אי של מנוחה / נתנאל רונצקי

לאחר הרצח הנורא באיתמר

הקשר שלי-שלנו עם משפחת פוגל היה קשר רוחבי. היינו ידידים טובים באופן אישי – אני עם הרב אודי הי"ד ואשתי עם רות הי"ד, אך עיקר הקשר היה קשר משפחתי. כמשפחה היה לנו קשר עמוק ונמשך והילדים שלנו היו, ועודם, חברים טובים וקרובים של ילדיהם.

אני חושב ללא הרף על האיש הנפלא הזה שאותו הכרתי בשלוש השנים האחרונות. וכשאני חושב מה הרב אודי הי"ד היה עבורי אני מגדיר זאת כ'אי של מנוחה'. הכרתי אותו שלוש שנים רצופות, אינטנסיביות וצפופות כשכנים, כידידים וכעמיתים, ומעולם לא ראיתי אותו מתלהם, מתעצבן או הולך נגד. תמיד הוא היה נותן מרחב, סומך על הזולת, מאפשר.

בעל ה'שפת אמת' כותב כי תכלית מלחמת עמלק נגד ישראל הייתה מתוך רצונם לבטל את המנוחה שישראל מתאפיינים בה. לכן אנו שמחים וחוגגים ביום שנחו, בי"ד באדר, ולא ביום הניצחון שהיה קודם לכן, בי"ג באדר:

מה שקבעו עיקר היו"ט ביום המנוח ואומרים שעשה נסים בזמן הזה. הגם דלכאורה עיקר הי' ניצחון המלחמה. אכן תכלית מלחמת עמלק ימ"ש הוא לבטל המנוחה. כמו שנאמר: 'אשר קרך בדרך'. כמו שנאמר:' והיה בהניח… תמחה'. נמצא שעיקר רדיפת עמלק שלא לבוא אל המנוחה. וזה האות שבאו אל המנוחה הוא עדות על מחיית כוחו של עמלק. ובזאת המנוחה מחו אותו יותר מבמלחמה. ולכן כתיב 'ונוח מאויביהם והרוג' שבמנוחה זו הרגו אותו (שנת תרמ"ו)

המנוחה במובנה העמוק ביותר היא שקט, יציבות בלתי מצויה, מגע עם התשתית הגלעינית ביותר ללא צורך במילים ובלהג רב. בתפילת מנחה בשבת אנו מדברים על המנוחה מרובת הפנים והרבדים: "מְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה. מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה. מְנוּחַת שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט וָבֶטַח מְנוּחָה שְׁלֵמָה שָׁאַתָּה רוֹצֶה בָּהּ. יַכִּירוּ בָּנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ הִיא מְנוּחָתָם וְעַל מְנוּחָתָם יַקְדִּישׁוּ אֶת שְׁמֵךָ". המנוחה של הרב אודי הי"ד הצמיחה נדיבוּת בלתי מצויה, הצמיחה שלום ובטחון ובעיקר הצמיחה אמונה ואמת. הייתה לו אמת נדירה, יכולת ללכת איתה עד הסוף ולמשוך איתה ואיתו את הסובבים.

הכוח הזה היה גם כוח המשיכה החזק שלו בישיבה. הוא פתח קבוצה של בוגרי צבא והתלמידים נמשכו אליו. הגיעו לקבוצה שלו תלמידים אחרי שלש שנים קשות בצבא, והוא הצליח להחזיר אותם בצורה נפלאה אל הלימוד. היו לו אין-סוף חברותות מכל השיעורים – ולא רק מהשיעור שלו – ולא היה ברור מתי הוא הספיק ללמוד עם כולם. גם בישיבות הרמי"ם בישיבה הוא היה לוקח על עצמו את כל המשימות והכול התנקז אליו, אל העשייה המדויקת ואל השקט העמוק שלו.

ואת השקט הנפלא הזה עמלק ביקש למחוק.

נתנאל רונצקי לומד ומלמד בישיבת איתמר

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ב באדר ב' תשע"א, 18.3.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-20 במרץ 2011, ב-Uncategorized ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: