היהדות יורדת אל העם / הדר ליפשיץ

 

בשנים האחרונות עוברת התרבות היהודית תהליך של דמוקרטיזציה. מעגל ההשפעה וההכרעה בשאלות דת ומדינה הולך ומתרחב, ומתנתק מהפוליטיקה הסקטוריאלית. את המגמה הזו חשוב להמשיך

כולנו מביטים בגל הדמוקרטיזציה העובר על העולם הערבי, מתוניסיה דרך מצרים לקראת התחנות הבאות. לידה, גם של תהליכים דמוקרטיים, מלווה בדם ובדרמה, בתקווה המהולה בדאגה. אך דומה כי מעטים מודעים לתהליכי דמוקרטיזציה העוברים על זהותה היהודית של מדינת ישראל. הדמוקרטיזציה בעולם הערבי תשפיע על גורלנו, לטוב ולמוטב, אך יכולתנו להשפיע עליה אפסית. הדמוקרטיזציה בעולם היהודי בידינו. הדיון הציבורי בישראל צריך להתמקד בה.

דמוקרטיזציה מתפרשת כהפיכת משטרים אוטוריטריים לדמוקרטיים. חילופי שלטון ובחירות דמוקרטיות הם סימן ברור ואף תנאי הכרחי לדמוקרטיה, אבל הדמוקרטיזציה היא גם תהליך הנדרש ומתרחש בעולם הדמוקרטי. שאלת הדמוקרטיות במדינה איננה דיכוטומית, ובין קוטבי הטוטליטאריה והדמוקרטיה יש מצבי ביניים רבים.

בעולם המתקדם הדמוקרטיה איננה רק מצב נתון ועולם ערכי, אלא גם אופק אידיאולוגי שאליו יש לחתור ללא הפוגה. הנטינגטון הצביע על גלים ונסיגות בעולם הדמוקרטי. בספרו כתב כי בשנת 1990 היה שיעור הדמוקרטיות דומה לזה שהתקיים בשנת 1922. הדמוקרטיה התפשטה למקומות חדשים אך נסוגה באחרים. דומה כי הדברים נכונים גם ביחס למידת הדמוקרטיה במדינות הדמוקרטיות עצמן. התרבויות באותן ארצות מתקרבות ומתרחקות מן האופק הדמוקרטי. תופעות של חיזוק הדמוקרטיה והחלשתה יכולות להתרחש גם במישורים שונים של אותה תרבות. כך מתרחש גם בדמוקרטיה שלנו, בישראל.

התרבות הדמוקרטית בישראל צמחה מן השורשים העמוקים של המורשת היהודית. מורי, הפרופסור למדעי המדינה עירא שרקנסקי, הצביע בספרו Israel and its Bible על המקורות המקראיים לתרבות המאפשרת את יציבות הדמוקרטיה הישראלית. ועדת זנבר הצביעה על ההתעלמות משורשים תרבותיים אלה כיסוד החולי ביחסי השלטון המרכזי והמקומי בישראל. טלאֵי המבנה החוקתי של השלטון המקומי הולכים ונפרמים, הולכים ומעיקים. אולי גם להם יימצא מזור בדמוקרטיזציה של התרבות היהודית ושל נושאי דת בישראל, המתחוללת בשנים האחרונות. ביטויים רבים לה, ואנו נתייחס כאן להיבטים של הרחבת השותפים לקבלת ההחלטות במערכת הפוליטית, ולמעורבות וההשפעה המתגברות של דעת הקהל.

הציבור שומר על ההלכה

כבר בשנות החמישים הצביע אמיתי עציוני על ההסכם בין מפא"י למפד"ל בעיצוב הדת והזהות היהודית בישראל. מפד"ל תמכה במפא"י בסוגיות הביטחוניות והכלכליות, ובתמורה הותירו בן-גוריון וחבריו את עיצוב האג'נדה הדתית ומוסדותיה בידי המפד"ל. עם התפוררותה של המפד"ל החליפו את מקומה המפלגות החרדיות אשר קיבלו את המונופול בסוגיות הדת במדינה, תחת ממשלות הליכוד, העבודה וקדימה. אבל ישנם סימנים רבים ומעודדים להרחבת מעגל ההשפעה, לדמוקרטיזציה בקבלת ההחלטות בסוגיות אלו. אחד הבולטים שבהם הוא ח"כ עתניאל שנלר. דווקא נציג קדימה הפך בשנים האחרונות למחוקק המוביל בממשקי ההלכה והחקיקה, ונושא תרומת האיברים הוא רק אחד מהם.

דוגמה אחרת ובולטת יותר היא הגיור הצה"לי. התקשורת העדיפה להתמקד ביחסי נתניהו-לבני-ליברמן בנושא, אך התהליך הציבורי והעמוק היה מרתק וחדשני. הרב אמסלם העז לקרוא תיגר על הרב הראשי שלמה עמאר, כאשר הוא וחבריו הרבנים התמהמהו באישור גיורי הרבנות הצבאית. הממסד הרבני-פוליטי הדומיננטי, המושפע מתלמידי חכמים ברמתם של כתבי 'יתד נאמן', הפך למשותק. יו"ר ועדת החוקה, דוד רותם, החל לקדם הצעת חוק המקצצת בסמכויות הרבנות הראשית בגיור. מנהיגי המפלגות החרדיות ניסו להשתיקו, אך רותם, מגובה בתמיכה גורפת של דעת הקהל, אילץ את נתניהו להתעלם מאיומי הפרישה החלולים של גפני וישי. המהלך הפוליטי אילץ את הרב עמאר לפנות לפטרונו, הרב עובדיה יוסף. כתוצאה מכך קיבלה הרבנות הראשית את ההכרעה ההלכתית המאשרת את גיורם של אלפי עולים חיילי צה"ל.

הדיון על הגיור חשף היבט מעניין של יחסי ההלכה, המפלגות החרדיות והדמוקרטיזציה. רבים סבורים כי המפלגות החרדיות הן המבטאות האמיתיות של המסורת היהודית, ואילו דעת הקהל והתקשורת 'השמאלנית' מבטאות ערכים דמוקרטיים. אך ההפך הוא הנכון. דווקא התעוררות דעת הקהל היא שהכניעה את הממסד הפוליטי-רבני וחייבה אותו לפעול בהתאם להלכה היהודית, השוללת בתוקף פגיעה במתגיירים. נאמנותו של הממסד הרבני-פוליטי להלכה דומה בכך לנאמנותם של מנהיגי 'חוות החיות' האורווליאנית לערכים שבשמם שלטו.

בדיוק אותה מתכונת התחוללה במשבר בית החולים ברזילי. גם שם טען חבר הכנסת ליצמן בשם 'רבותיו' כי כבוד העצמות קודם לבריאותם של תושבי אשקלון. גם אז זעק כנגדם הרב אמסלם (אשר נתמך בידי הרב מזוז) כי ההלכה היהודית מחשיבה את החיים יותר מן המתים. ליצמן גייס את עוצמתו הפוליטית ואת איומי הפרישה הקואליציוניים, ולמולו התייצבה דעת הקהל אשר אילצה את נתניהו לפעול בניגוד לדרישות החרדים. נראה אפוא שגם בעניין בית-החולים ברזילי דווקא דעת הקהל של הציבור הרחב התגלתה כנאמנת יותר למסורת היהודית מליצמן ועסקני הדת אשר איתו. עליו ועל רבניו קרא הנביא ירמיהו 'נביאיך חזו לך שוא ותפל'.

הזירה הפוליטית איננה אלא קצה קרחון לתהליכי עומק חברתיים ותרבותיים המתחוללים בישראל. בחברה החרדית הולכת ומבשילה ההכרה כי תורה שאין עִמה מלאכה סופה בטלה, ויותר ויותר חרדים פונים לעבודה. מאידך גיסא, בחברה החילונית, העמלה ומתפרנסת כהלכה, הצימאון לתורה הולך ונחשף. מהפכת 'ארון הספרים היהודי' מתרחבת ומעמיקה. זבולון אורלב ויו"ר הכנסת רובי ריבלין, אשר יזמו את 'יום הזהות היהודית' שנערך לאחרונה בכנסת, ראויים לכל שבח. האם ישכילו להוציא את עיצוב היהדות במדינת ישראל ממפלגות פוליטיות סקטוריאליות אל הציבור הרחב? האם ישתלבו הפוליטיקאים שלנו בדמוקרטיזציה של העולם היהודי? ימים יגידו.

הדר ליפשיץ, דוקטורנט באוניברסיטה העברית, עומד בראש פרויקט 'אור חדש' לדמוקרטיזציה בשירותי הדת בישראל מטעם 'נאמני תורה ועבודה'

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד באדר א' תשע"א, 18.2.2011

פורסמה ב-21 בפברואר 2011, ב-גיליון כי תשא תשע"א - 706 ותויגה ב-, , , , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: