היסטוריה תחת איום / יצחק גייגר

 

כנס שנערך לאחרונה באוניברסיטת בר-אילן מציג תמונה קודרת של מצב החקר וההוראה בתחום ההיסטוריה היהודית. דרושה התעוררות משולבת של הציבור ושל אנשי משרד החינוך

רשות המחקר והפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בר-אילן. צילום: מיכאל יעקובסון

לפני כשמונה שנים נכחתי בכנס באוניברסיטת בר-אילן לרגל ציון מאה שנה לתנועת 'המזרחי'. הרצאות רבות בכנס עסקו במשבר העובר על הציונות הדתית. אחד מהדוברים, פרופ' יוסף גורני, העיר שעבורו אין זה כנס ההספד הראשון, שכן לפני כן נטל חלק בכנס שעסק בתנועת העבודה ואף שם שררה אווירת נכאים. גם בכנס שנערך בתחילת דצמבר האחרון באוניברסיטת בר-אילן תחת הכותרת 'מה קרה להיסטוריה היהודית?' השתתף פרופ' גורני, ואף כאן, כשהתרבו הדוברים המציגים תמונה קודרת על עתיד המחקר וההוראה של ההיסטוריה היהודית, הוא מצא לנכון לנחם את הנוכחים בסַפרו שהגיע לכנס זה מכנס אחר שעסק בהסתדרות העובדים, כנס שמבחינתו עסק בגוף מת.

בעיית הסיפור האחד

כאמור, הכנס הציג תמונה קודרת על מצבם של החקר וההוראה בתחום ההיסטוריה היהודית. תמונה קודרת זאת נובעת קודם כול מערעור מעמדו של המחקר ההיסטורי בעולם. לערעור זה ארבעה היבטים: קיצוץ במשאבים למחקר ההיסטורי; ערעור על מדעיותו של המחקר ההיסטורי, ערעור הנובע במידה רבה מהגות פוסט-מודרניסטית, פוסט-קולוניאליסטית ורב-תרבותית; פרסום מחקרים היסטוריים על ידי חוקרים שאינם מיומנים במתודות היסטוריות, כמו אנשי מדעי המדינה, סוציולוגים ועוד; ובריחת סטודנטים ממקצועות הומניסטיים אל מקצועות משתלמים יותר מבחינה כלכלית.

אך ההיסטוריה היהודית נפגעת מסיבה נוספת: ערעור על עצם קיומו של עם יהודי. כפי שציין פרופ' טריגנו, מיוזמי הכנס, פיזורם של היהודים בעולם והיעדר גורם מלכד מאז שהדת ירדה ממעמדה הם נתונים המסייעים לערעור על עצם קיומו של עם יהודי, וממילא גם על קיומה של היסטוריה יהודית. בהקשר זה התייחסו מספר דוברים לנזק העצום שגורם ספרו של פרופ' שלמה זנד, "מתי ואיך הומצא העם היהודי?" (2008) – ספר שתורגם למספר שפות ומהווה נדבך חשוב בתהליך הדה-לגיטימציה של העם היהודי, של הציונות ושל מדינת ישראל. דוברים אלה התייחסו לא רק לתזה של המחבר אלא בעיקר למתודה שלו, מתודה שלדעת הדוברים היא כה לקויה עד שאחד הדוברים בכנס העיר שחבל שלא ניתן להוריד מרצה בדרגה בגין מחקר לקוי ביותר.

אז מה יוצר את ההיסטוריה היהודית? בין הדוברים היו הצעות שונות. פרופ' טריגנו הציע להעמיד את החברה היהודית במרכז ההיסטוריה היהודית. פרופ' גרוסמן התייחס לגלות כציר מרכזי ואילו פרופ' אשר כהן התייחס למשיחיות כציר מרכזי. מגוון הדעות מצביע על עומק הבעיה, במיוחד לאלה שאינם מעוניינים להעמיד את הדת היהודית כציר מרכזי בהיסטוריה היהודית.

אך בכך לא תמו צרותיה של ההיסטוריה היהודית. פרופ' מכמן העלה את שאלת הזיקה בין ההיסטוריה הכללית להיסטוריה היהודית: האם אלה היסטוריות נפרדות או שעל ההיסטוריה היהודית להשתלב בתוך ההיסטוריה הכללית? פרופ' ירון הראל דן בשאלה האם קיימת היסטוריה משותפת לקהילות היהודיות הלא-אשכנזיות. ומכיוון אחר: ד"ר יגאל לוין תיאר את ההתמעטות המואצת של המחקר ההיסטורי של תקופת המקרא בגלל הערעור הגובר על מהימנות התנ"ך כמקור היסטורי, ערעור שהביא חלק מהחוקרים אף לסבור שהמקרא הינו יצירה מימי הבית השני.

נלחמים בנפרד

גם העתיד אינו צופן טובות להיסטוריה היהודית. היום השני של הכנס הוקדש לחינוך ההיסטורי ובו הוצגה תמונה קודרת של המתרחש בתחום במדינת ישראל. הדוברים בכנס, בין מהאקדמיה ובין ממשרד החינוך, הלינו על קיצוץ מתמשך של שעות ההוראה בהיסטוריה ועל ירידת מעמדו של המקצוע במערכת החינוך. רבים מהם אף הלינו על הפרדה מגזרית של הוראת ההיסטוריה ללא פחות מארבע "היסטוריות" בחינוך הרשמי: הממלכתי, ממלכתי-דתי, הערבי והדרוזי. הפרדה זאת מונעת, לדעתם, טיפוח סיפור היסטורי מאחד, גם אם לא אחיד. גם חוסר הרלוונטיות של הוראת ההיסטוריה היום, חדירת תפיסות פוסט-מודרניסטיות, רב-תרבותיות ופוסט-ציוניות והפוליטיזציה הגוברת של העיסוק בהוראת ההיסטוריה מהווים מכשול בחינוך ההיסטורי של תלמידי ישראל.

חלק מהדוברים, ובראשם ד"ר צבי צמרת, יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, התייחסו לספר הלימוד "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר" – ספר המציג שני סיפורים (נרטיבים) לתולדות הקמת מדינת ישראל ולהיסטוריה שלה, נרטיב פלשתיני ונרטיב ישראלי, כשהישראלי הוא של השמאל הלא-ציוני, ולעתים הוא אף אנטי-ציוני ואנטי ישראלי יותר מזה הפלשתיני (כך למשל בתיאור הקרב בדיר-יאסין במלחמת העצמאות). ד"ר צמרת הציג חלק מהעיוותים בספר לימוד זה ומהכשלים החינוכיים שלו, ובכך הסביר מדוע אסר ללמד ספר זה במערכת החינוך –  איסור שזיכה את ד"ר צמרת לגינוי צפוי בעיתון 'הארץ'.

סוגיה ששבה ונידונה הייתה היקף הוראת ההיסטוריה היהודית לעומת ההיסטוריה הכללית והזיקה בין שתי ההיסטוריות. סוגיה זאת קשורה לשאלת המטרה הראשית של הוראת היסטוריה בבתי הספר: הכנה למחקר היסטורי, השתלבות בחברה שבה חיים או עיצוב הזיכרון הקיבוצי-הלאומי.

פרופ' שטמפפר הציג את תוכנית הלימודים החדשה בהיסטוריה לחטיבה העליונה. בדבריו הוא התייחס לשאלה שעמדה בפני חברי הוועדה שהכינה את התוכנית: האם הוראת ההיסטוריה אמורה לתרום את חלקה לחינוך הדתי של התלמיד? לדבריו, לדעת חברי הוועדה עיקר החינוך הדתי אמור להתרחש במקצועות אחרים, ולכן על הוראת ההיסטוריה להתמקד בהיסטוריה "נטו". הלך מחשבה זה מצביע, לדעתנו, על אחת הבעיות במערכת החינוך: העדר חשיבה מרכזית כוללנית. המנהל לחינוך דתי הוא שצריך להחליט אלו מקצועות "מגויסים" להעמקת החינוך הדתי ואלו לא. המצב שבו העוסקים במקצוע אחד דואגים לאינטרסים הצרים של מקצועם דומה למצב שבו השריון נלחם לבדו וחיל הרגלים נלחם לבדו. כך אין מנהלים מלחמה וכך אין מנהלים מדיניות חינוכית.

הדובר האחרון בכנס היה פרופ' יואב גלבר. פרופ' גלבר הביע עמדה חריגה בשאלת שיתופם של אנשי אקדמיה בעיצוב הוראת ההיסטוריה. בניגוד לדוברים אחרים שרואים בשיתוף זה תופעה מבורכת, סבור פרופ' גלבר שאת תחום החינוך יש להשאיר בידי אנשי החינוך, המכירים את שדה החינוך מקרוב. אכן, מעניין מה היה קורה אם, למשל, בראשות ועדות מקצוע וועדות תוכניות לימודים במשרד החינוך היו עומדים מורים בפועל שהם בעלי תואר דוקטור – והם שהיו מהווים רוב בקרב ועדות אלה.

כאן המקום להודות לד"ר יעל קליין מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן שהייתה אחראית בפועל לארגון הכנס. חבל רק שחלק מהדוברים לא הקפידו להיצמד לנושא ההרצאה שנקבע עבורם ושנוכחות הקהל הייתה רחוקה מלהיות מספקת בחלקים רבים של הכנס.

לא נותר לנו אלא לאחל לכולנו שמארגני הכנס יזכו לארגן בעוד מספר שנים לא רב כנס נוסף שכותרתו תהיה: שובה של ההיסטוריה היהודית. זה לא יקרה אם לא תהיה התעוררות משולבת של הציבור ושל אנשי משרד החינוך. הלוואי שסקירה זו תסייע בהתעוררות המקווה.

מודעות פרסומת

פורסמה ב-12 בינואר 2011, ב-גיליון בא תשע"א - 700 ותויגה ב-, , , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: