הסיפור הארוך של יהודי פרס / יואב שורק

טקסטים מאוירים בפרסית ובאותיות עבריות מייצגים קהילה עתיקה וייחודית, שעברה במאה האחרונה תמורות גדולות של הגירה. 'סיפור איראן והיהודים' בבית התפוצות הוא תוצר מחקר של שנתיים

קומת הכניסה של 'בית התפוצות' בתל אביב מעוטרת כעת במין פס עיטור אוריינטלי שממנו בוקע מפעם לפעם קמע אופייני בצורת עלה. קבלת הפנים הזאת, המשלבת אמנות וקבלה, נועדה להפנות את הבאים אל התערוכה החדשה שנפתחת השבוע בקומת התערוכות המתחלפות, תערוכה שתעמוד במרכז פעילות המוזיאון בחודשים הקרובים: התערוכה על יהודי איראן.

לצד הסקרנות הטבעית הנובעת מעמידת 'האיום האיראני' ברקע חיינו בשנים האחרונות, כוחה וייחודה של התערוכה הוא בפרספקטיבה הרחבה שהיא נותנת על הסיפור היהודי האיראני: אולם אחד מבקש לספר את סיפורה של הקהילה היהודית-איראנית העתיקה, זו שיש לה שורשים מוכחים מאז ימי בית ראשון, ושהתקיימה ברציפות של תודעה עד למאה העשרים, ובמידה מסוימת עד ימינו אלה; ואילו האולם השני מבקש לספר את סיפורה של היהדות האיראנית בת זמננו – זו שמחולקת כיום בין ישראל, ארצות הברית (בעיקר בחוף המערבי, מחוז החפץ של מהגרים רבים מהמרחב האיראני), איראן (שם מתעקשים להישאר כעשרים אלף יהודים!) ושאר העולם המערבי.

באולם הראשון נמצא בעיקר תשמישי קדושה וכתבי יד מעוטרים, המזכירים מצד אחד תצוגות קלאסיות על יהדות העולם בכלל אך מצד שני מבטאים בצורה ברורה את התרבות הפרסית – תרבות רומנטית השמה דגש רב על שפה מליצית ועל שירה מלאת רגש, והנהנית מעושר אמנותי שפותח שער לעולם המזרח הרחוק. יהדות איראן לא הרבתה לעסוק בהלכה או לחדש בתלמוד, מסביר לי פרופ' דוד ירושלמי בחיוך חם ובמבטא איראני קל; היצירה המאפיינת אותה היא השירה הדתית, שהגיעה לשיאה בימי הביניים המוקדמים. הטקסטים הללו הועברו מדור לדור, והמשיכו להיות מועלים על הכתב בכתבי יד מעוטרים גם מאות שנים אחרי שנכתבו.

באולם השני נמצא תמונות אופייניות למודרניזציה של יהדות ארצות האסלאם: בתי ספר של כי"ח שבהם נלמדו לשונות אירופיות והתרחשו תהליכי חילון; דפוסי חיים של מהגרים בארצות המערב; תלאות עלייה לארץ ישראל – אך גם מוצגים ייחודיים לתרבות יהודי איראן, כמו שטיחי עיטור גדולי ממדים המעבירים מסרים קלאסיים של תקוות גאולה, חלקם בשילוב מוטיבים מודרניים כמו דמותו של הרצל. נקודה ייחודית נוספת באולם השני היא הקשר הישראלי: מתזכורות מרתקות לזיקה של ישראל הצעירה למשטר השאה האיראני ועד עדויות מהחיים של יהודי איראן כיום, הן בתמונות והן בסרטוני וידיאו.

רציפות מופלאה

כמי שקרא פעם את מגילת אסתר ושמע על הצהרת כורש, לא הייתי צריך להיות מופתע משלל לוחיות החרס המעידות על נוכחות יהודית באיראן כבר במאה השישית לפני הספירה. ועדיין, כאשר בגלויות אחרות הרציפות נשענת בעיקר על מיתוס (כביהדות תימן), או שהממצאים העתיקים ביותר הם מהמאות הראשונות לספירה (כבאיטליה), יש משהו מפעים ביכולת להניח את היד על עדויות חומריות לנוכחות יהודית בארץ רחוקה עוד בימי גלות בבל – נוכחות שהיא ככל הנראה רציפה.

ספר תורה של אנוסים המחולק לספרים בדומה לקוראן

ייחודה של יהדות איראן אינו רק ברציפות – אלא גם בתנאים הקשים שבהם חיה בממלכה שנעשתה לשיעית במאה ה-16, ועיינה את המיעוטים הדתיים. רבים זוכרים את תור הזהב של יהדות איראן בימי שלטונה של השושלת הפהלווית, שושלת שהודחה במהפכה האסלאמית של 1979; אך מדובר בתקופה קצרה של שלטון שיצר תהליכי חילון ומודרניזציה מקיפים – בדומה לאלה שחוללו בתורכיה על ידי אתאתורכ – אחרי מאות שנים שבהם היהודים סבלו מדיכוי, מרדיפה ומהתמעטות דמוגרפית. מי שמכיר את תפארתה של יהדות בגדד של המאה ה-19, השולחת את בניה לסחור בכל רחבי הכתר הבריטי, בבומביי ובהונג קונג, אינו יכול שלא להתפלא על מעמדם המושפל והנחות של היהודים בארץ השכנה, איראן, באותה עת ממש.

איראן, אגב, אינו אדפטציה מודרנית למונח הקלאסי 'פרס', אלא דווקא השם העתיק והנכון, מסביר לי ירושלמי. פרס הוא שמו של אזור מסוים באיראן, שנציגיו הם ששלטו באימפריה בתקופה הקלאסית. אכן, הפרסים הם שנלחמו ביוונים, ולכן נתקבע שמם לדורות; אבל היחידה הגיאופוליטית העתיקה, כמו גם התחום של התרבות הפרסית, הוא איראן כולה, ולאו דווקא האזור הפרסי. 

 

הקונוטציה האסלאמית שמעוררת בנו איראן מבלבלת מעט, כי היא מחברת את הממלכה העתיקה ורחבת הידיים הזו אל המרחב הערבי – וזאת בשעה שתרבותה שונה מאוד מזו של הערבים. האיראנים אינם ערבים, השפה שהם מדברים היא הודו-אירופית מובהקת (ודומה הרבה יותר לגרמנית, לאנגלית ולסנסקריט מאשר לערבית: אבא הוא פאדר, אם לתת דוגמה קטנה אחת), והתרבות שלהם עשירה וצבעונית, ומשלבת את מוטיב התבניות החוזרות – המוכר מהערבסקות, אבל לא פחות מכך מהשטיחים הפרסיים – עם ציורים פיגורטיביים הנראים סיניים ממש, כמעין ביטוי חזותי למיקומה של איראן במרכז אסיה, בין הגוש הערבי לתת היבשת ההודית.

כתבי-היד היהודיים פרסיים הם אחד החלקים המעניינים והייחודיים של התערוכה, בכל המרכיבים שלהם: הטקסט, הכתיבה והאיור. הטקסטים הם בפרסית – ותוכנם הוא שירה המתארת נושאים מן המקרא או סיפורי מסורת אחרים; הכתיב הוא באותיות עבריות, כמקובל בהרבה תפוצות ישראל; והאיורים עשירי הצבע והדמות שייכים במובהק לזמן ולמקום שבהם צוירו. פריטים מעניינים אחרים הם אלה המספרים את סיפורם של בני קהילת משהד, שנעשו 'אנוסים' לאסלאם באמצע המאה התשע עשרה.

מנוע מחקר

השיחה עם חגי שגב, האוצר הראשי של בית התפוצות והאחראי לתערוכה הזאת, חושפת משהו ממה שמעבר לתערוכה עצמה. כחלק מהתחדשותו של בית התפוצות והכתרתו כ'מוזיאון העם היהודי', יוזמים אנשי המוזיאון סדרה של תערוכות על תפוצות מסוימות – כעת בהדגשת המרחב הלא-אשכנזי, שלדברי שגב לא נחשף מספיק בתערוכת הקבע (טענת-סרק, לדעתי; אין כאן אלא 'אפליה מתקנת' אופנתית): כך בתערוכה על יהודי תורכיה שהתקיימה במקום, בתערוכה הזו על איראן ובתערוכה הבאה, המתוכננת לעסוק ביהודי בוכרה. כאן המקום להזכיר את הזיקה העמוקה שבין איראן לאפגניסטן ולבוכרה – תרבויות קרובות מאוד. מי שנחשף, למשל, לספרים של ח'אלד חוסייני או לסרטים שנעשו על פיהם, ימצא להם הד כאן.

מתברר שהתערוכה עצמה היא רק קצה-קרחון. על מנת להקים אותה נדרשו שנתיים של עבודה שכללו מחקר ראשוני ואיסוף חומרים ממקורות רבים ומגוונים, בעבודה ששגב מכנה אותה 'בלשות'. הבילוש כולל כמובן איתור מוצגים הפזורים במוזיאונים ובארכיונים שונים ברחבי העולם, אך גם במחקר-שדה: איתור אספנים פרטיים, ראיונות עם מנהיגי קהילות וביקור במוסדות קהילתיים ברחבי העולם. כחלק מהעבודה על התערוכה מזמין המוזיאון עבודות מחקר, המתפרסמות בספר-התערוכה עב הכרס ומהוות בסיס לכנסים מדעיים, ונותנות סוג של 'זריקת מרץ' לחקר התחום.

אכן, עיקר הנאתי מן התערוכה הייתה הליווי הצמוד – שלה לא זוכה המבקר הרגיל – של פרופ' ירושלמי וחגי שגב, שחשפו אותי לעושר שמאחורי המוצגים. לקרחון שמאחורי הקצה. המבקר שנחשף רק למוצגים עשוי בהחלט להתרשם ממוצג כזה או אחר, אבל עלול גם לצאת מן התערוכה כשסימן 'וי' על היכרות עם עוד תפוצה יהודית, בתערוכה שמזכירה מדי את המתכונת הקבועה של תערוכות מסוג זה.

קלאסיקה

ניצלתי את הביקור בתערוכה על יהדות איראן כדי 'לחטוף' ביקור בתערוכת הקבע של בית התפוצות, שראיתי לאחרונה כשהייתי נער. "מדובר בתערוכה מיושנת", אמר לי שגב, "ואנו מתכוונים לעדכן אותה בקרוב". התערוכה – שהייתה חדשנית מאוד כשהוקמה, בשלהי שנות השבעים – לא עודכנה מאז, וכאשר עליתי לביקור חטוף בה הבנתי מדוע. קשה מאוד לעדכן יצירת-מופת, שהיא מרשימה ומרתקת גם עשרות שנים אחרי הקמתה.

אין ספק שתערוכה שנבנתה לפני זמן כה רב צריכה עדכון מסוים – אפילו אם כבר אז ידעה לשלב מחשבים (!) ולפתוח את עידן הגנאולוגיה. ועדיין, כולנו צריכים לקוות שהנטייה למאוס בישן רק בגלל שהוא ישן לא תגבר כאן, ושעיקרה של התערוכה ונקודות החוזקה שלה יישארו ואף יועצמו. עוד חשש שעולה אצלי בעקבות הכוונה לחדש את תצוגת הקבע הוא הצורך להכפיף הכול לתקינות הפוליטית – גם אם פירוש הדבר חתירה תחת הסיפור היהודי כפי שהוא.

אבל אם נניח את העדכון המתבקש בצד – אי אפשר לוותר על המלצה חמה, חמה מאוד. הדגמים המרשימים והמגוונים כל כך של בתי הכנסת מכל תפוצות ישראל, השחזור של אתרי מפתח כמו קיר בית הכנסת אל-טרנסיטו בטולדו או בית מדרשו של רש"י, והמעקב החינני אחר תולדותיהם של דורות היהודים שאחרי האמנציפציה – הגירה, אידיאולוגיה וסגנונות חיים – כל אלה הופכים את 'בית התפוצות' לביקור חובה עבור כל נער ישראלי, ואלטרנטיבה מוצלחת לסיורים בפולין ככלי בריא להטמעת זהות יהודית.  

אחד השיאים של האופן החי והחינני שבו הועברה התודעה היהודית בעת יצירת 'בית התפוצות' היה היצירה של אבא קובנר, המתארת את השתלשלות התורה שבעל-פה כאיור צבעוני ובהיר להפליא של 'ים ההלכה'. הייתי חייב עותק של אחד כזה לילדיי, ולשמחתי מצאתי שהמפה הייחודית הזו ניתנת לרכישה בחנות המוזיאון. חבל רק שהמחיר הנקוב היה כזה המפריד בין הרצון לבין הביצוע…

 

גרסה מורחבת של סקירת תערוכת יהודי איראן תתפרסם בגיליון 10 של 'סגולה'

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-4 בינואר 2011, ב-גיליון וארא תשע"א - 699 ותויגה ב-, , , , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: