אחשורוש ופסטריגתא החייט בשטייטעל / עקיבא צימרמן

 

היצירה היידית האהובה מוגשת בתרגום חדש, בציור ובצליל לקורא העברי. ה'פורים-שפיל' של מאנגר מציב את דמויות המגילה בעיירה. לעורך הטיפש של העיתון המקומי, אגב, קוראים ויזתא

שירי המגילה, איציק מאנגר; תרגם והעיר: דוד אסף, אייר: נעם נדב, חרגול ועם עובד, תשע"א, 216 עמ'

אחד המפעלים החשובים והמרשימים ביותר בשדה המו"לות העברית לאחרונה הוא ספרו של איציק מאנגר "מגילה לידער", שיצא כעת במהדורה דו לשונית מרהיבת עין, עם תרגומו של דוד אסף ואיוריו הנפלאים של נעם נדב ובצירוף תקליטור השירים של ההצגה המקורית ביידיש.

המקוננים כי לשון יידיש עבר זמנה, מן הדין שיתנו את תשומת לבם למעמדה של היידיש במדינת ישראל היום. היו זמנים שלשון היידיש הייתה מנודה בארץ, תיאטרון ביידיש עבר שבעה מדורי גיהינום עד שהורשה להציג והממשלה אף הציבה מכשולים בפני עיתונות היידיש. כיום ישנה רשות ממלכתית לתרבות היידיש, הנלמדת אפילו כמקצוע בבחינות הבגרות.

הספר שלפנינו תורגם לעברית על ידי פרופ' דוד אסף יליד הארץ, מן החוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב. שירי המגילה כבר תורגמו בזמנו על ידי מרדכי אמיתי, אך לדעת דוד אסף, התרגום הקודם לא תמיד מתאים למקור ואינו תואם את סגולותיו הלשוניות הייחודיות של מאנגר. אסף הוסיף מבוא מקיף על המשורר וספרו וכן דברי הסבר לכל שיר, על מקורותיו הספרותיים ועל רקעו ההיסטורי. המאייר, נעם נדב, הוא מרצה בבצלאל. חידוש יפה ומעניין בספר הוא רצועת קומיקס של שירי המגילה.

המשורר איציק מאנגר ביקר לראשונה בארץ ישראל בשנת העשור למדינה ובשנת 1967 עלה להתיישב בארץ. לידידו הנאמן שלום רוזנפלד אמר איציק מאנגר "פארואס בין איך געקומן קיין ארץ ישראל? איך וייס אז אפילו אטויטער הינט וערטנישט קומען צו מיין לוויה אין אמריקה" (מדוע באתי לארץ ישראל? אני יודע כי אפילו כלב מת לא יבוא ללוויה שלי, אם אמות באמריקה). ואכן, רוזנפלד, שהיה בין מקימי ארכיון מאנגר בירושלים, דאג כי למאנגר תיערך לוויה שהשתתפו בה רבים. מאנגר הובא למנוחת עולמים בחלקת הסופרים והעיתונאים בבית העלמין נחלת יצחק במזרח ת"א.

אחת מיצירותיו האהובות של מאנגר היא "שירי המגילה" – והכוונה כמובן למגילת אסתר – שאותה פרסם בוורשה בשנת 1936. את גיבורי המגילה העביר מאנגר לעיירה במזרח אירופה, תוך שהוא משלב הומור עממי, עם מסורות מדרשיות ועם מסורת ה'פורים-שפיל', שהרחיבה את סיפור המגילה והתאימה אותו לתקופה. באותו זמן פרסם מאנגר את ספריו "שירי החומש", סיפור גן העדן, וגם בספרים אלו הועברו גיבורי התנ"ך על-ידו לעיירה המזרח אירופאית. יש רואים ביצירות אלו מעין "מדרש חילוני" לסיפורים המקראיים ובחוגים הדתיים היו שהתקיפו את מאנגר המחלל את קדושת גיבורי התנ"ך.

שיריו של מאגנר היו פופולאריים ביותר בקרב קוראי יידיש בכל העולם ועוררו עניין גם במדינת ישראל. במפתיע, דווקא בני הדור הצעיר התלהבו משיריו שתורגמו על ידי נתן יונתן, יעקב אורלנד, בנימין טנא וכמובן על ידי אברהם שלונסקי. לתודעת מאנגר בישראל תרמו במיוחד "שירי המגילה", שהועלו לבמה על ידי תיאטרון החמאם, וההצגה זכתה להצלחה יוצאת מן הכלל. בתחילה חששו בתיאטרון שהקהל הישראלי, ובייחוד הצעירים, ידירו את רגלם מן ההצגה. ויש שחששו מפני דעתו של איציק מאנגר עצמו על ההצגה. והנה התברר כי ההצגה זכתה להצלחה והועלתה 250 פעמים, יותר מכל הצגת יידיש אחרת שהוצגה במדינת ישראל. כוכבי ההצגה היו משפחת בורשטיין, ההורים פסח בורשטיין ורעייתו ליליאן לוקס ובנם מייק בורשטיין. לצידה של משפחת בורשטיין הופיעו גם השחקנים זישה גולד, פרלה מגר וברונו פינק. דובי זלצר הלחין את השירים, שמואל בונים ביים וחיים חפר חיבר דברי קישור בעברית. ההצגה נדדה גם לחו"ל וכבשה את בימות ברודווי שבניו יורק וכן את הישובים היהודיים בדרום אמריקה.

התרגום שלפנינו כולל לראשונה את כל "שירי המגילה". גיבורי המגילה מוצגים כדמויות טרגי-קומיות וכאמור נראה כי סיפור המגילה התרחש לא בשושן הבירה, כי אם בגליציה או רומניה. נציין כי סיפורי המגילה היו מהגורמים הראשונים של התפתחות התיאטרון היהודי. גם במסורת "הפורים שפיל" האשכנזית שנהוגה בכמה קהילות חסידיות עד היום, לא תמיד צמוד הטקסט לאמור במגילה.

מאנגר השתייך למשפחת שוליות חייטים ושתל בשירי המגילה שלו את "פסטריגתא", שולית חייטים עני מרוד שהתאהב באסתר והנה קם לו 'מתחרה' בדמות המלך אחשורוש, שליט אוטוקרטי, רוסי או פולני, שיכור טיפש ונהנתן, הגוזל ממנו את אהובתו. הוא רוצה לנקום במלך ולהתנקש בחייו, אך בסופו של דבר המזימה עלתה לו בחייו. ושתי מוצגת בשירי המגילה כנסיכה סלאבית בלונדינית ומפונקת הסוגדת לגופה. גם הדמויות היהודיות מוצגות בשירי המגילה אינן מוצגות כדמויות חיוביות. מרדכי היהודי הוא מעין "יהודי חצר" ואסתר איננה תלמידת 'בית יעקב' אלא נערה יפהפייה המסכנת עצמה למען בני עמה, אך בוגדת באהובה שולית החייטים. ואיך מוצג ציבור העיתונאים? מייצג העיתונאים בשירי המגילה הוא דווקא ויזתא, שבמסורת היהודית איננו סמל לעודף חכמה. בנם של המן וזרש מוצג בשירי המגילה כעורך עיתון סנסציוני בשם "חדשות טיפשיות".

בספרות ההלכה התעוררה השאלה האם יוצאים ידי חובה במתן ספר כ"משלוח מנות". אין בדעתי להפוך לרב של פורים ולפסוק הלכות, אך הספר בוודאי ראוי כ"תוספת ברכה" לכל משלוח מנות כהלכתו. ועוד, שנים רבות חולק "פרס מאנגר" ליוצרים בעברית וביידיש בטקס שבו נכחו נשיאי המדינה וקהל רב. אם תחודש חלוקת הפרס אין ספק שדוד אסף ראוי לו.

פורסם במוסף 'שבת', אגרת הפורים, 'מקור ראשון', י'ב באדר ב' תשע"א, 18.3.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 במרץ 2011, ב-איגרת הפורים, גיליון צו (זכור) תשע"א - 710, עיון ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: