שגרירות המזבח בקודש / עידו פכטר (לפרשת תצווה)

  

התבוננות בפסוקים מלמדת שמזבח הקטורת אינו נמנה על כלי המשכן הרגילים. הוא מהווה מעין נקודת ייחוס בתוך הקודש, לפני ה', לשתי עבודות שונות

 

מזבח הקטורת

כל המתבונן על סדר הציוויים על מלאכת כלי המשכן יבחין בוודאי במיקומו החריג של מזבח הקטורת. בעוד שאר כלי המשכן – הארון והכפורת, השולחן והמנורה – מתוארים בפרשת תרומה, כחלק מתיאור מבנה המשכן כולו, נדחה תיאור מזבח הקטורת רק לסוף פרשת תצווה, לאחר שהתורה עוברת מהציווי על המשכן ועל כליו אל עניינים אחרים הקשורים בו: סדר העבודה, בגדי הכהנים וסדרי חנוכת המשכן (בהקרבת קרבנות התמיד על מזבח העולה).

מדוע יצא מזבח הקטורת מכלל הכלים? הדבר מתמיה בייחוד לאור העובדה שבפרשות ויקהל-פקודי מזבח הקטורת מופיע לצד יתר הכלים – לאחר המנורה ולפני מזבח העולה. מדוע דווקא כאן הוא חרג מהסדר המקובל?

תמיהתנו מתעצמת עוד יותר לאור בחינת הפסוקים הבאים מעט לפני פרשיית מזבח הקטורת (שמות ל, א-י). בתום הציווי על חנוכת המשכן, התורה שבה ומתייחסת לתכלית המשכן (כט, מה-מו):

 

  

ושכנתי בתוך בני ישראל
והייתי להם לא-להים
וידעו כי אני ה' א-להיהם
אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים
לשכני בתוכם
אני ה' א-להיהם.

נקל לראות כי סיום זה זהה לדברים שנאמרו בתחילת פרשת תרומה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לפנינו אפוא מסגרת ספרותית למלאכת המשכן וכליו שתחילתה בפרשת תרומה וסופה בפסוקים האחרונים שלפני הציווי על מזבח הקטורת. ומכאן, שמזבח הקטורת לא רק שאיננו שנוי בסמוך לכלים האחרים של המשכן אלא שהוא נדחק לחלוטין מסדר מלאכת המשכן כולה. מדוע? הייתכן ש"שכחו" אותו במהלך תיאור המשכן ו"נזכרו" בו רק לאחר סיום הפרשה?

מזבח לפני ה'

תשובות שונות ניתנו לתמיהה זו בקרב הפרשנים, אך הקו המנחה את כולם הוא שמזבח הקטורת איננו כלי כשאר הכלים ולכן אין למנותו עִמם. אי שייכות זו עולה בבירור מדברי ר"ע ספורנו, שמסביר את ההיגיון העומד מאחורי שאר הכלים (כה, כג):

אחר מעשה הארון שהיה כדמות כיסא לשכינה, כאמרו ונועדתי לך שם, ציוה על שולחן ומנורה כמנהגם לפני השרים, כענין השונמית באמרה ונשים לו שם מיטה ושולחן וכיסא ומנורה.

השולחן והמנורה משמשים אפוא בתפקיד הגיוני ובעל משמעות במבנה המשכן. כל מלך זקוק לשולחן למאכל ולמנורה שתאיר את ביתו. אף למזבח העולה נראה שיש תפקיד ברור – מקום הקרבת קרבנותיהם של ישראל. אך לעומתם, נראה שלמזבח הקטורת אין כל תפקיד חיוני. מהי אפוא תכליתו?

נבקש לסטות כאן מתשובתו של ר"ע ספורנו (המעיין יוכל לקוראה בפירושו, שמות ל, א) ולהציע תשובה אחרת לסוגיה. הבה נתבונן במרכיבי המושג "מזבח הקטורת". לכאורה צירוף זה של מילים מוזר ותמוה – האם בשביל קטורת יש צורך במזבח?! והרי אנו יודעים כי את הקטורת מקטירים במחתות, כפי שעשו למשל נדב ואביהוא וכפי שעשתה עדת קורח! מאידך גיסא, ממתי מזבח זקוק לקטורת, והרי מזבח נועד לשם זבח וקרבנות ואין צורך לשים בו קטורת?!

ברצוננו אפוא להציע כי אכן הכלי הקרוי "מזבח הקטורת" איננו אלא שילוב של שני רכיבים שונים, בעלי ייעוד שונה, אשר מסיבה כלשהי שולבו יחד לכדי כלי אחד.

הרכיב הראשון הוא המזבח. מזבח הזהב נועד לשמש מזבח לקרבנות שצריך להקריבם באוהל מועד, לפני ה' (החטאות הפנימיות). אלו הם קרבנות שמפאת חשיבותם לא ניתן להסתפק בהקרבתם בחוץ ויש להביאם פנימה. ואולם, לא ניתן היה להקים מזבח בתוך אוהל מועד. הסיבה לכך איננה תלויה רק בריחות הרעים ובלכלוך שנוצרים סביב הקרבת הקרבנות אלא בעובדה שמזבח צריך להיות בנוי בעיקר מאדמה, כנדרש בפסוק (שמות כ, כ): "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך" – ואילו באוהל מועד יש לעשות כלים מצופים בזהב, כיאה למקום קדוש.

מעבר לכך, גם אם מותר היה להקים במשכן מזבח מזהב, נראה שמבחינה מציאותית לא ניתן היה להקריב עליו אף קרבן לפי שהבעֵרה הגדולה שהייתה נוצרת הייתה ממיסה את המזבח לחלוטין (מה שאין כן בהקטרת הקטורת, שבעֵרתהּ קטנה). אשר על כן גזרה התורה כי את הקרבנות הללו ישחטו וישרפו בחוץ, ואילו את דמם יזרקו על קרנות מזבח פנימי, עשוי זהב, שיוצב בקודש. מיקומו של מזבח זה יהיה אל מול מקום ארון העדות והכפורת, כדי שתיחשב ההזאה "לפני ה'" וכך יכופר לעם.

ביטוי לדבר ניתן לראות בפרשת פר העלם דבר של ציבור (ויקרא ד, יג-יח):

וטבל הכהן אצבעו מן הדם
והזה שבע פעמים לפני ה' את פני הפרכת.

ומן הדם יתן
על קרנת המזבח אשר לפני ה'
אשר באהל מועד.

הנה כי כן, יש חשיבות לכך שהמזבח יעמוד לפני ה', ובכך יכפר על עם ישראל.

מתוך הערפל

הרכיב השני של הכלי הקרוי בפינו "מזבח הקטורת" הוא הקטורת. בניגוד לדעה הרווחת כאילו מטרת הקטורת הייתה להשרות ריח טוב במשכן, מן הפסוקים (שלא מציינים בשום מקום שהטעם הוא משום הריח!) דווקא נראה כי מטרתה היא ליצור ענן או ערפל שבו הא-ל יכול להתגלות אל משה ולצוות אותו, בדיוק כפי שאירע בהר סיני ("ומשה נִגש אל הערפל", שמות כ, יז) ולאחר מכן באוהל ההתגלות שהקים מחוץ למחנה ("והיה כבֹא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה", שמות לג, ט). קטורת זו הייתה צריכה להינתן בכל יום, בשחרית ובין הערביים, היות שהתוועדותו של משה במשכן הייתה התוועדות שאינה תלויה בזמן כלשהו, אלא תמיד הייתה מוכנה לו.

מסיבה זו הקפידה התורה שגם הקטורת תהא מכוונת אל מול ארון העדות והכפורת, שמעליה דיבר הקב"ה אל משה (שמות כה, כב), וכמאמר הציווי שניתן לו (שמות ל, ו): "ונתתה אֹתו [= את מזבח הקטורת] לפני הפרכת אשר על ארן העדת לפני הכפרת אשר על העדת אשר אועד לך שמה". את התפקיד הזה של הקטורת אנו מכירים היטב מיום הכיפורים, או אז נכנס הכהן הגדול אל קודש הקודשים כדי "להתוועד" עם השכינה, כשבידו מחתת קטורת שהוא לוקח עמו. אלא ששם הייתה זו כניסה חד פעמית, ואילו משה זכה כאמור להתגלות באופן מתמיד, ולכך היה צורך בקטורת שתוקטר באופן תמידי.

לקטורת זו לא היה שום קשר למזבח. אדרבה, כאשר התורה מצווה על הכנתה בפרשת כי תשא היא איננה מזכירה כלל את נתינתה על המזבח (שמות ל, לו): "ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה קדש קדשים תהיה לכם". מכאן כנראה למדו חכמים את החיוב להקטיר את הקטורת גם כאשר המזבח איננו קיים (זבחים נט ע"א; רמב"ם הלכות תמידין ומוספין ג, ב):

והאמר רב גידל אמר רב: מזבח שנעקר – מקטירין קטרת במקומו!

נמצאנו למדים שישנם שני רכיבים שצריכים להיות ממוקמים באותו מקום בקודש, אל מול הארון והכפורת – הקטורת והמזבח. כמובן, לא ניתן היה לשים אותם בטור, אחד מול השני, היות שאז אחד היה מסתיר את משנהו, ולכן כללה אותם התורה יחד ב"כלי" אחד. כך נוצר לו "מזבח הקטורת".

כלי מדרג שני

נשוב לתמיהתנו. מדוע התורה לא מנתה את מזבח הקטורת עם שאר הכלים? התשובה לדעתנו פשוטה – מזבח הקטורת איננו כלי. אין כאן כלי עם ייעוד עצמאי. אם נתבונן בשני הרכיבים שלו נראה ששניהם הם אך ורק כלי התשמיש של כלים אחרים, ובשל כך מהווים כמעין נספחים שלהם. מזבח הזהב הוא רק מייצגו של המזבח האמיתי – מזבח העולה – בתוך הקודש, ואילו הקטורת היא כלי תשמישו של ארון העדות, כאשר מטרתה היא רק ליצור מסך עשן לצורך ההתגלות שתבוא ממנו. אשר על כן, אכן אין מקום למנותם יחד עם שאר הכלים. שאר הכלים אחראים על השראת השכינה במשכן, ועל כן מצויים הם בתוך המסגרת הספרותית התוחמת את מלאכת המשכן. לעומת זאת, מזבח הקטורת ראוי להימנות יחד עם הכלים מ"דרג ב'", אותם כלים שאינם משרים בעצמם שכינה במקדש אלא מהווים רק כלי תשמיש לכלים הראשיים שאחראים על כך.

דוגמה אחרת לכלי מסוג זה היא הכיור שמטרתו היא רק לדאוג לניקיונם של הכהנים המשרתים בקודש. כמובן שאין כלי זה אחראי על השראת השכינה באופן ישיר, ועל כן הוא מוזכר רק בפרשת כי תשא, לאחר חיתום מלאכת המשכן.

לעומת זאת, בפרשות ויקהל פקודי אנו קוראים על סדר עשיית הכלים והנחתם לפי מיקומם במשכן ולא לפי מעלתם ותכליתם ולכן שם הן מזבח הקטורת והן הכיור מצויים במקומם – זה לאחר המנורה ולפני מזבח העולה וזה לאחר מזבח העולה ולפני החצר.

נשוב כעת אל הפסוקים המתארים את ציווי הקמת מזבח הקטורת וניווכח בשילובם של שני המרכיבים שציינו (שמות ל, א-י):

ועשית מזבח מקטר קטרת
עצי שטים תעשה אתו…
ונתתה אתו לפני הפרכת אשר על ארן העדת
לפני הכפרת אשר על העדת אשר אועד לך שמה. 

והקטיר עליו אהרן קטרת סמים
בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה.
ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה
קטרת תמיד לפני ה' לדרתיכם.

לא תעלו עליו קטרת זרה ועלה ומנחה
ונסך לא תסכו עליו.

וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים
אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם
קדש קדשים הוא לה'.

הנה לפנינו שני תפקידיו של אהרון ביחס למזבח הקטורת: "והקטיר עליו אהרן קטרת סמים…", "וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה". תפקידים אלו משקפים את רכיביו השונים של מזבח הקטורת, ומבארים מדוע אין הוא למעשה כלי אלא רק תשמיש לכלי המשכן הראשיים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' באדר א' תשע"א, 11.2.2011

 

 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-15 בפברואר 2011, ב-גיליון תצווה תשע"א - 705, הגיע למערכת - פרשת שבוע ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: