הסמכות כפיתוי / מרדכי רוטנברג

הכריזמה תלויה בסביבה החברתית שמבליטה תכונות מסוימות באדם, ומכאן סכנת הניצול שטמונה שבה. אימוץ המודל המשנאי "עשה לך רב וקנה לך חבר" עשוי לנטרל זאת

 

הכאריזמה כמאגיה. מקס ובר, 1894

בייחוס כוח כריזמטי למפקד, למנהיג, למורה או לדמות חברתית כלשהי משתמעת כיום באופן אוטומטי נימה חיובית האומרת כי תכונות כריזמטיות המאפיינות אדם זה או אחר מהוות "ערך מוסף" אשר ממנו נהנים בעל הכריזמה וסביבתו, ללא צורך בבדיקת טיבה של השפעה זו. ואולם, ברצוני לטעון כי דווקא בעטיו של כוח האנרגיה החיובית המפכה בדרך כלל מתכונות אלו, יש להתייחס בכובד ראש לסכנות האורבות לבעל הכריזמה ולסביבתו החברתית מפריצות גדר והגדרה של תופעת הכריזמה כפי שהיא מתבטאת בשפה העממית והאקדמית.

שימוש לא מבוקר

כפתיחתא לדיון עלינו לשאול כמובן כיצד מאפיינים כריזמה, כיצד היא נוצרת, כיצד היא נרכשת וכיצד היא מטופחת.

במובן הפופולרי, כפי שנוכל למצוא באתרי האינטרנט, אדם כריזמטי הוא אדם אותנטי ויצירתי, בעל חיוניות בולטת, שאינו נגרר אחרי הרוב הדומם ואשר בכוח האינטליגנציה הטבעית (בעיקר הרגשית) שלו הוא מקרין אנרגיה לסביבתו. אולם לשאלה האם כריזמה היא מתת א-ל או שהיא ניתנת לרכישה ולטיפוח אין תשובה חד משמעית. התמוה בשימוש הפופולרי במושג זה הוא שלא זו בלבד שכאמור אין התייחסות להשפעה השלילית הגלומה בפולחן הסגידה לטיפוסים כריזמטיים, אלא ש"מדעני חברה", האמונים כביכול על הימנעות משימוש במושגים בלתי מדידים, נזקקים למושג זה בכתביהם ובמחקריהם למרות שהגדרת אופיה ומקורה של ה"כריזמה" לוטה בערפל.

כאן יש להפנות אצבע מאשימה לאבי הסוציולוגיה המודרנית מקס ובר, שהחדיר מושג זה למשנת הסוציולוגיה הביורוקרטית-רציונלית שפיתח. כך מגדיר ובר את הכריזמה:

המונח 'כריזמה' יוסב על תכונה מסוימת של איש יחיד שבתוקפה הוא מופרש מבני אדם רגילים ונוהגים בו כאילו ניחן בתכונות או בסגולות על טבעיות, על אנושיות, או לפחות יוצאות במובהק מגדר הרגיל. לתכונות הללו אין אדם רגיל יכול להגיע. הן נחשבות אלוהיות במקורן או מופתיות, ובהסתמך עליהן נוהגים ביחיד בעל הסגולה כאילו הוא מנהיג.

במסיבות פרימיטיביות חולקים הוקרה מן הסוג המיוחד הזה לנביאים, לאנשים שיצאו להם מוניטין בזכות חוכמה רפואית או משפטית, למנהיגים בשדה הציד ולגיבורים במלחמה. לעתים קרובות מאוד סבורים שהסגולה נשענת על כוחות מאגיים.

תיאור בעלי הכריזמה כאנשים שניחנו ב"תכונות או סגולות על טבעיות", אשר לעתים נשענים על "כוחות מאגיים", מחדד את התמיהה הן עליו – כאבי הרציונליזם – לגבי שימושו במושג כה מיסטי ומאגי, והן ביחס לאנשי אקדמיה בני דורנו הנדרשים למושג מפוקפק ומסוכן זה.

אין רב ללא תלמיד

ברצוני לטעון שגם אם אדם זקוק למספר תכונות בסיסיות כדי לזכות בהילת הכריזמה, הרי שהכריזמה ביסודה מוענקת לאדם על ידי אחרים, והם שמבליטים תכונות ספציפיות המצטרפות להגדרת מושאן כבעל כריזמה.

שוו בנפשכם שאדם מגיש לחברה מסוימת "קורות חיים" כדי לזכות במשרה ניהולית, ומציין באחד הסעיפים שהוא "בעל כוח כריזמטי". דומה שהממונים על גיוס כוח האדם בחברה לא רק ירימו גבה לאור קריאת סעיף זה, אלא ייטו לשפוט מחדש את כל תכונותיו וכישוריו של מועמד זה לאור הציון המגלומני שהעניק לעצמו.

מצבו של אדם זה דומה במקצת לסיפור שעליו אני חוזר לעתים, המתאר חסיד שקם בוקר אחד ומספר לאשתו בגאווה שחלם בלילה כי הפך לאדמו"ר. אשתו, שלא התרגשה יתר על המידה מחלומו, טענה כנגדו שמבלי שהחסידים יחלמו גם כן שהוא הפך למנהיגם, אין לחלומו שום ערך…

אבות הפסיכולוגיה החברתית לימדו אותנו שאם קיים פער בלתי סביר בין התפיסה העצמית של האדם לבין הזהות החברתית שאחרים (משמעותיים) מעניקים לו, הרי שמדובר בבעיה פתולוגית ברמה החברתית. פער זה יכול כמובן לשאת אופי מגלומני מחד או תחושה בלתי רציונלית של נחיתות מאידך, ורק האיזון הסביר בין הראייה העצמית והקבוצתית יוצר זהות חברתית קבילה.

הדינמיקה של "עשה לך רב" המצויה בהדגשים שונים פעמיים בפרקי אבות תואמת באופן כללי את טיעוננו שאין אדם יכול להכתיר עצמו כרב או כמנהיג מבלי שאחרים בוחרים ומכתירים אדם זה כרב וכמנהיג עדתי.

רב, חבר וספק

ההבדל בין קביעתו של ר' יהושע בן פרחיה "עשה לך רב וקנה לך חבר" (אבות א, ו) לבין אמרתו של רבן גמליאל האומר: "עשה לך רב והסתלק מן הספק" (שם, טז) עשוי אולי לגעת בשאלה האקטואלית הקשה שבה אנו דנים. מה קורה לאחר שהכתרת אדם כרבך? האם אז הוא גם נשאר כחבר שאותו אתה יכול לבקר בשעה שנראה לך שהוא שוגה, או שמא מעת שבחרת בו עליך להסתלק מן הספק כדברי רבן גמליאל ואינך יכול יותר לבקרו?

מרטין בובר טען בזמנו בצדק שהחסידות שהתפתחה אחרי הבעש"ט מהווה "ניסיון שלא נכשל". כלומר, זהו ניסוי חברתי שקשה להגיד עליו שהוא הצליח באופן מלא, בעיקר משום שבחסידות הבעש"טיאנית הצדיק היה חייב לשמש רק "צינור" בין היהודים הפשוטים לבין העולמות העליונים כדי לינוק את השפע השמימי ולהעבירו לבני תמותה – אך בעידן שאחריה התפתח בחצרות החסידים פולחן אישיות של האדמו"ר, בניגוד חריף לאידיאל המקורי של הבשורה החסידית.

אי לכך, יטענו רבים בימינו שהצורך הפסיכולוגי העכשווי לציית לאדמו"רים ולרבנים, אף אם הם אומרים על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל, מאפיין חסידים שוטים רבים וביניהם בעלי תשובה מסוימים שזקוקים להנהגות חד משמעיות וסמכותיות.

הצורך המתואר של ציות עיוור למנהיג שלו מיוחסות תכונות כריזמטיות איננו ייחודי כמובן לחסידות. הדינמיקה של אנשים שמסיבות רבות מצטרפים לכיתות אשר מקבלות עליהן את פסיקותיו של הגורו שלהן ללא הרהור וערעור הִנה דוגמה רלוונטית אחת, וטיפוס העבריין האינטיליגנטי, הקרוי בעגה הפופולרית "אישיות פסיכופתית", הינו דוגמה נוספת.

ואכן, כל המכיר כמוני את עולם העבריינים, שבהם טיפלתי במשך שנים, יודע שהאישיות הקרויה "פסיכופתית" מתאפיינת קודם כול בכישורים לשחק בחן את התפקיד או את הדמות. אלו עשויים לאפשר לו למשל לפתות נערה צעירה ותמימה להפוך לזונה, שתחשיב אותו כסרסור דואג הגובה ממנה כספים ונותן לה כתמורה חסות גברית-אבהית. מעקב מחקרי אחר "טיפוסים פסיכופתיים" מגלה כי אנשים מהסוג המתואר שהצליחו אף "לשחק" תפקיד של רופאים ועורכי דין הצליחו בכך בכוח הכישורים שכללו תכונות כריזמטיות מסוגן של אלו שתיארנו לעיל.

בהצגת ה"פסיכופת" והגורו כבעלי כריזמה, אני מודה כמובן שתכונות כריזמטיות מסוימות הנחוצות לטיפוסים אלה הן בבחינת מתת א-ל. אך החשיבות היא בכך שרק הדינמיקה של "עשה לך רב" היא זו המאפשרת את הפיכתו של הפוטנציאל הכריזמטי לכוח מקרין ומשפיע, אשר במקרה דנן הוא שלילי.

מקרי מבחן

גם בספרות המודרנית מודגש שתכונות כריזמטיות מקבלות את כוחן האופרטיבי רק בזכות תהליך ה"עשה לך רב". אלן ברימן טוען למשל בספרו "כריזמה ומנהיגות בארגונים" ש"כריזמה בימינו מיוצרת על ידי תקשורת ההמונים אשר באופן רציונלי יוצרת את דמות המנהיג כדמות כריזמטית".

כתנא דמסייע לטענה שרק בכוח הדינמיקה של "עשה לך רב" תכונות כריזמטיות עשויות או עלולות להפוך את הגולם הגולמי לפרפר כריזמטי מפרפר ומפעפע, ניתן להזדקק לשתי שאלות רטוריות החצובות ממרחב החיים המוכר לכולנו.

א. האם כריזמה עוברת בירושה? – אם אדמו"רות או מלכות עוברות בירושה, משמעות הדבר היא שלא הכריזמה אלא המינוי עובר בירושה. ואף בדיקה שטחית תגלה שאם בנו של מנהיג מסוים שהיה, למשל, רופא עיניים מן השורה, זוכה להערצת ההמונים לאחר מינויו כמנהיג, סימן הוא שבעזרת יועצים ועצם הכוח שהוענק לו הוא מסוגל לפתח תכונות כריזמטיות שברבות הימים גוררות את הערצת ההמונים כלפיו.

ב.האם כריזמה ניתנת לתכנון ולביום? – עיון שטחי בתאוריו הפסיכו-אנתרופולוגיים של הסוציולוג ארווין גופמן המנוח יגלה כיצד אנשים הלומדים ליצור את הרושם הנכון בנוכחות "אחרים משמעותיים" מצליחים לעתים קרובות לזכות בתפקיד ניהולי נכסף. כך מתאר גופמן, למשל, כי אדם ששם עיניו על תפקיד מנהלי ישתדל להזמין לביתו את האנשים הרלוונטיים, יתלבש כמו מנכ"ל ויסתובב עם האביזר הניהולי-טכנולוגי המעודכן (לפ-טופ/ אייפון/ טאבלט…). עצם זכייתו מכוח "התפקיד עושה את האדם" הופכת אותו בעיני פקודיו לבעל כריזמה.

למעשה, כל "פסיכולוגיית החוצפה" שמקורה בפרשנות יהודית לאִמרה התלמודית "חוצפה אפילו כלפי שמיא מהניא" (חוצפה מועילה אם היא מוצדקת; סנהדרין קה ע"א), קרוצה מההרשאה המוענקת ליהודי להתריס ולהעז לתבוע בחן מהרשויות שנשגבות ממנו משרה (עוד לפני שיש לו כישורים מספקים) או עשיית צדק במקום שהוא חסר.

הדרכה מסודרת

אם נוכל להסכים שצמיחתה של אישיות כריזמטית נוצרת רק בכוח הדינמיקה של "עשה לך רב" שאינו מסתיר את התכונות המתאימות לאישיות כזו, עלינו לשאול עתה האם וכיצד פועל המנגנון הפיקוחי שמונע מ"רב" כזה (מנהיג, מפקד, מורה) לנצל את מעמדו לשליטה על נתיניו-חסידיו.

ברצוני לטעון שתהליך זה של "עשה לך רב" המעניק כוח שאין אחריו ויכוח ופיקוח מכיל יסוד של פיתוי שעלול להפוך את ה"עשה לך רב" ל"רב לכם (בני לוי"; במדבר טז, ז). מכוחו לא רק עשיר כקורח אלא כל אדם עלול להתפתות ולחוש כי "הוא הקדוש" (שם) ומותר לו לשלוט באחרים ולנצלם.

דומה שהדוגמה השימושית ביותר שעשויה ללמדנו כיצד עשוי מנגנון פיקוח כזה לפעול נגד ניצול לרעה של תכונות כריזמטיות מפתות מצוי בתחום הייעוץ והטיפול הפסיכותרפויטי. בהתאם, חיבורן של שתי אמרות ה"עשה לך רב" המצויות בפרקי אבות עשוי לשמש אותנו כראוי. כדי להימנע מיצירת מצב של קבלה ללא ספקות של פסקנות רבנית כריזמטית כדברי רבן גמליאל ("עשה לך רב והסתלק מן הספק"), יש לאמץ את ה"עשה לך רב" שאותו קנית כחבר ושאותו חובה עליך לבקר לפי הנוסחה המתוקנת של דברי ר' יהושע בן פרחיה ("עשה לך רב וקנה לך חבר").

מכיוון שפרשנות מודרנית ואקטואלית זו ל"עשה לך רב" כוללת גם ייעוץ אישי או חברות וידידות, דומה שהדוגמה מהעולם התרפויטי שבו קיים מנגנון מובנה של הדרכה למטפלים אשר בוחן נטיות, פנטזיות וסכנות של גלישה לניצול ביחס לאלה שנזקקים לבעלי כריזמה, יכולה ללמד עליו. יש לנסח מחדש את שיטת ה"עשה לך רב" במובן של הקמת מנגנון פיקוח והדרכה כמו זו שהומחשה יפה בסדרת הטלוויזיה "בטיפול". כך, לפי המתכונת של משחקו המבריק של אסי דיין, מפגשי הדרכה וייעוץ מסודרים עשויים לעזור ולמנוע הוצאת לעז. ללא מנגנון הדרכתי הפועל לפי שיטת "הפה שהתיר הוא הפה שאסר", הפה שעשה לך רב הוא הפה שאסר את הרב, מערכת הפיתוי לניצול הגלומה בתפקוד סמכותי כריזמטי תישאר לעד כלי המטיף לתקנה, שאין הציבור יכול לעמוד בה.

 

פורסם ב'מוסף שבת', מקור ראשון, י"ב כסלו תשע"א, 19.11.2010

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 במרץ 2011, ב-גיליון וישלח תשע"א - 693 ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: