צבא החתירה למקדש / יעקב מדן

 

המפקד הצבאי המתרגם את כוח האדם למספרים ולדיוויזיות מעורר קטגוריה: הוא מרחיק את האדם ממקום כפרתו ומן החתירה לקשר עם הבורא. התיקון של מחצית השקל

 

גוסטב דורה, מגיפה בירושלים

פרשתנו פותחת בפקודי המשכן ובכספם, מחצית השקל, וחותמת באותו עניין, ב'מפטיר' של ערב ראש חודש אדר ב', פרשת שקלים. התורה אינה כותבת מתי יש לפקוד את העם, אלא 'כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם'. "כי" מלשון כאשר – כאשר תעשה זאת, יש לתת בעת המפקד איש כופר נפשו כדי למנוע נגף (מגפה), חלילה. התורה סתמה ולא פירשה מדוע יגרום המפקד למגפה, אך הקשר ביניהם נרמז בפרשת המפקד של דוד (שמואל ב כד):

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שר הַחַיִל אֲשר אִתּוֹ:
שוּט נָא בְּכָל שבְטֵי יִשרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שבַע
וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם.

וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ:
וְיוֹסֵף ה' אֱ-לֹוהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים
וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת;
וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה?

משמע, 'אין הברכה שורה אלא בסמוי מן העין'. מספרם של ישראל הולך וגדל בברכת ה', וה' בירכם פעמים רבות בכך שאי אפשר יהיה לסופרם:

וְשמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ
אֲשר אִם יוּכַל אִיש לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ
גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה (בראשית י"ג).

מי שסופר את ישראל קורא תיגר על ברכת ה', ומביא בכך נגף על העם.

הכנה למלחמה

אם אכן יש כאן רק עניין של 'עין הרע', לא ברור איך פותר כופר של מחצית השקל את הבעיה.

החזקוני בפרשתנו רמז על פתרון בכיוון אחר. הבעיה אינה בהכרח המפקד, אלא מה שגורם למפקד.

מפקד נעשה בדרך כלל לצורכי צבא ומלחמה: המלך רוצה למנות את חייליו כדי להעריך את כוחו בהתמודדות וכדי לדעת היכן וכיצד הוא יכול לרכז מאמץ. גם במדבר נערך מפקד בשנה השנייה, והוא מפורט בתחילת חומש הפקודים בפרשת במדבר (פרקים א- ב). המילים המנחות בפרשיות המפקד הן 'יוצא צבא', 'מבן עשרים שנה', 'מחנות', 'דגלים', 'צבאות' ומילים נוספות המדיפות ריח של צבא ומלחמה. חלק מן המפרשים אכן טוענים שהמפקד היה לצורך מלחמת כיבוש הארץ בשנה השנייה, עד שלא נדחה הכיבוש בשל חטא המרגלים.

על פי זה נתינת מחצית השקל היא הכנה למלחמה: כל איש ייתן כופר נפשו למניעת הנגף מפני האויב במלחמה, וכדי שבעזרת ה' ישובו כל הלוחמים לביתם בשלום. כשמשווים את פרשת שקלים לתיאורה של מלחמת מדיין בשנת הארבעים, אי אפשר שלא לראות את הזיקות הלשוניות ואת הביטויים המשותפים בין שתי הפרשיות. הנה כך כתוב אצלנו:

כִּי תִשּא אֶת רֹאש בְּנֵי יִשרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם…
לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשתֵיכֶם.
וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשרָאֵל
וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד
וְהָיָה לִבְנֵי יִשרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יי לְכַפֵּר עַל נַפְשתֵיכֶם.

וכך כתוב בפרשת מלחמת מדיין (במדבר לא):

וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשה הַפְּקֻדִים אֲשר לְאַלְפֵי הַצָּבָא…
וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשה:
עֲבָדֶיךָ נָשאוּ אֶת רֹאש אַנְשי הַמִּלְחָמָה אֲשר בְּיָדֵנוּ
וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִיש.
וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה'… לְכַפֵּר עַל נַפְשתֵינוּ לִפְנֵי ה'…

וַיִּקַּח מֹשה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב…
וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד
זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשרָאֵל לִפְנֵי ה'.

סיוע לפירוש שהצענו ניתן לראות במפקד שערך דוד לצבאותיו. אמנם דוד מבקש שם 'את מספר העם', אך הוא שולח את יואב שר צבאו ואת 'שרי החיל' לפקוד את העם. תוצאות המפקד היו:

וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ
וַתְּהִי יִשרָאֵל שמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִיש חַיִל שלֵף חֶרֶב
וְאִיש יְהוּדָה חֲמֵש מֵאוֹת אֶלֶף אִיש (שמואל ב כד).

משמע, דוד פקד את מספר חייליו, אנשי החיל שולפי החרב, ולא את כל בני עמו, והפוקדים היו כאמור שרי הצבא.

דוד האימפרטור

בעקבות המפקד של דוד באה מגפת הדבר, והיא מתוארת שם כיד ה' הישירה באמצעות מלאכו. העונש נראה שם כבא על עצם עוון המפקד, ולא כתבוסה במלחמה בשל אי ישועת ה'. לכאורה יכול היה יואב לפוקדם בשקלים ולפתור את 'הבעיה ההלכתית', אך הוא לא עשה זאת, ואף שחשש מתוצאות המפקד. משמע, החטא היה עצם המפקד, אך דווקא מפקדם של אנשי הצבא. מה אפוא טיבו של חטא המפקד?

חז"ל (מדרש תהילים י"ז ועוד) אומרים שמגפת הדבר ומותם של שבעים אלף איש בעקבות המפקד של דוד היו עונש על דָּבר אחר – על שבני ישראל לא תבעו את בניין בית המקדש. יש לסברה זו שני חיזוקים מן הפשט: ראשית, מה שעצר את המגפה הקשה היה קניין גורנו של ארוונה היבוסי בהר המוריה ובניית מזבח ה' בו באותו מקום שבו נבנה לימים המזבח בבית המקדש, והעלאת עולה לה' על המזבח.

וַיִּבֶן שם (=בגורן ארוונה בהר המוריה) דָּוִד מִזְבֵּחַ לַה'
וַיַּעַל עֹלוֹת וּשלָמִים
וַיֵּעָתֵר ה' לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשרָאֵל. 

חיזוק שני בא מפרשתנו. השקלים האמורים לכפר על העם כדי שלא תפרוץ מגפה מיועדים לבניית המשכן. משמע, המאמצים לבניית היכל ה' הם המכפרים על העם בעת המפקד מפני הנגף. ניתן אפוא לשער שהנגף בימי דוד קרה בגלל שלא תבעו את בניין בית המקדש.

ועדיין אנו זקוקים לחוליה המחברת בין חטא אי תביעת בניין בית המקדש לבין חטא מפקד אנשי הצבא.

*

קצרה יריעתנו מהוכיח בשורות אלו שאין מוקדם ומאוחר בספר שמואל, ושהפרק על המפקד ועל המגפה (כ"ד) מקומו הכרונולוגי מוקדם יותר. אנו משערים שהאירועים הם בעקבות מלחמותיו של דוד בפלשתים, במואב ובאדום, ואולי אף אחרי מלחמותיו בבני עמון ובמלכי ארם. ושמא אף אחרי שדוד הכה את מלך ארם נהרים, הנמצאת בין הפרת לחידקל.

דויד, המונה את צבאו הגדול, כמיליון ושלוש מאות אלף חיילים, הוא ללא ספק האימפרטור הגדול במזרח התיכון, ואפשר שמניין צבאו בא כדי להמשיך ולהרחיב את כיבושיו עד ל… קשה לדעת עד היכן!

הוא כבש במלחמות שנכפו עליו ארצות רחוקות מאוד (כאמור – עד החידקל), והוא רוצה להמשיך הלאה? והרי עדיין ארוונה מלך היבוסי שולט על טריטוריה קטנה מתחת לאפו, על הר המוריה:

דוד עשה שלא כתורה. התורה אמרה: משתכבשו ארץ ישראל תהיו רשאים לכבש חוצה לארץ. והוא לא עשה כן, אלא חזר וכבש ארם נהרים וארם צובה, ואת היבוסי סמוך לירושלם לא הוריש. אמר לו המקום: את היבוסי סמוך לפלטרין שלך לא הורשת! היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה?! (ספרי נ"א)  

אפשר שמעבר לסדר הכיבושים הרצוי עומד לפנינו עניין עקרוני. דוד מצליח במלחמותיו ובכיבושיו, אך לפתח חטאת רובץ! הוא עלול להפוך את כיבושיו ואת התעצמות ממלכתו והאימפריה שבנה לעיקר, ואת התקומה הרוחנית של עמו לקראת המפגש עם השכינה בבית ה' – לדבר משני. הדבר המשני עלול להידחות עד קץ הימין בעת שהמלחמות, שאין להן סוף, עומדות כל הזמן על הפרק, וגם כשאינן מלחמות הגנה מובהקות. כך עומד דוד בפרקנו ומנה צבא של קרוב למיליון וחצי חיילים, נערך למלחמות כיבוש מעבר לפרת ולחידקל, ובינתיים אדון הבית, הקב"ה, כאורח במלון, והכיסופים להתגלות השכינה מוקפאים עד לכשירחיב ה'…

לא במקרה לא פקד יואב את העם במחצית השקל. לאחר שחרב משכן שילה, וכשאין כיסופים לבניין המקדש, לאן תלך מחצית השקל?! אז פרצה מגפת הדבר, מלאך ה' עומד עם חרבו הנטויה ומאיים על ירושלים, ודוד בחיר ה' מבין בדרך הקשה שהכיבושים הרחוקים וההתעצמות הצבאית האינסופית חייבים לפנות את מקומם לכיסופי התגלות השכינה בהר המוריה, לעבודה הפנימית.

נחתום פרק זה בתגובתו של רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר, לנחיתתו של האדם הראשון על הירח לפני כארבעים ושתיים שנה. וכך אמר הרב: האדם כבר הגיע אל הירח. מתי סוף כל סוף יגיע האדם אל עצמו?!

אפשר שאברהם אבינו עבר תהליך דומה. בשלב מסוים הוא כורת ברית ארוכת טווח עם אבימלך בבאר שבע. הוא חורג בכך מהיותו איש פרטי באוהלו לכיוון עסקי מדיניות רחבי אופקים, ועבודת ה' שלו עלולה להימצא נפסדת מכך. באה 'כמעט המגפה' ב'כמעט' שחיטת יצחק בהר המוריה, והזכירה לאברהם את הצורך לדרוש למשכן ה' ולכיסופי התגלותו.

שקלי המן

בשנת שלוש למולכו עורך אחשוורוש משתה גדול במשך מאה ושמונים יום לחיל פרס ומדי. אפשר שהמשתה הארוך מרמז לנו על תוכניתו של אחשוורוש לצאת עם חילו למסע כיבושים נועז, קרוב לוודאי במדינות יוון הרחוקות. חז"ל מספרים לנו שהיהודים נטלו חלק חשוב במשתה, ומן הסתם, כ'ממלכתיים' מטבע ברייתם, גילו נאמנות פטריוטית למלכם והיו מוכנים למסור את נפשם על כיבושיו. בינתיים עמדו ירושלים והמקדש בשממונם, ואדון הבית כאורח במלון, וכלי מקדשו משמשים במשתהו של אחשוורוש היוצא למסעות כיבושיו. אין דורש ואין מבקש ואין תובע את כבוד השכינה.

וכשם שעמד מלאך ה' וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים בימי מגפת הדבר אצל דוד, כך עומד בימי אחשוורוש המן הרשע, וחרבו שלופה בידו נטויה על שושן ועל העם היהודי כולו. וכשעמד המן ורצה לשקול את עשרת אלפים שקליו לגנזי אחשוורוש, קיבל את תשובתו:

אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו (מגילה י"ג).

כבימי דוד, שה' הושיעו מן המגפה והוא בנה לו מזבח בהר המוריה, גם בימי מרדכי ואסתר הושיע ה' את עמו, וכעבור דור עלה נחמיה ובנה את ירושלים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ח באדר א' תשע"א, 4.3.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-4 במרץ 2011, ב-Uncategorized ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: