חג החנוכה יכול לשמש נקודת זמן להערכה מחדש של יחסנו לרכוש בעידן המשועבד לצריכה

לנהוג זהירות במשאבי האנרגיה המתכלים. חג החנוכה

חג החנוכה הוא חגו של הכד הנידח והקטן שאיפשר לאור הגדול להאיר שוב את בית הבחירה. הכד הקטן נושא איתו משמעות רחבה, שכן לפי אחת המסורות הכד הגיע אלינו מהימים שלאחר המבול. הרב מצדיקוב, בעל ה"אמרי נעם", מסביר כי ענף הזית שהביאה היונה לנח הפך לשמן זית זך. הכד עבר בירושה מדור לדור עד ליעקב, וזהו הכד שגרם ליעקב לחזור לאחור במעבר יבוק, לפני פגישתו עם עשו, כמאמר התלמוד: "'ויותר יעקב לבדו' – אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים. מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל" (חולין צא ע"א).

יעקב מטמין את הכד במקום שבו עתיד לקום בית המקדש ובבוא היום ימצאו אותו החשמונאים. לדעת המהרש"ל, יעקב הסתכן בחזרה לאחור כדי להביא כד שמן לניסוך על המזבח בבית-אל. בעקבות זאת הבטיח לו הקב"ה כי הוא עתיד לעשות נס לחשמונאים באמצעות פך שמן קטן.

מדוע זכה יעקב להיקשר לנס חנוכה? – יעקב האמין כי כל דבר שיש לאדם מקורו בה' וראוי לעשות בו את מלוא השימוש שלו הוא נועד. רבי צדוק הכהן מלובלין מדגיש רעיון זה ומלמד אותנו על דמות הצדיק שעושה שימוש רק במה שיועד לו עצמו, משום ששימוש אחר כמוהו כגניבה. אמנם הצדיקים לא היו קשורים עמוקות לרכוש, אך הם הבינו היטב כי אין לעשות שימוש בלתי הולם בחפץ או להשליכו בטרם עת. הם הבינו כי לכל דבר ישנם מטרה וייעוד והם שאפו להשתמש בחפצים במלוא ייעודם, וכך לרומם הן את החפץ והן את האדם.

יעקב, המעריך את הרכוש שלו, מציג בפנינו אתגר מיוחד כיום, בעידן ה"חד פעמי". אנו חיים בחברה המתייחסת לרכוש באופן שונה מאוד מזה של יעקב אבינו. בחברה של ימינו חפצים מוחלפים בקצב מסחרר, הן בשל התיישנות פיסית והן בשל התיישנות "תפיסתית", שאינה קשורה ליכולת להמשיך ולהשתמש במוצר.

הערכה מחודשת

בשנת 1955 כתב האנליסט ויקטור לבואו:

הכלכלה שלנו דורשת שנהפוך את הצריכה לדרך חיינו. שנמיר את הקנייה והשימוש במוצרים לטקסים, ושנמצא בהם סיפוק רוחני וסיפוק לאגו האנושי. אנו זקוקים לצריכה, שימוש והחלפה של סחורות ומוצרים בקצב הולך וגובר.

בשל כל אלה, אין פלא כי אנו עומדים בפני משבר סביבתי שבו הטבע עצמו יוצא כנגד הצריכה המוגברת. כיום האתגרים העיקריים הנוגעים לסביבתיות גלובלית הם אלה שנגרמים כתוצאה מצריכה.

אין כמו חנוכה לבחינת יחסנו לרכוש. חנוכה הינו 'חג המתנות', חג הפסטיבלים, אך גם חגם של הכד הקטן ושל הנרות שאין לנו רשות להשתמש בהם. לפיכך, נוכל לציין את חנוכה כנקודת זמן להערכה מחדש של יחסנו לרכוש וכן לבחינת דרכים חסכוניות יותר לשימוש במשאבי כדור הארץ. לדוגמה: במקום לקנות ולקבל מתנות חדשות, נוכל לחלוק את הספרים שברשותנו, לקיים שוק יד שנייה שכונתי של צעצועים או לתת צדקה.

בנוסף, הדלקת נרות החנוכה היא הזדמנות להאיר באור חדש את השימוש שלנו באנרגיה ולאותת לנו כי עלינו לנהוג בזהירות במשאבי האנרגיה המתכלים ולהתחבר לקדושה שבשימוש במשאבים ברשותנו. יש לקוות כי מנרות החנוכה נשאב השראה לשימוש אחראי בכל הדברים שברשותנו ושבבעלותנו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ד' טבת התשע"א, 11.12.2010