לפתוח לתבואה החדשה / מתן גרינגר

 

איסור השאור בפסח קשור, אולי יותר מאשר לזיכרון יציאת מצרים, לעולם החקלאי הארצישראלי – ולתביעה הייחודית להתנתק בכל שנה מתבואת השנה שעברה

צילום: מרים צחי

עם יציאת ישראל ממצרים הם מצטווים על השבתת השאור ועל איסור אכילת חמץ בפסח:
לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ
שבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי 
כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.

על פי האמור בפסוק זה, ובפסוקים אחרים, הטעם לציווי על איסור אכילת חמץ ועל אכילת מצה בפסח הוא זיכרון האירוע ההיסטורי של יציאת מצרים. דרישת הזיכרון מנמקת היטב את מצוות אכילת המצה בחג הפסח, אך היא איננה מסבירה, לכאורה, את הדרישה התקיפה להימנע מאכילת החמץ. 

ביציאת מצרים אכלו בני ישראל את עוגות המצות בעודם ישובים בסוכות: "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה… וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ…". לזיכרון האירוע ההיסטורי הזה נצטוו ישראל לשבת בסוכות במשך כל ימי חג הסוכות. עינינו הרואות כי בחג הסוכות, אשר מציין את אותו אירוע היסטורי ממש, ואשר גם בו ניתנה מצווה חיובית לזיכרון יציאת מצרים, אין כל איסור על ישיבה בבית בחג הסוכות, או ציווי חיובי להימנע מלשבת בבית בחג. העובדה שהכתוב אצלנו אסר מפורשות את אכילת החמץ וציווה במפורש על השבתת השאור מחדדת את התחושה שישנו טעם נוסף על מצוות הזיכרון לכך שאנו נדרשים להימנע מאכילת חמץ, ולא רק לאכול מצה.

פעמיים נצטוו ישראל על מצוות חג הפסח, ושונה סגנון הציווי בכל פעם. תחילה, ערב יציאת ישראל ממצרים, נצטוו ישראל על מצוות הפסח, תוך דגש של הכתוב על זיכרון יציאת מצרים:

…וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה'
…וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה'
לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.

שבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ;
אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשוֹן תַּשבִּיתוּ שאֹר מִבָּתֵּיכֶם
כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶש הַהִוא מִיִּשרָאֵל

…וּשמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת
כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
וּשמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם

לעומת זאת, מיד לאחר יציאת מצרים מצטווים ישראל שנית על מצוות החג, הפעם תוך דגש של הכתוב על הארץ המובטחת, ארץ-ישראל:

הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶש הָאָבִיב.
וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי
אֲשר נִשבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ
אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָש –
וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶש הַזֶּה.

שבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשבִיעִי חַג לַה'.
מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ.

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:
בַּעֲבוּר זֶה עָשה ה'  לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

שני צדדים אלה, הבאים לידי ביטוי בפסקאות שלעיל, הם שני הפנים הקיימים בכל שלושת הרגלים. שכן מלבד רובד הזיכרון ההיסטורי של שלושת הרגלים, ישנו רובד נוסף, הרובד הארץ- ישראלי, הנחוג בכל אחד מהם. כפי שיתר הרגלים, חג הסוכות וחג השבועות, הינם גם חגי האסיף והקציר, כך גם חג הפסח הינו חג האביב, המוזכר כאן. כפי שביתר הרגלים ישנן מצוות אשר טעמן נמצא ברובד הארץ-ישראלי של מעגל השנה, כגון מצוות ארבעת המינים בחג האסיף והביכורים בחג הקציר, כך בחג האביב, בפסח, ישנן מצוות שטעמן נמצא ברובד ארץ-ישראלי זה.

חולמים קציר

עם יציאתם ממצרים, שעה שבני ישראל עומדים על סיפה של התחלה חדשה, מצווה אותם הקב"ה לא רק על זיכרון העבר אלא גם על נשיאת מבטם אל התבואה שעתידה להתחדש בעתיד בשדותיהם. אנחנו מורגלים בחג הפסח לחשוב על ישראל במצרים, אך הקב"ה מבקש מישראל הנמצאים במצרים לחשוב על עצמם דווקא בארץ זבת חלב ודבש.

אכן, התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח. תקופת חג הפסח, האביב, הינה התקופה שבה החלו השעורים להבשיל בקמה. קודם לחיטים מקדימים השעורים להבשיל, ומשעה זו מתחילים הקוצרים לקצור בשדה. בא לקיצו החורף, שבמהלכו התבססה התזונה על תבואת השנה שחלפה, ומעכשיו ואילך באה התבואה החדשה, וכך הולך וגובר הקציר עד תקופת חג השבועות.

היסוד הקיים בהשבתת החמץ, המקשר אותו לעונת הקציר, בא לידי ביטוי מודגש בקשר שבין חג הפסח, חג השבועות וקרבנות החג. הנה, לעומת חג הפסח, חג האביב, אשר בו נאסר על אכילת חמץ בקרבנות –

שמוֹר אֶת חֹדֶש הָאָבִיב וְעָשיתָ פֶּסַח לַה' אֱ-לֹהֶיךָ
כִּי בְּחֹדֶש הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה.
וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱ-לֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר
…לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ;
שבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת…

בחג השבועות נצטווינו דווקא להקריב מנחה חדשה ולאכלה על לחם חמץ:

…והִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשה לַה'.
מִמּוֹשבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה,
שתַּיִם שנֵי עֶשרֹנִים
סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה 
בִּכּוּרִים לַה'. 

ישנו, אם כן, קשר משולש בין הקציר, הלחם והחמץ, קשר הקושר בין חג הפסח, תחילת הקציר, לחג השבועות המציין את שיאו.

עומדים ישראל בחודש ניסן במצרים, עדיין בארץ גזרה, חופשיים – אך בלי בית, בלי אדמה ושדה. לעתיד לבוא, לשנה אחרת, יעמדו בעת הזו בתחילת קציר עמלם. לעת הזו תבוא לסיומה אכילת התבואה הישנה ובה יתחילו לאכול את התבואה החדשה הנקצרת. תקופה זו מבטאת את שיאה של ההכרה בטובה שעשה עִמנו הקב"ה, בהוציאו אותנו משעבוד לרווחה. לאחר שבימי החורף נענו תפילותינו לגשם, מתמלא לִבנו תודה על ההתחלה החדשה העולה יפה בשדותינו.  

בלי שאור

מצוות הנפת העומר שמועדה בתחילת חג הפסח ואיסור אכילת התבואה החדשה עד לאחר הנפתה יוצרים נקודת הבחנה בין תקופת השנה שחלפה ותבואתה לבין ההתחלה החדשה המתבטאת בתבואה החדשה:

כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ
וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן.
וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם;
מִמָּחֳרַת הַשּבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן…

וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת-קָרְבַּן אֱ-לֹהֵיכֶם
חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשבֹתֵיכֶם.

ההתחלה החדשה, הנחזית בתבואה המבשילה בשדות, אינה נקודה דמיונית על ציר הזמן. הנפת העומר מבחינה בבירור בנקודת התחלה חדשה זו, אשר רק ממנה והלאה יכולה התבואה שהבשילה להיאכל. התחדשות זו הרי היא הולכת וגוברת במהלך שבעת השבועות עד להבאת הביכורים למקדש בחג השבועות.

הנפת העומר בתחילת חג הפסח אמנם מבחינה בנקודת ההתחלה החדשה, אך עדיין לא ניתן להתנתק באמצעותה מהישן. בשל האופן שבו נעשה הלחם בימים עברו, לא ניתן להתנתק מהתבואה הישנה אלא באמצעות השבתת השאור ואיסור אכילת חמץ.

התפחת הלחם נעשתה בימים של טרם-שמרים באמצעות חתיכת בצק, הלוא היא ה"שאור", אשר אותה העבירו מעיסת בצק אחת לשנייה. בצק ה"שאור", מעין תרבית שמרים, הועבר מעיסת בצק ישנה לעיסת הבצק החדשה. הטמנת חתיכת ה"שאור" בעיסה החדשה אפשרה ללחם החדש לתפוח. במצב שכזה, הרי שהלחם הנאפה הינו חוליה אחת בשרשרת של עיסות, כאשר חתיכת בצק מעיסה "ישנה" היא המאפשרת את התפחת הלחם של העיסות הבאות אחריה. גם כיום מועברות מדור לדור בעולם תרביות שאור, ואניני הטעם לעתים טורחים ומוצאים לחמי שאור המכילים 'שושלת' בת מאות שנים, המאפיינת אזור מסוים והיא בעלת טעם אופייני.

השימוש בעיסת "שאור" מהתבואה הישנה עבור הקמח החדש יצר שרשרת שבה החדש אינו מנותק מן הישן. כולם חלק משרשרת תבואה אחת.

טעמה של החירות

חג הפסח, חג החירות, הינו מועד חירותנו – לא רק באופן היסטורי, אלא גם בהווה המתמשך. תבואה חדשה צומחת, התחלה חדשה, אשר מובחנת באמצעות הנפת העומר. ברם, על מנת להתנתק משעבוד העבר ולהתחיל באמת מחדש, עלינו להתנתק מכבלי הישן. איסור אכילת החמץ ומצוות השבתת השאור מונעים מאיתנו מלבלול את התבואה החדשה עם התבואה הישנה ללא הבחנה. בשל השבתת השאור מהבית מתאפשר הנתק בשרשרת התבואה של מהלך השנה. מחג הפסח והלאה יש ליצור שאור חדש מהתבואה החדשה, עד שיבוא לחם חירותנו לבשלותו המלאה בלחם החדש הנאכל עם המנחה החדשה בחג השבועות.   

מה עז טעמה של החירות, שעה שאנו מצווים בה לא רק על זיכרון העבר, אלא גם על הניתוק ממנו ועל היציאה לדרך חדשה. עומדים ישראל במצרים, בני חורין לראשונה, ומתארים בעיני רוחם את תבואת האביב החדשה הצומחת להם בארץ חלב ודבש. מתוך תיאור זה, שבפסקה השנייה שלעיל, מצווה אותם הקב"ה על השבתת השאור הישן מהבית. כך, בכל דור, המצה שאנו מחזיקים בלילי הסדר – לחם העוני שלא נטמן בו שאור התבואה – מגלמת בתוכה את החירות ואת ההתנתקות מכבלי שלשלאות העבר ואת נשיאת המבט החופשי אל הברכה העתידה המתחדשת.

אכן, על התחלה חדשה זו אנו מצווים להגיד לבנינו בתקופת חג האביב: "בַּעֲבוּר זֶה עָשה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם".    

 פורסם במוסף 'שבת' – 'פסח' 'מקור ראשון', י'א בניסן תשע"א, 15.4.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 באפריל 2011, ב-גיליון פסח תשע"א - עיוני חג וזהות יהודית ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: