שיפוט מהיר / שמואל פאוסט

על: מה שנשאר, מאת אלי עמיר; קאטרינה, מאת: אהרון אפלפלד

 

מה שנשאר, מאת: אלי עמיר, עם עובד, 2010, 389 עמ'

איש בשם דניאל דרורי מאושפז בבית חולים לאחר אירוע לב ומתחבר שם עם שלל הטיפוסים המאכלסים את חדרו במחלקת הלב. יחסיו עם אשתו, ניצה, המגיעה מדי פעם לבקרו, כבר מעורערים למדי וילדים אין להם. הוא מביט בקנאה בעמיתיו בעלי המשפחות והאהבה. דרורי גדל בשכונת מצוקה ונעשה לאיש עסקים אמיד. כשהוא בוחן לאחור את חייו בניסיון לגלות את תחילת היחלשות הלב הוא שב וחוזר לאהבה הגדולה שחווה בצעירותו, שטלטלה וזרקה אותו ושאליה הוא כוסף. 'תוחלת ממושכה מחלה לב', אמר החכם. אהבה מסעירה, סוחפת, חושנית, מטורפת-קנאה ועמוסת תנודות במצב הרוח, גדולה מלהתממש. אחריה פגש את ניצה, בת מושב אידיאליסטית ומתקנת עולם, בת להורים סוציאליסטים אדוקים. מלבד ציר העלילה – אהבה גדולה שהוחמצה, חיים אפורים ועקרים, מילוים בתחליפים חומריים והכמיהה לשחזור ולשינוי – נוכחות בספרו של עמיר שתי החמצות-כמיהות נוספות, שהן שתי אמונות גדולות: מימוש ערכי סוציאליזם וצדק חברתי, והחיבור לערכי המסורת היהודית. האחת מגולמת בדמותה של ניצה, רעייתו של המספר, עובדת סוציאלית בעלת להט מהפכני, הנמשכת יותר ויותר למפגשים נוצצים עם תורמים. דמות שהיא מעין משל ורקוויאם לשקיעתה והסתאבותה של המהפכה ולניוון רוח הסוציאליזם. בשיחותיו עם חבריו ובזיכרונותיו על בית הוריו, עולים הגעגוע והחיוב שהמספר רואה בערכי המסורת ובהיכרות עם המקורות היהודיים, שהוחמצו בישראליוּת הרווחת. סיפורו של עמיר קולח ומהנה, כתוב היטב, רומז לסוגיות מקומיות מטרידות ומציע מבט מפוכח. תחושת ההחמצה שחש המספר לאורך הסיפור כולו מדביקה למרבה הצער את הקורא החש החמצה ספרותית מסוימת בפרק האחרון. עם זאת, מותיר הרומן טעם טוב. קשה כנראה לעמוד בפני סיפור אהבה סוער המתרחש על רקע נופיה האהובים של ירושלים של לפני כמה עשורים.

 

קאטרינה, מאת: אהרן אפלפלד, כתר [1989] וידיעות ספרים, 2010, 175 עמ'

הזדמנות נוספת לציבור הרחב – שאינו נמנה על נבחני הבגרות בספרות – להתוודע לספרו המופתי של אפלפלד. גיבורת הסיפור היא בת איכרים נבערת ממשפחה נוצרית קשת יום, המגוללת את סיפור חייה עם שובה לכפר הולדתה. מאז ילדותה נמשכה בסקרנות אל נוכחותם המפחידה של הרוכלים היהודים, שיש לתעבם ומותר לגנוב מהם ולצוד אותם. בהמשך מתגלגלת קאטרינה לעבודה בבית משפחה יהודית, שם היא נאבקת בדעותיה הקדומות המוכרעות לצד אהבה ליהודים ולמנהגיהם. לאחר הירצחם של מעסיקיה האהובים בידי בריונים, היא קושרת את גורלה בגורל היהודים. גם מפגשיה הבאים עם יהודים מלמדים אותה להעריך ולאהוב אותם ולהבין את השקר והבורות שביסוד האנטישמיות המושרשת בסביבתה. נסיבות חייה מביאות את קאטרינה עצמה לרצוח, מתוך נקמת מותו של ילד קטן שנלקח ממנה בסצנה כמו-שואתית, ולהישלח לכלא לשנים רבות. בחירתו הנועזת של אפלפלד למסור את הסיפור מפי מספרת – אישה וגויה – מייצרת נקודת מבט מרתקת. אהבתה של הגיבורה ליהודים, המשכילים, טובי הלב והעדינים, כרוכה בביקורת או בצער על מחסורם בתכונות של בני כפרה, הפראיים והחזקים. אילו בורכו בתכונות אלה, יכלו אולי לעמוד על נפשם. קאטרינה עצמה לומדת מהיהודים לקרוא ולהתעדן, אך אינה יכולה להימלט משורשיה הפראיים, והיא נעשית שתיינית ורוצחת. חזרתה לכפר, מתוך אמונה כי 'אין עוד יהודים בעולם'; 'אין עוד קורבנות בעולם, רק רוצחים', כרוכה בשיבה מסוימת לדת. דווקא מתוך אמונתה הדתית המתחדשת, היא מזהה את כוחם של היהודים ומבינה את מהותם בעולם כ'כוהנים עתיקים שומרי אמונה… הזכירו לכל אחד מאתנו שיש חיים של אמת… עכשיו רצחנו אותם'; 'ועכשיו אין עוד אלוהים במקום הזה'. מכשף ומומלץ.

פורסם ב'מוסף שבת', 'מקור ראשון', י' בטבת תשע"א, 17.12.2010

פורסמה ב-30 בינואר 2011, ב-גיליון ויחי תשע"א - 697, שיפוט מהיר - צור ארליך ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: