אח למסע בנבכי הנפש / ברוך כהנא

 

הדור הנוכחי מחפש את הפרטי ונדמה לו שהרב רחוק ממנו ועוסק אך ורק בכלל. הרב קוק שלי הוא מורה דרך אישי

"אני פשוט לא מצליח להתחבר!". מולי עמד עלם צעיר שהערכתי מאוד. לימדתי אותו בקורס על משנתו הפסיכולוגית של הרב קוק במכללת הרצוג. הבחור הוא בן למשפחה "מרכזניקית" קלאסית, כזו שיהדותה מתחילה ונגמרת ברב קוק. את הזן הזה הכרתי די טוב בצעירותי. זכורה לי בדיחה שסיפרנו על רב ידוע, שהעביר שיעור על הפלורליזם ביהדות והסביר שיש ביהדות כמה וכמה זרמים לגיטימיים: זה של הרב הנזיר, זה של הרב חרל"פ, זה של הרב צבי יהודה… בדיחה בדיחה, אבל זה לא היה רחוק מהאווירה הרוחנית שבה חיינו. והנה עומד לפני בחור שבא בדיוק מהרקע הזה ופשוט לא מתחבר. "אני לא סובל את המילים הגדולות, את הוודאות שהכול, בסופו של דבר, בסדר, הכול טוב; את הדיבורים האינסופיים על הכלל, על האומה. אין בזה שום דבר שמדבר עליי, על המצוקות שלי, על הסיבוכים האמיתיים שממלאים את החיים שלי". את מבוקשו הוא מוצא, כמובן, ובשפע, בברסלב.

כדאי להבהיר: אני מתכוון אמנם לשיחה מסוימת שנחרתה בראשי, עם תלמיד שהיה חביב עליי מאוד. אלא שהשיחה ההיא התנהלה לפני שנים, ואין לי ספק שאני משלב בה קטעים מאינספור שיחות דומות עם בחורים דוגמתו. עצם השכיחות יוצרת אצלי מעין דמות מקובצת של נער עכשווי, שחונך על ברכיו של דור שהרב קוק היה מורו, והוא לא "מתחבר" אליו. למה?

טענה מקובלת בהקשר הזה היא שהרב כותב על האומה, בעוד שהדור הנוכחי מחפש את הפרטי, האישי, הנוגע בנפש. לדעתי, הטוענים כך פשוט לא קראו את כתבי הרב. הרב אכן עוסק בכללי, אבל לעולם לא שוכח את הפרטי שבפרטי. זכור לי רגע מופלא של מפגש כזה עם מילים נוגעות ומנחמות, שהפך אותי אסיר תודה לנצח. הייתי אחרי טירונות, שפוף למדי מהמפגש עם הגסות הבסיסית של חיי הצבא, שממש לא היטיבה עמי. הלכתי לרב מסוים, שנהגתי אז להיוועץ בו. עד שנכנסתי אליו, פתחתי באקראי את אורות התשובה שהיה מונח על המדף, והנה קפצו לעיניי המילים הנפלאות, שגם אחרי שנים רבות ואינספור פעמים שעיינתי בהן עדיין מצליחות לרגש אותי:

…אין חטא או חטאים של עבר עולים על לבו, אבל ככלל הוא מרגיש  בקרבו שהוא מדוכא מאד, שהוא מלא עוון, שאין אור ד' מאיר עליו, אין רוח נדיבה בקרבו, לבו אטום, מדותיו ותכונות נפשו אינן הולכות בדרך הישרה והרצויה, הראויה למלאות חיים הגונים לנפש טהורה. השכלתו היא גסה, רגשותיו מעורבבות בקדרות וצמאון שמעורר לו גיעול רוחני, מתבייש הוא מעצמו, יודע הוא כי אין א-לוה בקרבו, וזאת היא לו הצרה היותר גדולה, החטא היותר איום… (אורות התשובה, פרק ג)

מי שכתב את הקטע הזה, חשתי, הכיר אותי אישית. ידע בדיוק מה עובר עליי, עד לדיוק הקל ביותר של המצב הרגשי הלא פשוט שהייתי בו. זה לא היה ההוגה המורכב והמתוחכם שלמדתי להכיר אחרי שנים. אלה היו שורותיו של  מורה דרך ואח למסע בנבכי הנפש הכואבת. אמנם אחר כך באו מילים שנראו לי מנותקות לגמרי מהמקום שבו הייתי: "מתוך מרירות נפשית זו באה התשובה כרטייה של רופא אומן" וכו' (שם). זה באמת היה רחוק ממני, אבל באופן קצת מוזר הייתה בזה נחמה. מי שיודע לתאר את הכאב באופן כל כך מציאותי, אפשר אולי להאמין לו גם כשהוא מתאר את הריפוי שעדיין לא נראה באופק.

אז למה הבחור מן הפתיחה לא מצליח להתחבר לדברי הרב קוק? תשובה מלאה תהיה הרבה מעבר למתאפשר ברשימה קצרה, אבל בכל זאת אציע כיוון אחד למחשבה. חלק מהתשובה הוא שבאמת לא קוראים את כתבי הרב, או יותר מדויק: לא קוראים גם כשקוראים. התרגלנו לחפש בכל מילה מדבריו את ההוגה הציוני, ההיסטוריוסוף המבריק, הסוקר את מלוא תולדות העולם במבט כולל; אבל גם את זה שאינו מבחין כלל בפרטים ה"קטנים" לכאורה שמהם, בסופו של דבר, מורכבת התמונה הגדולה. כל כך התרגלנו, עד שאיננו מצליחים להבחין באנושי ובנפשי הממלאים את כתבי הרב. קצת בדומה למשפט שקראתי פעם בראיון עם חיים גורי, שבו אמר בכאב משהו בנוסח: כל כך התרגלו לראות אותי עם קסדה, או כובע גרב, עד שכשאני כותב שיר אהבה קוראים אותו כשיר קרב. ממש כך קרה לרב קוק. הוגה מלא אהבה לא רק ל"כלל ישראל", אלא לכל אדם בעל נפש, ואנחנו מתעקשים לקרוא את שירי אהבתו כתרועות קרב. 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-3 בפברואר 2011, ב-75 שנה לפטירת הרב קוק, גיליון שופטים תש"ע - 679 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. הבחור ההוא היה בטח מסומם כמו שאר הנחמנים.
    הדור שלו דפוק, אינטרסנט ואגואיסט.
    אותם אנשים צריכים לנסוע להודו ולהישאר שם.
    הם עובדי עבודה זרה וחצי גויים.

להגיב על שלומיאלי לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: