סודה של אסנת / יוסי וילנר (לפרשת ויגש)

 

במקביל לדרמה הגברית שבה מככבים יעקב, יוסף ויהודה, מתרחשת דרמה נשית שהדמויות בה הן לאה, דינה ואסנת – הבת שנולדה כתוצאה מאונס שכם. השבתה לבית יעקב פותרת את הסתירות ומשלימה את המניין 

אסנת, 1553

בפרשת ויגש מתוארת משפחת יעקב בעת ירידתה למצרים. התורה מפרטת את כל בני המשפחה לפי סדר האמהות: לאה, זלפה, רחל ובלהה, כאשר מפורטים שמות הצאצאים ומספר הצאצאים הכולל של כל אחת מהאמהות. האמהות עצמן ונשות הבנים אינן כלולות ברשימה. במשפחת לאה מפורטים שמותיהם של 32 נפשות, אולם התורה מסכמת את מספר הצאצאים במשפחת לאה כשלושים ושלוש: אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש. במשפחות זלפה, רחל ובלהה מפורטים בסך הכול שמותיהן של 37 נפשות. לאחר פירוט כל צאצאי יעקב כתובים שני פסוקי סיכום: כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב כל נפש ששים ושש. ובני יוסף אשר ילד לו במצרים נפש שניים כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים. אי ההתאמה המספרית בולטת לעין: ראשית, בפירוט שמותיהם של צאצאי לאה מצוינות 32 נפשות ואילו בפסוק הסיכום (פסוק טו) נכתב המספר 33. שנית, בפסוק המסכם את ירידת צאצאי יעקב מארץ כנען למצרים, ללא יוסף ושני בניו, נכתב שאלו מונים 66 נפשות. מניין זה אינו תואם את הפסוקים שלפניו, אלא דווקא את הספירה של 32 נפשות במשפחת לאה. לעומת זאת, בפסוק העוקב, המסכם את כל צאצאי יעקב, כולל יוסף ושני בניו, נכתב 70 נפשות. מניין זה אינו תואם את ה-66 שנזכרו מקודם – שהרי שישים ושש ועוד שלוש הם שישים ותשע – אלא דווקא את הספירה של 33 נפשות במשפחת לאה…

יש אומרים ויש אומרים

תמיהה זו מנוסחת במדרש (בראשית רבה פרשה צד): ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן: ראיתה מימיך אדם נותן לחברו ששים וששה כוסות, וחוזר ונותן לו אף שלשה, והוא מונה אותם שבעים? המדרש שואל – ומציע כמה תשובות: אלא זו יוכבד שהשלימה מניינן של ישראל במצרים […] יוכבד עיבורה בארץ כנען ולידתה בארץ מצרים … על פילי של מצרים נולדה. ויש אומרים יעקב השלים עמהם את המניין […] ויש אומרים הקדוש ברוך הוא השלים עמהם את המניין ויש אומרים חושים בן דן השלים עמהם את המניין ויש אומרים שרח בת אשר השלימה עמהן את המניין. לפי ההסבר המפורסם ביותר, שלפיו הנפש החסרה היא יוכבד, אשר נולדה בזמן הכניסה למצרים, נמצא כי יוכבד ילדה את משה בגיל 130. ר' אברהם בן עזרא כבר העיר על כך כי לא סביר שהתורה לא תתאר נס כה גדול – העולה בהרבה על זה של לידת שרה את יצחק. להסבר של יוכבד יש יתרון כי הוא פותר גם את בעיית מניין בני לאה. לעומת זאת, ההסברים האומרים כי הנפש החסרה היא חושים או שרח בת אשר אינם פותרים את הסתירה במניין בני לאה, שהרי שניהם מבני השפחות. למותר לציין שהפתרון של הכללת ה' או אף יעקב אינו פתרון ברמת הפשט, שהרי הנמנים הם בני יעקב, ובעצם לא רק בני יעקב אלא בני לאה… ברוח אחרת הלך הרב יעקב מדן, כאשר ביקש לומר שהמספר שבעים הוא מספר 'עקרוני' שאינו מבטא ספירה מדויקת, ושהנשים כלל לא מנויות כאן; אינני סבור שניתן לומר כך, כאשר הכתוב מדגיש כמה פעמים שהמניין הוא של "כל נפש".

בת דינה הנשכחת

אנו נאמץ מסורת מדרשית אחרת, האומרת כי אסנת – בת פוטי פרע שנישאה ליוסף – אינה אשה מצרית הזרה לבית יעקב, אלא היא היא בתה של דינה, אשר נולדה כתוצאה ממעשה האונס של שכם בן חמור. אצל פוטי פרע היא גדלה כבת מאומצת. כך מתוארת ההיסטוריה האישית של אסנת במדרש המובא בילקוט שמעוני (וישלח): מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לה מתופפות בתופים ויצאה חוצה לראות בבנות הארץ ושללה ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת ואמרו בני יעקב להרגה. אמרו: יאמרו בכל הארץ שיש בת זנות באהלי יעקב. מה עשה יעקב? כתב על ציץ של זהב שם הקודש ותלה על צוארה ושלחה, והכל צפוי לפני הקב"ה וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע; שהיתה אסנת ראויה ליוסף והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה אותה כבת ולקחה יוסף לאשה. המסורת הקובעת כי אסנת היא הבת של דינה ושכם מופיעה במספר מדרשים וכן בתרגום 'יונתן' (בראשית מא מה, מו כ, מח ט). הסבר זה מאיר באור שונה את האירועים המרכזיים בחלקו האחרון של חומש בראשית: א. פרשת מכירת יוסף על ידי אחיו נראית דומה מאוד לפרשת נטישתה של אסנת על ידי יעקב. בתחילה בני יעקב רוצים להרוג את אסנת כשם שיאמרו בעתיד על יוסף "לכו ונהרגהו". לבסוף יעקב מחליט לנטוש את אסנת (לפי גרסה מדרשית אחרת, הושלכה אסנת תחת שיח סנה ומכאן שמה אסנת), כמו שיחליטו בעתיד על יוסף, "וישליכו אותו הבורה". לכאורה נראה כי המעשה הקשה של מכירת יוסף על ידי אחיו הוא חיקוי של התנהגות יעקב בפרשת אסנת. ב. באירוע של התגלות יוסף לאחיו, לפי חלק מהמדרשים, גם אסנת נוכחת והיא מעניקה לבנימין מתנות משלה. אסנת פוגשת במפתיע את הדודים שלה. לא קשה לדמיין את ההתרגשות של אסנת מחד גיסא, ומאידך גיסא את יחסה המורכב אל המשפחה אשר נטשה אותה. ג. בזמן ירידת יעקב ומשפחתו למצרים, הרגע הדרמטי ביותר הוא פגישת יוסף עם יעקב. לצד יוסף עומדת אסנת, אשר פוגשת את כל משפחתה שזנחה אותה ובפרט את דינה שהיא אמה הביולוגית. הסיפור של אסנת ודינה, שהוא מורכב ודרמטי לא פחות מזה של יוסף ויעקב, מתנהל במקביל לסיפור המתואר במקרא. ד. לאחר התיישבות משפחת יעקב במצרים, אסנת מחדשת את הקשר שלה עם יעקב. כך מתואר במדרש (אוצר המדרשים): מי הגיד לו (שאביו חולה)? אסנת אשתו שמשעה שירד אביו יעקב למצרים היתה משמשת אותו וכיון שראתה אותו חולה מיד שלחה ואמרה ליוסף

כאחת האמהות

ואחרון חביב: המעמד של ברכת יעקב למנשה ואפרים כולל בעצם גם דיון במעמדה של אסנת. יוסף מוכיח ליעקב כי אם בניו היא ממשפחת יעקב ולא מצרית. וכך כותב רבנו בחיי: ואמרו במדרש כי אסנת בת דינה היתה משכם בן חמור, ולפי שגירשה יעקב מביתו והושיבה בתוך סנה אחד לכך נקראת אסנת. מה עשה יעקב, קשר לה כתב בצווארה וכתוב בו: כל המדבק ביך מדבק בזרעו של יעקב, ויוסף שנשאה ראה הכתב ההוא והצניעו, והוא שאמר לאביו: "בני הם אשר נתן לי א-להים בזה", הראה לו הכתב הזה. לאחר שיעקב מחליט לברך את מנשה ואפרים הוא מקבל את אסנת חזרה למשפחה. יותר מכך, הוא מקנה לה מעמד מיוחד כשל אחת האמהות, שהרי לאחר החלפת יוסף במנשה ואפרים, בלהה, זלפה ואסנת הן כולן אמהות של שני שבטים. לאחר שהחלה את חייה כבת בלתי חוקית שננטשה על ידי יעקב ומשפחתו, חוזרת אסנת לקדמת הבמה במעמד של אחת האמהות. נתקיים בה באסנת הפסוק "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה". פרשנות מדרשית זו על אודות אסנת מזינה את דמיוננו במסכת החיים של נשות משפחת יעקב. במקביל לסיפור המקראי על אודות הגברים של המשפחה, מתקיימת מסכת חיים נוספת, עשירה, מורכבת ודרמטית, הכוללת את משולש הנשים לאה, דינה ואסנת ואת המאורעות המיוחדים אשר עברו עליהן. הנפש החסרה לפתרון הסתירות המספריות שהוצגו בתחילה, נציע כי הנפש החסרה היא אסנת בת דינה. כיוון שהתורה לא סיפרה את סיפור תחילת חייה של אסנת בפרשת וישלח (אולי בגלל כבודו של יעקב), היא אינה מזכירה את אסנת בפירוט השמי של צאצאי לאה. לעומת זאת, בסיכום הכולל של משפחת לאה אסנת נספרת כנכדה, ולכן במקום 32 הנפשות שתוארו שמית, הסכום הכולל של צאצאי לאה הוא 33 נפשות. הוספת אסנת לספירת צאצאי יעקב פותרת גם את הסתירה השנייה שנזכרה. מטרת פסוקים אלו היא להבדיל בין היורדים למצרים מארץ כנען לבין אלו שהיו כבר במצרים. לכן בפסוק כו מופיע המספר 66, כיוון שרק 66 נפשות ירדו למצרים מארץ כנען. יוסף ובניו, אשר נכללו בסיכום של צאצאי רחל, לא נכללו במניין זה, כיוון שהיו במצרים. באופן דומה, אסנת שנכללה בסיכום של צאצאי לאה לא כלולה במניין היורדים מארץ כנען. לעומת זאת, בפסוק שאחר כך נמנים כל צאצאי יעקב, כולל אלו שהיו במצרים. אסנת מתוקף היותה נכדתו של יעקב (ולא מתוקף היותה אשתו של יוסף) נכללת אף היא ברשימה. כלומר, במעבר בין הפסוקים אנו מבצעים את התרגיל 66 + 4 = 70 ולא 66 + 3 = 70 כפי שחשבנו בתחילת הדברים.

מודעות פרסומת

פורסמה ב-6 בינואר 2011, ב-גיליון ויגש תשע"א - 696, הגיע למערכת - פרשת שבוע ותויגה ב-, , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: