המוציאה לפועל / גדעון ישראלי

 

קריאה מדוקדקת במגילה מגלה כי הכול היה מונח על כתפיה של אסתר, שבראשית המעשה הייתה פסימית לגבי סיכויי ההצלחה. מלכודת שני המשתאות קיבלה סיוע מלמעלה

פומפאו בטוני, אסתר באה לפני אחשורוש, 1738

אופייה הדתי של המגילה מתגלה לעינינו במשפט המפתח הצופה באופטימיות רבה את פני העתיד: "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". במשפט זה יש אמונה בקב"ה, ברווח והצלה שיעמוד ליהודים בכל מקרה. זו בעצם מהות הנס, שהקב"ה יסבב את האירועים שלכאורה נראים טבעיים להצלה של היהודים מגזירת המלך. אך מרדכי, למרות אמונתו האיתנה, פועל בדרכים טבעיות. הוא פונה אל אסתר, הקרובה למלכות, להשתדל אצל המלך לביטול הגזירה. לעומת זאת אומרת אסתר: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת". משפט זה הוא ניגוד גמור למשפט האופטימי של מרדכי. אסתר מבינה את כוונת מרדכי, אך היא אינה מאמינה שיש בכוחה לבטל את הגזירה. בגישתה יש פסימיות, הקובעת את גבולות המהלכים הטבעיים. כך שני משפטים אלה, מתמצתים את המגילה. האמונה והאופטימיות בהצלה, אם בדרך הטבע – 'נס נסתר' – או בנס גלוי המשנה סדרי עולם, לעומת ההשלמה עם התהליכים הטבעיים "וכאשר אבדתי, אבדתי".

לדעתי, הנס הנסתר של מגילת אסתר הוא המהפך בגישתה של אסתר – מאדישות והשלמה, ליוזמה ואמונה בכוחה לשנות ולבטל את הגזירה. מהמשפט הפסימי: "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי", אל המשפט: "יבוא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ". משפט המראה ביטחון ושליטה בתהליכים, אך בעיקר אמונה בכוחה לבטל את הגזירה.

פעולתה של אסתר מתעצמת עוד יותר, נוכח קביעת חז"ל שמרדכי, דודה של אסתר, היה אחד מחברי הסנהדרין (כלה רבתי ב, טו). כשנגזרה גזרת שמד על היהודים, פנה מרדכי לאסתר שתתחנן אל המלך שיבטל את הגזרה: "וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ" (ד, ח). היינו מצפים מאדם במעמדו של מרדכי שייעץ לאסתר או לפחות ידריך אותה איך לנהוג ומה לבקש מהמלך, באיזו אסטרטגיה לנקוט – האם לכוון את הפעילות נגד המן או נגד אחשורוש, שהרי גם המלך עצמו שותף לגזירה או אולי לפעול כדי לרומם את אחד ממתחריו של המן בחצר המלוכה. אך מרדכי מבקש מאסתר רק להתחנן לפני המלך. הוא זורק אליה את הכדור הלוהט: "וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (ד, יג-יד).

כך מטיל מרדכי את האחריות להצלת עם ישראל על אסתר – ויורד מן הבמה. רק כשאסתר מצליחה במשימה ומספרת למלך שמרדכי הוא דודה, הוא מופיע שוב ומתחלק איתה בתהילה. כידוע, להצלחה אבות רבים ואילו הכישלון יתום.

מעורר קנאה

תכניתה של אסתר פשוטה, נועזת ומותנית בכושר משחקה ושפת גופה. היא לא מערבת בתוכנית כל גורם זר, לא סומכת על אף אחד, גם לא על משרתיה. כל הסיכונים והסיכויים, הם שלה ושלה בלבד.

לאסתר ברור כי מי שיכול לבטל את הגזירה נגד היהודים הוא רק המלך עצמו. לצורך כך היא חייבת להיפגש עם המלך ולשכנע אותו לבטל את הגזירה. אך איך מזמנים פגישה עם המלך? איך משכנעים אותו לבטל הבטחה לשר הבכיר ביותר בממלכה? ויותר מכך, איך מבטלים צו שיצא בחתימת המלך?

אסתר יודעת יפה מאוד כי המלך אחשורוש רואה לעיניים ולא ללב. לשם כך היא לובשת שמלה מפוארת. לא זו היפה בעיניה, אלא זו שתמצא חן בעיני המלך אחשורוש. "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת" (ה, א). אכן אסתר מכירה את העדפותיו של המלך. כשהוא רואה אשה יפה, הוא מסיח דעתו מענייני הממלכה ומזמין אותה לבוא אליו.

כמו כל אשה, אסתר יודעת שהדרך אל לב הגבר עוברת בקיבתו. כך, לאור נרות באווירה אינטימית, לאחר ארוחה טובה ומשקה משובח, היא תוכל לנסות ולשכנע אותו לבטל את רוע הגזירה. אסתר יוצאת מהביתן בו התגוררה, לבושה בשמלת מלכות אל חצר הארמון הפנימית, מול חדר הכס.

השלב הראשון בתוכנית מצליח; המלך מושיט את שרביטו אל אסתר ומקבל את פניה במאור פנים.

בשלב השני אסתר מזמינה את המלך למשתה. המלך רגיל במשתאות ושם היא יכולה "לעבוד" עליו כטוב לִבו ביין. המלך אינו מוזמן לבדו; אסתר מזמינה גם את המן למשתה. רק טבעי הוא ששר בכיר כמו המן יוזמן למשתה אינטימי ביחד עם המלך. אסתר אינה מעוניינת לעורר בשלב מוקדם זה את חשדו של המן, שהפעולה הזו למעשה מיועדת נגדו. אבל החלק החשוב ביותר בתוכנית, הוא רצונה של אסתר להעלות חשד בלב המלך שכאילו יש קשרים רומנטיים כלשהם בינה ובין המן.

יבא המלך והמן אל המשתה". תנו רבנן: מה ראתה אסתר שזימנה את המן? רבי אליעזר אומר: פחים טמנה לו שנאמר יהי שולחנם לפניהם לפח. רבי יהושע אומר: מבית אביה למדה שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו'. רבי מאיר אומר: כדי שלא ייטול עצה וימרוד. רבי יהודה אומר: כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית. רבי נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים. רבי יוסי אומר: כדי שיהא מצוי לה בכל עת. רבי שמעון בן מנסיא אומר: אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס. רבי יהושע בן קרחה אומר: אסביר לו פנים כדי שייהרג הוא והיא. רבן גמליאל אומר: מלך הפכפכן היה … רבי אליעזר המודעי אומר: קנאתו במלך, קנאתו בשרים. רבה אמר:  לפני שבר גאון. אביי ורבא דאמרי תרוייהו: בחומם אשית את משתיהם וגומר. אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה: כמאן חזיא אסתר ועבדא? הכי אמר ליה: ככולהו תנאי וככולהו אמוראי (מגילה טו ע"ב)

רש"י מסכם סוגיה זו בקיצור נמרץ (אסתר ה, ד):

 יבוא המלך והמן – רבותינו אמרו טעמים הרבה בדבר מה ראתה אסתר שזימנה את המן. כדי לקנאו במלך ובשרים, שהמלך יחשוב שהוא חשוק אליה ויהרגנו ועוד טעמים רבים.

נדודי שינה בשושן

המשתה מתנהל על מי מנוחות. אסתר מצליחה להשרות אווירה נעימה ואינטימית ואולי אפילו לפלרטט עם המן, כדי למשוך את תשומת לב המלך. יש חשיבות רבה לאווירה הטובה ולהתקרבות יתרה אל המן, דבר שלא נעלם מעיני המן ומעיני המלך. כטוב לב המלך ביין הוא מבקש מאסתר לומר לו מה באמת היא מבקשת ממנו, הרי כל המשתה הזה תכליתו מילוי בקשתה של אסתר. אך אסתר אינה דוחקת את הקץ, והיא מזמינה את המלך והמן למשתה נוסף מחר, שם, היא מבטיחה למלך, תאמר לו את בקשתה.

כל אחד מהמשתתפים רואה את ההזמנה למשתה השני מנקודת מבטו, פועל במשך היום לקדם את ענייניו ואינו ישן בלילה:

אחשורוש מבין שיש לאסתר בקשה מיוחדת ממנו. היא לא הייתה טורחת להופיע לפניו בחצר ולסכן את חייה רק כדי להזמינו למשתה אחד ועכשיו לשני. אך שאלה אחת מעסיקה אותו: מה מקומו של המן בכל הסיפור? למה מזמינה אסתר גם את המן? האם מתרקם קשר כלשהו ביניהם, קשר רומנטי או מדיני? האם מתרקם קשר נגדו ועליו לחשוש להתנקשות בחייו? אין פלא אפוא שבלילה ההוא נדדה שנת המלך. הוא מבקש לקרוא לפניו בספר הזיכרונות, שמא ימצא בהם רמז כלשהו לקשר נגדו. והנה מגיעים לקשר שהיה נגדו, לפני כחמש שנים. הקושרים בגתן ותרש אמנם הוצאו להורג, אך לא ניתן כל גמול למרדכי, נאמנו. מאחר שכבר עלה עמוד השחר, מניח המלך שיש כבר שר אחד או יותר הממתינים לפגישה איתו. הוא שואל: מי בחצר? התשובה: המן. מעניין מאוד, עכשיו יש למלך הזדמנות לברר מהן כוונותיו של המן. הוא שואל אותו שאלה סתמית, דו-משמעית: מה ייעשה לאיש שהמלך חפץ ביקרו? המן שהאגו ניפח לו את הראש, בטוח שהכוונה אליו. הוא מבקש גינוני מלכות!! הנה יצא המרצע מהשק. כמובן שהמן נאלץ לעשות את כל שביקש דווקא למרדכי, במצב זה אין הוא יכול לבקש לתלות את מרדכי.

המן מסתנוור מהחנופה ומעצם ההזמנה למשתה האינטימי עם המלך והמלכה, מה עוד שהמלכה מאירה לו פנים. אין ספק שזו מעלה גבוהה מאוד המבססת את מעמדו בחצר המלוכה. הוא חוזר הביתה ואומר לזרש אשתו "וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ" (ה, יג). זרש מציעה לו לתלות את מרדכי על עץ וחסל. המן אינו יכול לישון כל הלילה, הוא מבקש להיפטר ממרדכי מוקדם ככל האפשר. לכן הוא מכין עץ לתליית מרדכי ומגיע לארמון המלך בעוד לילה כדי להיות הראשון בתור, בין מקבלי פני המלך בבוקר. הוא ממתין בחצר החיצונית להיכנס אל המלך, אך העניינים מתהפכים והוא נאלץ להרכיב את מרדכי על סוס ולקרוא לפניו: "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". בערב הוא חוזר לביתו ומספר את כל מה שקרה לו. הוא מבקש להתייעץ עם אוהביו איך לנהוג, אך הוא לא מספיק כי סריסי המלך באים לקחת אותו אל המשתה.

פסק הזמן בין שני המשתאות חשוב לאסתר. היא מקווה שהמלך והמן יחשבו ויעצימו את המסרים שהיא מנסה להעביר אליהם. ניפוח האגו של המן וקנאה של המלך לאסתר מפני חיזורי המן. מתברר שהכול מתנהל לפי תכניתה של אסתר. כמובן שגם היא אינה עוצמת עין: האם תצלח תכניתה? האם תצליח לתקוע טריז בין המלך להמן? איך תשכנע את המלך לבטל את הגזרה?

עד חצי המלכות

גם המשתה השני, כמו קודמו, מתנהל ברוח טובה. אך מתחת לפני השטח רוחשות המחשבות. לכל אחד מהמשתתפים יש סערות נפש:

המן מגיע אל המשתה אחרי שהוביל את מרדכי רכוב על סוסו של המלך ברחובות העיר. הוא אינו בטוח עוד במעמדו אצל המלך ולכן דואג לשמור על יחסים טובים עם אסתר. הוא סקרן לדעת מה מבקשת המלכה מהמלך. הוא מוכן לשלם הרבה מאוד בעד הדלפה קטנה על כוונותיה של אסתר.

אחשורוש כבר גילה שהמן מתנשא למלוך, אך יותר מכל חורה לו שהוא מתקרב קרבה חשודה לאסתר. ואסתר, מה היא רוצה ממנו? מה בקשתה? האם זה משהו לטובת המן? מיהי בכלל אסתר? עד היום הוא לא יודע דבר על עמה ועל ארצה. עוד הערב תיפתר התעלומה.

אסתר מכינה את הבמה להופעת חייה, תרתי משמע. האם תצליח לתקוע טריז בין המלך להמן, האם ייענה המלך לבקשתה? או שאחת דינה, למות.

הנה מגיע הרגע שכולם מצפים לו. במשתה היין השני פונה המלך אל אסתר ושואל אותה: "מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש" (ז, ב). סוף כל סוף עולה אסתר על הבמה. להפתעת כולם היא מדברת על איזו גזירה, להשמיד להרוג ולאבד עם שלם. מה קורה למלכה? האם הפכה להיות פעילה באחד מארגוני זכויות האדם, דבר שלא יכירנו מקומו בשושן הבירה? אסתר אינה מבקשת משהו חומרי אלא הצלת נפשות. יותר מכך, אסתר מוכנה לשלם למלך שווי כספי של כל עמה, רק לא להרוג אותם. הדבר נראה צודק בעיני המלך – הוא אינו מתנגד לכסף שיזרום לאוצר המלוכה, אך מי בכלל מתנכל להרוג עם שלם?

המלך שואל בתום לב, "מי הוא זה ואי זה הוא, אשר מלאו לבו לעשות כן"? כאן מחדדת אסתר את המסר. היא מקדימה תארים מרושעים לשם האיש "איש צר ואויב", ורק אחר כך, "המן הרע הזה" (ז, ו). המילה נאמרה והלם אחז בכל הנוכחים.

המלך נדהם. בניגוד לכל ציפיותיו, אסתר יוצאת נגד המן! אסתר באמת נאמנה לו, גם אישית וגם ממלכתית. בסערת רגשות קם המלך ממיטת המשתה ויוצא אל גינת הביתן, עד שיעכל את האירועים ויידע איך לפעול.

התערבות בדרך טבע

כאן מתרחש האירוע החשוב ביותר במגילה. המלך אמנם נדהם ומתרגש מאוד מהגילויים הדרמטיים, אך הוא אינו נוקט בשום פעולה מעשית. אסתר אינה יודעת אם בעוד עשר דקות, כאשר המלך יירגע ויחזור לחדר, הוא יבין שאין לו סיבה אמִתית לכעוס על המן. המלך עלול להעדיף את בריתו עם המן על פני תמיכה וכריתת ברית עם אסתר. זו שעת ההכרעה! כל תכניתה של אסתר תלויה עכשיו על בלימה, והיא עצמה נתונה בסכנת חיים.

כאן מתערב הקב"ה – רק הקב"ה יכול היה לשנות את המובן מאליו: מעמדו הבכיר של המן. הנס נעשה בדרך טבעית לכאורה: המן מאבד את קור רוחו, דבר המביא אותו לשיקול דעת מוטעה.

נכון היה עושה המן אילו היה סופר עד עשר ומחכה לשוב המלך לחדר ואז מבקש ממנו סליחה. אך המן טועה בשיקול דעתו. האשמות אסתר ויציאת המלך לגינת הביתן, מפילים עליו אימה. קודם הייתה רק המלכה נגדו וכעת גם המלך. הוא ניגש לבקש רחמים מאסתר בעוד שהיה צריך לבקש זאת מהמלך. לשם כך הוא קם ממיטת המשתה שלו כדי לבקש על נפשו. וזאת עלינו לדעת, כי בפרס המבקשים על נפשם מאת המלך היו נוהגים להשתחוות לרגליו בפישוט ידיים ורגלים. מאחר שאסתר היא היחידה שלא קמה ממיטת המשתה שלה, השתטח המן לרגליה בפישוט ידיים ורגלים.

ברגע זה בדיוק שב המלך מגינת הביתן, ומה רואות עיניו? המן שוכב למרגלות אסתר. המלך ברוב רוגזו מפרש זאת כניסיון לאנוס את המלכה: "הגם לכבוש את המלכה עִמי בבית"? הדבר עובר את הקו האדום מבחינת המלך – למעשה, זו הפעם הראשונה שיש למלך האשמה נגד המן. אך המלך עדיין לא חורץ את גורלו של המן, הוא רק מוציא לו כרטיס צהוב.

כאן מתערב הקב"ה שנית ומכניס לזירה שחקן חיזוק נוסף – חרבונה, אחד מסריסי המלך. חרבונה כמשיח לפי תומו, מזכיר למלך שהמן ביקש לתלות את מרדכי, זה האיש הנאמן למלך שהמלך חפץ ביקרו. הוא מוסיף כבדרך אגב, שהעץ שנועד למרדכי עדיין עומד בבית המן. זה כבר כרטיס צהוב שני!

בפעם הראשונה במגילה, מפעיל המלך את תאי מוחו האפורים. הוא מחבר אחד ועוד אחד, ומחליט שתי החלטות: א. להעניש את המן. הוא שולף לעברו כרטיס אדום, וגוזר עליו גזר דין מות: "תלוהו עליו". ב. לגמול טובה למרדכי הנאמן על ידי מינויו כמשנה למלך במקום המן. רק אז נרגע המלך "וחמת המלך שככה" (ז, י).

תכניתה של אסתר מצליחה בעזרת השם מעל ומעבר. אסתר היא אשה חכמה, היא מבינה את מעמדה החשוב וניגשת מיד לניצול ההצלחה לטובת העם היהודי. היא מבקשת את טבעת המלך שהייתה ברשות המן ומעבירה אותה למרדכי. כך היא קובעת את מעמדו הבכיר של מרדכי ומאפשרת נקיטת צעדים לביטול גזירת ההשמדה של היהודים.

סיפור המעשה מועלה על ידה על הכתב, כשהיא הראשונה הקובעת את הכלל: "עשית ולא דיווחת – לא עשית". אחר כך היא מבקשת מחז"ל "כתבוני לדורות", ומבקשת לכלול את המגילה בתנ"ך. בשל מעמדה המיוחד וההצלה שבאה בזכותה, נכללת מגילת אסתר בכתבי הקודש ופורים נקבע ליום הודיה בכל קהילות ישראל, לדורות.

גדעון ישראלי הוא מרצה להיסטוריה, יהדות וארץ ישראל. מחבר "טל מן הגיזה" 2002. בעבר סמנכ"ל מוזיאון ארצות המקרא ירושלים

פורסם במוסף 'שבת', אגרת הפורים, 'מקור ראשון', י'ב באדר ב' תשע"א, 18.3.2011

פורסמה ב-21 במרץ 2011, ב-איגרת הפורים, גיליון צו (זכור) תשע"א - 710 ותויגה ב-, , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: