסוד הקיים גם בחנוכה, שיש בו משום זכר להוצאתה של מנורת המקדש אל הפתח).

אולי משום כך ראתה התורה להדגיש באופן מיוחד בספר דברים, לאחר שינוי אופיו של הפסח, את האיסור להקריב את הפסח בשערים יותר מאשר בשאר הקרבנות כולם. הציווי נכפל והוקדש לו לאו מיוחד יתר על הקודשים כולם מפני שהפסח, במובנו המקורי וכפי שנחוג במצרים, היה בדיוק חג הבית, חג השערים, ולא חג המקום אשר יבחר ה'.

אלא שבינתיים נפל דבר, והשתנתה כל עבודת הקורבנות: מחג הבית הפך הפסח להיות חג קרבן, המהווה חלק מכלל הקרבנות שחובה להקריבם במקום המרכזי. שוב בלתי אפשרי לחוג את הפסח במובנו המקורי, ושאלת הבנים נשתנתה. מעתה לא יוכלו לשאול 'מה העבודה הזאת לכם' כלפי עבודת הדם, שכן הדם נזרק מעתה על המזבח אשר במשכן ובמקדש בלבד. מעתה תישאל השאלה על ייחודיותו של קרבן הפסח בנוגע לדינים אחרים המצויים בו, כגון דיני החבורה המיוחדים לקרבן הפסח, איסורי שבירת העצם, וכיוצא בזה.

שינוי רטרוספקטיבי

על פי האמור, אפשר להסביר דיוק אחד בפסוקי 'ספר הברית', המקבילים בפרשת משפטים ובפרשת כי תשא.

בפרשת משפטים (שמות כג, יח) נאמר: 'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה'. לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בקר'.

במקבילה בפרשת כי תשא (שמות לד, כד) נאמר: '…ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' א-להיך שלש פעמים בשנה. לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבקר זבח חג הפסח'.

הפרשנים, וכך גם חז"ל, השוו את הוראתם של שני הפסוקים, ופירשו כי בשניהם אוסר הכתוב את זביחתו או את שחיטתו של הפסח על החמץ, וכן את הלנת הזבח או החלב של קרבן הפסח.

אך אם כנים דברינו ניתן להבין את הכתוב כפשוטו. כאמור, הפסח שקדם לחטא העגל לא היה חלק מהרגלים, ולכן הציווי בפרשת משפטים מדבר על 'זבח' מבלי לנקוב בשמו, ויש להניח כי אכן אין הוא קרבן הפסח. הכתוב עוסק בזבחים הקרבים מכוח הרגלים, ביניהם גם חג המצות, אך לאו דווקא בו. אפשר שאלה הם שלמי חגיגה או קרבנות אחרים. לעומת זאת, לאחר חטא העגל וביטולה של עבודת ה' הקדומה בנוסח פרשת יתרו, ומשנאסרה עבודת קרבנות פרטית, מחדשת פרשת כי תשא כי גם זבח הפסח הפך להיות חלק מהרגלים ומחג המצות.

תורת הקרבנות שלאחר חטא העגל, שהיא פרשת חידוש הברית, שבה והשפיעה אפוא רטרוספקטיבית על פרשנות הפרשות הקדומות, על פרשת 'משכו וקחו', ושינתה את אופיו של קרבן הפסח. ומכאן עולה ששינוי אופיו של קרבן הפסח היה מכוונת התורה גופה, אשר הציבה מלכתחילה מסלול מסוים לעבודת ה', ביטלה אותו לאחר חטא העגל והעמידה עבודת ה' בנוסח אחר, נוסח חדש.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'א בניסן תשע"א, 15.4.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 באפריל 2011, ב-גיליון אחרי-מות תשע"א - 714 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: