אבד הקשר בין הכסף למציאות / אהרן פורת

 

הכלכלה המודרנית העולמית הפכה למשחק בעל חוקים פנימיים שאינו מייצג את הכלכלה הריאלית – זו של הסחורות שיש להן קיום בעולם הממשי. כרגיל, הספקולנטים מרוויחים וצרכני הסחורות מתים ברעב

בודריאר וסימולקרת הכסף, אושי קראוס; רסלינג 2010, 199 עמ'

לפני כמה חודשים הוצגה בכמה אתרי אינטרנט פרסומת לחברה המשווקת מוצרי דיאטה. כמקובל בפרסומות מסוג זה, הופיעה בה תמונה של אישה רזה במיוחד, כזו שפונה אל קהל הלקוחות הפוטנציאלי ורומזת להן – כך תוכלו להיראות אם תרכשו את המוצר שלנו. לכאורה, המודעה הזה עוצבה בדמותן של מאות אם לא אלפי פרסומות שקדמו לה, אבל היה בה משהו משונה: האישה שהופיעה בה לא הייתה כלל אישה, כי אם דמות אנימציה דיגיטלית, תולדה של עיבוד ממוחשב.

אמנם כמעט כל תמונה המשמשת בעיתונות או בפרסומות עוברת עיבוד ממוחשב, ריטוש בתוכנת פוטושופ, אבל המודעה הזו הציגה חידוש – בעוד שמקורם של עיבודי התמונה הדיגיטליים המקובלים הם תמונות של בני אדם אמיתיים, גם אם דמותם שונתה (שלא לומר עוותה) כדי שתתאים למסר שביקש המפרסם להעביר, הרי שהפרסומאים ששכרה חברת הדיאטה המסוימת הזאת ויתרו מראש על הצילום, ומלכתחילה פנו אל תוכנת המחשב שתעצב להם דמות אישה פיקטיבית לחלוטין.

את התופעה הזו, של דימוי שכבר אינו מייצג את המציאות כלל, כינה הפילוסוף והסוציולוג הצרפתי ז'אן בודריאר "סימולקרה". על פי בודריאר, מאז אמצע המאה העשרים חלה בתרבות המערבית תופעה של התרחקות הסימנים מהמסומנים שהם נועדו לייצג. לשיטתו, מעולם שבו השפה והדימויים התרבותיים משמשים כמייצגים של המציאות עברנו לעולם שבו למסמנים יש חיים משל עצמם, והם פועלים בתוך מערכת פנימית שאותה הוא מכנה "הקוד".

תיאור היסטורי-היפותטי של תחום הפרסום למוצרי דיאטה יוכל להדגים את שלבי המהלך הסימולקרטיבי של בודריאר: בשלב הראשון המסמן מייצג ערך שיש לו קיום אובייקטיבי בעולם – תמונת האישה הרזה המשמשת בפרסומות היא תמונתה של אישה אמיתית; בשלב השני המסמן עדיין מבוסס על הערך האובייקטיבי, אבל כאן, יותר משהוא מייצג את המציאות הוא מתאים אותה לצורכי מערכת הקוד ובכך למעשה מעוות אותה – כפי שבא לידי ביטוי בעיבודים הגרפיים שעברו התמונות לאחר הטיפול בתוכנת פוטושופ; דמות האישה הדיגיטלית ששימשה באותה פרסומת מקבילה לשלב השלישי בסדר הסימולקרה של בודריאר – כאן הסימן מסתיר את העובדה שהוא אינו מייצג שום מסומן אובייקטיבי, והוא קיים כשלעצמו בלי כל בסיס במציאות. בסדר הסימולקרה של בודריאר קיים גם שלב רביעי (שאין לו מקבילה בדוגמה המדוברת), שבו הסימן כבר אינו מקיים כל קשר שהוא עם המציאות, והוא מקבל את המשמעות שלו ממערכת הקוד בלבד.

זוהי אפוא המציאות הפוסט-מודרנית על פי בודריאר: מערכת סימנים שאין מאחוריה מסומנים והיא קיימת כשלעצמה בלי כל קשר לעולם האובייקטים שמחוץ לה. בודריאר מחיל את המודל שפיתח על תופעות פוליטיות, תרבותיות וחברתיות, שהולכות וצוברות תאוצה ככל שאנחנו מתקדמים אל תוך המאה העשרים ואחת. תופעות כמו תרבות הצריכה, התפשטות תקשורת ההמונים וההשפעות התרבותיות שלה, תעשיית השיווק והפרסום ועוד, מקבלות תבנית והקשר לאור התיאוריה הבודריארית. כעת לוקח ד"ר אושי קראוס הישראלי את המודל הסימולקרטיבי, ובספרו החדש מיישם אותו על נושא שנדמה שאין משפיע ממנו על תרבות המערב ועל חיי היום-יום של כולנו: הכסף.

ספרו של קראוס "בודריאר וסימולקרת הכסף" מורכב משלושה חלקים. בראשון מובאת סקירה תיאורטית של תורתו של בודריאר ושל רעיון הסימולקרה בהקשר של תיאוריות אחרות מתחום ביקורת התרבות והחברה. השני מביא סדרה של תשובות שניתנו לשאלה "מהו כסף", מצד כלכלנים, היסטוריונים ותיאורטיקנים מתחומים אחרים, ובו התיאור ההיסטורי-לוגי להתפתחות רעיון הכסף מוצג על פי סדר הסימולקרה של בודריאר. בחלק השלישי מראה קראוס כיצד התנהלותו של הכסף כיום בשוקי ההון הגלובליים היא על פי השלב הרביעי בסדר הסימולקרה. תוך תיאור הכלים המשמשים כיום במסחר הבינלאומי, כגון אופציות, חוזים עתידיים, מסחר בנגזרים וכו', טוען קראוס שמערכת הפיננסים הגלובלית איבדה למעשה כל קשר למציאות, ובפועל רוב הפעילות הכלכלית העולמית היא מעין משחק בעל חוקים פנימיים משל עצמו שאינו מייצג את הכלכלה הריאלית – זו של הסחורות שיש להן קיום בעולם הממשי.

המטבעות, השטרות והייצוגים הדיגיטליים של הכסף זוכים לחלק ניכר מתשומת הלב שלנו. את רוב שעותינו אנחנו משקיעים בניסיון לצבור כמה שיותר מהם ובחלק נכבד מהזמן הנותר אנחנו מוציאים אותם ומעבירים אותם לרשותם של אחרים. הכסף, כך מספרים לנו בבית הספר (ובפקולטות לכלכלה), מהווה מוסכמה חברתית המשקפת את ערכם של מוצרים ושירותים. אפשר לתאר את מהותו של כסף כיחס הביקוש-היצע של סחורות, או כשיקוף של העבודה האנושית שהושקעה בסחורה מסוימת (בהתבסס על מרקס), או כערך המייצג יחס של חוב (על פי שיטתו של קיינס), שהמדינה היא הגוף האחראי על גבייתו – ומהווה למעשה את המסומן של הכסף. ב"בודריאר וסימולקרת הכסף" קראוס מראה שאופן ההתנהלות של ההון במציאות הגלובלית של ימינו מלמדת שהוא למעשה מתפקד כסימולקרה, ובין שהמסמן לכסף הוא סחורות (ויחס ההיצע והביקוש להן), עבודה אנושית או המדינה, הרי שהמסומן הולך ונעלם בעוד שהסימן ומערכת הקוד שבו הוא מתנהל תפסו את מקומו.

בפרקים האחרונים של ספרו מראה קראוס כיצד המודל הסימולקטיבי מתאר את ההתפתחות של אותם כלי מסחר מורכבים ואת ההתרחקות שלהם מהמציאות. ייצוגים של סחורות מסדר ראשון, כמו מניות, מתגלגלים לייצוגים מסדר שני כגון חוזים עתידיים, ואלה בתורם מתגלגלים לייצוגים מסדר שלישי ורביעי – אופציות ונגזרים. המספרים מדהימים: על פי הנתונים המובאים בספר, בשנת 2002 הסתכם המסחר בנכסים פיננסיים בסכום בלתי נתפס של 192 טריליון דולר – פי כמה וכמה מהיקף התל"ג של כלל המדינות המפותחות (עמ' 143). מה שנראה כמו משחק פנימי של ברוקרים ואנשי עסקים מהווה כיום את עיקר הכלכלה העולמית, אף על פי שהוא איבד כמעט כל קשר ל"כלכלה הריאלית", זו שבשדות התבואה, במפעלי הייצור ואפילו בחנויות ובקניונים.

אבל ההשפעות של המשחק הפיננסי לא נשארות בחדרי המסחר בבורסות העולם ועל מסכי המחשב של הברוקרים. תזכורת מזעזעת לעובדה הזאת קיבלנו לפני שנתיים עם תחילתו של משבר האשראי העולמי, ובעיתוני הכלכלה אפשר למצוא מדי יום דוגמאות לכך: בקיץ האחרון ספגה רוסיה גל חום חסר תקדים בהיקפו, מה שעורר חשש כבד לגורל החקלאות הרוסית שמהווה ספקית משמעותית לסחורות כגון חיטה, כוסמת ועוד. באופן טבעי, החשש גרם לעליית מחירים דרמטית בתחום הסחורות, אך הקפיצה במחיר הסחורות היתה חסרת פרופורציה לחלוטין לנזק האמיתי שנגרם. במהרה התבררה הסיבה להתייקרות המוגזמת: סוחרים מתוחכמים ("ספוקלנטים") שהעריכו שמחירי הסחורות יעלו, מיהרו לרכוש כמויות עצומות מהן, ויצרו כדור שלג של גידול בביקוש שהביא לעליית מחירים וחוזר חלילה. כמה מאותם סוחרים הצליחו להרוויח סכומים עצומים כתוצאה מהמניפולציות שהפעילו, אבל הפעילות שלהם, ביודעין או שלא ביודעין, גרמה לעליית מחירים של המזון האמיתי, זה שמשמש ממש למאכל, ורבים מתושבי העולם השלישי לא יכלו לעמוד בה. וכך, בעוד שכמה משוכני המשרדים הממוזגים בעולם המערבי צברו עוד כמה נקודות במשחק שהם משתתפים בו מדי יום, ייתכן שתוצאות מעשיהם הפכו לכדי שאלה של חיים ומוות בחלקים אחרים של העולם.

בחודשים האחרונים החלו רבים לפקפק בקביעה שהמשבר הכלכלי העולמי מאחורינו. חשיפת היקף החובות הלאומיים של כמה ממדינות אירופה, הדיווחים על העלייה הבלתי נפסקת באבטלה בארה"ב ונתונים אחרים מלמדים שכלכלות העולם רחוקות מלהתאושש, וההבנה שמקורו של המשבר הוא באלמנטים יסודיים של המערכת הכלכלית הגלובלית, ולא בחריגות שלה, הולכת ומתפשטת. כלכלנים רבים קוראים לבחון מחדש את המודלים הבסיסיים ביותר של הכלכלה המודרנית, אך לקריאה זו עדיין אין הד בקרב קובעי המדיניות.

באווירה הזאת, המסקנות שהגיע אליהן ד"ר קראוס רלוונטיות מתמיד. אבל למרבה הצער, קשה לי לראות כיצד הספר הזה יביא אותן לידיעתם של הגורמים המשפיעים. ספרו של קראוס נכתב כעבודת דוקטורט, וכבר משם הספר ניכר שהמוציאים לאור לא טרחו במיוחד להנגיש אותו לציבור רחב ולהקל על קוראים שזו להם הפעם הראשונה שהם נתקלים במונחים הכלכליים המורכבים או במונחים השגורים בתחומי חקר החברה – כמו מילת המפתח של ספר זה, הסימולקרה.

כאמור, הספר נפתח בסקירה תיאורטית של משנתו של בודריאר, ממשיך בתיאור הגישות השונות למהותו של הכסף מבחינה היסטורית, ורק הפרקים האחרונים מוצגים בצורה רלוונטית למציאות הכלכלית של השנים האחרונות. ספר שמבקש להגיע לקהל רחב של קוראים צריך היה להביא את הדברים בסדר הפוך – מהקונקרטי והרלוונטי לתיאורטי ולמופשט. ההחמצה כאן היא כפולה: גם מבחינת הכותב – ד"ר אושי קראוס הוא בעל טור קבוע באתר החדשות הפופולרי ynet, ובו הוא מראה שדווקא יש לו הכישרון לכתוב בשפה נגישה ומובנת לקהל קוראים רחב – וגם מבחינת תוכן הדברים, שכאמור, רלוונטיים מתמיד כיום, במציאות הכלכלית המורכבת שבעקבותיה התעוררה הקריאה לבחינה מחדש של המודלים הקיימים ושל הרעיונות שעד כה היו מובנים מאליהם.

מודעות פרסומת

פורסמה ב-9 בינואר 2011, ב-גיליון שמות תשע"א - 698, עיון ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: