שר הצבא מסרדיניה / ראובן שדה

 

בימי דבורה וברק, שכירי חרב שמקורם באיי הים נאחזים באזור נחל עירון ומצטרפים לקואליציה הכנענית המנסה לבלום את השתלטותם של שבטי ישראל על הארץ. סיפורו של סיסרא ומלחמתו בישראל

חלק של פין מגלגל של מרכבת קרב, כנראה כנענית

" לא היה גיבור כמוהו, בן שלושים שנה היה וכבש את כל העולם בכוחו, ולא היה כרך שלא הפיל חומותיו בקולו…" – כך מתאר מדרש אבא גוריון את סיסרא. ואכן, ספר שופטים מספר שסיסרא הטיל חיתתו על ישראל. הוא היה שר צבאו של יבין מלך חצור, שעמד בראש קואליציה של מלכים כנענים שהתלכדה כנגד שבטי ישראל. מצויד בצבא מרכבות אדיר בן תשע מאות רכב ברזל לחץ סיסרא את בני ישראל בחזקה עשרים שנה עד כי עלתה צעקתם השמימה.

זה היה, על פי המקרא, המצב הגיאו-פוליטי בימי השופטים שמגר בן-ענת ודבורה. בני השבטים לא הורישו את הכנעני אשר מלבד בגליל שכן גם במגידו ובבנותיה, ביבלעם, בתענך, בבית שאן ובדור שבחוף הכרמל, וכתוצאה מכך נוצר טריז גיאוגרפי גדול ורציף בין דרום הארץ ומרכזה, כולל השומרון הצפוני, לבין הגליל והגולן.

דרך חשובה ביותר ברמה הארצית והבינלאומית הייתה דרך הים שקישרה בין מצרים למסופוטמיה דרך מישור החוף, ומשם חצתה את כנען לרוחבה בעמקי הצפון שבין השומרון לגליל. השליטה הכנענית בעמקים ובנחל עירון הייתה אפוא בעלת משמעויות אסטרטגיות-אזוריות, והביאה – לבד מהשליטה הביטחונית על צירי העמק ומניתוק הגליל משדרת ההר המרכזי וממישור החוף – גם להשתלטות כנענית על מקורות ההכנסה הקשורים בתנועת שיירות המסחר הבינלאומיות בדרכים הללו. ואכן, מציאות זו של הפרעה קשה בתנועת אדם וסחורות בין שבטי ישראל עד לשיתוקה הכמעט מוחלט מוצאת את ביטויה הקולע בשירת דבורה: "בימי שמגר בן-ענת בימי יעל חדלו ארחות והלכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות. חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל".

הלחץ שהוזכר והניתוק של יושבי הצפון והכרמל מהשומרון ומיהודה הביאו בהכרח לאיום משמעותי על איכות חייהם, על פרנסתם ואפילו על עצם קיומם הפיסי של השבטים הצפוניים: נפתלי, יששכר, זבולון ואשר. נתגלע עימות סביב החלישה על צפון הארץ, ואך טבעי היה שמתיחות זו תדרדר לבסוף את הצדדים למלחמה כוללת. ואכן, המלחמה שבאה בעקבות זאת עם הכנענים ובראשם סיסרא הוכרעה ואלו נחלו מפלה ניצחת: "ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה על יבין מלך כנען עד אשר הכריתו את יבין מלך כנען".

אנו עוסקים אפוא במערכה מכרעת והיסטורית, שמתוארת מפאת חשיבותה בשני פרקים תמימים בספר שופטים. מדובר במהפך ביחסי הכוחות בארץ, שסופו בשליטה של בני ישראל במרחב העמקים. באחד הפרקים משובץ סיפור הקרב אף בפואמה גדולה, שירת דבורה, שנכללת בהפטרה לפרשת השבוע "בשלח".

מיהו סיסרא, הדמות האימתנית שניצבה מול בני ישראל, שחז"ל הפליגו בכוחה ובממדי גופה המיתולוגיים? בספר שופטים יימנה שמו שמונה עשרה פעמים בעוד מלכו יבין יוזכר רק חמש פעמים. הדברים הבאים ייוחדו לו ובעיקר למקורותיו האתניים והגיאוגרפיים ולעיר בירתו – חרושת הגויים. לצורך כך נצא למסע בעקבות ספרו של אדם זרטל, פרופסור לארכיאולוגיה של המזרח הקדום מאוניברסיטת חיפה, המתאר את מסעו הפיסי, המחקרי והרעיוני בעקבות גויי הים ושירת דבורה, מסע שאליו יצא בשנות התשעים המוקדמות, ואשר חושף לבסוף את "סודו של סיסרא".

מסרדיניה לארץ ישראל

השם סיסרא גירה את סקרנותם של חוקרים רבים, אך לא עלה ביד מי מהם למצוא בסיס למשמעות השם או למקורו. הרושם שעולה הוא שמדובר בשם תיאופורי ויש בו שמה של אלוהות כלשהי. זרטל מספר כי אולברייט, מגדולי חוקרי ארץ ישראל המקראית, פרסם כבר בשנות העשרים של המאה ה-20 את הדעה שהשם סיסרא קשור ליושבי האי כרתים. הוא קבע שהשם איננו ממקור שמי, חתי או מצרי, אלא קשור לגויי הים. גם את חרושת הגויים, שבה ישב סיסרא, קשר אולברייט לגויי הים, אך עליה נרחיב בהמשך. כעת נתמקד בשם המיוחד "סיסרא". מיהו גוי זה ששמו של סיסרא קשור אליו?

דבר מצוי הוא ליצור כינויים ושמות המצביעים על מקורו הגיאוגרפי של בעל הכינוי או השם. כך לדוגמה הם השמות צנעני, וילנסקי, טולדנו, ברלינר, ירושלמי וכו'. האם אפשר שהשם סיסרא משקף את שם העיירה באי הים-תיכוני סרדיניה הקרויה סאסארי ((Sassari? זרטל שהה בסרדיניה מספר פעמים ונפגש שם עם חוקרים. הוא מוסר בספרו שמצא שם מחקר המלמד שבשמות המקומות הסרדיים הקדומים ההברות הבאות שכיחות מאוד: sir, sar, sa, sis. אם כן, ניתן להסיק מכך שגם השם סאסארי הוא קדום, ואפילו לשייכו לתקופה שבסופה כבר פעלו גויי הים במזרח הים התיכון, היא תקופת הברונזה המאוחרת.

בסרדיניה הייתה שכיחה אז התרבות הקרויה נוראגית שלה יישובים עתירי אבן בנייה. והנה, במערב האי כרתים נמצא אתר עשיר בכלי חרס רבים שמקורם בתרבות הנוראגית הסרדית. החוקר האיטלקי פולייסה קראטלי פרסם לוח מתקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה-14 לפנה"ס) מאתר זה ובו השם Saisara. ככל הנראה פעלה במקום מושבה נוראגית של סרדים, הם בני סרדיניה דאז. מפתיע לגלות שגם בארכיון של העיר הקדומה והחשובה אוגרית שבצפון סוריה נמצא אזכור לשם Sisaruwa, וגם זמנו מיוחס למאה ה-14 לפנה"ס. זרטל רואה קשר אפשרי בין השמות והפונטיקה שלהם לשם העיירה סאסארי בסרדיניה, ומסיק ששם זה התגלגל מאנשי המושבה השרדנית (סרדנית) בכרתים לשלוחה השרדנית שישבה באותה תקופה בצפון סוריה ומשם לסיסרא שבכנען. ההצעה הסופית הנובעת מכך היא לראות בסיסרא איש השרדנה, שהוא אחד מעממי גויי הים שחדרו בתקופת הברונזה המאוחרת גם למזרח הים התיכון ולכנען. נמצא שסיסרא איננו כנעני. מסתבר שהוא שרדני, שכיר חרב מקצועי, בשירות יבין מלך חצור.

הגויים מאיי הים

השרדנה נמנים עם גויי הים במקורות היסטוריים קדומים כדוגמת אל עמארנה ומדינת האבו שמקורם במצרים. הם מתוארים כאנשים המופיעים בגבל, במצרים ובכנען, לרוב כשכירי חרב, בעלי כלי נשק ייחודיים כשלראשם קסדות אופייניות בעלות קרניים. כך למשל הם מופיעים בצבאו של רעמסס השני. הקרב שבו השתתפו עִמו מונצח על קירותיו של המקדש המפורסם שבאבו-סימבל במצרים העליונה. השרדנה מוזכרים בשמם זה גם ברשימות מצריות על שבויי מלחמה. מסתבר כי הם הצטרפו לא אחת לאויבי המצרים, אשר הושיבו את חלקם לאחר שביים במבצרי המלך שבכנען, כאשר שם הם משמשים במשמרות המקומיים. נראה שהתיישבות זו התרחשה כבר במאה ה-13 לפנה"ס. בכך הם קדמו לפלשתים, שגם הם כידוע נמנים עם תופעת נדידת העמים הפושטים על המרחב המזרח תיכוני והמכונים בכינוי הקיבוצי 'גויי הים'.

בתעודה מן המאה ה-12 לפנה"ס, האונומסטיקון של אמנופה, מופיעה השרדנה כקבוצה היושבת ממול דור שלחוף הכרמל ברצועה פנימית המתמשכת על הגבעות שבגבול בין שיפולי הכרמל למערב לבין מישור החוף ממש. רצועת אורך זו מתמשכת לפי זרטל וממצאיו מאזור כרם מהר"ל של ימינו לאורך כ-20 ק"מ, דרך גבעות מנשה ועד לנחל עירון וגדתו הדרומית. רוחב הרצועה מספר קילומטרים. ממערב לרצועה השרדנית הזו, כולל בעיר דור, יושבים גויי ים מהקבוצה השלישית הנכללת בהם והקרויה ת'כר. הרי לפנינו כברת ארץ במערב הארץ המכונה "משולש הגויים", שהיא חלק מהמערך החוצץ בין צפון הארץ למרכזה ולדרומה. חציצה זו נמשכת מכאן דרך נחל עירון בואכה העמקים ומזרחה אל עבר בית שאן.

אם נתבונן שוב בציוני התקופות ניווכח כי גויי הים מתייצבים בגזרה הזו בכנען במקביל לתהליך ההתנחלות של השבטים החדשים המגיעים לכנען ממזרח, הלא הם שבטי בני ישראל. שני מאמצי האכלוס מחדש הללו, של הישראלים מחד ושל גויי הים ובהם השרדנה מאידך, יצרו תקופה חדשה בתולדות כנען. הכוחות האימפריאליים של המצרים, החתים וארצות מסופוטומיה ילכו ויתפוררו, ודגמי ההתיישבות של ערי המדינה המבוצרות יוחלפו בדרך כלל בהתיישבות שבטית מבוזרת מאוד שברובה מאופיינת במערכי התנחלות קטנים שביצורם מינימלי. בארץ כנען ייווצר סדר חדש על הריסות קודמו – משטר שבטי ללא שלטון מרכזי.

מהארכיונים של אוגרית, עיר מסחר חשובה היושבת בצפון סוריה בגבולה של ארץ כנען הגדולה, אנו למדים על מקומם של השרדנים במרחב התרבותי והפוליטי ועל תולדותיהם. לדעת זרטל המודל בכנען דומה לזה שבאוגרית. השרדנים משמרים במידה את תרבותם וזהותם, הם שומרים על שמותיהם ועל עיסוקיהם ומאידך מכבדים את חוקי ארץ מושבם, נישאים לבנות הארץ ושוקעים במהלך של היטמעות בתרבות ובמנהגים השליטים בארץ מושבם. היטמעות זו מקשה על הזיהוי ועל ייחוס ממצאים חומריים, ככלי חרס ועוד, בהיותם בלתי טיפוסיים להם. בשונה מהישראלים ובכלל מעמי המזרח הקדום, לשרדנים אין גם מסורת של תיעוד וביטוי בכתב ולכן סביר להניח שמקורם מאזורים אחרים המרוחקים מארץ כנען ומהלבנט. לא רק תעודות ומקורות כתובים שרדניים לא נמצאו, אלא גם ממצאים על עולמם הרוחני והדתי-הפולחני נעדרים, ולכן אנו חסרים את המקורות האתניים העצמיים להסקת פרטי תיאורם ותרבותם ולזיהוים המקיף.

רק ממקורות היסטוריים חיצוניים בודדים מתקופתם הצלחנו ללמוד על קיומם. מאלו למדנו שעם קבלת חוקי המקום הורשו השרדנים להתנחל באופן חוקי במקומות מושבם. כך כנראה נוצרה הסכמה ביניהם לבין הכנענים בצפון הארץ, שזכתה גם להסכמת המצרים אדוני הארץ בעידן השופטים. נראה שהם צורפו למאמץ לבלום את גל ההתפשטות של שבטי ישראל צפונה להר המרכזי, שבו שלטו הישראלים כבר בלא מצרים.

זהו כנראה הרקע לאותו 'משולש הגויים' שקודקודו בנחל עירון, באזור המגע באדמות המישור, ובסיסו בבקעת מהר"ל שמצפון. שם, בקודקוד המשולש, על גבעה המתנשאת מעל לגדתו הדרומית של נחל עירון (ואדי ערה), חשף זרטל החל מתחילת שנות התשעים אתר ארכיאולוגי מרשים ומיוחד במינו בשם אל-אחוואט, השוכן בפאתי היישוב קציר. מיד נראה שאתר זה תרם רבות לתצריף הראיות וההצלבות ההיסטוריות שהביא לבסוף את זרטל ליצור את התיאוריה שאנו מגוללים לאורך דברינו, המשלבת את סיסרא ואת הקרב עם השבטים בסיפור ההתיישבות השרדני.

תעלומת אל אחוואט

במהלך שמונה עשרה השנים שחלפו מאז גילה את אל-אחוואט, ממשיך זרטל לנסות להבין את פשרו וסודו של האתר המיוחד, שעדיין לא נמצא כמוהו בארץ ובמזרח התיכון כולו. האתר שוכן על כיפה טרשית שגובהה כ-325 מטרים מעל פני הים ועליה חורש ים-תיכוני סבוך. גלי האבן הגדולים שבצבצו מהסבך הובילו לחפירות ארכיאולוגיות ממושכות, ובהן נתגלו ממצאים ארכיטקטיים מוזרים: חומות רחבות (7-5 מטרים) משתרעות מסביב ליישוב במתאר גלי וחריג, שעל פניו נראה שלא עונה על צורך פונקציונלי כלשהו ושאינו מוכתב מהטופוגרפיה במקום. חומות אלו הן מקור שמו המיוחד של האתר בניב הערבי המקומי (בערבית המדוברת נקרא שמן ח'יטאן). רוחב החומות הוא פי שניים ויותר מרוחב החומות האופייניות לזמנו של היישוב, שעל פי החרסים במקום נקבע לימי תקופת הברזל-1, היינו תקופת ההתנחלות של שבטי ישראל. חומות קיקלופיות ברוחב שכזה היו שכיחות בכנען רק למעלה מאלף שנה קודם לכן!

החפירות העלו תמיהות נוספות: האתר היה מחולק בתוך החומות ההיקפיות – ללא תקדים בכנען – לרבעים המתוחמים בחומות פנימיות. באלו לא נמצאו שערים המקשרים בין הרבעים. מחוץ לחומות ולעתים בתוך קו החומה שולבו מבני אבן דמויי איגלו בצורה שאין לה מקבילות באזורנו, ומסדרונות רבים ומפותלים חדרו לתוך החומות והסתיימו מבלי שהובילו למקום כלשהו. מכמויות האבן העצומות (כמטען אלף ושבע מאות משאיות) שנמצאו במקום, ממתאר היישוב ומאופי מבניו ברור שהקמתו הייתה מפעל אדירים שכלל מאמצי חציבה, איסוף, הטענה, שינוע, בנייה והרמה. זהו פרויקט גדול ועתיר השקעה בכסף ובכוח אדם. כיוון שהיישוב בעיקרו הוא חד שכבתי וכיוון שיסודותיו בקרקע בתולה ובסלע – היה זה ברור שלא קדם לו כל יישוב לפניו, וכי בחירתו נעשתה מראש, בתכנון ריכוזי, כאשר ייעודו הוא להיות מרכז שלטוני גדול וחשוב. זרטל אף מעלה אפשרות שהאתר שימש בירתה של קבוצה אתנית שישבה באזור. ואכן, התברר שהחומות החיצוניות הוקמו עוד קודם לבניית המבנים שבתחומן, כאשר ביניהם מצוי בית מושל טיפוסי לתקופה.

מסכת התמיהות כוללת גם את העובדה שבאתר אל-אחוואט לא נמצאו מבני ציבור או מבני פולחן ודת כגון מקדשים שהיו נפוצים במזרח הקדום. השער הראשי ליישוב איננו שער כנעני או מזרחי טיפוסי. אין בו מגדלי שער והוא דומה יותר בעיני זרטל ל"פשפש עלוב" מאשר לשער עיר. מאידך, נמצאו הרחק מהחומה ובתוך עבי החורש מגדלי תצפית. היישוב לא נראה כלל כישראלי ועל רצפותיו זוהו עצמות חזיר. הוא גם לא דומה ליישוב כנעני או לישוב כלשהו מהמזרח הקדום המוכר לארכיאולוגים. במקום נמצאו חרפושיות, תכשיטים ייחודיים וכלים מטיפוס כנעני ומטיפוסי ההר המרכזי שלימדו שבמקום התגוררו גם אזרחים אשר היו נתונים להשפעות תרבותיות מצריות וכנעניות מקומיות ואף ישראליות במידה. אחת החרפושיות אף כללה את שמו של רעמסס השלישי הפרעוני.

מתקן מעניין וייחודי נוסף שאותר במקום הוא כור לעיבוד ברזל ובתוכו עפרות ברזל. גם הוא תוארך לתקופת הברזל-1, כלומר לסוף האלף השני לפני הספירה, העת שבה חדרו בני ישראל למרחב הכנעני. פריט שעורר עניין רב לאחרונה הוא פין ברונזה שברור שהוא חלק ממרכיבי גלגל מרכבה קדום. כל אלה הבהירו היטב לחופרים שלא באתר ישראלי מדובר, ובסבירות גבוהה גם לא באתר כנעני, אלא באתר של גורם אתני אחר שיישב את המקום בתקופת הברזל-1. תעלומה נוספת שאפפה את הממצאים הייתה נטישת היישוב המיוחד והגדול הזה שאירעה למרבה ההפתעה עשרות שנים בודדות לאחר שהוקם. הנטישה הייתה מסודרת ולא מבוהלת, וכל יושביו עזבו עם רכושם וחפציהם. מהו אם כן פשר התעלומה? מי הם יושבי אל-אחוואט? מדוע נטשו אותו?

המסע הארוך להסרת מעטה המסתורין החל בביקור במקום שערך פרופ' מיכאל הלצר. הלצר הצביע על דמיון רב מאוד של מאפייני הארכיטקטורה של היישוב לאלו של יישובי "התרבות הנוראגית". הוא סיפר לזרטל ולאנשיו שמקורה של תרבות זו באי סרדיניה שבמערב הים התיכון, בקרבת איטליה וצרפת של ימינו, בתקופת הברונזה המאוחרת, אשר קדמה לתקופת הברזל-1 שבה אנו כבר מוצאים את היישוב באל-אחוואט. הנוראגים (Nuraghe) הם גלי אבנים המכונים כך בשפה הסרדית הקדומה, והם שכיחים מאוד בסרדיניה, שם מצויים כ-7,000 כאלה, גם בסמוך לעיר סאסארי. מבנים כאלה ומאפייני בינוי ערים שכאלה לא ידועים בסוריה, ביוון, באנטוליה, בעולם האגאי, במצרים ועוד. באופן חד פעמי, עד כמה שידוע, מאומצים אלמנטים ארכיטקטיים הטיפוסיים לבנייה הנוראגית הסרדית באל-אחוואט ובעוד כמה נקודות קטנות בתוך 'משולש הגויים' שהזכרנו. האלמנטים הארכיטקטיים הבולטים, שלהם מקבילות נוראגיות, הם החומות העבות, המתאר הגלי והזיג-זגי שלהן, המסדרונות ("קורידורים"), מבני ה"איגלו" ושיטת הקירוי. האם אין בכך כדי להעיד שהמתיישבים עצמם הינם ממוצא סרדי? סביר מאוד לומר שמקימי אל-אחוואט היו קשורים לתרבות הנוראגית והכירו אותה היטב ולפיכך רצו באימוצה או בשימורה המסורתי.

זיהוי מקראי

כאמור, אולברייט קישר בין 'חרושת הגויים' ובין גויי הים. מקור השם "חרושת הגויים" הוא כנראה באכדית-אוגריתית ולפיה 'חורש' הוא הר מיוער. זרטל מציע אפוא – בניגוד להצעות חוקרים שקדמו לו שלדעתו אמירותיהם כאן הן סתמיות ולא מבוססות בשטח – לזהות את "חרושת הגויים" עם אל-אחוואט. כזכור, האתר יושב בחורש סבוך על גבעה מעל למדרון הפונה לנחל עירון. יתרה מזאת, חרושת הגויים, על-פי ספר שופטים, היא מקום מושבו של סיסרא, והרי כבר ראינו כי הגלגול הפונטי וההיסטורי של שמו מקשר אותו לשרדנה ולסרדיניה. אם נוסיף לכך את אופייה הארכיאולוגי של אל-אחוואט, את התמונה המצטיירת לגבי תרבותם של מקימיה ויושביה ואת התיעוד ההיסטורי המעיד על כך שהשרדנה יושבים במשולש הגויים ממזרח ובמקביל לרצועת החוף המדרימה מדור, ניתן יהיה להסיק שסיסרא השרדני במוצאו יושב בעיר שרדנית שהיא מרכז שלטוני ההולם את מעמדו, היא אתר אל-אחוואט!

גם הטקסט המקראי תומך במסקנה זו. לפי המקרא, מיקומה של חרושת הגויים הוא ממול למקום הבסיס הצבאי של ברק בן-אבינועם בתבור. הגיון הכתובים מוליך אותנו למקם את העיר במערב שמעבר לקישון. סיסרא מזעיק את צבאו ומרכבותיו מחרושת הגויים אל הנחל, בעוד ברק כאמור ממזרח לו. כשברק יורד מהתבור לעמק הוא מושך את צבא סיסרא וזה נע ממערב למזרח אל הנחל "בתענך על מי מגידו". סביר להניח שמשיכת הצבא של סיסרא לא תבוא ממקום מרוחק מאוד, אלא מבסיס המקורב למדי לנחל הקישון שממוקם על דרך המאפשרת את תזוזתו המהירה אל העמק. ואכן, הדרך העתיקה שבנחל עירון הולכת מזרחה לעבר עמק יזרעאל, בין תענך למגידו. מכאן עולה שחרושת הגויים הייתה ממוקמת ממערב לקישון, על הדרך האמורה המוליכה לעמק, הוא מקום האתר אל-אחוואט. אכן, אתר יאה למושבו של סיסרא שר צבאו של יבין.

ספר שופטים מדגיש את צבא המרכבות הגדול של סיסרא. הממצא מאל-אחוואט מלמד על מציאות מרכבות באתר. בנוסף, הרובע הגדול שריק מכל מבנה, מפנים לשער הראשי של העיר המוליך לנחל עירון, מעיד על האפשרות שהוא שימש לאחסון המרכבות והסוסים. זרטל מציין שהמרכבות היו מפורקות, עקב רגישותו של ריפוד הגלגלים שהיה עשוי עורות פרה. הנוהג היה להרכיבו ממש בסמוך למקום השימוש להקטנת הבלאי. סוסים הוליכו את חלקי המרכבות בדרך הצרה אל העמק, ושם, במקום שהגיא מתרחב ופורץ אל העמק, היו מרכיבים אותן תוך ניצול עדיפותן בקרבות תנועה מהירים במישורים. ואמנם, המישור הקרוב ביותר בעמק הסמוך לאל-אחוואט הוא המישור שבין תענך למעיינות מגידו. זרטל סבור שהקרב התרחש במישור הזה בחלק שמדרום לכלא מגידו בסמוך למעיינות שליד גבעת עוז בת ימינו. שם יוצא נחל בענא מהרי אמיר אל העמק ולשם הגיעו מרכבות סיסרא וצבאו. אם נמקם את חרושת הגויים באתר אחר לפי ההצעות השונות לא יהיה כל היגיון לקביעת מישור הקרב בין תענך למגידו, שכן קיימים מישורים נוספים אפשריים וקרובים יותר. סביר אפוא כי סיסרא רצה לנהל את הקרב במקום שבו יתרון לצבא מרכבותיו, ולכן חש למקום הקרוב לעירו ולמקום אחסון המרכבות. מבחינת השבטים הצפוניים וברק, ברור היה שעליהם לחסום את תנועתו של צבא סיסרא קודם ליציאתו למישור. לכן, לאחר שמשכו אותו לכיוון העמק, מיהרו מהתבור מערבה לפגשו בצוואר הבקבוק הטופוגרפי בנחל עצמו עוד קודם להישפכו למישור העמק. כך קרה שצבא סיסרא הוכה לפי חרב: "וברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה עד חרשת הגויים ויפֹּל כל מחנה סיסרא לפי חרב לא נשאר עד אחד".

סופה של העיר

משמת גם סיסרא בידי יעל נפל דבר בחרושת הגויים. המכה הקשה עם אבדן מנהיגם של אנשי העיר ושל צבאה הובילה אותם בתוך זמן לא ארוך למעשה האחרון של נטישת האתר בשלמותו על חפציו. באל-אחוואט לא נמצאו סימני קרב או פורענות. נראה שהעיר שקמה משיקולים פוליטיים-אסטרטגיים לשמירת הקו בין גויי הים לשבטי ישראל בהר המרכזי איבדה את הטעם לקיומה, ולכן התפרקה כמה עשרות שנים בודדות לאחר הקמתה. החברה השרדנית, בניגוד לזו הכנענית והישראלית, לא הייתה בעלת מסורת מקומית של אחיזה והיצמדות למקום מושבה בלבנט. היא הייתה מעין חברה במצור, חברה של גטו, ולכן המשבר הוביל לתגובה דרסטית, להתמוטטות ולנטישה. במובן זה אנשי אל-אחוואט ויישובם הם אפיזודה היסטורית, שככל הנראה נטמעה סופית בחברה הכנענית הסובבת.

ראובן שדה הוא עורך דין ומרצה באוניברסיטת בן גוריון בנגב וסטודנט לתואר שני בלימודי א"י

מודעות פרסומת

פורסמה ב-19 בינואר 2011, ב-גיליון בשלח תשע"א - 701 ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. יהורם - יש לי בנוסף מקורות לגבי מיקום מוגדר של חרושת הגויים

    בהתרכזות במקראי הייתי ממשיך שחרושת הגויים
    הוא ביטוי יהודי שכן כל מה שאינו יה ודי רק בפינו הוא גויי
    חרושת לא חורשה ולא יער אלה ברזל שכן 900כלי רכב לסיסרא ולא יצאו מיער כלשהוא אלא מקריית הפלדה הכנענית שכן ידוע שלמצרים היו גם רכב ברזל
    הייתי ממקם את חרושת הגויים באיזור דרומית לחצור וגבוה-בצפת וקרבתה -שכן שר צבא יבין מלך חצור שמקומה ידוע ואויביו הרי דרומיים לו זה גם ידוע ישנה טעות בהערכת הקרב הראשונית כאילו כולם ליד התבור דבורה בהר אפרים יושבת ברק בקרבתה שם הם רוקמים את התוכנית שברק יעלה על התבור [מקום גבוה-משלט אסטרטגי ממעלה ראשונה ] וכנראה היה שייך ליבין מלך חצור [ראש כל הממלכות]שכן צעד זה מזניק את סיסרא למקום מיידי [ משכתי אלייך את סיסרא] .ברק לא יוצא לבד הוא מגייס ששה שבטים ואת דבורה עולה עם צבאו לתבור ומתכונן להגעת סיסרא וצבאו[ נחל קדומים נחל קישון גרפם וַיֵּט אָהֳלוֹ, עַד-אֵילוֹן בצענים (בְּצַעֲנַנִּים) אֲשֶׁר אֶת-קֶדֶשׁ- קדש היא מיקומה בקרבת צפת]

  2. ש.צ. לוינגר

    'מבני בניו של סיסרא לימדו תורה…' (סנהדרין צו,ב). ב'עין יעקב' (שם, ובמנורת המאור פרק שד) נוסף: 'ומנו? רבי עקיבא'.

    אם אכן מוצאו של סיסרא מאיטליה, ניתן לומר שסיסרא בא לתיקונו השלם ב'תשובת המשקל', כשמזרעו יוצא הלוחם הגדול נגד הרומאים – רבי עקיבא!.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • ש.צ. לוינגר

      לפי מדרש משלי ט,ב נקבר רבי עקיבא ב'טריפולין של קיסרין'. הווה אומר: לא רחוק מהמקום בו היה, לפי השערת פרופ' זרטל,.מקומו של סיסרא.

      ראו: יהודה זיו, '"חוטם הכרמל" – ציון מקום קבורתו של רבי עקיבא', קתדרא, 39 (ניסן תשמ"ו), עמ' 44-50; עדיאל שרמר, 'על הטטרפיליון של קיסריון ומקום קבורתו של רבי עקיבא', קתדרא 68 (סיון תשנ"ג), עמ' 188-192, ותגובת יהודה זיו, שם, עמ' 193.

      מכנה משותף יש למצוא גם בין ברק, שנשלח ע"י אישה – דבורה – להושיע את ישראל, לבין רבי עקיבא, שאשתו שלחתו ללמוד תורה, ומכוח יוזמתה זכה להאיר את עיני עם ישראל.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: