חטאים בביתו של כוהן הדת / חבצלת פרבר

 

אישה בודדה שבה לעיירה לסעוד את אביה. השלווה מתערערת עם שובו של האח, עבריין נעדר. המתח שבין חיי חטא לחינוך שמרני במשפחה אדוקה יוצר דיאלוג בין האחים. רומן איטי ומופנם

 

בית, מרילין רובינסון; מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, כתר ועברית, 2010, 323 עמ'

יש ספרים הנקראים בנשימה אחת, מסחררים, נבלעים במהירות ומכניסים את הקורא מיד ללב העניינים. אחרים, דורשים אורך נשימה, התמדה, ערנות לרמזים שיתפרשו בהמשך וסבלנות עד להבשלת ההתרחשויות. ספרה של רובינסון הוא מהסוג האחרון. המבחן הראשון להתמדה מצוי כבר בראשית הספר. על הקורא לצלוח עשרים פלוס עמודים ראשונים, כדי לגלות מהו העניין המרכזי של הספר. ואגב כך גם להבין בזכות מה זכה בשבחי השופטים ובפרס האורנג' 2009 (אומנם פרסים ספרותיים אינם בהכרח ערובה לאיכות. לא פעם הם משקפים אופנה או הטיות אחרות של ועדה מקרית. אך בהקשר זה, מבחינת הספרות האמריקאית, המצב שונה). 

סיפור העלילה הוא לכאורה פשוט מאוד. גלורי, מורה לשעבר, אישה בודדה בת 38, חוזרת לבית הוריה לאחר מות אמה כדי לטפל באביה, כוהן הדת בגמלאות בוטון, שמצבו הבריאותי ומצבו הנפשי הולכים ומידרדרים. גלורי היא בת אחת במשפחה מרובת בנים, אבל היחידה שפנויה לטפל באביה ובעת ובעונה אחת גם זקוקה – מסיבות שיתבררו הרבה יותר מאוחר – למקום מגורים חדש לאחר שהזוגיות שלה התפרקה (פרט הנרמז בתחילה ומתבהר טיפין-טיפין במהלך הסיפור).

גלורי ואביה שוקעים לשגרה שלווה ומשעממת בביתם שבעיירה החצי-כפרית הקטנה. שגרה שמורכבת מפרטים קטנים של ההווה וזיכרונות העבר. את השגרה הזאת מערערת הופעתו של ג'ק, אחד מאחיה הגדולים של גלורי , "הכבש השחור" והפושע הקטן אך הסדרתי של המשפחה. זה כעשרים שנה שהרוורנד בוטון אינו יודע אם בנו חי או מת, לאחר שנעלם מבלי להותיר עקבות או לתת אות חיים. האב קרוע בין אהבתו ותקוותו שבנו הבעייתי, ממיט הבושה, בחיים, לבין השלמה עם האפשרות שבנו אינו עוד בחיים. והנה ג'ק מודיע פתאום כי יבוא הביתה "בעוד שבוע-שבועיים".

המכתב מעורר תערובת מסובכת של רגשות: שמחה על שובו של הבן האהוב, והחייאת החרדות שליוו את חייו במשפחה: העבריינות, האלכוהוליזם, הצורך להתמודד עם המעצרים, לשחרר אותו מתחנת המשטרה וכדומה. הכאב והבושה שהמיט על משפחתו הבורגנית המהוגנת של כוהן הדת והמטיף בכנסייה המקומית, והניסיונות המוסריים והתיאולוגיים שג'ק הציב לפני אביו היו קשים, אבל הנה הבן האבוד שב הביתה.

ג'ק מגיע והופך לגיבור המרכזי של הספר, כשאחותו גלורי – שמבעד לעיניה אנחנו רואים את המתרחש – מתחבטת בדיוק כמונו, הקוראים, בחידת אישיותו וחייו של האיש הזה. החיים בבית משתנים, לטובה ולרעה. מצד אחד, ג'ק מיטיב לטפל באב ההולך ושוקע. מצד שני, אין לג'ק מסתור משמו הרע שהולך לפניו משכבר הימים. מסביב לבית משתרעת העיירה הקטנה, השמרנית, שבה כולם מכירים את כולם. כל פשיעה קטנה שתתרחש תיזקף לחובתו, בין אם הוא אשם ובין שלא. אפילו אביו אינו בטוח האם בנו חזר למוטב, או ששוב מתחילה שרשרת הפשיעות. וברקע השאלה מה קרה וכיצד עברו עליו עשרים שנה? וגם, מה בכוונתו לעשות עכשיו כששב לביתו?

גם ללא פעולה של ממש, התחושה של סודות, החרדה מפני גילויים מבישים והחשש המתמיד מפני נפילה חדשה של ג'ק – מצטברים לאווירה דחוסה ומלאת מתח. ככל שהספר מתקדם מתגלים יותר ויותר פרטים עליו, על ההרס שחולל, על יכולתו להפוך על פיהם את חייהם של אנשים ובעיקר נשים, ועל הנזקים הכספיים שהוא גורם לקרובים אליו ביותר. היופי שבספר הוא, ששום דבר נורא ואיום לא קורה. רוב הזמן הטון הסיפורי הוא מרוסן. מרבית האירועים הם אירועים-שבמחשבה, בדמיון, או בזיכרון.

אפיונו של ג'ק כעבריין ואלכוהוליסט קטן, לא כפושע נורא ואיום או ראש משפחת פשע, טיפוס מסוג לא לגמרי ברור, הוא מרכיב נוסף באיכותו של הסיפור. כמו כל דבר אחר בסיפור המינורי הזה, גם ג'ק אינו "שחור" ממש. הוא אפור-משהו, אפילו "אפרורי". בזמנים שבהם הוא "בסדר", הוא אדם טוב ממש. הוא מתייחס ברוך ובצורה מעוררת השתאות אל אביו ומטפל בו בעדינות ובהתחשבות, וכך גם אל הילד בובי, בן השכנים, עוזר ברצון וביעילות לעבד את הגינה וכיוצא באלה. גם ההשתקפות שלו בעיניים זרות – ובייחוד בעיניים נשיות – אינה רק שלילית. נשים אוהבות אותו. המחברת מצליחה לבנות דמות מורכבת מאוד, של אדם שגדל במשפחה נוצרית אדוקה, הפנים חלק מערכיה, ובכל זאת איזו חולשת אופי בסיסית או מרדנות, פחד מקרבה וצורך להיבדל, מורידים אותו שוב ושוב מן הפסים הנורמטיביים.

כמעט שליש של הספר עובר עד שנוצרים בין ג'ק וגלורי יחסי קרבה ואמון המאפשרים לשניהם להיפתח ולגלות זה לזה, ולקורא, דברים על עצמם. ההתקרבות ביניהם מתרחשת כאשר מתברר שגלורי, האחות הקטנה, האדוקה והמוסרית, נושאת אף היא כתם חטא. היא קיימה חיי זוגיות ללא נישואים עם גבר נשוי, והניחה למשפחתה לחשוב שהייתה נשואה לו. בתחילה אנחנו שומעים על "הארוס-לשעבר" שלה, ורק בווידויים שלה באוזני אחיה – חוטא מול חוטאת – מתגלה האמת.

מאחר ששני האחים גדלו באותו בית אדוק, ביתו של כוהן דת, ועל בסיס אותה מערכת ערכים ואמונות, שניהם הפנימו את אותם מושגים דתיים ושופטים את עצמם לאורם. בעיני שניהם התנהגותם היא חטא. העימות בין ג'ק, שהוא עבריין גם במונחים של חוקי המדינה ובעיני החברה חילונית, לבין גלורי, שהחטא שלה הוא מוסרי-דתי ואינו נחשב בהכרח לעבירה בעיני החברה החילונית ובעיני החוק, מזין את הדיאלוג בין שניהם. הוא מאפשר את הפתיחות שנוצרת ביניהם ומביא את גלורי להיות מעורבת בחייו של אחיה ובגילויים השונים עליהם.

השיפוט המוסרי ותודעת החטא הם הכוח ש"מתניע" את הסיפור ומביא אותו אל סופו, במהלך שחושף את הסודות והדמויות שמאחורי הרמזים ומקפיץ את הסיפור מן המישור הקונקרטי והפרטי בהווה אל מישור גבוה ומופשט יותר של ההמשכיות המשפחתית הרב-דורית.

אמריקה של הספר אינה אמריקה העירונית, הרב-גזעית, החילונית של המאה ה-21, המוחצנת, אמריקה שבה פשע הוא פשע – צבעוני וגדול. כאן זו אמריקה פרובינציאלית, כפרית-לבנה של שנות ה-50, זו שאדיקות דתית בנוסח נוצרי-פרסביטריאני זורמת בעורקיה. רמזים על ההתרחשויות בעולם הגדול – מהומות הגזעים בסן-לואיס, המאבק על חינוך מעורבים לשחורים ולבנים, שקדמו בכתריסר שנים להופעתו של מרתין לותר קינג, מעוררים בסיפור תגובות שכיום קשה להאמין שהיו אפשריות. אלו, לצד אזכור שמו של הנשיא אייזנהאואר, ממקמות את הסיפור במין עבר, שבמבט לאחור נראה כמעט מיתולוגי. אופני ההתנהגות, הדת והתרבות של האנשים זרים, לא מוכרים ובמידה מסוימת אולי לא מובנים, ולכן דורשים התבוננות מעמיקה.

זהו ספר מופנם מאוד, העוסק בפנימיותם של אנשים ובדברים הנסתרים והקטנים היוצרים בסופו של דבר את החיים. הקורא נדרש לערנות כדי לתפוס את הרמיזות וצללי הדברים, ומכאן להבין את האירועים עצמם. לפעמים צריך לעבור את כל הספר כמעט כדי לקבל תשובות על רמזים וחידות שנזרעים לאורכו. אי אפשר לבלוע את הספר. צריך לקרוא אותו בסבלנות, לספוג אותו לאט ולרדת לעומקו. זה אמנם דורש מאמץ, אבל משתלם.

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-9 בינואר 2011, ב-גיליון שמות תשע"א - 698, סיפורת ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: