"בלי אהבה אי אפשר להשתתף בחידון" / נאוה סטולר

שובו של חידון התנ"ך למבוגרים, שהשלב הארצי שלו יתקיים השבוע, נותן הזדמנות לאוהבי התנ"ך מקרב הציבור הכללי להוכיח את בקיאותם בו. האם המהלך יסייע בבלימת ההידרדרות במעמדו של ספר הספרים בקרב הנוער?

רק כ-2,000 תלמידים בחינוך הממלכתי בוחרים ללמוד תנ"ך בהיקף 5 יחידות לימוד. מתמודדים בחידון בכתב

לאחר שלושים שנות הפסקה, החליט משרד החינוך להקים לתחייה את חידון התנ"ך למבוגרים. חזרתו של החידון מהווה שלב נוסף במהפכה החינוכית שיזם ומבצע גדעון סער מאז כניסתו לתפקיד, מהפכה שמטרתה לחזק את הערכים הציוניים, היהודיים והדמוקרטיים במערכת החינוך.

שלמה ונטורה, ראש תחום מפעלים חינוכיים ומרכז חידוני התנ"ך במִנהל חברה ונוער במשרד החינוך, מספר על מִספר רב של פונים לשלבים הראשוניים של החידון: "שליש מהאנשים שביקשו להשתתף היו מהמגזר החילוני. אפילו מתמודד בדואי מערערה היה בין המתמודדים. לשלב המחוזי שנערך בכתב הגיעו גם אנשים בני 80 ו-90 שביקשו לקבל הזדמנות נוספת להשתתף בחידון. ביניהם הייתה אישה עיוורת שלמדה תנ"ך בעזרת כתב ברייל. הושבנו לידה בחורה מאגודת נוער חובב תנ"ך שסייעה לה במהלך הבחינות. בסופו של התהליך היא ניגשה והודתה לי על האפשרות להגשים חלום, גם אם לא תזכה בסופו של דבר לעלות לשלב המחוזי. זה היה מרגש מאוד".

רובם של המועמדים שהגיעו לשלב הסופי משייכים עצמם באופן לא מפתיע לציבור הדתי. "זה די ברור", אומר ונטורה, "שלציבור הדתי יהיה הרבה יותר קל להשתתף בחידוני התנ"ך. הצליל המקראי לא זר לו. מינקותו הוא לומד ועוסק בתנ"ך, מקדיש לכך שעות רבות במשך היום, בעוד הציבור החילוני בחלקו מנותק מהתנ"ך. רק מי שאוהב מאוד תנ"ך יכול להשתתף בחידון".

יחזקאל לשעת לחץ

טוראי רפאל מיוחס (24) מנתניה, בוגר הישיבה התיכונית במצפה יריחו, נשוי ואב לשניים המשרת כיום כחייל סדיר, הוא אחד מן המתמודדים שעלו לשלב הארצי. מיוחס מעיד על אהבתו הגדולה לתנ"ך עוד משחר ילדותו, כשהיה  בכיתה ב': "הקריאה בתנ"ך תפסה חלק נכבד משעות הפנאי שלי. כל שבת בחרתי פרק אחר. בהמשך זה הפך פרק ליום. אפילו ביום שהתחתנתי, למדתי כל הזמן עד הרגע שהגיעה שעת החופה. קראתי בספר יחזקאל, התרופה הכי מומלצת ללחץ".

מיוחס רואה בחידון התנ"ך סוג של שליחות. "קיומו של החידון גרם לאנשים להתעניין. בשלבים הראשונים של החידון שנערכו במסגרת צה"ל היה מרגש לראות חיילים חילונים יושבים עם תנ"ך ביד, מתווכחים ומתעניינים. הרי חלק נכבד מהדמויות הנערצות בתנ"ך היו אנשי צבא – דוד המלך, גדעון ועוד". מיוחס, אגב, הוא ההימור של המתמודדים. הם מאמינים שהוא יזכה במקום הראשון, או במקרה הגרוע במקום השני.

סרן דוד אל-חי בן-עזרא (25) מירושלים, קצין בתחום חקר הביצועים בחיל הים, מודה כי הבחירה שלו להשתתף בחידון היא בעיקר עניין של נוסטלגיה. הוא השתתף בחידוני תנ"ך מאז שהוא זוכר את עצמו, אך מעולם לא זכה בשלבים הארציים. חידון התנ"ך למבוגרים פתח בפניו הזדמנות נוספת. "הפעם אהיה מוכן", הוא מצהיר.

בן עזרא מקבל תמיכה רבה מהמשפחה ומחבריו לצבא. "אנשים רואים בכך ערך לאומי. אפשר היה לראות זאת בשלבים הראשונים של החידון. לא מעט אנשים חילונים הגיעו כדי להיבחן וזה יפה מאוד, למרות שבסופו של תהליך לגמר הגיעו רק אנשים דתיים".

כדי לתקן את המעוות הוא טוען שצריך להשקיע יותר בהחדרת אהבת התנ"ך לכלל הציבור. כדוגמה הוא מביא את הצבא. "אצלנו בבסיס דובר על כך שאין תוכנית מספיק רחבה בצה"ל להכרת התנ"ך. גם שכמגיעים מרצים בתחום היהדות תמיד מביאים אנשים דתיים, מה שמרחיק אוטומטית את הציבור החילוני. יש בתנ"ך המון עניין ועומק, אך צריך למצוא את האנשים שיוכלו להעביר זאת בצורה נכונה לציבור הכללי. הצבא לא מייחס לכך חשיבות. גם בחידון התנ"ך למבוגרים שהתקיים בצה"ל לא הגיע אף אלוף לכבד את האירוע. רק הרב הצבאי הראשי וקצין חינוך ראשי. לעומת זאת, בסיום קורס קצינים מגיע תמיד אלוף. זה אומר משהו, לא?" .

כלי ניסויי

בין 14 המתמודדים שעלו לגמר משתתפות גם שתי נשים. אחת מהן היא צביה לנגנטל (29), מתכנתת מחשבים במקצועה, בעלת תואר שני במדעי המחשב ואם לשני ילדים. כשהיא נשאלת על הסיבה להשתתפותה בחידון התנ"ך תשובתה מגיעה מכיוון לא צפוי. החידון מבחינתה מהווה סוג של ניסוי. לאחר שהתייאשה מעבודת הדוקטורט שלה במתמטיקה, החליטה לחקור את היכולת של מבוגרים ללמוד שפות, בעיקר בצד הטכני של הזיכרון. "כשילדיי הגיעו לגיל למידה התחלתי להתעניין בנושא השפות מתוך מטרה לפתח אותם. רציתי שירכשו מספר שפות נוספות במקביל לשפה העברית. התחלתי לקרוא ספרים בתחום הפסיכולוגיה שעוסקים בתהליכי למידה ומכאן הגעתי לנושא של למידה בקרב אנשים בוגרים. אחרי שעברתי על כל מיני שיטות למידה החלטתי לנסות אותן על עצמי. חידון התנ"ך מבחינתי היה הכלי לניסוי".

לנגנטל נזהרת מאוד ומסייגת את דבריה, שכן מדובר רק בשלבים ראשוניים של מחקר, אך באותה נשימה היא אומרת כי הטכניקות הללו סייעו לה להגיע לשלב הארצי של חידון התנ"ך.

כיוון שהיא עובדת כל יום עד שעות אחר הצהריים המאוחרות ויש לה שני ילדים קטנים לטפל בהם לא נותר לה זמן רב ללמידה ושינון. היא פיתחה תוכנה מיוחדת שמעלה את כל האופציות לשאלות מתוך הפרקים הנדרשים, ודרכה היא לומדת. עוד אמצעים שבהם היא נעזרת הם טכניקות שפיתחה כמו שמיעה של ספר מסוים במנגינה מסוימת, או שינון של פרק בטווח זמן מסוים. אם השיטות עבדו ויש בסיס למחקר רציני, נדע בעוד מספר ימים.

הכיתות מתרוקנות

הטענה כי התנ"ך איבד את מקומו הראוי בחברה הישראלית נשמעת יותר ויותר בשנים האחרונות. דו"ח שחיבר איתי פידלמן לפני כחצי שנה עבור מחלקת המחקר והמידע של הכנסת מאשר כי בשנים האחרונות קיימת ירידה במספר התלמידים בחינוך הממלכתי הלומדים את מקצועות התנ"ך. הסיבות הנמנות בין היתר הן "מוטיבים הומניסטיים הנתפסים בעיני רבים כמתנגשים עם ערכי הדת, פוליטיזציה גוברת של הדת והתמסדותה, והגברת הקיטוב בין הציבור החילוני לדתי".

בשלוש השנים האחרונות חלה ירידה במספר התלמידים שלמדו תנ"ך כמקצוע בחירה לבגרות בהיקף של 5 יחידות לימוד. מספרם עמד בממוצע על כ-2,000 תלמידים לשנה, כ-4% בלבד מכלל התלמידים. דרורה הלוי, המפקחת המרכזית ללימודי התנ"ך בבתי הספר הכלליים במשרד החינוך, מסבירה: "המקצוע נלמד במשך שעתיים שבועיות בלבד. עקב מספר השעות המצומצם נוצר מצב שמורה צריך ללמד את המקצוע ב-12 כיתות כדי להגיע למשרה מלאה של 24 שעות, דבר כמעט בלתי אפשרי. לכן המנהלים מוותרים על הוראת התנ"ך בשנה מסוימת ומוסיפים שעה שבועית בשנים שלאחר מכן. כך נוצרת קטיעה ברצף הלימודי".

הסיבות הנזכרות הן ככל הנראה לא היחידות. העובדה שאין חיבה רבה למקצוע תלויה גם במורים המלמדים את המקצוע. המחלקות להוראת התנ"ך באוניברסיטאות, כך מתברר, הולכות ומתרוקנות. מדו"ח שכתב ירון אונגר עבור מרכז המידע והמחקר של הכנסת לפני כשנה מתברר כי בין השנים תשס"ד לתשס"ח חלה ירידה של 40% במספר הסטודנטים הלומדים בחוגים לתנ"ך ולמקרא.

"הבעיות מתחילות ככל הנראה בשלב גני הילדים ובתי הספר היסודיים", אומרים מורים לתנ"ך שעִמם שוחחתי. "בציבור הדתי הילד נחשף לסיפורי התנ"ך עוד בהיותו בגן, לפחות פעם בשבוע, ובבתי הספר שמים דגש רב על לימודי התורה, כך שהשפה לא זרה לו. אך עבור תלמידי בית הספר החילוני השפה זרה ומנוכרת. התלמידים עסוקים בדרך כלל בהישרדות ולא בהתחברות. המורים חייבים להראות להם את הרלוונטיות של התנ"ך, לגרום להם להבין שהוא חלק מהבסיס התרבותי שלנו. כוחו יהיה בהיותו מקור חיים בהווה ומקור להשראה לעתיד. חשוב לצאת מהמגמות השמרניות והלא רלוונטיות".

כשתגדל תדע

לפני מספר חודשים שוחחתי בנושא עם הסופרת יוכי ברנדס, שכתבה שני רבי מכר העוסקים בנושאים הלקוחים מעולמו של התנ"ך מנקודת מבט ייחודית. לטענתה מערכת החינוך ובעיקר קובעי המדיניות אשמים בכך שהתלמידים לא מחבבים את לימודי התנ"ך: "לימודי התנ"ך הפכו להיות השנואים ביותר. קיימת בעיה נוראית במערכת החינוך. גם אם יש מורים טובים למקצוע, יש להם בעיה עם תוכנית הלימודים, שלא נותנת מענה לצורכי התלמידים". ברנדס, שמלמדת היום קורסים בתנ"ך במסגרות אקדמיות שונות, אומרת שהקורסים בלימודי תנ"ך וגמרא מלאים עד אפס מקום. "אני מגלה שככל שאנשים גדלים הם אוהבים תנ"ך".

כשהיא נשאלת מה עושים כדי לגרום לאנשים לאהוב את המקצוע, היא אומרת שקודם כול הופכים אותו לתורת חיים, מראים את הרלוונטיות שלו לחיים. "במערכת החינוך הכללית לומדים ביקורת המקרא, אבל לא איך הפרשנים מתקוטטים ביניהם, איך האבן עזרא אומר דברים קשים על רבותינו או כיצד חז"ל מותחים ביקורת על הא-ל. את זה, אגב, עושים במערכת החינוך הדתית. שם לא מפחדים מכך. זה מה שהופך את הנושא למשמעותי. אני רואה את זה בהתלהבות של התלמידים. אגב, ישנן דרכים נוספות להפוך את הנושא למשמעותי. יש צורך לפתוח את התנ"ך לוויכוח, לדיון אמיתי, בערוצי הידברות שונים".

ד"ר רות קלדרון, מייסדת מכללת 'עלמא, בית לתרבות יהודית', חושבת שהציבור החילוני דווקא יודע הרבה מאוד תנ"ך. לטענתה, "בשטח קיימת התעניינות גדולה בלימודי היהדות. החידוש בעשורים האחרונים הוא שהציבור החילוני התחיל לנכס לעצמו גם את המשנה, התלמוד, הקבלה והחסידות, שהיו חסרים לו". לטענתה מה שעשוי לחולל מהפכה בתחום לימודי היהדות גם בבתי הספר הוא העובדה שבתי המדרש החילוניים יזכו גם הם למימון מהמדינה. "העולם החילוני עוד לא מספיק מבין כמה חשובים לו לימודי היהדות. אנחנו זקוקים למימון מהממשלה כדי לחולל את השינוי, בדיוק כמו בתי המדרש החרדיים. אם יהיו לנו תקציבים נוכל להוביל למהפכה בחינוך החילוני בדיוק כמו שקרה לעולם הקולנוע הישראלי. ברגע שהוא החל לקבל תקציבים התרחשה פריצת דרך משמעותית".

כששר החינוך נשאל אם לדעתו חזרתו של חידון התנ"ך היא שתקרב את התלמידים ללימודי היהדות הוא ענה: "ודאי שיש צורך בצעדים נוספים". כדוגמה הביא את תוכנית הלימודים החדשה בתנ"ך, שהושם בה דגש על הסיפורים שעשויים לשלהב את דמיונם של בני הנוער. הוא גם מזכיר את נושא שינון החומר, שמופיע בתוכנית החדשה, מתוך הבנה כי מדובר בחלק מהקוד התרבותי שלנו, בדיוק כמו הצורך לדעת יצירות מסוימות בספרות. לגבי איכותו של סגל ההוראה במקצוע הוא עונה כי "צריך לעבוד על הכשרה של מורים בצורה טובה יותר". לאחרונה, מסר, אף קיים ישיבה בנושא.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו בכסלו התשע"א, 03.12.2010

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 במרץ 2011, ב-גיליון מקץ / חנוכה תשע"א - 695 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: