"קַדֵּש את שִמךָ על מקדישי שמֶךָ" – לפרשת אמור

עשרות פעמים, בפרשת 'קדושים' ובפרשתנו שלנו, חוזרים פעלים ושמות ותארים הגזורים מן השרש ק-ד-ש. ואף כי פרשת 'קדושים' מכוונת לכלל ישראל ופרשתנו מופנית בייחוד אל הכוהנים, הרי את מצוות קידוש השם למדו מוני המצוות דווקא מפרשתנו (סוף פרק כ"ב), מן הפסוקים החותמים את העיסוק בקודשים ומורים לנו: "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוותַי וַעֲשִׂיתֶם אותָם, אֲנִי ה'. וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם. הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים, אֲנִי ה'".

הבה נעיין תחילה במושג הקדושה לגווניה ולהופעותיה השונות – (וראה גם את אשר הבאנו במסגרת) – ומתוך כך גם ניגש אל מצוות קידוש השם.

אילו באנו להשקיף על מכלול ההוויה כעל תבליט 'טופוגרפי', אומרים היינו כי קדושה היא התבלטות, התייחדות הדבר מסביבתו, אשר ביחס אליו הריהי 'סתמית', שפָלה, ערכה זול, טיבה 'חול'.

הקודש, תמיד הוא נבחר, נבדל ויוצא מן הכלל – ולכן הוא מובחר, מזדקר.

הזמנים המקודשים נבדלים ומתעלים מימי החול שלפניהם ואחריהם, וכך מקרינים הם עליהם ממעלתם, ו'מגביהים' גם את 'יום הקטַנות'. והמקום המקודש – נישא ונשגב הוא על כל סביבותיו. למן היום בו נאסרו הבמות ונבחרה ירושלים, אין עוד בישראל מקומות מקודשים הפזורים פה ושם, אלא מקום אחד יש, אשר בחר ה' לשום את שמו שם. ומן המקום ההוא שופעת הקדושה ויורדת, עשר מעלות – במעגלים-מעגלים שמרכזם משותף – ושורה על ההר, על העיר, ועל הארץ כולה. במבט הפוך, ובלא כל סתירה, ניתן גם לומר שארץ ישראל גבוהה ומקודשת מכל הארצות, אשר מהן רק עולים אליה ו'חול' הן לעומתה, ירושלים מקודשת ממנה – מיוחדת ונישאת לעומתה – וכן הלאה במעלות הקדושה, גבוה מעל גבוה, עד קודש-הקודשים – כַּמובא בַּמסגרת אשר בצידֵי הדברים.

ואולם, עיקר ענייננו בַּיחס אשר בין הקב"ה לעמו. עם ישראל נבחר לקדוש-ישראל לסגולה לו, מתוך כל העמים, ועל כן הוא קדוש: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱ-לֹהֶיךָ, בְּךָ בָּחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגולָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"  (דברים ז' ו').

אף הקב"ה, כביכול, נעלֶה ונשגב הוא על כל הכוחות – "מִי כָמוךָ בָּאֵלים ה'" (שמות ט"ו י"א) – אך בניגוד לצד-השוויון הקיים בין ישראל לעמים, שכולם הם ברואיו-יתברך, כאן קדושת הקב"ה ונבדלותו היא מוחלטת. אין כל צד שוויון בינו לבין כוחות הבריאה, שכולם מכוחו הם והוא שבראם, כאשר שורר אסף בהודייתו: "כִּי גָדוֹל ה' … וְנוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים, כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים – וה' שָׁמַיִם עָשָׂה" (דברי הימים א' ט"ז כ"ה-כ"ו).

וכאן מאיר לנו הגָוֶן המשלים של מושג הקדושה, הלוא-הוא הייחוד. כשם שבחר בנו הקב"ה וייחד אותנו להיות לו לעם קדוש, כך גם בחרנו אנו בו, כביכול, בבואנו בברית. ומשעה שייחדנו לנו את ה' א-להינו, הריהו מתקרא בפינו גם קדוש-ישראל. 'מטבע' זה של קדושת-גבוה טבע ישעיהו בנבואותיו, פעמים הרבה, (ומלבדו עוד רק חמישה איזכורים במקרא). קדושת ישראל וקדושת השם הריהן מופנות זו אל זו, אנו לו לעם והוא לנו לא-להים, בסוד מבט שני הכרובים אשר בפסגת קדושת-המקום, וכך מצטרף ועולה שילוש הקדושה אשר בקודש הקודשים – אחד ועוד שניים: בסיס סלע-תשתית, שני פורשי הכנפיים.

עתה נעבור אל מצוות קודוש השם.

אילו קראנו, תלוש מהקשרו, את הכתוב דלעיל – "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱ-לֹהֶיךָ, בְּךָ בָּחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ" וכו' – עדיין יכולים היינו להסיק כי קדושתנו מוחלטת ו'צרובה' היא בגוף ישראל, ואין היא תלויה במעשינו. אין לך שיבוש חמור מזה. אמנם בחירת ה' בנו נטועה כבר מקדם – והיא הבסיס לַקדושה – אך עדיין קדושתנו על תנאי היא עומדת, שנאמר: "יְקִימְךָ יְקֹוָק ה' לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ, כִּי [= אם וכאשר] תִשְׁמור אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כ"ח ט'). גם מן הפסוקים שהובאו בראש דברינו מתקבלת אותה הבנה: אם אין אנו שומרים ועושים את מצוות ה' – אם מפירים ופורמים אנו את קשר הברית – הרינו מחללים בכך לא רק את קדושתנו שלנו כי-אם גם את שם קודשו יתברך, (ואף את קדושת המקדש – גם אם נקרע קרע-החטא מחוצה לו – ככתוב בפרשת 'קדושים' כ' ג').

אין עלינו אפוא תָו של 'קדושת חינם' בלתי מותנית – בחיינו כאן, על-פני אדמה – וכך מתבררת פירכתו של מושג "קדושת החיים" המכהן כיום בָּראש, בשוק בלבול הערכים שאנו מהלכים בו. החיים כשלעצמם אינם קדושים – הם בסיס ומסד לַקדושה, האמורה לשרות בהם ולעצבם. וכאשר מתנגשים השניים – החיים והקדושה – תעמוד הקדושה, ויימסרו החיים. זוהי מצוות קידוש השם אשר דרשוה חז"ל ב'ספרא' מן הפסוקים שהבאנו, (ונוסח-הדברים נשתמר ב'ילקוט שמעוני' לפרשתנו, רמז תרמ"ג):

"ממשמע שנֶאמר: 'לא תחללו [את שם קודשי', הרי כבר] 'קודש' אמור, אם-כן למה נֶאמר 'ונקדשתי [בתוך בני ישראל'? – אלא, בא הדבר ללמד]: מסור עצמך על-מנת לקדש את שמי. … [ובפסוק הבא נֶאמר]: 'המוציא אתכם מארץ מצרים' – על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על-מנת שתמסרו עצמכם לקדש שמי". (ראה גם בספר המצוות להרמב"ם, מצוות עשה ט').

כך, כאשר מוכנים בני ישראל עם-קדושים אף למסור את נפשם כדי להיות ראויים לבוחרם, שיתגדל ויתקדש – לבל יתחלל שמו בירידתם, בכפירתם ובמִריים – באים הם ושוטחים תפילתם: "קַדֵש את שִמךָ על מקדישי שמֶךָ", כל שחר. עֵדים כל העולים על מוקד ב"אחד" על שפתיים, כל באים עד גרדום למען יקום ישראל בשחרית ירושלים, וכל מחרפי נפשם מול אויב, להכותו בכפליים – עד ישקיף ויברכנו ה' ממעון קודשו, מן השמים.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~  מסגרת ראשונה  ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ענפי השורש ק-ד-ש בחומשי התורה

בשלוש וחצי מאות הופעות צר שורש הקודש את צורותיו בתורה, ונראה כאן על מה הוא מוסב. (יצויין כי המובאות בין מרכאות הן 'דוגמאות-עזר' בלבד. אילו צירפנו את הציטוטים ההולמים לכל סוגי ההופעות – היתה 'קדושת' הגליון הזה גדושה על כל גדותיו).

הקדוש ברוך הוא:

בקדושת שמו וכמדבר בעצמו ("כי קדוש אני"), בתואר ("נאדר בַּקודש"), כפועֵל-ומקַדֵש וכנפעל-מתקדש ("בקרובַי אֶקָדֵש"), בהקרנת קודשו אל השמים ("מעון קודשך" ואולי גם "רבבות קודש").

מעגלי הקדושה בישראל:

העם כולו – הקדוש בעצמו ("עם קדוש לה'"), המכיל את קדושת ה' בתוכו והמקודש על-ידו ("וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם"); כל בכור בבני ישראל; אהרון וכל הכוהנים; הנזיר בימי נזירותו.

קדושת הזמן:

שבת ומועדים ("מקראי קודש"), שנת היובל.

קדושת מקום וחפצים:

מקומו של הסנה הבוער ואיננו אוכל בהר חורב; המקדש העתיד ("נווה קודשך", "מקדש הקודש"); הר סיני בעת מעמד מתן התורה; המשכן במדבר לתחומיו השונים וכל חלקיו, אביזריו וכליו (בדרך כלל – בהקרנת הקודש ממנו-עצמו: "כלי הקודש" = כלי המשכן); כלי שרת לה' (גם מחוץ למשכן, כמחתות קורח ועדתו); מחנה ישראל במלחמה; בגדי הכוהנים; הקטורת; שמן המשחה; כסף השייך למשכן או נועד לו ("שקל הקודש"); המים להשקאת האשה הסוטה.

קודשי בני ישראל:

כל אשר מביאים בני ישראל אל הקודש – אל המשכן והמקדש ואל הכוהנים והלוויים – קרבנות וחלקיהם, מתנות כהונה, תרומות ומעשרות (זרע, פרי ובהמה), יבול נטע רבעי, הֶקדֵש של רכוש לגבוה.

מעשי קודש:

מלאכת הקמת המשכן ועבודת נשיאתו (בהקרנת הקודש ממנו-עצמו: "עבודת הקודש" = עבודת המשכן); פעולות של טיהור מטומאה (במובן מושאל: "וַיְקַדֵּשׁ [משה] אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלותָם").

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~  מסגרת שנייה  ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

עשר מעלות קדושת המקום בישראל

על-פי משנת מסכת כלים, פרק א'

הנותנת 'סימני' עילוי-קדושה בכל מעלה, לעמות זו שלמטה ממנה

[פתיחה]:  ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? – שמביאים ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאים כן מכל הארצות.  /  1.  עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה, שמשלחים מתוכן את המצורעים. …  /  2.  [תחום ירושלים אשר] לפנים מן החומה מקודש מהם, שאוכלים שם קודשים קלים ומעשר שני.  /  3.  הר הבית מקודש ממנו, שאין זבים וזבות נידות ויולדות נכנסים לשם.  /  4.  החיל מקודש ממנו, שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם.  /  5.  עזרת נשים מקודשת ממנו, שאין טבול יום נכנס לשם. …  /  6.  עזרת ישראל מקודשת ממנה, שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם. …  /  7.  עזרת הכוהנים מקודשת ממנה, שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צורכיהם: לסמיכה, לשחיטה, לתנופה.  /  8.  בין האולם ולַמזבח מקודש ממנה, שאין [כוהנים] בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם.  /  9.  ההיכל מקודש ממנו, שאין נכנס לשם [כוהן] שלא רחוץ ידיים ורגליים.  /  10.  קודש הקודשים מקודש מהם, שאין נכנס לשם אלא כוהן גדול ביום הכיפורים בשעת העבודה.

~~~~~~~~~~~~~~~~  מסגרת שנייה  – נוסח קצר  ~~~~~~~~~~~~~~~~

עשר מעלות קדושת המקום בישראל

על-פי משנת מסכת כלים, פרק א'

(הנותנת 'סימני' עילוי-קדושה בכל מעלה, לעמות זו שלמטה ממנה)

[פתיחה]:  ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות.  /  1.  עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה.  /  2.  [תחום ירושלים אשר] לפנים מן החומה מקודש מהם.  /  3.  הר הבית מקודש ממנו.  /  4.  החיל מקודש ממנו.  /  5.  עזרת נשים מקודשת ממנו, שאין טבול יום נכנס לשם.  /  6.  עזרת ישראל מקודשת ממנה.  /  7.  עזרת הכוהנים מקודשת ממנה.  /  8.  בין האולם ולַמזבח מקודש ממנה.  /  9.  ההיכל מקודש ממנו.  /  10.  קודש הקודשים מקודש מהם, שאין נכנס לשם אלא כוהן גדול ביום הכיפורים בשעת העבודה.

פורסם ב-23 בינואר 2011,ב-לשכנו תדרשו / יהודה עציון. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: