הגאולה שמעולם לא הייתה / יצחק יעבץ (לפרשת בא)

 

לפי הרמוז בנביאים ובמדרשי חז"ל, ייתכן שקדם לשליחותו של משה ניסיון גאולה על ידי אהרן. דחייתו על ידי העם מנעה ממנו גאולה שבזכות

שרידי פיתום ורעמסס עם הכיתוב ישראל

גאולת מצרים, גאולתם הראשונה של ישראל, משמשת בדברי הנביאים אב-טיפוס לגאולות ישראל בדורות הבאים. מעבר לתפקיד שיש ליציאה ממצרים ביצירת המחויבות והעבדות לה' א-לוהי ישראל, משמש תהליך הגאולה, על ניסיו הגדולים, מודל לגילוי קרבת ה' לעמו ובסיס לברית עולם ולציפייה לגאולה מכל צר ואויב עד לגאולת עולמים. בלעם נרתע מלקלל את ישראל, באמרו: "א-ל מוציאם ממצרים"; משה מוכיח את העם על חוסר אמונתם ביכולתו של ה' להכניסם אל הארץ: "ה' א-לוהיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם, ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם"; רחב מעידה על פחדם של יושבי הארץ מפני זיכרון יציאת מצרים; גדעון מתמרמר על נטישת ה' לאור סיפור יציאת מצרים; וכן מובא עוד פעמים רבות. גם מדרשי חז"ל משתמשים בסגנון זה במקומות רבים, ואף אנו בתפילתנו מזכירים את יציאת מצרים כחסד ה' שהיה עלינו ושעתיד לשוב ולהיגלות.

השוואות רבות נעשו בין גאולת מצרים ובין הבטחות הנביאים לעתיד. ברצוני לעמוד על השוואה נוספת וללמוד על תכנית א-לוהית ליציאת מצרים שלא יצאה אל הפועל. בדומה לכך ישנן אמירות רבות על שעה כשרה לגאולה שעלולה להיות מוחמצת, כדברי חז"ל על חזקיהו שביקש הקב"ה לעשותו משיח ורק מפני שלא אמר שירה נדחה.

 שליחות מוקדמת

יציאת מצרים זו, שלדברינו לא הייתה מעולם, היא האמורה בדברי יחזקאל הנביא, והתמונה העולה ממנה שונה בתכלית מכל המוכר לנו (יחזקאל כ, ה-י):

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' א-לוהים בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשרָאֵל וָאֶשּא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשּא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם.  בַּיּוֹם הַהוּא נָשאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַש צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת. וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִיש שקּוּצֵי עֵינָיו הַשלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ  אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם. וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשמֹעַ אֵלַי אִיש אֶת שקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשלִיכוּ וְאֶת-גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. וָאַעַש לְמַעַן שמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר. 

פרשה זו מתארת פנייה של הקדוש ברוך הוא לישראל שלא נענתה וכמעט שגרמה לאבדן העם כולו. רש"י מפרש את העניין על פי חז"ל, כמוסב על שלושת ימי האפילה שבהם מתו רוב ישראל. שואה לאומית של ממש הנדחקת לתוך מדרש אחד. אך מדרש זה קשה. לפי המדרש חטא המתים היה שלא רצו לצאת; אך היכן רמוז הדבר? הלא את מצוות הפסח קיימו ישראל בחדווה, ועל פי חז"ל דם הפסח ודם המילה היו הזכויות שבגינן יצאו ממצרים?

רש"י בפרשת שמות, על הפסוק 'שלח נא ביד תשלח', מביא את מדרש חז"ל שלפיו התנבא אהרן במצרים לפני שנשלח משה. ניתן לומר שנבואתו היא זו שנתפרשה ביחזקאל בפסוקים הנ"ל. אם נחבר את הדברים יחד, תעלה בידינו התמונה הבאה: אהרן, בנו של עמרם ראש הלווים וחתנו של לוי, היה נביא ה' במצרים והוכר על ידי העם כמנהיג. הוא בא לגאול את ישראל מיד פרעה ודרש מהם לזנוח את עבודת האלילים ולקבל עליהם את אמונת ה' כתנאי מקדים לגאולתם, אך  ישראל לא אבו לשמוע לדבריו ולא התבדלו מגילולי מצרים, וכמעט באה עליהם כליה גמורה. זו נמנעה רק מפני שהמצרים היו מודעים לנבואת אהרן, ואילו היה מתפרסם כישלונו היה מתחלל שם שמים. בדומה לכך אנו מכירים את המהלך השזור לאורכו של ספר יחזקאל, לפיו ישראל ניצלים מעונשם מחמת חילול השם שייגרם לו יבוא עליהם גזר דינם.

כתוצאה מדחיית נבואתו, אהרן לא יכול היה עוד להוציא את עם ישראל, ולכן נשלח משה אחיו שגדל הרחק ממצרים ולא היה מוכר על ידי העם. משה בא בשליחות חדשה שלא הציבה תנאי מראש לגאולה, והציע 'גאולה באשראי', למעט קרבן פסח ומצוות מילה. ואכן, בעמדם על הים, על פי מדרש חז"ל, הייתה מידת הדין מקטרגת ואומרת: "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. מה נשתנו אלו מאלו?"

אפשר שמשה ידע על דחיית העם את שליחותו של אחיו הגדול ועל רקע זה עלה חששו לפני ה': 'והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי' – אך למעשה כאשר הופיע בפני העם האמינו לו, וזאת מפני שלא דרש מהם לשנות את דרכם כתנאי לגאולתם. אך גם אמונה זו לא עמדה לאורך זמן: 'ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה'. ייתכן שכאשר פגעו בו שוטרי בני ישראל בצאתו מעם פרעה חשש משה שהנה מתממשות דאגותיו. בני ישראל דוחים את שליחותו ותחת רווחה באה עליהם הכבדה.

סוגים של גאולה

הרי לפנינו שני מהלכים שונים ומנוגדים של גאולה. אהרן ביקש לגאלם בדין 'דור שכולו זכאי', בזכות מעשיהם וטהרתם; ואילו משה גאלם בדין 'דור שכולו חייב', שלולא ייגאל לא תהיה לו עוד תקומה.

אפשר שבכך תובן נבואה נוספת, המופיעה בספר ירמיהו, ובה נתקשו רבים מהמפרשים (ז, כא-כד):

כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת אֱ-לֹהֵי יִשרָאֵל  עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשר. כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח. כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם. וְלֹא שמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת בִּשרִרוּת לִבָּם הָרָע וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים.

הקושי הוא ברור. הלא המצווה היחידה שנצטוו בה ישראל במצרים הייתה "ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית". והיכן לא שמעו ולא הטו את אזנם? יש שפירשו שהאמור "יום הוציאי אותם" אינו בדווקא, והכוונה היא למתן תורה באופן כללי. יש המפרשים שלא הייתה כוונת המצווה להקריב את הקרבן אלא לשמוע בקול ה'. ועדיין הדברים מוקשים.

אפשר שגם נבואה זו רומזת לשליחותו של אהרן להוציאם ממצרים, שהייתה מותנית בקבלת עול מלכות שמים במלואה. משלא שמעו ולא הטו אזנם, היו לאחור ולא לפנים. גאולתם גאולה של חייבים הייתה ולא של זכאים.

אף בגאולת עולמים אמרו חכמינו, אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או בדור שכולו זכאי. גאולת חייבים גאולה היא, אך אינה הכוונה הראשונה ואין בה נחת רוח. גאולת זכאים היא גאולה שלמה.

מודעות פרסומת

פורסם ב-12 בינואר 2011,ב-גיליון בא תשע"א - 700, הגיע למערכת - פרשת שבוע. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: