ביכנ"ס 'משכן-שילה' בשילה / זאב ח' ארליך

 

"ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו…" (שמות כ"ה,ט).

"ועשו ארון עצי שיטים…" (שם י).

"ואת המשכן תעשה…" (שם כ"ו,א).

"ועשית את הקרשים למשכן…" (שם טו).

"ועשית פרוכת…" (שם לא).

"ועשית את המזבח…" (שם כ"ז,א).

 

בית הכנסן משכן שילה

בפרשתנו, פרשת תרומה, אנחנו נכנסים לסדרת "פרשיות המשכן". אין הכוונה רק לפרשיות העוסקות בצווי על בנייתו ואף על הביצוע, אלא רצף של פרשיות העוסקות בציווי על הקמת המשכן ובגדי-הכהונה לשימוש במשכן, על הביצוע, ואף על הקרבת הקרבנות – כולם במשכן. גם סדרת פרשיות העוסקות בדיני טומאה וטהרה  לקרבים אל הקודש, כלומר אל המשכן, כלולים ב"פרשיות המשכן". כלומר לא מדובר בשלוש-ארבע פרשיות בלבד, אלא בפרשיות האחרונות שבספר שמות, ורובו ככולו של ספר ויקרא, ואולי אף תחילתו של ספר במדבר.

לאור זאת, בחלקן של פרשיות אלו, נעסוק בעניני-המשכן, מהיבטים שונים.

 אחד מאמצעי-ההוראה הנפוצים ביותר, הוא יצירת דגמים. בין הדגמים – הנפוץ ביותר הוא יצירת דגם-המשכן ע"פ הבנתנו את הכתובים, בתוספת-ביאור של מסורות-חז"ל. במוסדות-חינוך רבים, בין בצבור החרדי ובין בציבור הדתי-לאומי, ואף במוסדות-החינוך של הציבור המוגד "ממלכתי", ניתן לראות את דגם-המשכן, כל אחד לפי כוחו.

מעט מאד דגמים של המשכן, הם בקנה מידה קרוב למציאות, ובוודאי לא בקנ"מ של 1:1, קרי תואם לחלוטין. על דגמים כאלו נספר להלן (בעזהי"ת בפרשיות-משכן נוספות).

הפעם נבחן במבט-קרוב את בית-הכנסת "משכן שילה", ביישוב-הקהילתי שילה, על אם הדרך, בין ירושלים לשכם.

ראשית ייאמר כי אין כאן "דגם-המשכן", אלא בית-כנסת לכל-דבר, חי ופעיל. אלא, שצורתו של ביה"כ, מאפיינים שונים בו, צוות-החשיבה וההנחיה שהוקם לצורך בנייתו, בכל אלה יש בכדי לפתוח את הלב ללימוד ולהכרה של המשכן, וחלק מכליו: "האדריכלים הקפידו שלא לפול במלכודת של העתקה פשוטה של המבנה ההיסטורי, אלא לאזכר את המבנה ולתת ביטוי לאספקטים שונים שלו".

עוד יודגש כי בית-הכנסת פונה, כמקובל כיום, לכיוון ירושלים. בהיותה של שילה מצפון לירושלים, הרי שציר בית-הכנסת הוא מצפון לדרום. חשיבות העניין תתברר  לכשנעמוד על דמיונו של המבנה למשכן-שילה, שצירו היה ממזרח למערב.

 את המשכן בנו מעצי-שיטים עומדים.  אורכו 30 אמה ורוחבו 10 אמות (15*5 מ'). תקרת-המשכן היתה עשויה, כדרך אהלי-הנוודים במדבר, מספר שכבות: 'משכן' – מחוטי-בד, 'אוהל' – משיער עזים, ו'מכסה' – מעורות אילים מאודמים ועורות תחשים. היה זה מבנה-עץ מתפרק, שליווה את אבותינו בכל שנות נדודיהם במדבר, ואף לאחר מכן, עם כניסתם לארץ. המשכן, בהיותו בנוי עץ, התקיים משך 110 שנה (39 במדבר, 14 בגלגל, 57 בנוב ובגבעון), עד להקמת המקדש.

על המשכן בהיותו בשילה, משך 369 שנה, אומרת משנת-זבחים (פי"ד,מ"ו):

באו לשילה – לא היתה שם תקרה, אלא בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן…". כלומר, בהיות המשכן בשילה, הוא לא היה בנוי מעצי-שיטים, כפי שהיה במדבר ובמקומות נוספים, אלא המשכן בשילה היה בנוי מאבן. כל קרש שהיה במדבר עשוי עץ, היה בשילה – עשוי מאבן. לפי דעה זו עלינו לצייר לעצמנו את המשכן בשילה כמבנה-אבן בגובה עשר אמות, כלומר: 5 מ' ("עשר אמות אורך (=גובה) הקרש" שמות כ"ו,טז). כך נראה ביה"כ "משכן שילה". (יצוין כאן, כי קיימת דעה אחרת:  המשכן בשילה היה אותו משכן-עץ של משה במדבר, אך היה ניצב לא על הקרקע, כפי שהיה בעת הנדודים, אלא על מסד-אבן בגובה עשרה טפחים: "אמר ר' זעירה: ובלבד י' טפחים כבנין הבית ( ירושלמי מגילה פ"א הי"ב).

אולם, כפי שציינו לעיל, אין כאן דגם של המשכן אלא בית-כנסת חי ופעיל, ולכן –

על-מנת לאפשר כניסה מירבית של אור אל תוך חלל ביה"כ, הופרדו ה"קרשים" זה מזה. נוצר כאן מצב של עמוד-"קרש ולאחריו רווח לכניסת אור, ושוב עמוד-"קרש", וחוזר חלילה.

מניין ה"קרשים"-עמודים הם כמניינם במשכן:

"…עשרים קרש לפאת נגב תימנה" (שמ' כ"ו,יח) כאן, בגלל הכיוון דרומה, לירושלים, הם בקיר המזרחי.

"ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשרים קרש" (שם כ), ושוב כאן, בשילה של היום, זהו הקיר המערבי של ביה"כ.

"ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים. ושני קרשים תעשה למקוצעות המשכן בירכתים" (שם כב-כג). ומכיון שמדובר בבי"כ שכיוונו מצפון לדרום, הרי שקיר זה, שבו ששה קרשים ושניים נוספים בפינותיו, ניצב כאן, כקיר דרומי, ובו – שמונה קרשים.

"ועשית מסך לפתח האוהל…ועשית למסך חמישה עמודי שיטים…" (שם לו-לז). המסך, אמנם, איננו קיים בכניסה לביה"כ, אך חמשת עמודיו קיימים גם קיימים, ואף הם כמיטב מסורת-שילה, ע"פ המשנה, עשויים אבן ולא עץ.

מחלוקת בגמרא האם היו הקרשים ישרים במידה שווה מלמטה ועד למעלה (כדעת "ר' נחמיה אומר: כשם שמלמטן עוביין אמה, כך מלמעלן עוביין אמה, בבלי שבת צ"ח,ע"ב), או "מלמטן עוביין אמה, ומלמעלן – כלים והולכים עד כאצבע", כלומר עשויים בנטיית קלה (כדעת ר' יהודה, שם). כאן, בבי"כ "משכן שילה", הלכו כדעת ר' יהודה, והקרשים-עמודים נטויים בנטיה קלה מלמטה כלפי מעלה.

להשלמת ה"קרשים" – לנכנס אל פנים בית-הכנסת, צפויה הפתעה: ה"קרשים"-עמודים בתוך ביה"כ – אינם עשויים אבן, כפי שהיה בשילה, אלא דווקא עשויים עץ !! כפי שהיה במשכן במדבר, בגלגל, בנוב ובגבעון. יש בנקודה זו בכדי לחבר את תקופותיו השונות של ימי המשכן, ואת מקומותיו השונים, כדי הוויה אחת: "והיה המשכן – אחד!" (שמות כ"ו,ו).

 סביב אדריכלות בית הכנסת "משכן שילה" ניתן לקיים "יום עיון ארוך". די לנו אם נפנה את תשומת-הלה ל"אדנים", ל"מזבח-העולה" שבחזית המבנה, ול"מזבח" לקריאת-התורה, שבתוכו. לארבעת העמודים בין ה"קודש" ובין "קדש הקדשים", לארון-הקודש דמויי ארון-הברית, ומעל לכל, כפשוטו, לכיסויי-המשכן השונים, הרומזים לכיסויי ה"משכן", ה"אוהל", וה"מכסה".

 לעיון והרחבה: ארליך זאב, שילה – סיור ולימוד באתר ארכיאולוגי, ביס"ש עפרה, תשמ"ה; ברנע שרה, משכן-שילה – בימים ההם ובזמן הזה, השוואה בין המשכן המקראי לבית-הכנסת "משכן שילה", עבודה סמינריונית, ללא תאריך (תשס"ד?), לא פורסמה (וספרות שם); דויטש זלמן, דויטש-זלצמן, אדריכלים, בית-הכנסת שילה, אלון-שבות, תש"מ; חכם עמוס, ספר שמות עם פירוש 'דעת מקרא', ירושלים, תשנ"א

 

היהודים, שומה להתחקות על העקבות, ולהסיר את הלוט מעל הא-לוהים, שהתחפש בלבוש העולם (עמ' ד).

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', 3.3.2006

מודעות פרסומת

פורסמה ב-15 בפברואר 2011, ב-ארץ מקרא / זאב ח' ארליך ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. ולא לשכוח שבבית הכנסת הזה, השטיחים אינם על הרצפה על על התקרה, כדי להזכיר את יריעות העזים ועורות אלים.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: