חברי המערכת

 

אלחנן ניר

עורך המוסף. ר"מ בישיבת 'שיח יצחק' ומלמד ב'מרכז שטיינזלץ' וישיבת ההסדר ביפו. כתב שני ספרי שירה ('תחינה על האינטימיות' ו'האש הרגילה') וספר הגות ('אם רץ לבך – רוח וקודש בחיי היום יום'). חתן פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2011. נשוי ואב לשניים.

 

יואב שורק

העורך המייסד של המוסף. כותב ומשתדל גם לחדש בתחומי ההלכה, הזהות הדתית והחברה הישראלית – וגם נוגע בפוליטיקה. בן ארבעים וקצת, נשוי ואב לשבעה, תושב עפרה; בוגר ישיבות ובעל תואר שני בהיסטוריה יהודית.

 

שמואל פאוסט

עורך מדור הספרים ועורך-משנה במוסף. מלמד במרכז יעקב הרצוג ללימודי היהדות. יליד ירושלים ותושב מזכרת בתיה. נשוי ואב לארבעה. בוגר ישיבת ההסדר במעלה אדומים, לימודים גבוהים ביהדות בבית מורשה ובעל תואר דוקטור בפרשנות ותרבות מאוניברסיטת בר-אילן. זוכה פרס שרת החינוך ליוצרים בתרבות יהודית. מחבר הספר 'אגדתא – סיפורי הדרמה התלמודית'. 

 

יעל ניצן (רובינשטיין)

מפיקת המוסף ומפרסמת בו מאמרים השוואתיים בקולנוע. תסריטאית (בין השאר ב"סרוגים") ובמאית. בת שלושים +, נשואה טרייה, גרה בזכרון יעקב בבית שנבנה בשנות ה-20 של המאה הקודמת. בוגרת בי"ס לקולנוע וטלוויזיה 'מעלה', מדרשת לינדנבאום ומכון 'כיוונים' לפסיכודרמה והנחיית קבוצות.

 

 

עידו פכטר

עורך במוסף. בוגר ישיבות, בעל תואר ראשון בחינוך והסמכה לרבנות. כותב וחוקר בתחומי היהדות ובמיוחד במשנת הרמב"ם (הספר בדרך). עוד לא בן שלושים, נשוי ואב לתינוקת. מתגורר בנתניה.

 

 

יעקב עציון

העורך הלשוני של המוסף, חבר מערכת 'יומן' ובעל הטור "עוד מילה". אב לחמישה, תושב הר חברון, לומד לתואר שלישי באוניברסיטת בן גוריון.


מודעות פרסומת
  1. לרגל 3 שנים לפיגוע במרכז

    אד"ם

    בשם ה' אלקי ישראל, מימיני מיכאל, ומשמאלי גבריאל, ומלפני אוריאל, ומאחורי רפאל, ועל ראשי שכינת אל:

    פרק 6: גלימות אור

    אחד מהרבנים הרבים שביקרו אצלי בשבעה שאל אותי אם יש לי את ספר הזוהר בבית. "בוודאי," עניתי לו והבאיתי לו את הכרך שהוא ביקש לראות. הוא פתח את הספר, סימן מקום מסוים ואמר רק, "הבט כאן כשיש לך זמן, כן כאן." שבועות לאחר מכן נזכרתי בביקורו והתחלתי לקרוא את הארמית.

    פתח רבי אבא ואמר כתיב (תהלים קטו) השמים שמים ליי' והארץ וגו', האי קרא אית לאסתכלא ביה והכי אצטריך למימר השמים ליי' והארץ נתן לבני אדם, מאי השמים שמים, אלא הכא אית לאסתכלא בגין דאית שמים, ואית שמים, שמים לתתא וארץ לתתא מנייהו, שמים לעילא וארץ לתתא מנייהו, וכל דרגין עלאין ותתאין כלהו כגוונא דא אלין באלין

    הטקסט ממשיך לתאר בפרוטרוט את יחסי הספירות, איך העליונים זהים לתחתונים, ואיך התחתונים מקבלים את כוחותיהן מהעליונים. מסופר כאן על אותיות שנעות בזרמי אור בין העליונים והתחתונים, בין שני גני העדן. הן מתנוצצות באור, הולכות למעלה ולמטה, נכנסות ויוצאות בין העולמות המקבילים—אחד למעלה, השני למטה.

    אני קורא את הארמית לאט, תוהה למה הרב שלח אותי לכאן. ואני מגיע למקום שבו מתואר משהו אחר.

    וכד נשמתא דצדיקיא עאלת בגנתא דעדן אלין תרין אתוון נפקין מגו ההוא נהורא וקיימין על ההיא נשמתא וסלקי ונחת י…

    אך אלה לא אותיות, אלא מרכבות, אחד מרכבתו הזוהרת של המלאך מיכאל, השני של רפאל. מלאכים אלה מקבלים את פניהם של הנשמות.

    כדין מאינון תרין פתחין מקדמי ונחתי מעילא תרין רתיכין, רתיכא חדא עלאה דאיהי רתיכא דמיכאל רב סגנין, רתיכא תניינא דאיהי רתיכא מההוא רב ממנא דאקרי בוא"ל ודא איהו שמשא יקירא דאקרי רפא"ל ואלין נחתין וקיימין על נשמתא (מז א) ואמרין לה שלום בואך (ישעיה נז) יבא שלום יבא שלום.

    ואז מה עושים המלאכים? הן מלבישים את הנשמה בלבושים, בבגדים הנעשים עבורה במיוחד. לבושים העשוים מהמעשים הטובים אשר אותה נשמה הספיקה לעשות בחייה.

    כדין אלין תרין רתיכין עאלין לגו היכלא חדא טמירא דגנתא דאקרי אהלו"ת ותמן (קלב א) תריסר זיני בוסמין גניזין דכתיב (שיר ד) נרד וכרכם קנה וקנמון וגו', ואינון תריסר זיני דבוסמין דלתתא, ותמן כל אינון לבושין דנשמתין דאתחזון לאתלבשא בהו כל חד וחד כדקא חזי, בההוא לבושא אתרשימו כל אינון עובדין טבין דעבד בהאי עלמא וכלהו רשימין ביה ומכריזי האי איהו לבושא דפלניא ונטלין לההוא לבושא ואתלבשת ביה ההיא נשמתא דצדיקיא…

    ומהאותיות הקדשות של ההיכל הקדוש נותף טל, טל המזין אותן הנשמות וגם אלה בעולם הזה שלומדים תורה לשמה.

    בההוא רקיעא כל את ואת נטיף טלא ממנא (ס"א מטלא) דלעילא על גנתא, ומההוא טלא דאתוון אתסחיין אינון נשמתין ומתסיין בתר דטבלו בנהר דינור לאתדכאה וטלא לא נחית אלא מגו אתוון דרשימין ומחקקן בההוא רקיעא בגין דאינון אתוון כללא דאורייתא, וההוא רקיעא רזא דאורייתא דהא מאש ומים דאורייתא אתעביד, ועל דא אינון נגדין טלא על כל אינון דאשתדלו באורייתא לשמה בהאי עלמא, ואלין מלין רשימין בגנתא דעדן וסלקין עד ההוא רקיעא ונטלין מאינון אתוון ההוא טלא לאתזנא ההיא נשמתא, הדא הוא דכתיב (דברים לב) יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי…

    ועתה מתואר איך הנשמות הלבושות עולות משמים אלו אל על, אל השמים העליונים מעל ההיכל הקדוש. שם מחכים להן לבושים אחרים. ולבושים אלו, היקרים מהראשונים הם לא עשוים ממעשים. לא, הם עשוים מרצונות וכוונות, כוונות הלב בלימוד ובתפילה. וזה סוד שאליהו הנביא גילה.

    זכאה חולקיה מאן דזכי להני לבושין דקאמרן דמתלבשן בהו צדיקיא בגנתא דעדן, (לתתא), אלין מעובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא בפקודי אורייתא ובהון קיימא נשמתא בגנתא דעדן לתתא ואתלבשת בהני לבושין יקירין, כד (רכט כ) סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיעא לעילא אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירין עלאין דאינון מרעותא וכונה דלבא באורייתא ובצלותא דכד סלקא ההוא רעותא לעילא מתעטר בה מאן דמתעטרא ואשתאר חולקא לההוא בר נש ואתעבד מניה לבושין דנהורא לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא, ואף על גב דאוקמוה דאינון לבושין בעובדין תליין, אלין לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין, ודא איהו ברירו דמלה, ובוצינא קדישא אוליף הכי מאליהו, לבושין דלתתא בגנתא דארעא בעובדין, לבושין דלעילא ברעותא וכוונא דרוחא דלבא…

    עדיין קשה לי לחשוב על בני—שערו הבלונדיני בוהק באור, פניו הבהירים מאירות בחיוכו—בלי להרגיש אובדן קורע לב. אבל אני יודע שנשנמתו עדן—לבושה באור של הלבושים שהוא הכין לעצמו לפני מותו. צעיר מדי, הוא לא "השיג" הרבה בעולם הזה, מעשים מעטים היו לו. אך אני יודע שהוא טרח בעבודת בוראו בכוונה טהורה וברצון עז.

    אני חושב על בני, נער רציני מדי, בחור שיגע יום ולילה בלימוד תורה, שרצה לדבוק בהקב"ה. אני חושב על רגעיו האחרונים. הוא רובץ בין מדפי ספרי הקודש, אותם הספרים שהוא אהב כל כך. הוא שומע את היריות, את צעקות חבריו הגוססים, וממתין, פשוט ממתין לתורו שלו—עד שהרוצח יגיע אליו. אני מדמיין אותו, נער בן שש עשרה שטרם התגלח, שלא הספיק לנשק בחורה, שקם כל בוקר לתפילה לפני נץ החמה—אני מדמיין איך הוא התכונן לסופו.

    כוונות לבו—אהבה טהורה להקב"ה, כיסופין לעולם הבא. וכאשר הקליעים פולחים את גופו הצנום, ברגעים שהוא מתבוסס בדמו, למעלה תווים לו את לבושיו של אור. הסירנות זעקות ואנחנו מתרוצצים בחיפושינו אחריו, והמלאכים אוספים את החוטים האחרונים של כוונה קדושה. אלה שעדיין לומדים, שטרם שמעו את החדשות, שטרם הספיקו לסגור את ספריהם מרוב זעזוע, הם ניזונים מהטל השמימי שנמטר עליהם.

    בעזה רוקדים בשמחה רצחנית, זורקים סוכריות לילדים למשמע הבשורה—עוד שמונה יהודים אינם. אך למעלה, מחכים הלבושים הקדושים. מחכים לבני, אברהם דוד מוזס.

    –נלקח ומתורגם מהספר Mourning Under Glass של נפתלי מוזס. ההספר יצא לאור, בע"ה, בעוד כחודשיים. עד אז אפשר לקרוא עוד (באנגלית) באתרי- http://www.tragic-death.com.

    • שבוע טוב,

      בדרך כלל אני נהנה לקרוא את הגיליון בשבת. הוא גורם לי נחת רוח ומביא לשאר רוח. אני אוהב לקרוא על העולם היהודי, הדף היומי, הלכה, פרשנות ועוד. הכל בסדר גמור, גם הקטע הספרותי.

      אבל לאחרונה הצלחתם לעכור את רוחי בכתבות על הפוליטיקה בין הרבנים/זרמים. אם זה מעניין את הציבור (אותי לא) מקומן בשאר המדורים.

      בברכה

      צבי וידרמן

  2. מה המייל לשליחת חומר ספרותי? תודה.שולמית

  3. הדף היומי בבקשה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: