אל מעבר לחילוניות / אודי ליאון

 

ילדיה הממזרים של החילוניות – המתירנות, תאוות הבצע והחומרנות – המפרנסים מעשי זוועה בחברה שלנו, מעידים על בעיות האם. אבל הפתרון אינו ברגרסיה

גם השופטים שגזרו את דינו לא הצליחו להבין כיצד צעיר מוצלח ו"נורמטיבי" כמו ארז אפרתי נופל למעשה כה שפל כאונס חמור.

הם כמובן אינם מעִזים לשאול שאלה קצת יותר רחבה: האם ייתכן שהאשמה היא בתרבות ה"נורמטיבית" כיום המקדשת את ההכנות לשמחת הנישואין בחגיגת ניאופין, התערטלות ואבדן חושים אלכוהוליים (רק השבוע, חשוב לציין, פאנל מכובד של "מומחים" בערוץ 2 תמכו במסיבות נוער עם חשפניות/אלכוהול)?

או במילים פשוטות יותר – האם יתכן שהבעיה היא בצד מסוים של התרבות החילונית?

מעלת החילוניות

כל ימי גדלתי בין החילונים ולא מצאתי לי מקום טוב מזה. עוד מאז שאמי מורתי החילונית (יחד עם אבי הדתי) חינכה אותי על ערכי החירות ואהבת כל אדם, חשתי שלא רק שאין סתירה מהותית בינם ובין עבודת השם ותורתו, אלא אדרבה – החילוניות הייתה תנא דמסייע לשכלל ולפתח את כל השאיפות הדתיות שלי.

מהחילוניות ינקתי את היסוד הביקורתי והספקני – "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" – והיא עזרה לי לראות שגם לתוך עולם האמונה פנימה עלולות לחדור האלילות וההגשמה, רעיון שאותו פגשתי בעומקו בהמשך אצל הרב קוק זצ"ל: "צריך לזכך את המחשבה, שתהיה ברורה בלא סיגים של דמיונות כוזבים, של פחדי שווא… כל הגדרה בא-להות מביאה לידי כפירה!".

הרב זיהה שלחילוניות ואפילו לכפירה יש ייעוד – לטהר את האמונה ולשחרר את האדם מה"מה יגידו" החברתי הסוגר עליו: "אין אנו צריכים כלל להיות כבולים בכבלים החברתיים, שהם מחנקים את הרוח העליונה החופשית, שהם מחללים את הקודש, הבא מעולם העליון, מעלמא דחירו… חירות מוחלטה לשאיפה, חופש גמור לנטיית הרצון וליצירה. וכגודל החופש כן תגדל הקדושה".

גם העמדת האדם במרכז, האנתרופוצנטריות הידועה לשמצה, לא הפחידה אותי. אדרבה: גם כאן פתח לנו הרב את הדלת והסביר שהאדם הוא הכלי לגילוי הא-לוהי בעולם. ממילא נופלת הסתירה שבין הא-לוהות הטרנסצנדנטית שמעבר לבין האנושיות הפונה לאדם מבפנים: "כל פעם שהלב דופק דפיקה רוחנית באמת, כל פעם שרעיון חדש ואצילי נולד, הרינו מקשיבים כמו קול מלאך ה' דופק, נוקש על דלתי נשמתנו, מבקש שנפתח לו את פתחנו…".

והנה לאחרונה אני חש שאולי משהו בחילוניות הזו הגיע אל קצו.

קריסת ההומניזם

שפיכות הדמים הבלתי ניתנת להיאמן שבה הורים קמים על ילדיהם, אישה רוצחת את חברתה על כוס קפה וכביסה וגבר רוצח את חברו על כיסא בשפת הים; כל אלו מתחברים לילדים המתים בשאיפות נואשות של גזי מזגנים, לרוצחים ולמתאבדים בשכרותם בתוך מועדונים ומחוץ להם.

אם איבדנו כבר את היכולת לספור כמה אבות אנסו את בנותיהם כשאמותיהן עמדו מנגד – משהו מוכרח לזעוק מתוכנו: מה קורה לנו?

נדמה שמרוחה הסוער של החילוניות נולדו בנותיה הבלתי חוקיות: המתירנות, תאוות הבצע והחומרנות. כל אלו פרקו את עצם עצמה של המערכת הנורמטיבית המוסרית ומוטטו את החומות האחרונות שעוד הגנו עלינו.

האם לא הולך ומתברר שקריסת המערכת הנורמטיבית המינית דוחפת את ילדינו לערפל מוסרי ולאבדן דרך מוחלט, קריסה המתבטאת באותן כנופיות ילדים אנסים "תמימים" שהוריהם מיד נעטפים בטענה המדהימה "אנחנו משפחה נורמטיבית!" האם באמת מדובר בנורמות כה יוצאות דופן?

כיצד ניתן להסביר חברה שבה נשיא מואשם באונס סדרתי, ראש ממשלה מואשם בגניבות ושוחד, שר אוצר שודד לאור יום במעטפות מזומנים, ושר משפטים מורשע בהטרדה מינית?

ואם נעמיק לרגע בניתוח השחיתות השלטונית – נראה שמה שנתגלה בסיפור הולילנד למשל איננו חטאו של יחיד זה או אחר, אלא ריקבון של מערכת שלמה של יד רוחצת יד.

כמה אנשים אתם מכירים שאילו ניתנה להם דרך מאובטחת להעלים מיסים היו נמנעים מכך? האם אין כאן שוב קריסה מערכתית?

דומה שאין יותר דבר קדוש בחברה הישראלית. ממצאי מחקר על שלטי החוצות בנתיבי איילון גילו שהם גורמים לפי שניים הרוגים – אבל הכנסת חוקקה חוק מיוחד שיתיר אותם. אפילו חיי אדם אינם יכולים לעצור את האינטרסים הכלכליים?

הרב קוק, שידע לעומק את ערכה וחיוניותה של החילוניות, כבר ידע גם לנבא מראש את תוצאותיה הפטאליות המוכרחות לבוא: "לשד החיים ילך ורפה, הלוך וחסור. באבוד העלייה הרוחנית את ערכה, צורכי היחיד ותביעותיו הפרטיות ישאו ראש… ייאוש ובחילה בחיים ובמציאות, 'אין אמת ואין חסד ואין דעת א-להים בארץ'… החמריות תימצא לה אז, לחברה הנחנקת תחת סבל משא החיים מחוסרי המטרה, הטעם והתוכן, להחיש לה רפאות תעלה".

האם לא ברור שההעמדה של ערכי החומרנות ותאוות הבצע והמין בראש הסולם גרמה גם לקריסה טוטלית של כל הערכים ששכנו תחת כנפי ההומניזם?

לשוב אל ה'

כמובן ש"ערכים" אלו אינם אידיאת החילוניות, כמובן שיש חילונים רבים וטובים גם בימינו שנפשם קצה בניוון הזה. אבל האם אין קשר בין האם המולידה לילדיה הממזרים? האם אין כאן סיבה ומסובב? האם החילוניות לא הייתה הגורם הראשי להידרדרות הזו?

כך ניתח זאת הרב לפני כמאה שנה: הוא טען שדרך נטולת א-להים תוביל בהכרח לחומרנות שתשמש כתרופת אליל לשבר הזהות והערך העצמי; הוא ניבא למשל שהעמדת ערך האדם והחברה על האידיאל הצודק של הסוציאליזם המטריאליסטי – סופו לקרוס (כפי שאכן קרה) ולהוביל ל"שטות של מהומה, המיוסדות על בסיסים רעועים של רכוש כלה וחיי כלכול נמוכים חסרי און והוד, גירויים חומריים של תאוות חיים גסים ההולכים ומתנוולים, שאין בהם נחת וחמדת לב טהור. כל אלה יחגרו שארית כחם" כדי לנסות ולפרנס תחושת משמעות, "אבל לשווא, מאומה לא תשאנה בעמלן. המוות השחור, הדומם והקר, לא יוכל להחיות".

האם כל אלו הם רק בעייתם של "החילונים"? האם הרדיפה החומרנית, התועלתנות הגסה, משחקי האינטרסים, דילגו מעל הדתיים? כמובן שלא. החילוניות חדרה, לטוב ולרע, לכל אורחות חיינו. המרדף אחר הרווחה הכלכלית למשל איננו מפריד כיום בין חילונים ודתיים ואפילו חלק מהחרדים משתתפים כבר ב"מסיבה". חייבים להראות את הדרך אל התשובה הפשוטה והאמיתית למשבר נורא זה, "למוות השחור" הפוקד אותנו – התשובה אל ה'.

אלא שכאן חשוב להדגיש מיד – לא ברגרסיה מדובר. לא רק בגלל שכאמור החברה הדתית איננה נקייה ממרבית הפגמים שתיארנו לעיל. בכלל, מי שרוצה לשוב לאחור, לעידן הדתי שקדם לחילוניות, לוקה באמונתו.

אסור לנו לאבד את הלקחים החשובים שלימדה אותנו החילוניות בביקורתה על ה"דת". לכן התשובה איננה אחורה כי אם קדימה. אחרי התזה (הדת) והאנטי-תזה (החילוניות) – יש לקוות להגיע אל מנוחת הסינתזה.

אמנם, כבר ברנר שידע להעריך את עומקה של תורת הרב הזהיר מפני "סינתזות צולעות על ירכן" ואמר שבמצב כזה "טוב שנתע במחשכי האנטי-תזות", אבל אני מאמין שעלינו לקחת את הרכוש הגדול שהעניקה לנו החילוניות: החירות, היצירתיות והחתירה לאותנטיות, ולשלבה לעומק עם עבודת הנשגב והמחויבות המוחלטת אליו. כך נזכה ל"השיבנו ה' אליך ונשובה" בדרך חדשה לגמרי שעוד לא הייתה כמוה.

 

פורסמה ב-27 בינואר 2011, ב-גיליון שופטים תש"ע - 679 ותויגה ב-, , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. ארז אפרתי נפל למלכודת האלכוהול ולדעתי גם בשילוב חומרים נוספים פסיכו-אקטיביים (?!?)ונושא בתוצאות.
    ממעקב אחר ההתנהלות בתקשורת הבנתי כי ארז נוטל אחריות למעשיו גם אם מהלך האירועים אינו ברור לו וככול הניראה גם לנו, בציבור הרחב.
    מדובר בבחור צעיר אשר חייו נהרסו ויצטרך לבנותם מחדש גם בגלל אנשים מתלהמים בציבור. אין להבין ממילותי כי אני מקלה ראש במעשה שהואשם בו, ככל וכלל לא. אולם, גזר דינו הינו ציבורי ואינו פרופרציונלי למעשיו. יש לקרוא גזרי דין נוספים על מנת להבין עד כמה לא קיימת פרופורציה…

    גם אתה כתב נכבד תורם לכך! ארז אפרתי הואשם בניסיון למעשה סדום ואינו ביצע מעשה אונס -כדברייך . עכשיו תורך, תשא אתה באחריות ככתב הנאמן לעובדות ותתקן את דברייך…

    ארז אינו האויב, במיוחד לאור נתינתו ותרומתו הרבה לאורך למעלה מעשור הן בסתר והן בשירות הביטחוני- גם תוך חירוף נפשו.

    ארז בחר באירוע זה לסמוך על חבריו ולא להפעיל שיקול דעת עצמאי, וזוהי לדעתי טעותו הגדולה ביותר.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: