למצוא חן בעיני אדוני / מתן גרינגר (לפרשת וישלח)

יעקב מציע לעשו להשיב את הגלגל אחרונית, ולהחליף תפקידים: הוא, שנתברך להיות גביר לאחיו, יהיה בן חסותו של עשו. העסקה 'נסגרת' לאחר משא ומתן המתנהל במתנות, ברטוריקה ובהשתחוויה

מפגש יעקב ועשו. יעקב שטיינהרט

בפרשת תולדות למדנו שיעקב ברח מכנען לחרן, מפחד נקמת עשו אחיו. לפני צאתו, הבטיחה רבקה ליעקב שכאשר חמת אחיו תשכך היא תקרא לו מחרן לשוב לבית אביו בכנען: "ושלחתי ולקחתיך משם". אבל רבקה לא שלחה שליח לקרוא ליעקב חזרה.

עתה, בפרשת וישלח, יעקב כבר בדרכו לכנען. למיטב הבנתו, עשו עדיין חפץ להורגו.

מה טמון במנחה

התנהגותו של יעקב ותגובתו של עשו סביב המפגש ביניהם בפרשה מעלות נקודות רבות הדורשות ביאור. כך לדוגמה, מיד בפסוק הראשון בפרשה יעקב שולח שליחים "ארצה שעיר שדה אדום", ומצווה עליהם לבשר לעשו את רוב עושרו:

ויצו אותם לאמר:
כה תאמרון לאדוני לעשו
כה אמר עבדך יעקב:
עם לבן גרתי ואחר עד עתה.
ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה

ואשלחה להגיד לאדוני
למצוא-חן בעיניך.

גם בהמשך, במהלך המפגש בין יעקב לעשו, כאשר עשו תמה על רכושו הרב של יעקב –

מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי?

עונה לו יעקב:

ויאמר: למצא חן בעיני אדני.

והקורא שואל מיד: מה ההיגיון שבפעולותיו של יעקב? איך בשורה על אודות עושרו של יעקב אמורה "למצוא חן" בעיני מי שמאשים את יעקב בגנבת הברכה?

ועוד: כאשר יעקב כבר מגלה שעשו אכן יצא לקראתו "וארבע מאות איש עימו", כלומר כשפניו לקרב, הוא מבקש לרכך את המפגש מראש על ידי סדרה של מתנות, 'שוחד' כלכלי הנמסר במנחות של עדרים עדרים, שאליהם מצורף המסר הבא:

לעבדך ליעקב,
מנחה היא שלוחה לאדני לעשו
והנה גם הוא אחרינו.

מה גורם ליעקב להאמין שמתנה כזו, המדגישה שוב את עושרו, עשויה להפיס את מזגו הנקמני של עשו?

ויותר משתמוהה התנהלותו של יעקב, המשתחווה ארצה לעשו וקורא לו "אדוני", תמוהה תגובתו של עשו. מה בהתנהלותו של יעקב השיב את חמתו של עשו? מה גרם לו לשכוח פתאום את כל אשר עשה לו יעקב, ואף להציע לו ליווי מוגן בדרכו חזרה ("ויאמר נסעה ונלכה, ואלכה לנגדך")?

נראה שמה שהתרחש בין יעקב לעשו במפגשם בתחילת הפרשה הרבה יותר דרמטי ממה שנגלה לעין בקריאה מרפרפת. קריאה נוספת בפסוקים אלו עשויה להוביל למסקנה שיעקב מוותר בפרשה זו על ברכות יצחק שקיבלו עשו ויעקב:

הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ (נאמר ליעקב)
וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד (נאמר לעשו)

למעשה, יעקב מסכים בפרשה זו להפוך את דברי ה' לרבקה, ולפיהם "ורב יעבוד צעיר", ומציע שדווקא הצעיר יעבוד את הרב.

כמו אביגיל

על מנת להסביר נקודה חשובה זו נפנה לסיפור תנ"כי אחר, על אודות דמות מקראית השולחת גם היא מנחות לפייס לוחם אדמוני המגובה בכארבע מאות לוחמים. סיפור זה עשוי להבהיר את מהלך הדברים במפגש בין יעקב לעשו בפרשתנו.

בספר שמואל א' פונה דוד לנבל הכרמלי (המדרש מקשר בין נבל ללבן) ומבקש – בנימוס רב ואחר ברכת שלום אדיבה – שנבל ייתן לו ולנעריו מנה נאה מהחגיגה הגדולה של גזיזת הצאן, מעין "דמי חסות" לאחר שאנשי דוד הגנו על רועי נבל:

הָרֹעִים אֲשֶר לְךָ הָיוּ עִמָּנוּ לֹא הֶכְלַמְנוּם וְלֹא נִפְקַד לָהֶם מְאוּמָה כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם בַּכַּרְמֶל.
שְאַל אֶת נְעָרֶיךָ וְיַגִּידוּ לָךְ וְיִמְצְאוּ הַנְּעָרִים חֵן בְּעֵינֶיךָ כִּי עַל יוֹם טוֹב בָּנוּ
תְּנָה נָּא אֵת אֲשֶר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲבָדֶיךָ וּלְבִנְךָ לְדָוִד.

ההיגיון מחייב כי הגיבור, האוחז בחרב ומגן על עדרי הצאן והחקלאים, יקבל "תמורה" על עבודתו (היגיון שכנראה ביסס מאוחר יותר את הצדק שבשיטה הפיאודלית). ברם, נבל מסרב לשלם. נבל מתנער ממעמדו כ"בן חסות" של דוד,  הנדרש לשלם עבור השמירה שממנה נהנה, וכופר בטובה שעשו לו אנשי דוד.

וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיֹּאמֶר:
מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָי?
הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִיש מִפְּנֵי אֲדֹנָיו.
וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי אֲשֶר טָבַחְתִּי לְגֹזְזָי

וְנָתַתִּי לַאֲנָשִים אֲשֶר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה?

דוד מחליט להגיב על הפרובוקציה של נבל. הוא לוקח כארבע מאות מאנשיו ועולה להכרית כל זכר בבית נבל הכרמלי.

אביגיל, אשתו הנבונה של נבל, פועלת על דעת עצמה על מנת להציל את בעלה ואת ביתה. היא יוצאת לקראת דוד ואנשיו ומצווה על נעריה, כפי שעשה יעקב בפרשתנו, לעבור לפניה עם מנחה לדוד (שמואל א, פרק כה):

וַתְּמַהֵר אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשנַיִם נִבְלֵי-יַיִן
וְחָמֵש צֹאן עֲשוּיוֹת וְחָמֵש סְאִים קָלִי וּמֵאָה צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים
וַתָּשם עַל הַחֲמֹרִים. 

וַתֹּאמֶר לִנְעָרֶיהָ:
עִבְרוּ לְפָנַי, הִנְנִי אַחֲרֵיכֶם בָּאָה.

בהגיעה לדוד מתחננת אביגיל על ביתה, נופלת ארצה ומשתחווה וקוראת לדוד "אדוני", כפי שעושה יעקב לעשו בפרשתנו:

וַתֵּרֶא אֲבִיגַיִל אֶת דָּוִד וַתְּמַהֵר וַתֵּרֶד מֵעַל הַחֲמוֹר
וַתִּפֹּל לְאַפֵּי דָוִד עַל פָּנֶיהָ וַתִּשתַּחוּ אָרֶץ.
וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתֹּאמֶר בִּי אֲנִי אֲדֹנִי…

לשם מה הקדימה אביגיל לשלוח לדוד מנחה קודם שנפלה לפניו ארצה?

מעשיה והתנהגותה של אביגיל היו מעין הצעה ובקשה מדוד להחזיר את המצב לקדמותו. התנהגותה של אביגיל והמנחה ששלחה לדוד היו למעשה בקשה שדוד ישוב ויקבל על עצמו את חובותיו כלפי בית נבל הכרמלי ויימנע מלפגוע בו. על פי הפסוקים, דוד ניאות לקבל את המנחה ששלחה לו אביגיל – ובכך ביטא את הסכמתו "לשאת את פניה" של אביגיל ולשוב ולהתחייב להיות מגן לבית נבל הכרמלי ולא לפגוע בו.

וַיִּקַּח דָּוִד מִיָּדָהּ אֵת אֲשר הֵבִיאָה לוֹ
וְלָהּ אָמַר: עֲלִי לְשלוֹם לְבֵיתֵךְ
רְאִי שמַעְתִּי בְקוֹלֵךְ וָאֶשּא פָּנָיִךְ.

כמו בכל חוזה הנכרת באמצעות התנהגות הצדדים, ביטאה אביגיל מצידה חרטה ונכונות לשוב להיות תחת חסותו של דוד, וזאת באמצעות שליחת "דמי החסות" לדוד לפניה. דוד מביע בקבלתו את המנחה את הסכמתו לשוב להיות שומר על בית נבל ולהימנע מלפגוע בו.

למצוא חן

כעת יתאפשר לנו להבין טוב יותר את התנהגותו ואת מעשיו של יעקב אבינו בפרשתנו.

כאמור, יעקב שולח מלאכים לעשו ומודיע על רוב עושרו וזאת על מנת "למצוא חן" בעיני עשו. מובנו של הביטוי "למצוא חן" אינו כמובנו בלשוננו כיום, "לחבב", אלא דווקא "לחון". "חן" מלשון "חנינה".

כך לדוגמה, כאשר הקב"ה עומד למחות את כל החי על פני האדמה נוח "מוצא חן" בעיניו:

וַיֹּאמֶר ה': אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶש וְעַד עוֹף הַשּמָיִם
כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשיתִם.

וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.

בשעה שעמד הקב"ה למחות את כל בני האדם, ראה הקב"ה לנכון "לחון" את נוח ממוות במבול. זה בדיוק מה שביקש יעקב לקבל מידיו של עשו אחיו – חנינה. יעקב חשש לחייו ולחיי בני ביתו והבין שהדרך היחידה לצאת ממצב ביש זה הוא להציע לעשו הצעה מפתה אשר תמנע מעשו לפגוע בו ובמשפחתו. באותו אופן שבו פעלה אביגיל אשת נבל הכרמלי, גם יעקב אבינו מבקש להציע לעשו אחיו להיות אדון ומגן לבית יעקב- אשר יהיו ל"בני חסותו".

הצעה זו של יעקב אכן עשויה הייתה להיות מפתה עבור עשו, שכן מלבד העובדה שהיא טומנת בחובה רווח כלכלי, היא מהווה היפוך של ברכות יצחק לבניו.

מובן עתה למה רואה יעקב לנכון להודיע לעשו על רוב עושרו. דווקא עושרו עשוי להוות גורם שימציא חן וחנינה לפני אחיו עשו, היוצא נגדו למלחמה. עושרו של יעקב הוא חלק מה"נדוניה" שהוא מציע לעשו. ההשתחוויות של יעקב לפני עשו אינן אפוא מחוות ריקות מתוכן, אלא ביטוי מוחשי של המסר שמעביר יעקב לעשו, ולפיו הוא מסכים לוותר על ברכת יצחק ולקבל את מעמד "בן החסות", מעמד שיחייב את עשו להימנע מלפגוע בו ובכך יינצלו חיי משפחתו.

פרוטקשן

אם היה עשו מסכים לקבל ולו אחד מהעדרים כמנחה, הרי שבכך היה מתחייב להימנע מלפגוע ביעקב. זוהי הסיבה שבגינה מתעקש יעקב שעשו ייקח מידו את המנחה:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: אַל נָא;
אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ – וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי
כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים – וַתִּרְצֵנִי.

אם תתקבל המנחה אצל עשו, יהיה בכך סימן שהתרצה לבקשתו של יעקב לפרוס עליו את חסותו.

על פי דרך פרשנות זו, מובנת מאוד פנייתו של עשו ליעקב – מיד לאחר שהוא מתרצה ונוטל את המנחה מידי יעקב – שבה הוא מציע להעניק לו הגנה:

וַיֹּאמֶר: נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ.

אומנם, יעקב עדיין חושש מעשו אחיו ומצליח להתחמק מהצעת ההגנה של עשו:

יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ
וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי
לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים
עַד אֲשר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שעִירָה.

אך, עם זאת, יש לשים לב לסיום הפסוק: "…עַד אֲשר אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי שעִירָה". לשם מה רואה יעקב לנכון לציין כי פניו מועדות להר שעיר? לאור ההסבר שהצענו, הדבר ברור. משעה שיעקב הציג עצמו כמי שמבקש לחסות בצילו של עשו כבן חסותו, אך טבעי הוא שיהיו פניו מועדות לשטח שבשליטת אדונו נותן החסות, ארץ שעיר.

* * *

האם בכלל יכול היה יעקב להתנער מההבטחה האלוהית ומברכת יצחק – כשם שעשו התנער מהבכורה – או שמא נדחה מימוש ההבטחה והברכה למועד אחר?

נראה שתשובה לכך ניתן למצוא בדברי הנביא עובדיה:

הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה'
וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשו…

וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵש וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה
וּבֵית עֵשו לְקַש וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם
וְלֹא-יִהְיֶה שרִיד לְבֵית עֵשו כִּי ה' דִּבֵּר.

פורסם ב'מוסף שבת', מקור ראשון, י"ב כסלו תשע"א, 19.11.2010
מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 במרץ 2011, ב-גיליון וישלח תשע"א - 693, הגיע למערכת - פרשת שבוע ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: