כישרון מתנפץ אל החיים / יעל (פרוינד) אברהם

 

סיפורה של סילביה פלאת הוא בעיקרו סיפורה של נפש שסועה ואינטנסיבית, שהיטיבה לבטא את הדיכאון. הדרמה של חייה וחיי הקשורים בה חזקה מן הספרות שיצרה

סילביה פלאת

משוררת וסופרת

נולדה: בוסטון, ארה"ב | 27 באוקטובר 1932

נפטרה: לונדון, בריטניה | 11 בפברואר 1963

יצירות ידועות: הרומן 'פעמון הזכוכית', קובץ השירים 'אריאל'

ב-2003 עלה לאקרנים 'סילביה', עיבוד קולנועי הוליוודי לחייה של פלאת בבימויה של קריסטין ג'פס.

 קצה

עכשיו האישה מושלמת.

גופה המת

עוטה חיוך של הישגים,

אשליית נחרצוּת יוונית

שוטפת בקפלי הטוגה שעליה,

הכפות היחפות

של רגליה נראות כאומרות:

הגענו עד הנה, עכשיו זה נגמר.

כל ילד מת, מלופף, נחש לבן,

אחד סביב כל כד

חלב קטן, ריק כעת. היא חזרה

לקפלם אל גופה כשם שעלי

שושנה נסגרים שעה שהגינה

מתקשה וניחוחות מדממים

מן הגרונות העמוקים, המתוקים, של פרח הלילה…

(מתוך: אריאל, תרגמה: סבינה מסג).

לונדון, פברואר 1963. גשם חזק מכה על זכוכיות החלונות. החורף השנה קשה יותר מאי פעם והמים קופאים בצינורות. בשוויון נפש היא מסתכלת סביב. הכול מוכן. הכול חוץ מברז הגז. הגיעה השעה. ניקולאס ופרידה ישנים בעריסותיהם. על שולחנם הקטן מונחים חלב ועוגיות; אולי ירצו לאכול, ולא יהיה עוד מי שייתן. בתחתית הדלת הסגורה של חדרם תחובה מגבת, שתאטום כל כניסה של אוויר מפנים הבית. כמותה תחבה גם בדלת המטבח.

על השולחן מונחים ערימות הדפים, שיר ועוד שיר, עשרות. מילים צפופות, משתלחות, שלא מחויבות עוד למוסכמות חברתיות, אלא רק לנפש המדממת. 'הנצח משעמם אותי', כתבה באחד הדפים, 'אני רק בת שלושים. ויש לי תשע פעמים למות כמו חתולים' – באחר. פה, בבניין הדירות הלונדוני הזה, ישב ויליאם בטלר ייטס וכתב את שיריו, ופה בלונדון האמינה שתוכל להיחלץ מן השחור.

לרגע חשבה שהצליחה. העיר הגדולה היטיבה עִמה, היא קנתה לעצמה בגדים חדשים, גופה ידוע הסבל התמלא מחדש ושוב התהלכה הדורה בין הנשים, בערבים השתתפה בערבי קריאה, אפילו הוזמנה לתוכנית רדיו. אבל אז בא החורף והחל מושך אותה מטה. החורף, הבדידות, והעדר המשמעות של כל שמסביב כשטד אינו בנמצא. טד שלה, היחיד שהיה מספיק עצום בשבילה. והוא עם אחרת, עם אסיה, וכאב הבגידה מפלח בעוצמה המתחזקת מיום ליום. 'אתה תהיה מודע להעדר, בקרוב', נכתב באחד הדפים, בשיר שכתבה לניקולס.

היא לא מפחדת מהמוות. כבר שבועות שהיא בחמת זעם מתכתבת איתו, מבקשת אותו. החיוּת, אמר לה ידידה, נעלמה לה מהפנים שידעו בימים אחרים צבע סמוק. המוות הוא הצלחה, ופעמים אחדות כבר נכשלה בו. הפעם המוות יצליח, והכאב יידום. היא מתכופפת לרצפה, היא מניחה את ברכיה על מצע מגבות שהניחה לא מכבר על רצפת המטבח, את ברז הגז כבר הספיקה לפתוח, והתנור עומד למולה כמו ממתין לה בלוע פתוח. הגז מתפשט והיא עוטה חיוך של הישגים…

אמנות המוות

קובץ השירים 'אריאל', שהופיע כשנתיים לאחר התאבדותה של סילביה פלאת, אינו אותו 'אריאל' שערכה סילביה פלאת במו ידיה בכובד ראש ובקפידה. בעריכה הקדישה תשומת לב מְרַבִּית למסר העולה מכל שיר ושיר, מזקקת רגעי אופטימיות זעירה מבין שורות הדרמה, הקדרות והעצב החשוף, האופיניים כל כך לשירתה. היא בוחרת לפתוח ולחתום במסר חיוני האומר כן לחיים, לטבע, לבוקר.

בעריכה המקורית פתח את הקובץ 'שיר בוקר' וחתם השיר 'חורפת', שיר שגם אם הוא מכיל את הייאוש, הוא נחתם במשפט 'הדבורים עפות. הן טועמות את האביב'. את השם 'אריאל' שהועידה בחייה לספר שיריה הבא בחרה משם הסוס שעליו רכבה, ועל שם הרוח מתוך המחזה 'הסערה' של שייקספיר.

שבוע לפני מותה כתבה את 'קצה', והוא השיר שבחר טד יוז – בעלה בנפרד ומי ששבר את לבה – לחתום בו את הקובץ כאשר ערכוֹ מחדש, אולי כיוון שנתפס כמכתב התאבדות. יוז בחר את ארבעים שיריה העוצמתיים, המלודרמטיים והחריפים ביותר, שירים עקובים מדם המתכתבים עם השיגעון, עם המוות ועם והזוועה, ואולי משום כך מוקיריה, מעריציה וחוקרי שירתה של פלאת מחפשים לזהות ב'אריאל' את תהליך קריסתה הנפשית.

שיריה אלה הם גם הידועים ביותר ביצירתה. הם נלמדים באוניברסיטאות בכל העולם, כשמעטים מודעים לעובדה שאלו שירים שנכתבו בקדחתנות תוך חודש בלבד, החודש האחרון בחייה. אין מקבילה בנמצא למשורר במאה העשרים שכתב כמות כזו של שירים בזמן קצר כל כך. אחרי התאבדותה כתב יוז שני שירים המתייחסים למותה באופן עקיף, והתעטף בשתיקה משך שלוש שנים.

אקורד הסיום של פלאת, אופן התאבדותה הדרמטי, הוא שהעצים ואולי אף הוליד את המיתוס סביב פלאת. יחד עם סיפור האהבה הסוער והלא יציב עם יוז, הם דחקו יחדיו את יצירתה הספרותית לשוליים, ויש שיגידו שטוב שכך.

עד היום ניטש ויכוח סביב איכויותיה הספרותיות של פלאת. פרופסור מבוסטון טען למשל כי 'פלאת מתה בגיל צעיר ובנסיבות מלודרמטיות, ובעלה לא נהג בה כהלכה. די היה בכך להפוך אותה למרטיר בעיני רבים בציבור'. אחרים טענו כי פלאת הייתה אמנם משוררת מוכשרת למדי, אך כמו רבים אחרים בתקופתה – שנבדלים ממנה רק בכך שחיו חיים שגרתיים ונטולי טלטלות. כך או כך, עם הדרישה לעוד חומר מיצירתה, החל יוז שהופקד על עיזבונה לשחרר חומרים נוספים, כמו 'עצי חורף' – קובץ שירים שנכתבו בתקופת 'אריאל', 'פעמון הזכוכית' – רומן אוטוביוגרפי שפורסם עוד בחייה בשם בדוי ויצא בשמה רק אחרי מותה, ויומניה המדוברים והמצונזרים (ששתי המחברות האחרונות שבהם, המגוללות את שלוש השנים האחרונות, אינן כלולות בהם. את האחת השמיד יוז במכוון, השנייה נעלמה לדבריו). פלאת שייחלה כל חייה להכרה – 'צמאה לשבחיו של העולם' – זכתה בה במותה.

פמיניסטיות אימצו את פלאת אל חיקן (והיו אחדות מהן שהרחיקו לכת והשחיתו במכות איזמל את מצבתה בניסיון לעקור את שמו של יוז מן הכיתוב), צעירים שחיו באווירת הניכור של סוף המאה העשרים הכתירו אותה למלכתם האפלה, נערות 'גותיות' בנות זמננו מצטטות את גיבורת פעמון הזכוכית בהזדהות, ושיריה נמכרים בחבילה אחת עם סיפור אהבתה ומותה הסנסציוניים. 'למות זו אמנות, כמו כל דבר אחר', כתבה בשיר ליידי לאזרוס, 'אני עושה את זה טוב להדהים'.

יומן מסחרר

היא נולדה להורים מהגרים, אביה היה חוקר דבורים והיה מבוגר מאִמה בעשרים ואחת שנה. הוא מת מסיבוכי סכרת כשהייתה סילביה בת שמונה. מותו שליווה את חייה הונצח בשירה המצמרר 'אבא', שנחשב לאחת מפסגות יצירתה.

מילדותה כתבה שירה. פעם לקחה אותה אמה לחזות במחזה 'הסערה' של שייקספיר, והיא הוקסמה מגדול המחזאים הקלאסיים. שיריה היו כבר מתחילה שירים טעונים, דו קוטביים. 'השירה היא דם שפוך', כתבה באחד מהם – והדגימה בכל השאר.

כמו שייקספיר, גם בודלר, לורקה וייטס השפיעו על אופן כתיבתה; אבל היה זה הדיכאון שעיצב אותו יותר מכול. בגיל 21, אחרי שגילתה כי לא התקבלה לסדנת כתיבה בהרווארד, שקעה סילביה בדיכאון, וניסתה לראשונה להתאבד בבליעת כדורי שינה. 'בת עשרים ניסיתי למות ולשוב ולשוב אל דמות עצמך הטמונה בעפר', כתבה בשיר 'אבא'. לאִמה, שעִמה היו לה יחסים סבוכים ואמביוולנטיים, כתבה בפתק כי היא 'יוצאת לטיול ארוך'. אירועי הקיץ ההוא, קיץ של אשפוזים וטיפולים מפוקפקים בחלקם, היו חומרי הגלם לרומן 'פעמון הזכוכית'. גיבורתו שהיא בת דמותה מתעמתת בו עם החלום האמריקני, עם השמרנות והצביעות.

יומניה, שאותם מילאה מגיל 11 ועד ליומה האחרון, מציירים אישיות מורכבת ומיוסרת – הגעגוע לאב שאינו, הנפש החולה, האהבה ליוז, הכמיהה לתהילה, כולם נכתבים בו בקצב מסחרר, מפוטפט ועמוס, וביצירתיות שופעת.

אחרי סאגה לא פשוטה של אשפוזים פסיכיאטריים פלאת שבה ללמוד, פניה לאנגליה. באחת מן המסיבות הספרותיות הרבות שנערכו בקיימברידג' פגשה בטד יוז – 'האיש שהיה גדול כשיריו, עצום, כעין נפיל, עם נתחי מילים מדממים ותוססים'. הם נישאים כעבור זמן קצר ונודדים לפרקים בין אנגליה וארצות הברית. פרידה בִּתם נולדה בביתם בלונדון. אז גם ראה אור ספר השירים היחיד שראה אור בחייה, 'הקלוסוס'. ניקולס בנם נולד בדבון.

הגירוש מגן העדן

סילביה וטד היו אחד הזוגות הספרותיים הידועים במאה העשרים, כמו בובואר וסארטר, כמו זלדה וסקוט פיצ'רגלד. ב'גן העדן האבוד' של פלאת הם חווים תקופה לא ארוכה של הפריה הדדית. סילביה מנסה לאחוז בכל כובעיה – לבשל ולנקות, לעבוד ולהיות רעיה ראויה ואם, תוך כדי עמידה ביעדי הכתיבה שהציבה לעצמה. כאשר לא צלחה הכתיבה נתקפה תזזיתיות וחוסר שקט.

את האושר שהצליחה למצוא בביתם הכפרי שבדבון – חולמת על בית הומה בילדים, כתיבה הרחק מאורות העיר הגדולה, כוורות של דבורים שיזכירו לה את אבא – ניפץ הרומן שהתרקם תחת אפה בין יוז ובין אשתו של משורר אחר. הפלה שחוותה בין הלידות, ניתוח להסרת התוספתן ויותר מכול הבגידה שהתרחשה תחת כותלי ביתה החריפו את הנואשות והעוצמתיות של שיריה, הקצינו את המנעד הרגשי בהם ודרדרו עד עפר את מצבה הנפשי. בביתה בלונדון, מעונה האחרון, כתבה כמו אחוזת דיבוק, לעתים שלושה שירים ביום, עד שנפחה נשמתה משאיפת גז.

'צבע מציף את המקום', כתבה בשבוע שלפני, 'שָׁני עמום. יתר הגוף מרוקן וחיוור, בצבע הפנינה. הלב נסגר, הים נסוג אחורה, המראות מתכסות בסדינים'.

המשולש הרומנטי לא פסק מלהניב טרגדיות. שנתיים אחרי התאבדותה התאבדה גם אסיה, האישה שעִמה בגד יוז. בשיר 'קצה' לוקחת האם המתאבדת את ילדיה איתה אל המוות. סילביה הגנה על ילדיה שלה מפניו, אסיה נתנה לבִתם המשותפת שורה לשתות מן המשקה הרעיל והיא מתה איתה.

הדיכאון המשיך לגבות את חלקו: לפני כשנתיים תלה את עצמו ניקולס יוז, בנם של הזוג טד וסילביה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',  ל' בשבט תשע"א, 4.2.2011

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 בפברואר 2011, ב-גיליון תרומה תשע"א - 704, יארצייט / יעל (פרוינד) אברהם ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: